movstube.net

אתר השבת

 
  • Increase font size
  • Default font size
  • Decrease font size

צידה

 צידה

 
יתוש או דבור ושאר בע"ח שעוקצים,האם מותר להורגם או לצודם בשבת
מהדברים שאינם ידועים דיים הם ההיתרים לצוד ולעתים אף להרוג בעלי חיים כאשר יש צער לאדם, גם אם הם רק מטרידים ואין מדובר בפיקוח נפש.

א'] בכדי להבין את דברי הגמרא והפוסקים לאשורם יש להקדים ולבאר מה הדין באדם שהורג בעל חיים בשבת. בעצם המלאכה של הריגת בעל חיים יש איסור של נטילת נשמה, אך במקרה שאדם הורג את מי שמצערו ומסכנו הוא לא צריך את עצם ההריגה, הוא רק צריך שלא יזיקו ויצערו אותו ולכן הורג את הבעלי חיים דבר זה נקרא מלאכה שאין צריך לגופא 1.  בדין מלאכה שאין צריך לגופא נחלקו התנאים, לרבי יהודה חיב שהוא עשה את המלאכה וכיון לכך. ולרבי שמעון אין על זה חיוב מהתורה אך אסור מדרבנן. להלכה נפסק כרבי שמעון ולכן ניתן להקל ולהרוג באופנים מסוימים בשבת למרות שאין בזה פיקוח נפש. 

ב'] בגמ' בשבת קכא: א"ר יהושע בן לוי כל המזיקה נהרגים בשבת. ומצד שני בבריתא כתוב חמשה בעלי חיים מסוימים נהרגים. ומשמע שרק חמש מזיקים מסוימים שהורגים ומסוכנים מאוד נהרגים. הגמ' מקשה את הסתירה האם נהרגים כל המזיקים כדברי רבי יהושע בן לוי  או רק החמש כמו שכתוב בבריתא.

הגמ' מתרצת ב' תירוצים. התירוץ שנוקטים הראשונים והפוסקים הוא תירוצו של ר' יוסף שתירץ שברצים אחריו לדברי הכל מותר להורגם, הראשונים נחלקו מה כוננתהגמ' במילים לדברי הכל. רש"י מבאר שדברי ריב"ל שמותר להרוג, כוונתו שמותר להרוג את כל המזיקים שהורגים, וזה כאשר הם רצים אחריו. ואז לכו"ע מותר להורגם, שכן האדם מצוי אז בסכנה וגם לרבי יהודה שאומר שאדם שעושה מלאכה שא"צ לגופה חייב, וכאן בגלל הסכנה הממשית גם רבי יהודה מודה, וזה הביאור בדברי רב יוסף ברצים אחריו מותר להרוג את שאר המזקין. והביאור ודברי הכל הוא שגם רבי יהודה שמחיב על מלאכה שאינה צריכה לגופה, בבע"ח שרצים אחריו מודה שאפשר להורגם אפילו שאינם מהחמישה המנוים כמסוכנים ביותר. כיון שבע"ח מסוכן שרץ אחריו הוא דבר מסוכן.

א"כ היוצא מהגמ' עפ"י רש"י שברצים אחריו מותר להרוג לכו"ע את החיות שממיתות. כיון שזה פיקוח נפש, שכן גם לרבי יהודה שחיב במלאכה שאין צריך לגופה, מ"מ בפיקוח נפש מותר. 

ולגבי חמשת 2  המזיקים שמוזכרים בברייתא שמותר להרוג זה בלא רצים אחריו, שכן חכמים התירו להרוג במקום צער גדול כ"כ שמתיירא שבכל עת יכול לרוץ אחריו. לפי רבי שמעון שאין בהריגת בעלי חיים איסור תורה מותר להורגם. למרות שאין סכנה מידית, כיון שהפחד הגדול מהם הוא צער גדול, וחכמים התירו להרגו במקרה כזה. וכן ההלכה שבחמשה שיודעים כמזיקים יכול להורגם אפי' שלא רצים אחריו כרבי שמעון. ולפי רבי יהודה אסור להורגם, שאין התר לעבור על איסור תורה אפילו במקום שיש צער גדול.

