movstube.net

אתר השבת

 
  • Increase font size
  • Default font size
  • Decrease font size

אוהל

אוהל


האופנים שאוהל אסור מהתורה ומדרבנן ומתי מותר

מקרים ואופנים רבים ושונים שנקלעים אליהם בשבת, בעיקר כאשר יוצאים לנופש ורוצים להצל מעט באמצעות סדין וכד' שאין בזה איסור בונה, אך עלולים לעבור באופנים מסוימים באיסור אוהל, בביאור שלפנינו נרחיב על המותר והאסור בשבת בדיני אוהל.

א']
מהתורה נאסר לבנות אוהל רק אם הוא אוהל קבוע.(אביי שבת בדף קלח) וחכמים אסרו לעשות גם אוהל ארעי בשבת.

מהו אוהל קבוע שנאסר מהתורה, ברי"ף על הגמ' בשבת בדף קלח כתוב שאם יש בגג של האוהל רוחב של טפח זהו אוהל קבע, ואם אין טפח זהו אוהל ארעי. זהו המדד לקבוע מהו אוהל ארעי ומהו אוהל קבע. הרא"ש חולק ואומר שביותר מטפח זה רק איסור דרבנן ובפחות מטפח אין כל איסור ותמיד זה מותר. ואוהל דאורייתא נראה שלפי הרא"ש הוא רק אם הוא גם טפח וגם קבוע. 

האחרונים נחלקו בביאור שיטת הרי"ף והרא"ש ה"לבוש"(הובא בפרי מגדים על הט"ז בסעיף ח') למד את הרי"ף כמשמעות לשונו שהטפח הוא הקובע להרי"ף מתי האוהל הוא אוהל קבע שאסור מדאורייתא ומתי האוהל הוא אוהל ארעי 1 , ולרא"ש הטפח אינו יוצר שם של אוהל קבע אלא רק שם שלאוהל ארעי ובפחות מטפח אוהל שהוא גם ארעי מותר לגמרי, אך תמיד הטפח הוא שקובע. 2

הפרי מגדים עצמו אומר פירוש אחר במחלוקת הרי"ף והרא"ש ולפי דבריו המדד היחיד לקבוע מהו אוהל ארעי ומהו אוהל קבע הוא רק ארעיות האוהל וקביעות האוהל, ואוהל שאדם עושה לארעי אין בו אף פעם חיוב מהתורה כיון שזה אוהל ארעי בעצמותו. ומה שהצריך הרי"ף טפח זה רק שיעור לאוהל קבע שיהיה חייב מדאורייתא, שפחות מזה למרות שזה אוהל קבוע אין בו את השיעור שמחייב, כמו בשאר מלאכות שבת שהחיוב מהתורה הוא רק על שיעור מסוים. ופחות מזה זה נקרא חצי שיעור שאסור או מהתורה או מדרבנן, אך יותר מטפח באוהל קבוע זה נאסר מדאורייתא. אוהל ארעי זה אוהל שאדם עושה לפרק זמן קצוב ובזה אם הוא יותר מטפח חכמים אסרו גזירה שמא יעשה אוהל קבע, שכן אוהל קבע כזה חייב מהתורה על עשייתו. אך אם הוא פחות מטפח כבר לא גזרו ומותר לכתחילה.  3,4

ב'] השו"ע בסעיף ח' פוסק להלכה כשיטת הרי"ף שאוהל פחות מטפח הוא אסור. הפירוש אסור תמיד אומר שאינו חייב מדאורייתא אלא אסור מדרבנן. לפי ה"לבוש" רק אז זה דרבנן, ולפי הפרי מגדים צריך לומר אמר דין זה על אוהל קבע, והמחבר לא דיבר כאן על אוהל ארעי, (שכן באוהל ארעי אין כל איסור בעשיית אוהל פחות מטפח לפי הפרי מגדים.)  5

א"כ מחלוקת ה"לבוש" והפרי מגדים היא נפק"מ להלכה למעשה שלפרי מגדים מותר לעשות אוהל ארעי (כמשמעו) פחות מטפח ול"לבוש" אסור. וכן ביותר מטפח לפרי מגדים זה דרבנן ויהיה אוהל רק אם יהיו בו מספר תנאים כמבואר לקמן. באוהל קבוע (כמשמעו) שהוא פחות מטפח לפי ה"לבוש" תמיד הוא אוהל מדרבנן.
ויהיה אוהל רק אם יהיו בו מספר תנאים שיבוארו לקמן, אך לפי ה"פרי מגדים" זה אוהל קבע שאסור מהתורה ויש להסתפק האם הוא אסור בכל אופן כמו אוהל קבע או שכיון שאין בו שיעור אוהל לא נאמר שהוא אוהל בכל אופן.

ג'] המשנה ברורה בס"ק ל"ד כתב שאוהל ארעי אפילו כמה טפחים אסור מדרבנן רואים שפסק כשיטת הפרי מגדים שאוהל ארעי אינו אוהל מהתורה אפי' אם יש בו יותר מטפח, ומאידך אם עושה אוהל ארעי כתב הביאור הלכה ד"ה "כל אוהל" שאפילו פחות מטפח אסור, שכן כתב שטלית הוא דבר שדרכו הוא להיות ארעי ואפילו שכך, נאמר בסעיף י' שאסור לפורסה והבין הביאור הלכה שגם פחות מטפח אסור. ובזה נקט כהלבוש שלמרות היות האוהל פחות מטפח וארעי אסור מדרבנן. 6

לפי הביאור בהערה 6 העיר הרב אוריה נהרי שליט"א, שלפי הפסק של המשנה ברורה יהיה אסור לפרוס ניילון על עגלת ילדים להגן מפני הגשמים שכן הוא יוצר גם גג וגם מחיצות וזה כבר איסור שלזה לא מועיל ההיתר שיש כבר גגון שפרוס טפח, ועוד דוחק שלפי תירוץ זה צ"ל שאוהל עם מחיצות דעת המשנה ברורה היא שזה אוהל דאורייתא וזה לא מצאנו בשום מקום שאוהל ארעי עם מחיצות הוא יהיה דאורייתא.                                                                                             

ונראה שעפ"י ה"נודע ביהודה" בסימן ל' ניתן להתיר לפרוס את הניילון לגשם על העגלה. שכן הוא ז"ל יסד שכאשר עושה אוהל עם מחיצות זה נקרא אוהל קבע ולמרות שהמשנה ברורה בס"ק ל"ד כתב שיותר מטפח זה אוהל מדרבנן, ולא אמר שאם יש לו גם מחיצות זה אוהל מהתורה, ניתן לומר שהחילוק בין עם מחיצות לבלעדיהם קיים.אומנם לא שיקרא אוהל קבוע ע"י דפנות שזה המשנה ברורה לא הזכיר, אך זה יקרא אוהל חשוב. ואם עושה גם דפנות אז לא יועיל חוט או משיכה ביותר מטפח, וכסברא זאת שאוהל אם ד' דפנות נקרא "אוהל חשוב" מצאנו בפילפולא חריפתא בביצה שאסור לבנות גג בלבד זה ב"אוהל חשוב" והביאור אוהל חשוב אומר הפלפולא חריפתא ד' דפנות א"כ רואים שלמרות שאינו נחשב לאוהל קבע אך עדין לד' דפנות יש חשיבות מיוחדת.

