איתא בגמרא (ברכות יג, א) "כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה . . רבי אליעזר אומר עובר בלאו שנאמר ולא יקרא עוד את שמך אברם". שואלת הגמרא, אלא מעתה הקורא ליעקב יעקב יעבור ג"כ בלאו "ולא יקרא שמך עוד יעקב"? ומתרצת ששם זה שונה כי הכתוב חזר וקראו יעקב.

וצריך להבין, מהי באמת הסיבה לכך שאחרי שנקרא שמו ישראל ממשיכים לקרוא לו גם בשם יעקב?

מבואר בחסידות, שהשמות יעקב וישראל מסמלים שתי מדרגות בעבודת ה', ויהודי צריך לעבוד את ה' בשתיהן: יעקב – מלשון עקב – מרמזת על הירידה לגשמיות: שיהודי אוכל ושותה ועובד בעולם, אבל ישראל – מלשון שררה – היא הדרגה של יהודי כפי שהוא למעלה מהעולם.

וכך מבאר אדמו"ר הזקן את הפסוק "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל", שבבחינת ישראל אין עמל כי הוא מרומם מהעולם, אבל בבחי' יעקב יש עמל, כי כשיורד לעולם צריך להתגבר על עצמו ולעסוק בכל דבר לשם שמים, וזהו 'לא הביט און' – שאין לו עבירות, אבל עמל – יש גם יש.

באופן כללי, זהו ההבדל בין מצבו של יהודי בחול לדרגתו בשבת: בימות החול עליו לרדת להתעסק עם עניני העולם ו'לברר' אותם (יעקב), אבל בשבת נמצא יהודי למעלה מהעולם (ישראל), ולכן גם האכילה בשבת מצוה וכל מעשיה קודש. וזהו שאומרים במוצאי שבת "אל תירא עבדי יעקב", שאומרים לנשמה שלא תחשוש מכך שהיא יורדת לדרגת יעקב, כי השבת נותנת כח לכל השבוע להתגבר על חושך העולם.

 

שבת שלום!

 

מבוסס על: לקוטי תורה פ' בלק ד"ה לא הביט. לקוטי שיחות חלק ג, וישלח (במתורגם ללה"ק: עמ' 48 ואילך).

 

נ.ב. לקראת  חג הגאולה י"ט כסלו, 'ראש השנה לחסידות' - מצו"ב קטלוג מבצע הענק של ספרי חסידות שיתקיים אי"ה בבנייני האומה בירושת"ו.