לגבי שאר המזיקים שאין מסוכנים כ"כ, כאשר הם רצים אחריו מותר להורגם דסוף סוף יש סכנה מוחשית כאשר רודפים אחריו. ואפילו פחות מסוכנים מהחמשה וכשאין רצים אחריו מותר להורגם רק לפי תומו. נמצאנו למדים דלרש"י מותר להרוג את כל הבע"ח שיש בהם סכנה, ועל מסוכנים פחות מותר ברצים, וכאשר אינם רצים אחריו צריך להרוג לפי תומו.

מהו לפי תומו ברש"י ובבעל המאור כתוב שתוך כדי שהולך הורגם. אך בשאר הראשונים ברמב"ן וברשב"א כתוב וכן בשו"ע שיכול אפילו לכוון להורגם, אך בתנאי שיראה את עצמו כלפי חוץ כאילו הולך לפי תומו.
יוצא שלשיטת רש"י מותר להרוג בעל חיים שמטריד רק אם הוא מסכן את האדם מכיון שרץ אחריו או בידוע למסוכן ביותר, וגם אם אינו רץ אחריו, ואינו מהחמשה מותר רק תוך כדי הילוכו. למרות שיכול לסכן כיון שכעת אינו מסכן אסור להורגו 3. 

שיטת התוס'
היא שכל ההיתר להרוג לכו"ע זה בחמש הבע"ח המנוים בברייתא ולכו"ע, אך שאר בע"ח ואפי' רצים אחריו אסור לרבי יהודה. דאינו מסוכן. וכן החמש שאין רצים אחריו מותר להורגם רק לר"ש, שאם אינם רצים אחריו הם אינם מסוכנים שיכול להשמט מהם ויש רק צער שמטריד שכל רגע צריך לעיין שהבעל חיים לא הולך לכיוונו... וכן השאר בלא רצין ריב"ל מתיר להורגם דמצערו, אך תוס' אומר דאין להקל כ"כ לסמוך על ריב"ל.

נמצא שלפי תוס' מעיקר הדין יכול להרוג את חמשת המזיקין בלבד דהם מסוכנים, אך השאר זה מותר רק לר"ש דאומר דהאיסור להורגם הוא רק מדרבנן, שהרי זה מלאכה שא"צ לגופה ולכן התירו במקום צער. אך לסמוך להרוג אפי' אין רצים בשאר כריב"ל למעשה אין להקל, ולמרות שפוסקים כר"ש.

ג']
בשו"ע נפסק שמותר להרוג את החמשה אפילו שאין רצים אחריו ואת השאר ברצין, ובשאר כשלא רצים אחריו מותר לפי תומו. דהיינו להראות כאילו הוא בדרכו. אך יכול לכון להרגו. ויש להסתפק לפי מי פסק השו"ע שהרי גם לרש"י וגם לתוס' מותר להרוג לרש"י משום סכנת נפשות מותר בכל מה שמתיר השו"ע ולתוס' משום דקימ"ל כר"ש ובכזה צער התירו להרוג, ולמרות שאינו סכנת נפשות.

הנפק"מ היא האם נוכל להתיר בצער גדול להרוג בעל חיים שאין לו שום ענין בהריגתו, והריגתו נחשבת למלאכה שאין צריך לגופה. שלשיטת התוס' מותר ולפי רש"י כל ההיתר להרוג בעלי חיים הוא רק בגלל שזה מסוכן, אך לא ראינו התר למלאכה שאין צריך לגופה במקום צער.

ויש להוכיח מהב"י בסימן שט"ז סעיף י' דכתב את דברי המרדכי שמותר לצוד את כל המזיקים ברצים אחריו משום צער. וכן לגבי פרעוש שם בסעיף ט' דאסור להרוג כתב דפרעוש אסור דאינו מצער כ"כ כמו שאר המזיקין מוכח שהב"י למד שמותר להרוג דבר שמאד מצער.
וכן כתב המשנה ברורה בס"ק מ"ו שרק בע"ח שנושכים נשיכה עוקצת מותר להרוג רואים שהתירו להרוג בשאר בע"ח שמפריעים לאדם, אך זה בתנאי שעוקצים נשיכה עוקצת. דהיינו נשיכה משמעותית. א"כ רואים שמקום צער גדול מותר להרוג בע"ח, שכן זו מלאכה שא"צ לגופה.

