מאמרים
הרב לא נשאר חייב
- פרטים
- קטגוריה: סיפורים לשבת
- פורסם בחמישי, 09 יולי 2020 13:22
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 315
הרב לא נשאר חייב
מתוך: אביהם של ישראל לחומש ויקרא, פרשת שמיני.
מספרת הילה נועה: אני מתנדבת בארגון "עזרת נשים" שמארגן כינוסי תפילה והתחזקות לנשים, בין השאר גם לרפואת הרב מרדכי אליהו זצ"ל בימי מחלתו. מטבע הדברים היינו מאוד מקורבות לרבנית שתחיה. במשך הזמן כל הבנות שעבדו בארגון הזה זכו להקים בית בע"ה. כולן, חוץ ממני.
בכל פעם שהייתי באה אל הרבנית שתחיה היא היתה אומרת לי: הרב לא נשאר חייב. בעזרת ה', גם את תזכי להקים את ביתך בקרוב. וחיכיתי מאוד ל"בקרוב" הזה.
בחודש אב התשע"א חלמה חברתי מ"עזרת נשים", מירב צדוק, שהרב הגיע אליה ואמר לה: הילה נועה צריכה לעשות עוד חסד אחד אחרון לפני שהיא מתחתנת. הייתי מאוד סקפטית, ובנוסף לא הבנתי מה הרב רוצה עוד שאעשה בנוסף לכל מה שעשיתי. מירב המשיכה ואמרה שהרב אמר שאלך לציון שלו ואנקה את המתקן של הנרות, ובע"ה "מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ" (תהלים, לז כג).
באותה תקופה הייתי בת 29, והייאוש השתלט עלי כל כך, עד שנמנעתי מלהיפגש עם בחורים, וגם היה לי קשה מאוד לשמוע על סגולות. גם הדברים של מירב נפלו על אוזניים ערלות, ולעצמי חשבתי שאולי אשאל על כך רב. מירב, שראתה את ההססנות שלי, התעקשה ואמרה שזה חלום אמת, אבל עדיין לא האמנתי. אלא שאז היא אמרה שהרב אמר בחלום: כמו שעשית אצל הרב בן-טוב.
הצטמררתי כולי, ובאותו רגע הבנתי שזה חלום אמת. שכן חודש קודם לכן הייתי על ציונו של הרב בן-טוב, ושמתי לב שבמקום פזורות קופסאות ריקות של נרות וכן שעווה שגרמה ללכלוך. חשבתי לעצמי: הרי הרב בן-טוב זצ"ל היה כל כך צדיק ופרוש, ולא יאה לו שכך ייראה הציון שלו. הוצאתי מהתיק מגבונים, וניקיתי את השעווה ואת הלכלוכים האחרים בלי לספר על כך לאף אחד. אכן, חלום אמת.
חשוב לציין שהרבנים משה בן-טוב זצ"ל ומרדכי אליהו זצ"ל היו קשורים מאוד זה לזה. הרב בן-טוב הלך לעולמו ארבעים יום אחרי פטירת הרב, כי הוא לא יכול היה להתמודד עם הכאב והצער. הוא אמר: השארת אותי לבד, איך אוכל להתמודד עם הכל לבד? הרב בן-טוב, שנקרא "רואה המזוזות", נפטר ביום ה' באב התש"ע, ביום ההילולה של האר"י הקדוש.
אחר שהתברר לי שהחלום הוא חלום אמת, הלכתי לציונו של הרב זצ"ל, עשיתי מה שהרב אמר בחלום, ניקיתי את האזור של הנרות, התפללתי ואמרתי לרב: עשיתי מה שאמרת לי, עכשיו תורך.
הימים היו ימי הסליחות, ערב ראש השנה, וארגנו שבת רווקות ברובע היהודי, עם מאתיים בנות, בהשתתפות הרב שמואל והרבנית טובה אליהו, וכן הרבנית ימימה מזרחי, כדי שיתנו לנו כוחות לקראת החגים. בבוקר יום השבת, לאחר שיחתו של הרב שמואל אליהו שליט"א, הצגתי את עצמי, סיפרתי לנוכחים על החלום ועל מה שעשיתי, ואמרתי שאני מחכה לישועה שלי ומחכה להכניס את הסיפור שלי, עם הסוף הטוב, לספר "אביהם של ישראל".
במוצאי-שבת התקשר אלי הבחור, שהיום הוא בעלי, וקבענו להיפגש ביום שלישי. לאחר חודש וחצי החלטנו להתחתן, ובט"ו בשבט התשע"ב התחתנו בשעה טובה.