movstube.net

אתר השבת

 
  • Increase font size
  • Default font size
  • Decrease font size
Home חגים הליכות והלכות לחגי ישראל "ליהודים היתה אורה"- זו תורה

"ליהודים היתה אורה"- זו תורה

"ליהודים היתה אורה"- זו תורה

הלכות והליכות לימי הפורים, כתובים וערוכים ע"י הרב שמואל ברוך גנוט

זכר למחצית השקל
א. נהגו לתת מטבע "זכר למחצית השקל" שהיו נותנים בזמן שהמקדש היה קיים. המנהג לתת שלושה חצאים ולהגר"א מספיק מחצית אחת.
ב. מקפידים לתת מטבע ששמה הוא מחצית (כמטבע של 1/2 שקל), ויש הנוהגים (וכך התקבל בקהילות הספרדים) לתת שווי של מחצית השקל של בית המקדש, שהם 9.6 גרם כסף צרוף. ויש אומרים שחצי שקל ישראלי אינו מספיק חשוב וצריך מטבע של חצי דולר וכדו'. ויש הסוברים שחצי שקל ישראלי מספיק בהחלט. ויש מקומות רבים שהגבאי מכין שלוש מטבעות (שיש בהם כסף צרוף כשיעור 9.6 גרם) ומקנה אותם לכל אחד תמורת שלושה חצאי ש"ח. ועיין ביה"ל שמפקפק בזה.
ג. נשים אינן צריכות לתת מחצית השקל (כיוון שלא היו חייבות להשתתף במחצית השקל במקדש, מהם רכשו קרבנות ציבור), אך רבים נותנים גם לנשים.
ד. נחלקו הפוסקים (והיא מחלוקת קדומה בילקוט ובפסיקתא) האם חיוב מחצית השקל הוא מגיל 13 או מגיל 20. והמשנה ברורה כתב שהמנהג לתת גם עבור ילדים קטנים, פחות מגיל בר מצווה. ואלו שהחלו לתת בשנה אחת גם עבור ילדים קטנים, צריכים להמשיך במנהג זה גם בשנים הבאות. (ואם נתן עבור אשתו שנה אחת, אינו חייב לתת בעבור אשתו גם בשנים הבאות, שו"ת תפארת אדם).
ה. כשנותנים את המעות, יאמר "זכר למחצית השקל" ולא "למחצית השקל".
ו. כסף זה יש ליתנו לעניים, כשאר כספי הצדקה. והערוך השולחן כתב שניתן ליתנו לבדק בית הכנסת, הדומה לכספי מחצית השקל במקדש, שהשתמשו בו לבדק בית המקדש.. יש הסוברים ליתנם ללומדי תורה, שתלמוד תורה היא במקום הקרבנות בימינו

קריאת המגילה
ז. כל האנשים והנשים חייבים בקריאת המגילה, והפוסקים כתבו שנהגו להביא לביהכנ"ס גם ילדים קטנים, שיכולים לשמוע מגילה, אך אינם מסוגלים לשמוע את כולה. ובלבד שלא יבלבלו את המבוגרים בהפרעותיהם (ובשעת ה"המן" מותר להפריע…).
ח. האשכנזים מברכים על המגילה "שהחיינו" גם בקריאת הלילה וגם בקריאת היום, ואילו הספרדים, הנוהגים כהשו"ע (וכך גם דעת הגר"א ז"ל), מברכים רק בקריאת הלילה. והמברכים "שהחיינו" ביום ראוי שיכוונו גם על מצוות משלוח מנות, מתנות לאביונים, סעודת ושמחת פורים.
ט. לפני קריאת המגילה צריך לכווין לצאת ידי חובת המצווה. הקורא יכווין להוציא את השומעים בקריאתו ובברכותיו והשומעים יכוונו לצאת בשמיעת הברכות והקריאה.
י. צריך לשמוע כל תיבה ומילה במגילה ויש לדקדק היטב בדבר, לא להפסיד שום מילה. וכשהפסיד תיבה שחסרונה משנה את העניין, צריך לחזור ולקרוא שוב בברכה, אך כשחיסר תיבה שחסרונה לא משנה את העניין, צריך לשוב ולקרוא בלי ברכה (ביאור הלכה).
יא. לכן טוב שלכל אחד תיהיה מגילה כשירה, או לפחות מודפסת, כדי שאם הפסיד מילה אחת, שמיד יחזור עליה וישלים הקריאה, עד שישתלב עם הקורא.
יב. הקורא למפרע לא יצא, לכן אם דילג פסוק, צריך לשוב ולקרוא הכל מאותו פסוק ואילך.
יג. בעל הקורא פושט את המגילה כאגרת והשומעים אינם צריכים לפשוט את מגילותיהם. ובשער הציון כתב בשם הפרמ"ג שנהגו שגם השומעים פושטים.
יד. מנהג הכאת המן-כתב הרמ"א: "נשתרבב המנהג שמכים המן כשקורין המגילה בבית הכנסת, ואין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו, כי לא לחינם הוקבעו!". ומ"מ מובא במשנה ברורה שהפרי מגדים סבר ש"יצא שכרם בהפסדם, מפני שמבלבלים הרבה", וכתב ג"כ שלכתחילה אסור להפסיק בקריאה יותר מכדי נשימה. והפוסקים הזהירו מאוד שלא להגזים במנהג זה ושלא לגרום לקלות ראש ושחוק בביהכנ"ס. ורבי חיים פאלאג'י כתב ש"על המכים נאמר: מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי".