היוצא מהדברים שאדם החושש מנשיכה משמעותית שמאוד מצערת את האדם, מותר להרוג את הבעל חיים שחושש ממנו. אם רודף אחריו יכול להרגו בדרך הרגילה, אך אם אינו רודף אחריו יהרגנו באופן שיראה כאילו הולך כדרכו הרגילה, ותוך כדי זה יהרוג את המזיק שחושש ממנו.

ד'] בדין הבע"ח שאין נושכים ומזיקים את האדם מאד.


בתוס' בשבת בדף קז: כתוב בשם הרב פורת שאם יש על אדם פרעוש שנושך מותר לקחתו ולהשליכו מעליו. ולמרות שהוא צד. אך אם אינו מפחד שיעקצנו אסור. כגון שהוא על סרבלו מבחוץ, אסור. אך להרוג בכה"ג לא הותר.

ואם אינו ממש על בשרו ועוקצו אלא בדרך לעוקצו נחלקו הפוסקים אם מותר לצודו.

מהתוס' הנזכר בתחילתו משמע שאם הוא עוקצו מותר לצודו. משמע שרק אם עוקצו. ומצד שני בסוף התוס' כתוב שאם הוא על סרבלו מבחוץ, ואינו מתכון לעוקצו אסור לצודו. משמע שאם הוא מתכון לעוקצו או שיש סיכוי שיעקצנו מותר לצודו. הבית יוסף אומר שהטור מחמיר ומצריך על בשרו ממש. הט"זמיקל גם אם אינו על בשרו ממש מותר להרגו המגן אברהם מביא ב' השיטות ולא מכריע.

המשנה ברורה מביא את שתי השיטות ונוקט שאם הוא על בשרו אפי' שלא עוקצו עדין מותר. אך אם הוא על בגדיו בדרך לעוקצו הביא בשם ספר היראים דירא שמים יפרוש מלצודו, אך הצדן לא הפסיד, והכריע שלכתחילה יש להחמיר, ואין למחות ביד המקילים.

אך אם יכול להפילו ללא צידה ודאי שאין לצודו.

אמנם הב"י מביא מרדכי דכל דבר שמצערו מותר להרוג, אך לא נוקט כך לדינא, ומה שמותר זה רק לצוד, והרמ"א אוסר אפי' למלול, דהיינו לגלגלו ביד להתיש כוחו, שמא יהרגנו. א"כ יוצא דבבע"ח שמזיקים הרבה פחות אין היתר להורגם. ורק לצודם מותר וגם זה רק אם הוא מפחד שיעקצנו. מוכח מכאן שצידה זה קל יותר מאשר הריגה. ורק צידה הותרה בבע"ח שעוקצו 4. 

ה'] היוצא להלכה הוא מספר דרגות של סכנה וצער ונבאר את המותר לעשות בכל קבוצה מדרגות בעלי החיים השונים.


1.
בעלי חיים מסוכנים מותר להרוג בשבת אפילו אם לא באים לרדוף אחריו, והמשנה ברורה בס"ק מ"ה מוסיף שאפילו אם הם בורחים ממנו מותר להורגם.
2. בעלי חיים שעוקצים נשיכה עוקצת ואפילו שאינם יכולים להורגו, אם יכולים להזיק מותר להרוג בצורה הרגילה, אך אם אינם רצים אחריו אין היתר להורגו כדרכו אלא ישנה ויראה עצמו כאילו הולך לפי תומו. אפשרות נוספת שקימת לאדם להוריד ממנו טירדת בעלי חיים שאינם פיקוח נפש אך נושכים נשיכה עוקצת, מבואר במשנה ברורה בס"ק כ"ז שמותר לצודם, גם אם לא רצים אחריו. ונראה שחולדות ועכברושים שנושכים נשיכה עוקצת, ובדרך כלל אף צריך לקבל זריקה כנגד נשיכתם, מותר להרוג גם במקרה המצוי שאינם רצים לנשוך בני אדם. אם מראה עצמו כהולך לפי תומו, או להניח מלכודת בשבת כדי לצודם.
3. בעלי חיים שעוקצים, אך אינה עקיצה חזקה כ"נשיכה העוקצת" אסור להורגם ומותר לצודם, אך רק אם הולכים לעוקצו. 

