שומרים על קדושת הכותל
נפש תחת נפש - נס אמיתי שהתרחש
- פרטים
- קטגוריה: סיפורים לשבת
- פורסם ברביעי, 08 יולי 2020 12:00
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 410
באדיבות: אתר מסע פנימי
זמן לאחר אסון נפילת המטוס של חברת פאן-אמריקן לפני שנים, תועד סיפורו המרגש של אחד מהניצולים בספר "נפלאותיו לבני אדם", והרי הוא לפניכם מפי הניצול עצמו:
בחמישי בלילה הייתה אמורה להתקיים באמריקה חתונה במשפחתי. תכננתי לטוס בטיסה של חמישי בבוקר כדי להגיע לקראת הערב. הזמנתי מקום כבר מתחילת השבוע, אולם ביום שני תקפו אותי כאבי גב איומים. הרופא איבחן 'דיסקוס' קל בגבי, ונאלצתי להתאשפז בבית החולים ליומיים. ב"ה קיבלתי את הטיפול המתאים ונשארתי מעט בביה"ח לצורך ביקורת. כשטיילתי בפרוזדור הבחנתי לפתע באדם שאני מתפלל עימו, תלמיד חכם חשוב ומבוגר, שהגיע במיוחד כדי לבקרני. נדהמתי מכך מאד. הרי חוץ מלהתפלל יחד, אין בינינו קירבה מסוימת.
תוך כדי ששוחחנו הוא שאל "איך תשתתף בחתונה שיש לך השבוע?", עניתי כי הזמנתי מקום בטיסה של חמישי בבוקר, אולם הוא לא כל כך אהב את הרעיון. "הרי תגיע עייף מאד ולא תוכל לשמוח כראוי בחתונה. עברת שבוע לא קל..." אמר. "ומה אעשה? הרי אני חייב להגיע לחתונה" השבתי. "תצא מלונדון ביום רביעי, תגיע לאמריקה יום לפני החתונה ותנוח. כך תוכל להגיע שמח ורענן", הוא הציע. הודיתי לו על ההתעניינות והעצה, ולאחר מכן נפרדנו לשלום.
הסכמתי בליבי עם עצתו, אומנם תהיתי מדוע כה התאמץ להגיע לבקרני, כל שכן שאינני חולה עוד, ומה הוא כה דואג שאגיע רענן ושמח לחתונה? מאוחר יותר התברר שלא רק אני תהיתי. אף הוא התפלא על עצמו ובנסיעתו חזרה הביתה לאחר הביקור, אמר לנהגו כי בעצם אין לו מושג מדוע בא לבקרני וכל כך דאג לשכנע אותי להגיע יום קודם.
מבית החולים שוחררתי בערב, וביום רביעי טסתי לאמריקה כעצתו. מה נחרדתי לגלות על אסון נפילת המטוס ההוא, בו הייתי אמור להימצא לולא עצתו של חברי. התקשרתי אליו כשדמעות בעיניי, להודות לו על שהצילני. הוא השיב שה' גרם לו להגיע אלי ולומר את הדברים בלי שבכלל הבין מדוע.
אכן, מצאתי את עצמי רוקד שמח ורענן בחתונה המשפחתית. כששבתי ללונדון, קרא לי חברי לביתו והחל לספר:
"בתחילת השואה הסתתרתי בדירה בבניין רב קומות ועסקתי בתורה. בדירה מולי גרה אישה צדיקה שהייתה טורחת להשיג לי מזון. בעלה וילדיה כבר נלקחו ממנה ונשלחו לעבודת כפיה, והיא ראתה כזכות להגן עלי כאחד שעוסק בתורה. כשהיו מגיעים הנאצים לרחוב, הייתה מזהירה אותי שלא אצא מהמחבוא.
פעם אחת עמדתי מחוץ לדירה, כשמלמטה נשמעו שאגות מחרידות של חיילי האס.אס שפרצו לבניין. דמי קפא בי, לא ידעתי לאן להימלט. אותה אישה הורתה לי להיכנס לביתה וסימנה לי לעמוד מאחורי הדלת. כעבור רגע נשמעו אגרופים על הדלת. היא פתחה ושאלה את החיילים לרצונם. "היכן בעלך ובנייך הבחורים?" שאג אחד מהם, והלם במשקוף. היא נותרה לעמוד וענתה בשלווה "הם כבר נלקחו ממני, יש כאן רק ילדים קטנים".
הם פרצו פנימה לתוך החדרים והחלו להפוך רהיטים. "אנו עורכים חיפוש נוסף בכל הבית. אם ימצא כאן מישהו, שניכם תשלמו בחייכם. יש לך צ'אנס אחרון לגלות לי אם מישהו מסתתר כאן" הוא חבט בחוזקה, משהו התנפץ לרסיסים. רעדתי מפחד. האם היא תסגיר אותי? הרי היא לא חייבת לי דבר. ובכלל, מי יודע אם לא יחליטו החיילים לטרוק בחוזקה את הדלת ואז יבחינו בי?!
"אין כאן איש, אדוני" היא ענתה בנחישות. הוא נופף בנשקו, אך היא המשיכה: "חפש ככל שתרצה, ממילא לא תמצא מאומה".
הייתי המום. עצרתי את נשימתי בפחד, איך היא מוכנה להקריב כך את נפשה עבורי?
תוך דקות השתררה דממה. שמעתי את החיילים דוהרים במדרגות החוצה אל הרחוב. חיוורת כסיד היא הזיזה את הדלת, נשמנו לרווחה. הייתי משותק מכדי להודות לה. ייחלתי בליבי שה' יגמול לה על טוב ליבה ויצילה לחיים, ומיהרתי אל דירת המחבוא שלי. ב"ה ניצלתי מהמלחמה, ובין אלפי הניסים שראיתי מידי יום, נס זה נותר חרוט עד היום בזיכרוני. כעבור שנים שמעתי שאותה אישה שרדה את המלחמה וזכתה להקים בשנית משפחה בישראל."
חברי עצר לרגע את סיפורו. הייתי כה מרותק, ובכל זאת תהיתי מדוע ראה לצורך לספר לי על כך.
לפתע הוא אמר בקול רועד: "האישה הצדיקה ההיא... זו הסבתא שלך, אם אביך ז"ל. ויתכן שבשבוע שעבר סידר ה' שאחזיר לה טובה ואציל את נכדה מאסון כה גדול, ובכך אקיים 'נפש תחת נפש'..."