וכן המשנה ברורה הביא את שיטת הנתיב חיים (בשה"צ ס"ק כ"א) שלהניח גג לבד על ד' מחיצות אסור, ולמרות שהשער הציון דוחה את דברי הנתיב חיים מ"מ אפשר שאם בנוסף לגג מניח גם מחיצות זה כבר יאסר גם לדעת המשנה ברורה. ובטלית זה הרי אוהל ארעי (נודע ביהודה) ואפי' אם זה יותר מטפח מועיל לפרוס חוט או משיכה ולהתיר את זה, אלא ע"כ שמדובר שגם בונה עם זה את המחיצות (נודע ביהודה) וביותר מטפח עם מחיצות סובר המשנה ברורה שאין התר של חוט או משיכה. ובס"ק ל"ד שמועיל שפרס אפי' ליותר מטפח זה מפני שאינו אוהל חשוב כ"כ וע"י חוט או משיכה מהני. משא"כ בס"ק ל"ז ששם גם בונה מחיצות לא יועילו החוט או משיכה להתיר.

להתיר לפרוס ניילון על עגלת ילדים, ניתן לומר שסבר גם את יסוד החילוק החילוק של הנודע ביהודה בין ההיתר של חוט או משיכה שעוזר להתיר לפרוס גם דבר שאין הרגילות לפרסו לבין טפח שעוזר רק לדבר שהרגילות לפרסו, אם הרגילות לפרוס את האוהל מותר אפילו ע"י טפח שבנוי. עכ"פ נאמר שהמשנה ברורה למד שיש את החילוק בין דבר שהוא הרגילות לבין פריסת אוהל כאשר אינו רגיל לכך, וא"כ כל מה שאסור בטלית כפולה אפי' ע"י חוט או משיכה זה בגלל ששם אין רגילות להניח את הטלית, אך בניילון של עגלת ילדים זה מותר להמשיך ולפרוס כיון שהרגילות היא להשתמש בניילון זה כאן יעזור ההיתר של החוט או משיכה ואפילו ביותר מטפח, לפי המשנה ברורה שגם זה אוהל ארעי כיון שהרגילות היא להשתמש בו. ואפשר לומר שכאן יעזור גם ההיתר של טפח בניילון העגלה כיון שהרגילות לפרסו. {זה נקרא פרוס טפח למרות שזה מקופל כיון שיש כאן את ההיתר שהגגון מחובר ע"י חוט או משיכה}]

ד'] למרות שהשו"ע פסק מפורשות כשיטת הרי"ף שכן אסר בכילה אפי' פחות מטפח, לגבי טלית כתב דמועיל חוט או משיכה, ולכאורה מדובר בכל אופן ואם כמו הרי"ףאזביותר מטפח זה כבר לא יעזור שזה אוהל קבוע. ולא מועיל לו חוט או משיכה במגן אברהם באמת כתוב שלא מהני חוט או משיכה ביותר מטפח וכל ההיתר של הרי"ף כאן הוא רק בטלית שהיא פחות מטפח, אך הפרי מגדים כתב שבטלית המחבר פסק כמו הרא"ש שגם יותר מטפח נקרא אוהל ארעי, ולכן יעזור חוט או משיכה גם ביותר מטפח, ולא דמי לכילה ששם המחבר פסק כהרי"ף שכן בכילה סבר שהיא אוהל קבוע ולא מהני בה חוט או משיכה ביותר מטפח כיון שכילה לפי השו"ע נקראת אוהל קבוע. (הפרי מגדים לשיטתו בזה שאין כלל שכל אוהל יותר מטפח הוא נקרא אוהל קבוע, אלא כל פעם יש לדון האם הוא אוהל קבוע בפועל או לא).

ה'] באוהל קבוע רוב ההיתרים שנדון בהם לקמן לא קיימים, וכן הוא אסור בכל אופן שהוא, גם כל ההגבלות שנבאר כגון גג ללא דפנות. וכל האופנים שאינו נקרא שבונה אוהל באוהל קבוע גם הם אסורים.(לשיטת החיי אדם בכלל מ"ב גם באוהל קבע קיימים ההגבלות שיש באוהל ארעי.)

ו'] חכמים אסרו לעשות גם אוהל ארעי בשבת, ובנוסף אסרו ליצור חלל על ידי פריסת גג מסוים למרות שלא נועד לאהיל, אך נוצר חלל מתחתיו. 7 אך זה לבד לא נאסרו כדלקמן



כל מה שנאסר לבנות אוהל ארעי בשבת זה בצירוף אחד משתי תנאים
או שיש לו הנאה מסוימת מהשימוש בחלל שנוצר מתחת לגג שיצר,(רשב"א בשבת דף קלח ד"ה הגוד)
או שחכמים אסרו אוהל רק עםיש לו גם דפנות, (תוס' בשבת דף קלח ד"ה כסא וכן תוס' בביצה לב: ד"ה מלמטה)
או שהאיסור נאמר אם יש את שתי התנאים גם יחד, שגם יהיה דפנות ולא רק גג, וגם שיהיה לו שימושים מתחת לגג.(רשב"א בשם תוס' בשבת בדף קלח ד"ה אבל, ובביצה ד"ה וכן ביעתא התוס' שהרשב"א מצתת בשמו אינו לפנינו)
(שיטת החיי אדם היא שגם באוהל קבע שיש בבנייתו איסור דאורייתא ללא שמשתמש תחתיו אין שום בעיה לבנתו וקשה מהתוס' הנזכר שלכאורה רואים שאם במצבים שונים הותר לפרוס את האוהל זה פשוט לתוס' שהדבר מהוה סימן על זה שאינו אוהל דאוריתא. וצ"ע).

תוס' בשבת בדף לו: אומר שאוהל שאסרו חכמים בשבת נאמר בו תנאי נוסף חוץ ממה שללא דפנות אינו נחשב לאוהל, אם לא בונה את הדפנות בפועל בשבת אין בזה שום איסור.(תוס' מוכיח זאת מהדין שמותר להניח קדירה ע"ג כירה בשבת, ולמרות שהוא בונה גג ע"י נתינת הקדירה ויש כאן את המחיצות של הכירה, זה מותר בגלל שאינו בונה את המחיצות. (תוס' לו: ד"ה וב"ה).

ההלכה בשו"ע נפסקה להקל כמו התוס' שהרשב"א הביא שאסור אוהל הוא רק אם מחיצות(שו"ע סעיף ג') וגם בהם צריך שיהיה שימוש מתחת (מ"ב ס"ק כ' וכן מוכח מהמחבר סעיף ז' שכתב שכאשר אין שימוש בחלל שרי) וגם שכל האיסור הוא רק אם גם בונה את המחיצות בפועל. (מ"ב ס"קיח')  אך בביאור הלכה (ד"ה מיטות שלנו) כתב שלכתחילה יש לחוש לשיטת הרשב"א להחמיר שגם אם לא בונה מחיצות אסור, אם לא בשעת הדחק. 