למעשה הבע"ח שיש בהם סכנת נפשות ידועים וברורים. אך לחלק בין העוקצים "נשיכה עוקצת" שמותר להורגם לפי תומו וכן מותר לצודם, לבין העוקצים סתם שהותר לצודם רק אם עוקצים ממש. יש לברר בדברים המצויים בינינו למה שייך כל אחד.

בשו"ע הרב כתוב שמותר להרוג את מה שמזיק לגופו, כגון עקיצה שתגרום לצליעה או לנזק לטווח ארוך לגוף, אך סתם דבר שמצער אסור.

א"כ כל העוקצים הרגילים אצלנו דבורה יתוש צרעה וכדו' הם מצערים אך לא מזיקים מותר לצודם אם עוקצים אך אסור להורגם.

אכן לפי ההגדרה של הב"י והעתיקה המשנה ברורה בס"ק מ"ו לדינא כל שיש לו נשיכה עוקצת מותר להורגם, ואסר להרוג רק את אלו שאין צער גדול בעקיצתם כגון פרעוש או יתוש. יתכן שמותר להרוג צרעה שגורמת לנפיחות גדולה בעור. יתכן שזאת נשיכה שעוקצת וכ"ש עקרב שאינו ארסי ושאר דברים המזיקים ומצערים הרבה יותר מעקיצה מצויה של יתוש.

ו']
לגבי עקיצה שלא נושכת אלא עקיצה רגילה של יתוש ודבורה, שאסור להורגם אך לצודם 5  כדי שלא יעקצוהו מותר אם הם עוקצים אותו, או שבאים לעקוץ אותו. אכן אם עדיין לא עוקצים אותו ויכול לסלקו בדרך אחרת יש להחמיר ולסלקו מעליו ולא לצודו. מפני שיש מחמירים שאם אינו עוקצו עדין אסור לצודו.  ואם הפרעוש על בגדו מבפנים, אך עדין לא עוקצו, אך מצוי שעוקץ ירא שמים יחמיר שלא לצודו, אך מעיקר הדין מותר, אך אם יש אפשרות אחרת להנצל מהעקיצה, כגון שינער עצמו ויפול החרק הרוצה לעוקצו יש להעדיף אפשרות זאת. 

ונראה לומר שאם היתוש או הדבורה רוצים לעוקצו ורצים אחריו, רק שכונתם היא לעוקצו, יהיה מותר לצודו שכן כאשר כונתו ברורה זה דומה לחרק שממש עוקצו, וכל מה שיש להחמיר זה רק בגלל שאין ודאות שיעקוץ אך אם ברור שיעקוץ מותר לצודו, וגם ירא שמים אינו צריך להחמיר בזה. 

ז']
לאור מה שהתבאר שהתירו מלאכה שאין צריך לגופה גם אם אין סכנה ויש רק צער הגוף כמו בפרעוש שהתירו חכמים צידה 6. וכן במקום צער הנפש (הפחד) התירו להרוג בעל חיים גם כאשר אין סכנה ממשית לאדם, והבעל חיים לא רודף אחרי אדם להזיקו, התירו לו לעשות איסור דרבנן של מלאכה שאין צריך לגופה. יש לדון האם התירו במעופף שלא עוקץ כגון זבוב או נמלה או חיפושית וכל חרק אחר שאינו עוקץ, אך מטריד מאוד, לצודו אין היתר כיון שאינו דבר מסוכן, ואינו דבר עוקץ, אך יש להסתפק האם הותר לגרשו על ידי נגיעה בו שנחשבת לפחות חמורה. שכן מוקצה עיקרו מדרבנן ואינו כמו מלאכה שאינו צריך לגופה שחישינן שיעשה מלאכה הצידה לגופה שאז האיסור הוא מהתורה 7. 