קריאת מגילה לנשים

טו. נשים היוצאות מאיש ידי חובת הקריאה, תברכנה הן ברכת "לשמוע מקרא מגילה". ועדיף שכל אשה תברך לעצמה. (משנ"ב, ושו"ת מנחת יצחק). וי"א שהקורא להם הוא זה שיברך "לשמוע מגילה".
טז. ישנן המברכות "לשמוע מגילה", כפי הנוסח המובא בפוסקים רבים. וישנן המברכות כהאנשים, "על מקרא מגילה", כדעת הגר"א וסיעתו. (הסיבה שנשים מברכות "לשמוע", מפני שישנן שיטות רבות הסוברות שנשים חייבות רק בשמיעת המגילה ולא בקריאתה).
יז. ראוי שהנשים תעמודנה בשעת הברכות, כדין ברכת המצוות. (והגרצ"פ פראנק סבר שלא צריך לעמוד במצווה זו, כיוון שאפשר לקרוא את המגילה בישיבה, אך במשנ"ב תר"צ א' כתב שצריך לעמוד).
יח. לכתחילה צריכה האשה לשמוע מגילה מאיש. אך אם אין זה באפשרותם, יכולה לקרוא בעצמה במגילה כשרה ואף בלי טעמים. ואשה יכולה להוציא גם את חברותיה בקריאתה (ויש המחמירין בדבר).

דין הנוסעים מאלעד לירושלים
יט. תושב אלעד (או שאר הערים) שנסע לירושלים לפני י"ד אדר ("פורים דפרזים") ומתכווין להישאר בירושלים ביום ט"ו ("פורים דמוקפין"), דינו כדין בן ירושלים, שקורא בט"ו ואינו קורא בי"ד.
כ. אם התכווין לשוב לאלעד לפני אור יום ט"ו באדר, נחלקו הפוסקים האם דינו כבן ירושלים או לא, ונכון לחוש לשתי הדעות. לקרוא בברכה ביום י"ד ולקרוא בלי ברכה (או שישמע ברכה מאחר) ביום ט"ו.
כא. תושב אלעד שנוסע בליל ט"ו לירושלים, וכוונתו להישאר שם יום-יומיים, פטור מלקרוא מגילה בירושלים. (וזוהי דעת הגרמ"מ קארפ. אמנם נחלקו בזה הפוסקים וע"כ יקרא בלא ברכה).
כב. תושב אלעד שנסע לירושלים לפני י"ד באדר, והתכווין להישאר בירושלים בחלק מיום ט"ו, ובסוף שב לאלעד ביום י"ד, יקרא בי"ד. ובקריאת ט"ו נחלקו הדעות, והטוב שיקרא בו בלי ברכה.
כג. תושב אלעד שנסע לירושלים ומתכווין לשוב לאלעד קודם אור יום י"ד, צריך לקרוא בי"ד. ולכן אם נשאר בירושלים בליל י"ד, יקרא את המגילה בברכה בירושלים. כג*. ישנם הקוראים באלעד מגילה גם ביום ט"ו, והוראת מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א היא שהקורא באלעד ביום ט"ו- אינו מן המתמיהין.
דין הנוסעים מירושלים לאלעד