ז'] הט"ז בס"ק ד' הוכיח מזה שמצד אחד המחבר בסעיף ג' אמר שבדפנות מחוברות תמיד אסור, ולא צירף תנאי שיהיה לאדם הנאה מהחלל שיוצר בדפנות האלו, ומצד שני בסעיף ז' כתב שאם בונה מחיצה עם דפנות אך לא משתמש בחלל מותר למרות שבונה דפנות מיסד מזה הט"ז שמה שאסור במיטה לבנות דפנות הוא מפני שמדובר שיש למיטה ד' דפנות ובונה אותם (והביא שכן לשון הרי"ף וההגהות אשרי ובקיצור פסקי הרא"ש שיש ד' דפנות) ואז נאסר גם אם אין צריך  להשתמש בחלל שמתחת. כיון שבנה מקום שראוי לשימוש, ואם בונה גג עם שתי דפנות נאסר עליו רק עם משתמש בפועל תחתיו. שכן הט"ז מבאר שאין מחלוקת בין התוס' והרשב"א האם המחיצות לבד אוסרות או שהאוסר הוא התשמישים אלא לתוס' רק עם שתי דפנות נאסר להשתמש, ואחרת אינו נקרא תשמיש בשביל לאסור, דהגג לבד לא יוצר אפשרות להשתמש תחתיו, אך הרשב"א למד שגם גג לבד הוא יוצר מספיק תשמישים בשביל לאסור את השימוש תחתיו. והרשב"א מעולם לא אמר שגג ללא שימושים נאסר. אך יש להוסיף שכל זה רק בשלא פרס את האוהל רק בשביל להשתמש תחתיו שאז גם תוס' מודה שאסור לבנותו בשבת למרות שלא בונה דפנות.

נמצא שאם יש ד' דפנות אסור בכל אופן לבנות את האוהל. ואם יש רק שתי דפנות, ויש שם שימוש מסוים, לרשב"א אסור אך לתוס' מותר, ואם אין דפנות בכלל אין שום איסור בזה כיון שאין שם שימושים, ואם עושה זאת כדי להצל גם גג לבד אסור. גם לפי תוס', כיון שכל מחלוקתם היא רק מה נקרא שימוש שאוסר. האם שימוש מישני כמו הנחת הנעלים וכד' זה כבר נקרא שימוש, (זה בעצם מה שאפשר לעשות באוהל של שתי דפנות)

ח'] למרות הכללים שהובאו כתנאים להקרות אוהל ישנם מקרים שבהם למרות שאינם מתקיימים עדין יהיה איסור של עשית אוהל וכדהלן.

1. במשנה בדף קלז: כתוב שבשבת לכו"ע אסור לתלות משמרת, לרוב הראשונים(רש"י תוס' רשב"א ורמב"ן) האיסור בזה הוא איסור אוהל. משמרת זה כלי שעשוי בשביל לקבל בו יין וכדי לסנן את השמרים המעורבבים ביין תולים מין בד על פי המשמרת וכך מסננים את היין משם רואים שאסור לבנות את המשמרת בשבת שגם אם בונה רק את הגג כבר אסור וללא בנית מחיצות זה נאסר. [הרשב"א במקום מביא את קושית הראשונים מהגמרא בדף קלט: שמותר להערים ולפרוס משמרת בשבת, ואינו נחשב לעשיית אוהל למרות שבונה צורה של אוהל. הרמב"ן מתרץ שבמשמרת שתולים בשביל להניח רימונים האוהל אינו על כל הכלי ואם לא מכסה את כל הכלי אין איסור של אוהל. 

הרשב"א מתרץ בשם רבו הרבינו יונה שאם מניח שם רימונים זה מתיר את עשיית האוהל כיון שאין צריך את החלל כלל שכן בשביל רימונים אין צורך בשום כלי מתחת אך אם מניח שם את המשמרת סתם ולא בשביל מטרה אחרת אסור שכן גם אם עכשיו לא משתמש בחלל בסוף ישתמש בשביל לשמר נמצא שבעצם כבר היום בנה אוהל. ומותר רק אם יש לו שימוש חיובי שבו אין צריך אתהחלל. א"כ רואים מהרשב"א שגם אם אין שימוש מידי עדין אם פורס גג בשביל להנות מהחלל שיוצר לאחר זמן גם זה אסור. 

[לפי תוס' שהבאנו לעיל שרק אם בונה דפנות נאסר לבנות אוהל בשבת צ"ב שהרי כאן אינו בונה דפנות כלל אלא הדפנות כבר קימות אלא מוכח כדברי המשנה ברורה  (ס"ק כ"ב ובשער הציון ס"ק ל"א) שכתב שגם אם מזיז את הדפנות זה נקרא כאילו בנה אותם. וקשה מזה על החזו"א שחלק על המשנה ברורה (סימן נ"ב סעיף י') שכתב שגם כאשר מזיז את המחיצות זה לא נחשב כבונה עד שיבנה ממש]אלא לפי החזו"א צריך להעמיד שאסור לפרוס את המשמרת בגלל אחד משתי סיבות. או שצריך להעמיד במשמרת רחבה שאז גם לפרוס גג לבד אסור. או שזה נקרא שפורס את האוהל רק בשביל השימושים שתחתיו שאז נאסר לבנות גם את הגג לבדו. 

ויש להקשות על כל הראשונים ממה שכתוב בגמ' בשבת קלח: והובא בטור ובט"ז ס"ק ח' שאסור לפרוס כילה אם היא נסרכת עד למתחת למיטה בשיעור של טפח. והגג שלה מבאר רש"י הוא המיטה "שכן המיטה נעשית לה גג" א"כ רואים שחייב גם אם לא יצר אלא מחיצות. אין להוכיח ממקרה זה שמדובר שהזיז את המיטה וזה נקרא כאילו שבנה את הגג ולכן אסור לפרוס כילה שדפנותיה יפלו למטה מהמיטה שא"כ גם בכל מיטה שפורס סדין שנופל למתחת למיטה כמו שרגיל לקרות היום אם מזיזו יקרא שבונה אוהל. והר"ן והרשב"א כתבו להדיא שמיטות שלנו מותר. כיון שלא מתחיל עם כילה, ואם כאשר מזיז את המיטה נקרא כבונה א"כ גם שם נקרא שבונה גג ועושה מחיצות. וכן כל מי שמזיז אוהל ממקום למקום יהיה חייב משום בונה. ובגמ' בשבת בדף קלח כתוב שאין איסור בלהזיז מיטה שנקראת אוהל ממקום למקום. אלא מוכח שרק לגבי בנית גג הזזת המחיצות נותנת להם דין של אוהל אך לא שבאמת כל מי שמזיז אוהל נקרא אוהל. [הטעם בזה נראה שאינו נקרא שבונה כאשר מזיז את המחיצות וכל האיסור הוא לבנות גג על מחיצות שהזיזו שכן עיקר המהות של אוהל הוא הגג אלא שעד שלא בונה גם את המחיצות לא אסרו עליו ואם הזיז זה נקרא כאילו התחדש כאן משהו והנחת הגג נאסרה. אך באשר מזיז את כל האוהל ביחד אינו נאסר שכן זה לא נקרא שבנה את האוהל, והוא הדין כאשר מזיז רק את הגג שבונה רק את הדפנות אין כל איסור בזה שהרי הדפנות אינם עיקר האוהל ולא אסרו גם אם זה נראה כאילו שבנה את הגג.
הדרישה הסביר שלא מחייבים על המחיצות בגלל שיש גג בנוי כל מה שמחייבים על המחיצות הוא רק בגלל שיש כאן לכילה גג ולמרות שאינו טפח הרי גם אם יש טפח בסמוך לגגה ג' זה נקרא כאילו יש בגגה טפח וקרוי אוהל. הביאור בזה הוא דכאשר יש שיפוע חד מה שלמעלה ממנו נקרא גג ולמרות שאין בו טפח, כיון שהשיפוע החד שבהמשך יוצר שם של גג לשיפוע המתון.] 