אם כן יש לדון להשוות שאם הותר לצוד בעוקצת שזה יותר צער, בפחות צער אולי נתיר לטלטלו שאיסרו בפחות. ונראה שבאמת הותר מוקצה גם אם אינו עוקצו ורק מטרידו והראיה מההלכה המוזכרת בסעיף ט' לגבי כינה שלא נאמר איסור בהריגתה מהטעם המוזכר בשו"ע עיין שם, ואין כל איסור לגעת בה משום מוקצה למרות שהכינה היא מוקצה כשאר בעלי החיים. וכאשר הורג את הכינים ודאי שגם מטלטלם. ולמרות שכינה אינה עוקצת הותר לטלטלה, לכאורה מוכח שמותר לטלטל דבר שמטרידו 8. 
 

 

 
 
 1. דהיינו אדם שעושה דבר שאינו צריך את עצם הפעולה, רק את התוצאה. כמו כאן שאדם לא צריך את הבע"ח הרוג, רק שאינו רוצה שירוץ אחריו ויזיקנו. בזה יש המחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון האם מי שהורגו חיב, שלרבי יהודה חיב על עצם הפעולה ולמרות שלא צריך את התוצאה ולרבי שמעון אסור מדרבנן. אך מהתורה אינו חייב אם אין תועלת במלאכתו.

2. הגאון אומר שלאו דוקא החמשה מותר להרוג. אלא תמיד מותר להרוג את המפורסמים למסוכנים וכל פעם לפי הענין.

3.  יש להקשות לשיטת רש"י שיסוד המחלוקת היא לגבי החמשה שאין רצים אחריו דלר"ש מותר ולר"י אסור. ולכאורה אלו בעלי חים מסוכנים ביותר ואם יש בהם סכנה גם רבי יהודה מודה שמותר ומצוה להורגם. ואם אין בהם סכנה גם לפי רבי שמעון לא נאמר התר להורגם ודוחק לומר שחלקו אם מתי שלא רצים אחריו זה נקרא סכנת נפשות או לא, שכן לא מוזכר שזאת מחלוקתם וההסתברות היא שנחלקו כאן בעקבות מחלוקתם הרגילה האם פסיק רישא דלא ניחא ליה אסור מדרבנן או מהתורה, ולשיטת רש"י אין כל קשר למחלוקת זו.

ועוד דיש לעיין מה ההבדל בין שאר המזיקין שאסור להורגם אם אין רצים, לבין החמשה שבאין רצים מותר להורגם. הא גם שאר מזיקין הם מסוכנים.

 אלא הביאור בזה נראה, שגם בחמש זה לא ממש סכנת נפשות שכן יכול להשמט ולברוח מהם, שהרי גם אין רצים אחריו שמותר להרוג זה יכול להיות ביכול לילך למקום אחר, וגם בהולך בשדה ויכול להמשיך ללכת, ללא כל סכנה ממשית אלא שלא נוח ללכת כשיודע שיש נחש מסוכן כ"כ.

וכן בשאר שרצין אחריו אולי יכול להתחמק, אך מפני צער יכול להורגם אך כשאין רצים לא מטריד דהא יכול בקלות לזהות כאשר מתחילים לכעוס משא"כ בחמשה רש"י אומר שיוכלים לכעוס בכל רגע נתון. זה יותר מצער. ולכן בשאר שאין רצים אסור להרוג.

ולכן רבי יהודה אוסר את החמשה שאין רצין דאינו סכנת נפשות דיכול להשמט או להסתכל כל הזמן אם לא מתחילים לרדוף. אך לר"ש מותר דמהצער מזה.