כד. תושב ירושלים שהגיע לאלעד, ובכוונתו לשוב לירושלים קודם אור יום י"ד, (כמו למשל, בחורי ישיבות ירושלמיות שאוספים כסף לת"תים בליל פורים), ושב לעירו (או שאפילו התעכב באלעד שלא מדעתו), פטור לקרוא בי"ד וקורא בט"ו כמו כל הירושלמים.
כה. אם הגיע לאלעד כדי לשוב לירושלים, קודם ליל י"ד, ובסוף, בליל י"ד, החליט להישאר באלעד כל יום י"ד (השמחה כאן מצאה חן בעיניו…), נחלקו הפוסקים מה דינו, ונכון שיקרא בשתי הימים.
כו. אם הגיע מירושלים והתכווין להישאר באלעד גם לאחר אור יום י"ד, ואכן נשאר באלעד, קורא ביום י"ד ככל בני אלעד. אך אם התחרט ועזב את העיר , לא צריך לקרוא בי"ד ויקרא רק בט"ו. ולהחזון איש, הכל תלוי במחשבתו שבתחילת ליל י"ד. (הכרעת הגרמ"מ קארפ. אמנם מהפוסקים נראה שיקרא גם בי"ד בלא ברכה).
כז. הגיע מירושלים לאלעד וקרא ביום י"ד ובליל ט"ו שב לירושלים, צריך לקרוא שוב בט"ו כדין כל בן ירושלים, (וי"א שפטור, ולכן ראוי שיקרא שוב בט"ו, אך ישמע ברכה מאחר). (הלכות בן כרך ובן עיר לוקטו מספר "הלכות חג בחג" להגרמ"מ קארפ שליט"א, ראו שם במקורות).
משלוח מנות

כח. עלינו לתת לפחות 2 מיני מזון לאדם אחד, וכל המרבה לשלוח לרעיו הרי זה משובח.
כט. הרמ"א כתב שגם נשים צריכות לשלוח משלוחי מנות (לחברותיה), והמג"א כתב שלא נוהגים כן. וכתב שאשה שיש לה בעל, בעלה שולח בשבילה, והמשנה ברורה כתב שיש להחמיר שהאשה תשלח גם היא לחברותיה. והגרש"ז אוירבך כתב שניתן שהבעל יאמר לאשתו שהוא שולח מנות בשבילה, וגם המקבלים יודעים שהמשלוח הוא מהאשה (והוא כשהמשלוח נועד לנשים או לבני משפחה קרובים, שאין חשש של חיבה בין האשה השולחת למקבלים). ולדעת ערוך השולחן, בני זוג יוצאים ידי חובה במשלוח מנות אחד, כיוון שאשתו כגופו.
ל. נחלקו הפוסקים האם בנים ובנות מעל גיל מצווה, שחיים על חשבון כספי הוריהם. ואינם מפרנסים את עצמם, חייבים במשלוח מנות ומתנות לאביונים. והמנהג שהאב מקנה לילדיו הגדולים כסף ומשלוחי מנות והם מקיימים את המצווה.
לא. גם ילדים קטנים, שהגיעו לגיל חינוך, שולחים מנות לחבריהם ונותנים "מתנות לאביונים" לעניים. (וי"א שהחינוך מתבצע בכך שהקטנים נושאים את משלוחי המנות ומוסרים אותם). והגר"ח קניבסקי אמר לי שאין אנו נוהגים שילדים נותנים 'מתנות לאביונים'.
לב. טוב לשלוח את משלוחי המנות על ידי שליח (כמו שכתוב במגילה "ומשלוח מנות" ומשמע על ידי שליח). השליח יכול להיות גם ילד קטן, רק שצריך לוודאות שהילד מילא את שליחותו כראוי (שהרי בילדים לא נאמר הכלל ש"חזקה שליח עושה שליחותו").
לג. שאלות רבות קשורות לדיני "משלוח מנות" ורוב השאלות קשורות בקשר ישיר לשני טעמי המצווה השונים. הטעמים הם כדלקמן: לדעת "תרומת הדשן" תיקנו לשלוח מנות, כדי שלכל היהודים יהיה מזון מספיק לסעודת הפורים, ברווח ובשמחה. התקנה היתה לשלוח מנות לכולם, גם לעשירים, כדי שלא לבייש את מי שאין לו. לטעם רבי שלמה אלקבץ (בעל השיר "לכה דודי" וספר "מנות הלוי") נועדו משלוחי המנות להרבות אהבה ורעות בין היהודים, היפך מה שאמר המן הרשע שאמר שאנו "עם מפוזר ומפורד".