2. מקרה נוסף יוצא דופן שלמרות שלא בנה מחיצות אסור גם לתוס' שפוטר אם לא בנה מחיצות מצאנו בקובאשהוא כלי רחב עליו אסור גם לפרוס גג לבד (תוס' בביצה דף לג והובא להלכה כאן בסעיף יג') השיעור לרחב לא התפרש בפוסקים. אך נראה שיש להוכיח ממה שכתוב בגמ' בשבת קלח: שאסור לפרוס כילה על מיטה אם הכילה יורדת משתי הצדדים כשיעור טפח, משמע מזה שאם אינו יורד טפח, מותר. וכן מזה שהגמרא בביצה בדף לג מתירה לבנות סוגים שונים של אוהלים וביניהם מיטה באופן שמתחיל לבנות מלמעלה למטה, והמשנה ברורה בס"ק י"ח כתב לדינא שמותר לבנות מיטה באופן שמתחיל מלמעלה, בתנאי שהמיטה אינה רחבה ביותר. יוצא מזה שאם הדבר שפורס מכסה רוחב של מיטה אין בזה כל איסור. אין לדעת מהו בדיוק רוחב המיטה שהיה אז, אך עדין ניתן להבין שרק בכלי רחב ביותר נאסר.

יש לצין שהגם באופן זה אין למחות במי שעושה זאת שכן לפי ההגהות מימניות אין כל איסור בכיסוי כלים רחבים מצד אוהל, וכל האיסור הוא רק מטעם שדומה למשמרת. וכן הביא המ"בבס"ק מ"ח. יש לציין שלמרות שהמשנה ברורה כתב ללמד זכות על מי שמכסה הכלים הרחבים, מ"מ לדינא לא נוקט כלל שיטה זאת שכן באותו ס"ק כתב שאם אין אויר בגובה של טפח מתחת מכסה הכלי אין בזה כל איסור. ואם היה חושש לדינא לשיטה שהאיסור הוא מפני שדומה למשמרת לא היה מתיר באין בחלל טפח, שכן גם אם אינו נקרא אוהל עדין זה דומה למשמרת. וכן המשנה ברורה שם אומר שכל האיסור הוא רק אם אין מחובר הכיסוי בצירים, משמע שאם זה כן מחובר בצירים או שיש  טפח מהמכסה כבר פרוס אין כל איסור ואם יש איסור מצד משמרת גם אם המכסה מחובר בצירים עדין אסור יהיה לפרסו. אלא מוכח שהמשנה ברורה נקט שהאיסור בזה הוא בברור איסור אוהל, אלא שכתב ללמד לא למחות במי שאינו נוהג איסור אוהל בפריסת כיסוי על גבי כלי גדול. אך ודאי שיש להיזהר בזה.

דעת הט"ז בס"ק י"א היא שאין כל איסור בהנחת כיסוי על כלי רחב כל האיסור הוא רק אם משתמש בכיסוי בשביל להגן על מה שתחתיו וכגון שיש לו חבית עם משקה ורוצה לשמור שלא יפלו דברים לחבית, בכה"ג זה נקרא שכאילו בונה מחיצות ואסור אך אם אינו להגן על מה שבחבית מותר, וכן לפי דברי הט"ז אם מה שמניח בראש הכלי הוא בד שניתן לסנן דרכו, גם אם הכלי אינו רחב, אסור יהיה להניח את הכיסוי על הכלי, וכן אם נועד המכסה הזה לכסות את החבית מתיר הט"ז לכסות עימו את הכלי שאז זה לה לא נראה כמניח למשמרת. 

לדינא המ"ב לא מביא את התריו של הט"ז וכל כלי ששוטח עליו כיסוי רחב אסור להשתמש בו בשבת. אך בשם ר' שלמה זלמן אורבך זצ"ל נאמר שאם יש לכיסוי בית אחיזה מותר לכסות בו את הכלי, שכן מצינו שאפילו בונה דאוריתא הותר אם המכסה מונח בקרקע מותר לפותחו אם יש לו בית אחיזה שאינו טפל לקרקע, אלא נחשב ליחידה בפני עצמה ואינו חלק מהבניין, הוא הדין כאן שאם יש למכסה בית אחיזה אינו טפל לכלי ונחשב ללא מחובר לכלי.

3. הב"ח אומר שאם מזיז כלי ממקום למקום ואז מניח את הגג נאסר הדבר מטעם אוהל משום שכאשר מזיז את מחיצות זה נקרא כאילו בנה אותם. [מקור הב"ח לחדש דין זה הוא מהגמ' בשבת בדף קלט: שם כתוב על הקובא שהזכרנו לעיל שאסור גם לפרוס רק את הכיסוי למרות שאינו בונה את הדפנות, הב"ח חולק על התירוץ של תוס' השבת שהבאנו לעיל שבכלי רחב נאסר גם גג לבד כיון שהדבר אינו קצוב מהו בדיוק רחב ולכן מביןהב"ח ששם מדובר שהזיז את הכובא וזה נאסר. מזה למד הב"ח שאם מזיזאת המחיצות נחשיו הדבר כאילו בנאם.] המשנה ברורה בס"ק כ"ב ובס"ק מ"ח ובשער הציון ס"ק ל"א כתוב את מה שאומר הב"ח שגם אם לא בונה את המחיצות אלא רק מזיזם ממקומם כבר קרוי כאילו בנה המחיצות ואסור להניח עליהם גג לפי פסק השו"ע שפסק כתוס' שאין איסור אם לא בונה המחיצות כמותו. אך לא הזכיר זאת בשם הב"ח וצ"ע למה.  8

החזו"א בסימן י"ב ס"ק י' כתב לחלוק על המשנה ברורה ולהתיר גם אם מזיז את המחיצות. שכן מבין החזו"א שהמקרים המובאים בגמ' בביצה דף לג שקרואים אוהל לא כתוב שהזיז את המחיצות, ומנין להחמיר ולומר שגם להזיז אסור. וכן מוכיח מזה שא"כ יאסר להביא בשבת ממקום למקום שכן זה נקרא כאילו בונהו ולענ"ד נראה דשאני אם לוקח את כל הכלי יחד, מאשר לוקח רק מחיצות וכדביארנו לעיל.

4. השער הציון ס"ק כא' הביא מהנתיב חיים שאם יש ד' מחיצות אסור להוסיף עליהם גג גם לשיטת התוס' וכל מה שתוס' אמר שללא מחיצות אינו נקרא בונה אוהל זה רק בפחות מד' מחיצות. ודחה השער הציון דבריו ופסק דאם לא שבונה גם מחיצות אין איסור.
 