ולפי"ז יובנו דברי השו"ע בסימן שט"ז שפוסק שמותר להרוג את החמשה כאשר אין רצים אחריו, והשאר כשרצים, והתיר להורגם גם משום צער בלבד. ןלמרות שאינו פיקוח נפש,  וכן מוכח לגבי האיסור להרוג פרעוש בשבת כותב השו"ע בטעם איסור דאינו צער כ"כ כמו השאר, רואים שמותר להרוג בעל חיים כשיש צער רק אם אין זה צער גדול לא התירו. והשו"ע סובר לכאורה כרש"י דהאהרי"ףוהרא"ש והרמב"ם בשיטת רש"י קאי.
ולפי דברינו ניתן להבין את הקושיות של תוס' שהקשה על רש"י כיצד הגמ' מסתפקת האם מותר להרוג נחשים ועקרבים שאינם הורגים, וכן להרוג נחש שאנו מסתפקים האם הכותי שהרג עשה טוב. הא אין זה פיקוח נפש, אלא די"לדבאמת מה שרש"י אומר שזה פיקוח נפש זה מתיר בגלל שזה מאוד מטריד שיש באזור בע"ח שהורג. ולכן אנו מסתפקים מה הדין בבע"ח שאינו הורג, אך אם הוא מטריד ולמרות שלא רץ אחריו האם מותר להורגו.

4. ויש להקשות לפי מה שהתירו בבעלי חיים העוקצים רק לצוד, ולא התירו להרוג שכן הריגה זה חמור יותר מצידה, מדוע לא הוזכר לגבי הבע"ח המסוכנים והנושכים נשיכה עוקצת למרות שהותר להורגם עדיף לצודם מלהורגם.

 אלא נראה שכל פעם שאדם מצטער וירא הותר לו לעשות מלאכה שא"צ לגופה, אלא דבבע"ח המסוכנים והנושכים נשיכה עוקצת נראה דדעתו תתישב יותר כאשר יהרגם לכך לא אמרו שעדיף לצודם והותר להורגם. אך במה שאינו מזיק כ"כ גם אם צד זה כבר ירגיענו ואם יוטרד שמא ימלט מהמקום שהניחו, ושוב יבוא לצודו, דאין הפחד מהם גדול בכלל.

5. דהינו שתופס את החרק בידו ומשליכו זה נקרא צידה כיון שאינו יכול לברוח מידו.

6. כדי שלא יעקצנו למרות שאין בזה חשש סכנה כלל.

7. יסוד זה שמוקצה קל יותר מדבר שחכמים הרחיקו שמא יבוא לידי איסור תורה מצינו בסימן ש"ח שבסעיף ו' הותר לטלטל מוקצה שיכול להזיק ממקום שיכולים להינזק ממנו, ובסעיף י"ח לגבי איסור אחר מדרבנן של טילטול ברשות הרבים, פחות מד' אמות הותר רק אם יזקו בו רבים הובא במשנה ברורה שם. ורק בקוץ גדול שמזיק יותר, ואילו לעניין טילטול מוקצה בלבד בסעיף ו' לא מצאנו שום הגבלה שכן שם האיסור הוא רק מוקצה.

 8. להלכה למעשה יש לידע שלמרות הדימויים הנראים כזהים בהלכות שבת אין לדמות דבר למשנהו אם לא נמצא לדבר סמך.

 

תפילות

בבקשה להתפלל לרפואת: נחום אלימלך בן זהבה רבקה, נועה בת לאה לרפואה שלמה, אשר ורפאל בני שמחה לרפואה שלמה, שולמית בת בת שבע לבשורות טובות, זאב בן ורדה לרפואה שלמה, יהודית בת מיסה לרפואה שלמה, שולמית בת מיסה לרפואה שלמה, שלמה בן רבקה לרפואה שלמה, נתנאל אילן בן שיינא ציפורה, תמר בת אורית לאה, אשר ורפאל בני שמחה, שרה צפורה בת רינה בתוך שאר חולי ישראל. בבקשה להתפלל לזרע בר קיימא בקרוב לנופית הודיה בת רחל ודויד שלמה בן שושנה ולזרע בר קימא בקרוב למירב המזל בת גאולה ונועם בן לאה וחזרה בתשובה לעידן בן שולמית ושי שלומי בן שולמית ולבשורות טובות ישועות ונחמות לכל עם ישראל

לכבוד שבת קודש

לעילוי נשמת

מונה מבקרים באתר שבת נט

מונה צפיות תוכן : 17977140

אתר השבת