מאמרים
דבר החסידות – פרשת אחרי וקדושים
- פרטים
- קטגוריה: פרשת אחרי מות
- פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 13:23
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 490
דבר החסידות – פרשת אחרי וקדושים
מדוע נמשל אהרן לחולה?
בפסוק "וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן גו'" מביא רש"י את דברי רבי אלעזר בן עזריה (בתורת כהנים): "משל לחולה שנכנס אצלו רופא, אמר לו 'אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב', בא אחר ואמר לו 'אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני' זה זירזו יותר מן הראשון. לכך נאמר אחרי מות שני בני אהרן".
לכאורה צריך ביאור מה מוסיף כאן המשל? הלוא זה דבר פשוט שכשמזהירים מישהו 'שלא ימות כדרך שמת פלוני' זה מזרז אותו יותר, גם, למה מביאים משל מחולה דוקא? אותו הדבר אפשר לומר גם בבריא העושה דבר שיכול להזיקו [ובפרט שבנמשל אהרן היה 'בריא'] ולמה משל לחולה?
אלא, מסביר הרבי, טבע החולה הוא שחום גופו עולה, עד כדי כך שהגמרא אומרת "זנתיה אישתא" (יבמות עא, ב) כלומר החום מזין את גופו (במקום אוכל). ולכן, הוא משתוקק מאוד לשתות צונן ולשכב בטחב (=רטוב) כדי לקרר ולכבות את אש החמימות שבגוף, ומול התשוקה הזו לא מספיקה האזהרה הרגילה 'אל תאכל וכו'' אלא בתוספת 'שלא תמות כדרך שמת פלוני'!
וכך גם היה עם אהרן, כי מגודל צמאונו ותשוקתו להתקרב אל ה' הוא נהיה בגדר "חולת אהבה" (שה"ש ב, ה) והשתוקק מאוד להכנס למקום השראת השכינה*, ולכן הוצרך הקב"ה להזהיר אותו 'שלא ימות כדרך שמתו בניו' כי אחרת יתכן ולא היה עומד בפיתוי להכנס אל הקודש!
שבת שלום!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק ז, אחרי שיחה א' (עמ' 117 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 123 ואילך). העיבוד בסיוע "פנינים עה"ת והמועדים" (היכל מנחם תשס"ה) עמ' צח. וראה בהמשך השיחה ביאור נפלא בב' האזהרות 'אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב' וכן השייכות לראב"ע דוקא. טעמו וראו כי טוב…
*) כי מעצם העובדה שהי' צריך להוסיף שלא ימות כדרך שמתו בניו מוכח שצמאונו לכך הי' גדול. וגם אצלם נאמר "אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה'" כי בפשטות קרבתם נבעה מכך ש"הקרב אליך את אהרן אחיך (ואחר כך) ואת בניו אתו" (תצוה כח, א).
דבר החסידות – פרשת אחרי וקדושים
מדוע נמשל אהרן לחולה?
בפסוק "וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן גו'" מביא רש"י את דברי רבי אלעזר בן עזריה (בתורת כהנים): "משל לחולה שנכנס אצלו רופא, אמר לו 'אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב', בא אחר ואמר לו 'אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני' זה זירזו יותר מן הראשון. לכך נאמר אחרי מות שני בני אהרן".
לכאורה צריך ביאור מה מוסיף כאן המשל? הלוא זה דבר פשוט שכשמזהירים מישהו 'שלא ימות כדרך שמת פלוני' זה מזרז אותו יותר, גם, למה מביאים משל מחולה דוקא? אותו הדבר אפשר לומר גם בבריא העושה דבר שיכול להזיקו [ובפרט שבנמשל אהרן היה 'בריא'] ולמה משל לחולה?
אלא, מסביר הרבי, טבע החולה הוא שחום גופו עולה, עד כדי כך שהגמרא אומרת "זנתיה אישתא" (יבמות עא, ב) כלומר החום מזין את גופו (במקום אוכל). ולכן, הוא משתוקק מאוד לשתות צונן ולשכב בטחב (=רטוב) כדי לקרר ולכבות את אש החמימות שבגוף, ומול התשוקה הזו לא מספיקה האזהרה הרגילה 'אל תאכל וכו'' אלא בתוספת 'שלא תמות כדרך שמת פלוני'!
וכך גם היה עם אהרן, כי מגודל צמאונו ותשוקתו להתקרב אל ה' הוא נהיה בגדר "חולת אהבה" (שה"ש ב, ה) והשתוקק מאוד להכנס למקום השראת השכינה*, ולכן הוצרך הקב"ה להזהיר אותו 'שלא ימות כדרך שמתו בניו' כי אחרת יתכן ולא היה עומד בפיתוי להכנס אל הקודש!
שבת שלום!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק ז, אחרי שיחה א' (עמ' 117 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 123 ואילך). העיבוד בסיוע "פנינים עה"ת והמועדים" (היכל מנחם תשס"ה) עמ' צח. וראה בהמשך השיחה ביאור נפלא בב' האזהרות 'אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב' וכן השייכות לראב"ע דוקא. טעמו וראו כי טוב…
*) כי מעצם העובדה שהי' צריך להוסיף שלא ימות כדרך שמתו בניו מוכח שצמאונו לכך הי' גדול. וגם אצלם נאמר "אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה'" כי בפשטות קרבתם נבעה מכך ש"הקרב אליך את אהרן אחיך (ואחר כך) ואת בניו אתו" (תצוה כח, א).