5. בביאור הלכה ד"ה כסא הביא את הפרי מגדים שמסתפק לגבי אדם שהופך כלי שיש בו ארבעים סאה כדי שישמש להגן על אוכלין וכד' דכיון דיש בו ארבעים סאה חשיב טפי, ובסימן שי"ד המשנה ברורה כתב בס"ק ב' דבכלי שיש בו ארבעים סאה יש בו משום אוהל וגם בנין וסתירה כל שהוא נאסרו. רואים שכאשר יש לאוהל נפח של ארבעים סאה נאמרו בו איסורים כמו של בנין והטעם בזה הוא שאז זה כבר יצא מתורת כלי, זה אוהל גמור ואין צריך את כל התנאים שיקרא אוהל.

6. בגמ' בעירובין בדף קב כתוב על דיכרי (אילים) דרבהונא שרצה לפתוח בשבת את הסככה שהייתה במקום האילים לאורר את המקום, ולמחרת רצה לסגור את הגג כדי לעשות שם צל כתוב בגמ' שאם מניח טפח פרוס מותר. יסוד  דין זה כבר כתוב בשבת בדף קכה: לגבי מוסיף על אוהל ארעי גמור דהיינו פקק החלון לפי חכמים מותר להוסיפו לבניין וזה מתי שהוא ארעי. וכאן התחדש שאפי' שאינו מוסיף על אוהל קים פריסת המחצלת טפח מתירה כבר להמשיך כאילו והיה זה אוהל גמור שמוסיף עליו. ויש להבין מדוע צריכים לחפש התרים, הרי הוא בונה רק גג. והרי גג ללא מחיצות אין בזה שום בעיה. לפי תוספות שללא מחיצות אין כל איסור בבניית האוהל. 

ברא"ש בביצה לג כתוב ביאור אחד שבגלל שהאוהל חשוב לכן צריך לחפש התרים והיה אסור לפרוס את הגג ללא זה. בפירוש "אוהל חשוב" הפלפולא חריפתא אומר שיש לו ד' דפנות אך הט"ז למד אוהל חשוב חשיבות עצמית וצ"ב מה כוונתו בדיוק אך מ"מ הסיבה לאיסור אינה בגלל שבונה על אוהל של ד' מחיצות צריך את ההיתר שכבר פרוס טפח. ביאור שני אומר הרא"ש שגג שנועד לצל אפילו ללא דפנות אסור לבנותו. וכל מה שהצרכנו דפנות זה רק מתי שהאוהל לא נועד לשימושים שתחתיו אלא שיש שימוש משני תחתיו אך אם עיקר השימוש הוא תחתיו אז אפילו ללא מחיצות אסור לבנות גג אא"כ בנה אוהל.

[יש להקשות שבגמרא זאת רואים שלמרות שבונה גג שרגיל לפתוח ולסגור עדין אם לא שיש טפח שכבר פרוס אסור לפרוס אוהל זה, ובסימן שי"ג סעיף ו' כתוב בט"ז ובמ"א שאסור להבריג בשבת, משום בונה, אך אם הרגילות של הכלי להשתמש בו בצורה של פתיחה וסגירה אין כל איסור בזה. וצריך להבין למה בבניין חכמים התירו את מה שהדרך לפתוח ולסגור ובאוהל אסרו זאת.]

ט'] גם באופנים השונים שאסור לבנות את האוהל מדרבנן בשבת מצאנו מספר דברים שיכול לעשות כדי להתיר את האוהל.

1.בכילת חתנים שזה אוהל ארעי כתוב בגמ' שמותר. ולפי הרי"ף שגם אוהל ארעי אסור מהו ההתר. בר"ן כתוב הואיל והיא מתוקנת לכך פירוש, לפי הפרי מגדים בפחות מטפח ואז האוהל ארעי ובכל אוהל ארעי גם לפי הרי"ף מותר. ולפי הלבוש אין כזה התר וגם אוהל ארעי פחות מטפח אסור, וסיבת ההיתר היא שמיוחדת לכך, זה דבר שהרגילות להניח שם וזה מותר, (מ"א ס"ק ט"ז) באוהל ארעי כמו כילת חתנים. הביאור הלכה (ד"ה כל אוהל") כתב דגם אוהל פחות מטפח אסור וכדעת הלבוש בזה, ובמשנה ברורה ס"ק מ"א כתב את ההיתר שי"ל לפי הלבוש שכתב המגן אברהם. אך יש להוכיח שמתוקנת לכך (כפשוטו) לא נאמר אלא רק בפחות מטפח שכן במ"אס"ק ד' כתב שרק אם מחובר בציר מותר ולא מועיל המתוקנת. אלא חייבים לומר שהצורך לחבר את הגג בציר מדובר ביותר מטפח, ואז לא עוזר גם אם הרגילות להניחו שם.

2.בגמ' בביצה לב: כתוב על מדורתא שזה אוהל שבנוי מד' מחיצות וגג מעליו שאסור לבנותו מצד אוהל. (וצ"ל שמשתמש בחלל, לאש וזה גם נקרא שימוש.) אך אם בונה קודם את הגג מותר לבנותו שכן שינה מדרך הבניה. א"כ מצאנו היתר בכל פעם שרוצה לבנות אוהל שיתחיל מהגג,

 אך יש להסתפק מה הדין אם הרגילות היא לבנות מלמעלה למטה האם אז אסור, שכל ההיתר הוא רק אם משנה מהדך ובכזה מקרה זה הרי הדרך או שגם אם זה הדרך מותר כיון שזה לא צורה רגילה של בנין לא נאסר. זה שינוי מהותי מהדרך הרגילה של בנית בנין ואת זה חכמים לא אסרו. בשער הציון נו' הביא מחלוקת אחרונים בזה.

ולכאורה יש להוכיח  שאינו נקרא שינוי מהגמ' לגבי כילת חתנים ששם אסרו את בנית הכילה למרות שמתחיל מלמעלה אם יורד טפח מהדפנות. למרות שמתחיל מלמעלה. כי זאת הרגילות. אלא שיש לדחות ששם האיסור לבנות אינו איסור לבנות מחיצות, שכן אין כל איסור לבנות מחיצות, כל האיסור הוא רק לבנות גג ומחיצות, ובסיבת האיסור שם הבאנו לעיל את הדרישה שיסד שכאשר הוא בונה את המחיצות הרחבות מתחת המיטה זה נחשב כאילו בנה את הגג יעוי"ש ממילא זה לא נקרא שבונה את הגג לפני המחיצות, כי רק כאשר בנה את הדפנות זה  נחשיו לו כאילו שבנה את הגג. ראיה נוספת ניתן להביא מזה אסור לפרוס טלית כפולה אלא אם כן חיברם בחוט או במשיכה אך ללא זה אסור. וכתוב בנודע ביהודה  שהטלית גם נופלת לשתי צידה וזהו איסור האוהל שבזה, (שאם לא היה דפנות היה עוזר חוט ומשיכה גם ביותר מטפח שטלית היא  אוהל ארעי.) ולכאורה הוא הרי בונה מלמעלה למטה. אלא מוכח מכאן  שאם זאת הרגילות לא הותר להתחיל מלמעלה. אלא יש לדחות שכאשר בונה ביחד את הגג עם הדפנות לא נאמר ההיתר של מלמעלה למטה וכך גם אפשר לדחות את הראיה הקודמת, שגם בכילה שיורדת הוא עושה זאת בבת אחת.

3. התר נוסף מצאנו בגמ' בעירובין שאם היה פרוס כבר טפח מותר להמשיך ולפרוס את המחצלת, הובא במחבר בסוף סעיף ב'.

