שומרים על קדושת הכותל

ההצלה בזכות שריכת הנעליים

"לפי שמצינו שהימין היא חשובה בתורה: לענין עבודה, ולענין בהן יד ובהן רגל של מילואים, ושל מצורע, ולענין מצות חליצה; לכן בלבישה וכן בשאר דברים, לעולם יקדים של ימין לשל שמאל, ובחליצת המנעלים ושאר בגדים, יחליץ של שמאל תחלה (שזהו כבודה של ימין). ואך לענין קשירה, השמאל חשובה יותר, מפני שקושרין עליה את התפילין; ולכן כשצריך לקשור, יקשור של שמאל תחלה, כגון מנעלים שיש בהם קשירה, נועל של ימין ואינו קושרו, ונועל את של שמאל וקושרו, ואחר כך קושר של ימין, וכן בשאר בגדים." (מתוך השלחן ערוך).

בחודש ינואר של שנת 97 ' , עמד חייל בצומת חצור הגלילית בערב שבת ותפס טרמפים לכיוון הצפון.
ממש לפני כניסת השבת עבר באותה צומת אדם דתי והציע טרמפ לאותו החייל,אמר לו - שמע, שבת בפתח ואו שתבוא איתי או שתישאר ללון כאן..אבל אני מבטיח לך שאם תבוא איתי, ותיהיה אורח שלי בערב שבת אז במוצש אני אקח אותך עד לשער פטמה- לשם אתה צריך. נשמע לו דיל טוב ועלה לרכב.
הגיעו לבית אותו אדם , והעבירו עונג שבת אמיתי.
בצאת השבת הודה החייל לדתי ואמר לו, " איזה דת יפה יש לכם..באמת ששמחתי להתארח אצלך,איך אני יכול להשיב לך ? " 

אמר לו הדתי אם אצליח לשכנע אותך לקיים מצווה אחת מספר הספרים- הרי שזהו שכרי, אמר לו החייל סבבה..למד אותי מצווה .(גם כאן אני מחסיר חלק מחשש לחפירה..).הסכימו שילמד אותו מצווה אשר יהיה לו קל לקיים כחילוני והחליט ללמדו את מצוות קשירת הנעליים, אמר לו החייל מה זה השטויות האלו, אין לה' במה להתעסק ? , טוב, מבטיח לנסות לשמור על מצווה זו.

הגיע הבחור ליחידתו ושם החל בעשיית המצווה בוקר בוקר, לעיתים היה שוכח לנהוג כך ואז היה חוזר לאוהל ע"מ לתקן את ששכח ונועל בחזרה ע"פ ההלכה שהתחייב לקבל על עצמו. כך נהג כל כמה ימים לסור חזרה לאוהל ומתעקב שם דקות ספורות.יום אחד נכנס אחריו מפקדו ע"מ לראות מדוע החייל בורח לעיתים,ראה אותו המפקד מוריד את נעליו וצעק עליו שהוא הולך להתאוורו בזמן שחבריו עובדים. סיפר לו החייל את כל הסיפור והמפקד נזף בו כי הוא חילוני מן הקיבוץ ושהוא סתם מבלבל לו את השכל- וקיבל ריתוק 28 יום. . . 

כעבור כמה ימים טסו חבריו במסוק לתובלת לוחמים לעבר גבול הצפון, 73 ..במקום 74 . . . מכיוון שחטף את הריתוק נשאר בבסיסו.

כך ניצל אותו הבחור מאסון המסוקים השני של פברואר 1997 .