4. התר נוסף מצאנו בגמ' בשבת שאם קשור חוט או משיכה לאוהל מותר להמשיך ולפורסו מהו הגודל המינימלי של המחצלת שתהיה פרוסה כדי שע"י החוט או משיכה יהיה מותר לפרסו, תוס' (ד"ה כרך עליה) הביא ב' ביאורים או כל שהוא אפילו פחות מטפח.אודוקא טפח. יש להקשות אם יש כבר חוט או משיכה טפח למה צריך שיהיהגם חוט או משיכה הטפח מספיק. הנודע ביהודה יסד מכוח קשיא זאת שהטפח עוזר רק היכן שהרגילות לכסות בכיסוי זה, ובעירובין כיסוי האילים הוא הרי דבר שרגיל להיות שם כל יום. 

5. אופן נוסף שמצאנו בגמ' שאין בזה איסור של אוהל מצאנו בגמ' בשבת לגבי כסאטרסקל שהוא כיסא מקופל וכאשר פותחים אותו נפתח גם העור שפרוס עליו החזו"א (סימן נב ס"ק ו')  לומד את ההיתר שכאשר פותח את מה שמקופל זה לא נקרא שעושה אוהל כיון שהכל מקופל ומונח כבר במקום, רק בצורה מקופלת, אך הנודע ביהודה (סימן ל') למד שההיתר הוא בגלל שבכיסא אין שום שימוש מתחתיו ולכן מותר לפותחו, אך אין ללמוד מכאן התר לכל פעם שיש שמשיה או מטריה מקופלת שמותר לפותחה, כיון שלא מצאנו בגמ' התר לפתוח דבר שנועד בשביל להשתמש תחתיו, באוהל שיוצר, ומה שנאמר התר זה רק לגבי כסא הוא משום שאחרת זה נקרא בונה. שכן יוצר כאן כלי, אך אינו קשור לדין אוהל כלל. (לפי תוס' שכל הברייתא דברה רק בדיני אוהל י"ל שהכסא טרסקל הוא עם ד' מחיצות ולכן זה נקרא שבונה אוהל, ומותר רק בגלל שזה מקופל ואינו נקרא שבונה בכלל.)

6. המשנה ברורה בס"ק כ' מביא אופן נוסף שמותר, שאם הוא פורס על מקום קטן מג' טפחים הותר הדבר מדין לבוד, אך החזו"א (בסימן נ"ב ס"ק ט') כתב שלבוד זה רק אם מתחיל משהו שניתן לומר שממשיך זאת הלאה אז אומרים שהדבר שהתחיל ממשיך וקים עד ג' טפחים אך אם זה בכלל לא מתחיל לא נאמר בזה דין לבוד ואין כזה התר כלל.
 
י'] החזו"א בסכום כללי אוהל אומר שאוהל שאינו עומד בפני עצמו אינו נחשיב לאוהל ומותר לפרסו בשבת, דהיינו אם אדם מחזיק בידיו מחצלת לצל אין בזה כל איסור. החזו"א אומר שהאיסור שמצאנו בדין חבישת כובע בסימן ש"ח סעיף מ' הוא רק כאשר הכובע ממש מהודק בראשו שאם אינו מהודק בראשו אין כל איסור בעשית אוהל בדבר זה.

ולפי"ז אין כל איסור לפתוח מטריה בשבת שכן אינו אוהל כיון שמחזיקו בידו. וכן צ"ב ממה שכתב המחבר בסעיף יב' שיש להיזהר כאשר פורסים מחצלת בשבת שלא יהיה בגגה טפח תוך כדי הפריסה, והרי לפי החזו"א אם האוהל אינו עומד בפני עצמו אין כל איסור בעשייתו. ולכאורה מה שתוך כדי הפריסה נהיה אוהל אין בזה כל איסור, שכן האדם מחזיק את המחיצה תוך כדי שפרסו. ועוד יש להקשות שבגמרא בשבת  בדף קלח כתוב בגמרא צד שאם יוצא טפח מטליתו יתכן שיהיה בזה איסור אוהל, ולכאורה אין בגד שבאמת יוצא טפח מופו אלא שעל ידי שפורס ידיו נהיה גג של יותר מטפח, רואים שאוהל נקרא גם אם לא פרוס טפח בפני עצמו אלא שאדם מחזיקו.

יא'] בשולי הדברים נביא מספר מקרים מצויים מאוד שיש לדון ולפלפל בהם לאחר ליבון הסוגיא. 
1.] כאשר אדם סוגר בשבת בקבוקים, ומכסה סירים ושאר כלי אכסון כאשר מכסה אותם זה נקרא שמניח עליהם גג, ואם אין בחלל טפח דהיינו שדבר המאכל או המשקה מכסה את כל הכלי עד סופו, שאז אינו נקרא בכלל אוהל כיון שאינו מאהיל כשיעור אוהל, אין נידון ופשוט שמותר לכסות בו בשבת כיון שאין זה נקרא אוהל בשום מקום. אך אם הדבר שבכלי אינו מלא את כל הכלי כמו בקבוק שהתחיל לשתות ממנו, הרי הוא עושה גג כאשר מניח שם את המכסה ואסור לעשות זאת מטעם אוהל. ומה שיש לדון להתיר זה בגלל שאינו עושה דפנות ובונה רק גג. אם נאמר שכיסויי הכלים אינם עשויים בשביל לשמור על המאכלים שתחתיהם אלא בשביל נוחות אכסונם, וכדי שלא ישפכו וכד' אין איסור בעשית אוהל אם עושה רק את הגג לבד.

אך לפי המשנה ברורה בס"ק כ"ב ובס"ק מ"ח ובשער הציון ס"ק ל"א שגם אם לא בונה את המחיצות אלא רק מזיזם ממקומם כבר קרוי כאילו בנה המחיצות ואסור להניח עליהם גג א"כ כאן הרי הזיז את הכלי (כמעט תמיד רגילים להזיז את הכלים כמו בקבוקי שתיה ממקום למקום מתחילת השבת, וא"כ גם כאשר אינו בונה את המחיצות יהיה אסור לכסות כלים כדוגמת בקבוק שתיה בשבת. כיון שהזיזו ממקמו ואז גם להניח גג לבד יאסר.) אלא שבקבוק שתיה ורוב הכלים הרגלים שמצויים כיום אין בהם ג' טפחים וכאשר אין שלשה טפחים בגג המשנה ברורה בס"ק כ' כתב שאומרים לבוד וכאילו לא בנה גג בכלל. אך החזו"א בסימן נ"ב ד"ה כתב המשנה ברורה שאם אין התחלה של כיסוי לא אומרים לבוד וכאשר מניח מכסה אין בכלל התחלה של גג ואי אפשר להתיר מצד לבוד, אלא שלפי החזו"א בסימן נ"ב ד"ה כתב במשנה ברורה אין זאת קושיא כלל כיון שסובר שהזזת המחיצות אינו אוסר לבנות גג, וכיון שלא בנה את המחיצות בהנחת גג לבד אין איסור אוהל.

אלא שיש להקשות לפי החזו"א במקרים שמניח את המכסה בשביל לכסות בו את הכלי בשביל לשמור על תכלתו, כגון בקבוק עם גזים שמניח את המכסה רק בשביל לשמור על המשקה שיישאר במיטבו ואז אסור אפי' אם אינו בונה מחיצות כלל כמבואר במחבר בסעיף ב' שכל שמניח את הכיסוי בשביל לשמש את החלל תחתיו גם גג לבד יאסר. וא"כ לפי החזו"א יאסר אפי' לסגור פחות מג' טפחים כיון שאין אומרים לבוד כאשר אין התחלה של גג. 

אלא בסיבת ההיתר אפשר לומר כמו שכתב המ"א ס"ק ט"ז באוהל ארעי כמו כילת חתנים שמותר לפרסו בשבת ובמשנה ברורה ס"ק מ"א כתב את ההיתר שכתב המגן אברהם. אך יש להוכיח שמתוקנת לכך לא נאמר אלא רק בפחות מטפח שכן במ"א ס"ק ד' כתב שרק אם מחובר בציר מותר ולא מועיל המתוקנת. אלא חייבים לומר שהצורך לחבר את הגג בציר מדובר ביותר מטפח, ואז לא עוזר גם אם הרגילות להניחו שם. וא"כ יוצא שכל פעם שמניח מכסה שהוא יותר רחב מטפח על כלי, בבקבוק שמכסה עם פקק מותר כיון שאין בשטח המכסה טפח, ובאופן שרוצה לשמור את הדברים הנמצאים בו אסור. 
בשם ר' שלמה זלמן אורבך זצ"ל נאמר התר גם אם יש יותר מטפח ואפי' יותר מג' טפחים שגם לשיטת המשנה ברורה ביותר מג' אסור, אם יש לכיסוי בית אחיזה מותר לכסות בו את הכלי, שכן מצינו שאפילו בונה דאורייתא הותר אם המכסה מונח בקרקע מותר לפתוח ואם יש לו בית אחיזה שאינו טפל לקרקע, אלא נחשב ליחידה בפני עצמה ואינו חלק מהבניין, הוא הדין כאן שאם יש למכסה בית אחיזה אינו טפל לכלי ונחשב ללא מחובר לכלי, לכן לכסות סיר עם מכסה מותר שכן יש למכסה בדרך כלל בית אחיזה, ומותר לכסותו בשבת,

אך אם מכסה כלי אם דבר שאין לו בית אחיזה כגון עם צלחת וכד' אם אין זה דבר שרגיל להניח שם אפי' כיסוי קטן ביותר יאסר, ואם הרגילות להניח מכסה זה ביותר מטפח גם זה אסור, ולפי ההיתר של המשנה ברורה בס"ק כ' עד שלש טפחים מותר. אך לכסות כלי רחב יותר מג' טפחים בשביל לשמור על טריותו או לשמרו מפני חרקים וכד' אם אין לכלי בית אחיזה לכו"ע אסור. 

2.] יש לדון בשולחנות שלוקחים בשבת קרש ומנחים על עמודים, (הנקראים חמורים) שלפי הביאור הלכה (ד"ה מיטות שלנו) שכתב לחוש לכתחילה לשיטת הרשב"א להחמיר שגם אם לא בונה מחיצות אסור, אם יש לאדם הנאה כל שהיא מהשימוש בחלל שתחת הגג. אם לא בשעת הדחק. יש לדון אם מותר לבנות שולחנות כאלו בשבת, שהרי רגילים להניח הרגלים מתחת השולחן, וודאי שזו הנאה מסוימת, שכן אם היה מחיצות מד' צדדים ולא היה ניתן להכניס את הרגלים לשם, היה זה מאוד לא נוח, אך מצד שני אין זאת הנאה מהחלל שכן היה נהנה בהנחת הרגלים גם אםלא היה שם גג כלל נמצא שלא נהנה מהחלל שנוצר, זה לא דומה להנחת המנעלים מתחת למקום מקורה, שהקירוי נותן ומגדיר לזה מקום, שלא ילכו במקום שמאחסן את הנעלים ויזיזו לכאן ולכאן, כאו אין שום הנאה בקרוי,  רק שאם היה דבר שמפריע כמו מחיצות לשולחן היה מפריע לו, אך אין לו הנאה בשביל הנחת רגליו יותר בעצם זה שיצר את הגג מאשר שלא היה.

3.] בבניית אבני לגו ועשית ד' מחיצות וגג יש להזהיר את הילדים שהגיעו לגיל חינוך שלא לעשות חלל טפח למשחקם כיון שיש בזה איסור של עשית אוהל ארעי,  וכן יש להזהיר הגדולים שלא יפרקו בנין לגו שנבנה בצורה כזאת משום איסור סתירת אוהל, ובפרט אם יש שימוש מתחת אבני הלגו כגון שמכניס לשם משחקים וכד' נראה שיש לחוש לאיסור אוהל בזה.

4.]מגירת שולחן וארגז מצעים כאשר מוציא את המגירה החוצה לגמרי, ויש בחלל של המגירה טפח הרי הוא סותר אוהל ובונה אוהל כאשר מחזירו. המשנה ברורה  בס"ק מ"ח הביא את דעת החיי אדם שאוסר זאת, ובשער הציון שם הביא את דעת הקיצור שולחן ערוך להתיר מכין שהגג כבר בנוי הרי שזה נקרא שבונה את האוהל מלמעלה למטה ואין בזה כל איסור. אך בדעת החיי אדם ביאר שכיון שהדרך היא לבנתו מלמעלה למטה אין זה נקרא שינוי ואסור להחזיר מגירה כזאת בשבת.

והחזו"א בסימן נ"ב ס"ק י"ד מתיר לגמרי מפני שגג האוהל כבר עשוי ובבניית המחיצות לבד אין איסור.

5.] פתיחת וסגירת גגון שנפתח ונסגר ע"י צירים או ע"י גלגלת
בהלכות סוכה בסימן תרכ"ו ברמ"א על סעיף ג' מצאנו מפרשות שעל גג שהיה מעל הסכך והיה הרגילות לפתחו לסוכה ולסגרו מפני הגשם, שמותר לפותח ולסוגרו בשבת, שכן הוא מחובר ורק פורס אותו, זהו ההיתר של חוט או משיכה שצינו. אך בדבר  שאינו נועד לפתיחה ולסגירה תדירים, זה נקרא אוהל קבוע ויאסר לפתוח ולסגור את הגגון, שכן זה אוהל קבוע שבו לא נאמר ההיתר שאם הוא כבר מחובר מותר להמשיך לפורסו. יש להסתפק האם זה תלוי ברגילות של האדם כמה הוא רגיל לפתוח גגון זה ולסגור או שזה תלוי במה שדרך העולם לפתוח ולסגור.

ועוד יש להסתפק בגגון שאינו נועד לפתיחה ולסגירה ורק בגלל תקלה בגגון הוא מחליק תדיר, האם זה נקרא אוהל ארעי, כיון שרגיל לסגרו תדיר, או שזה אוהל קבע, אלא שיש בו תקלה שהוא מחליק ונפתח הרבה. (המקרה מצוי מאוד בימות החורף שיש גגונים שאינם מחזקים מעמד ברוחות החזקות, ומידי פעם צריך להחזירם למקומם) במלאכת בונה מצאנו שמותר להבריג דבר שהרגילות היא לפתחו ולסוגרו, אך אם מתקלה מחזירו תדיר עדין אין זה מתיר, ונקרא מתקן מנא. אך יש לחלק בין המלאכות שיתכן שאוהל הוא לא להעמיד אוהל על מתכונתו, אלא כל כלו הוא רק משמש למטרת הגנה משמש וגשם ולזה הוא נועד ממילא אין לדמותו למתקן כלי.



1 (שבאוהל ארעי נאמרו כל התנאים וההיתרים שנביא לקמן אי"ה, משא"כ אוהל קבע שתמיד אסור לבנותו)

2 הסברא בדעת הרי"ף לפי דברי ה"לבוש"  קשה מאוד כיצד טפח נותן לדבר שם שלאוהל קבע למרות שהוא במציאות נועד לזמן קצר ביותר. וכן להפך בפחות מטפח שרוצה להעמיד ולזמן מרובה כיצד מהשהוא פחות מטפח כבר הופכו להיות אוהל ארעי.

3 (ליסוד זה שאין כל איסור בעשית אוהל ארעי מסכימים גם הרא"ש וגם הרי"ף לפי הפרי מגדים, אלא שנחלקו מחלוקת מקומית בלבד לגבי טלית כפולה נקראת אוהל ארעי או אוהל קבע. יעוין בדף 3 ביאור מחלוקתם בזה)

4 יש להקשות על שיטת ה"לבוש" ממה שהתירה הגמ' בערובין בדף קב ע"י טפח לפרוס מחצלת אפי' כמה טפחים (שם מדובר על אוהל ארעי שהיו פורסים כל יום מחדש) ובשלמא לפרי מגדים שזה אוהל ארעי מתיר טפח אך ללבוש שזה אוהל דאורייתא כיצד מותר לפרוס את הגג הרי הוא פורס יותר מטפח ויוצר אוהל קבוע וזה הרי אוהל מהתורה ואין התר אם כבר פרוס טפח.  וכן יש להקשות ממה שכתוב בשבת קלח: סיאני (כובע שממשיך עם מצחיה) אסור רק יותר מטפח, והרי פחות מטפח זה דרבנן לפי הלבוש א"כ כיצד מותר בפחות מטפח ללובשו. (אלא דזה אפשר לתרץ כמו שביאר המגן אברהם (ס"קטז')לגבי כילת חתנים שכן מיועד לדבר זה. עוד אפשר לומר שבסיאני גם הלבוש יודה שמותר פחות מטפח, כיון שזה כמו בגד שבולט מעט, והראיה לדבר היא ששם גם יש התר בגג רך שנכפף שלא נאמר בשום מקום אחר שאוהל רך מותר לעשות בשבת, אלא מוכח ששם אם לא גג קשה בשיעור טפח אין שום בעיה כי זה בגד.)

5 וכן מוכח מסעיף י"א שפסק כשיטת הרי"ף שכתב שההתר של כילה הוא רק מפני שמתוקן לכך, ולפי הרא"ש אין צורך להגיע לשום התר של מתוקן לכך, אלא כל שהוא פחות מטפח לפי הלבוש מותר ולפי הפרי מגדים כל שהוא ארעי ופחות מטפח מותר. מוכח שהמחבר סבר שתמיד אסור ורק כאן התירו בגלל שמתוקנת לכך, וכשיטת הרי"ף.

6 [הקשה הרב שמעון עוזיאל שליט"א שהמשנה ברורה בס"ק ל"ז הביא את המגן אברהם שאומר שלא יעזור ההתר של חוט או משיכה בטלית שפרוסה יותר מטפח.(ביאור ההתר יבואר לקמן) ולכאורה תימא אם זה רק איסור מדרבנן שכן טלית זה אוהל ארעי  לדברי הביאור הלכה ד"ה "כל אוהל" ולמה שלא יועיל לזה חוט או משיחה הרי ההתר הזה מתיר לבנות כל אוהל שאסור רק מדרבנן.  וגם בכמה טפחים עדין אמר ה"משנה ברורה" בס"ק ל"ד שאינו אוהל קבע. בספר "שלמי יונתן" כתב לתרץ שטלית שנאסרה בס"ק ל"ז זה משום שיש לה גם דפנות וכאשר יש דפנות פסק המשנה ברורה כדברי ה"נודע ביהודה" שזה נותן לאוהל שם של אוהל קבע. ואילו מה שכתב בס"ק ל"ד שזה רק אוהל מדרבנן יעו"ש שפורס מחצלת ע"ג ד' עמודים ואינו עושה דפנות כלל, זה נקרא אוהל ארעי ולזה יעזור ההתר של חוט או משיכה. ואין להקשות שא"כ כיצד הגמ' בביצה מתירה במדורתא שיש שם ד' מחיצות לשנות ולהניח מלמעלה למטה. דשאני שם שאינו נועד כדי להשתמש תחתיו להגן מחמה ומצל בזה אינו מקבל שם של אוהל קבע אפילו עם ד' מחיצות.

7 יעוין בשבת קלח: תוד"ה אלא שמוכיח מזה שבמצבים שאינו מאהיל על דבר שמשמש לו לתועלת מותר לנטתו, מזה מוכח שהוא אוהל דרבנן. שכן אוהל שאסור מהתורה לא נאמר בו חילוקי דינים במטרתו.

8 והביאור בזה נראה שהרי מקור הב"ח הוא מקובא שלפי הב"ח אין בהנחת כיסוי על כלי רחב איסור של אוהל כל האיסור של הנחת הכיסוי הוא רק כיון שהזיז את הכלי, על זה המשנה ברורה חולק,(ס"ק מ"ח) שכתב שהטעם האיסור הוא משום בנית אוהל, לכן את החידוש שבכל פעם שמזיז את הכלי, ומניח גג נחשיב כמו שבנה את כל האוהל לא הביא מהב"ח שכן הכרח הב"ח לחידוש זה לפי המשנה ברורה אינו.
 שכן הט"ז בס"ק ד' אמר שכל שיש ד' מחיצות אסור ולא חילק שיצטרכו שימושים תחתיו. אכו ניתן לומר שהרגילות היא שכאשר יוצר ד' מחיצות הרגלות היא שיש שימוש תחתיו, אך אם האמת אי

 

תפילות

בבקשה להתפלל לרפואת: נחום אלימלך בן זהבה רבקה, נועה בת לאה לרפואה שלמה, אשר ורפאל בני שמחה לרפואה שלמה, שולמית בת בת שבע לבשורות טובות, זאב בן ורדה לרפואה שלמה, יהודית בת מיסה לרפואה שלמה, שולמית בת מיסה לרפואה שלמה, שלמה בן רבקה לרפואה שלמה, נתנאל אילן בן שיינא ציפורה, תמר בת אורית לאה, אשר ורפאל בני שמחה, שרה צפורה בת רינה בתוך שאר חולי ישראל. בבקשה להתפלל לזרע בר קיימא בקרוב לנופית הודיה בת רחל ודויד שלמה בן שושנה ולזרע בר קימא בקרוב למירב המזל בת גאולה ונועם בן לאה וחזרה בתשובה לעידן בן שולמית ושי שלומי בן שולמית ולבשורות טובות ישועות ונחמות לכל עם ישראל

לכבוד שבת קודש

לעילוי נשמת

מונה מבקרים באתר שבת נט

מונה צפיות תוכן : 17986459

אתר השבת