מתנות לאביונים

לד. כתב הרמב"ם שהמצווה הגדולה ביותר בפורים היא להרבות במתנות לאביונים ולשמח אותם. יוצאים ידי חובת המצווה בנתינת מעות לשני עניים, וכל המרבה הרי זה משובח. לט. ההלכה הפסוקה היא שאפשר ליתן "מתנות לאביונים" לכל אדם שהוא בגדר עני, הצריך ממון לפרנסתו, כמובא בתשובות הרשב"א (סי' תתע"ב), והיינו שאין מסודר בפרנסתו כדי מחייתו לו ולביתו, עי' בשו"ע יו"ד רנ"ג ב' ובביאור הגר"א שם, ובקונטרס תרו"מ כ' לשון זו בשם מרן החזו"א. והערוה"ש כ' שאע"פ שנאמר במגילה "מתנות לאביונים" ומשמע שהמצוה היא רק בנתינת צדקה לאביונים. מ"מ דעת המקור חיים (סו"ס תרצ"ד) כ' שישנו הידור לתת מתנות לעניים מרודים ומופלגים בעניותם, וכ"כ עוד מהפוסקים. וע"ע הליכות שלמה (ח"ב מועדים פי"ט), במועדים וזמנים (ח"ו סי' ק"ו) ובשלמי תודה (פורים עמוד רס"ד).
ב) כ' הפוסקים (פרמ"ג ומשנ"ב סי' תרצ"ד סק"ב) שלכתחילה צריך ליתן מתנות מאכל או כסף, כדי שהעני יוכל להנות מהם ביום הפורים, ומ"מ כתבו דבדיעבד אפשר ליתן להם בגדים ומוצרים שונים. ולענין מחיקת חובות העניים יעויין בס' אור שמח (מגילה פ"ב הט"ז) ובס' שלמי תודה (שם עמוד רנ"ו). ובקופות הצדקה בעירנו יצ"ו ישבו רבני הקופה בענין מספר מקרי מצוקה, בהם ישנו חשש שהנתמכים ישתמשו בכסף המזומן שיקבלו ללא תבונה יתירה, או שהכסף ילקח מיידית לנושים ובעלי חובות, וע"כ הוחלט שבמקרים נדירים אלו יתנו להאי עניים מוצרי ביגוד, מוצרים ביתיים וכדו', או שימחקו את חובותיהם בחנויות מזון, שעי"ז יוכלו לקבל מזון בחנויות אלו, ובכל מקרה יש לדון לגופו ע"פ הלכה.
ג) לדעת הלבושי שרד מותר ליתן "מתנות לאביונים" גם קודם יום הפורים, אך ישנו חשש שהעניים ישתמשו בכסף קודם יום הפורים והמצוה לא תקויים, ולדעת הגר"א ז"ל וסיעתו אין ליתן מצד הדין "מתנות לאביונים" קודם יום הפורים, מפני שעיקר הנתינה היא ביום הפורים עצמו, ועי' ביאה"ל (תרצ"ד ד"ה שני עניים). וישנם קופות צדקה נודעות שמוסרים את הכסף לעניים עוד טרם הפורים ומודיעים להם שהממון אך ורק מופקד בידם עד יום הפורים. אמנם בשם הגר"נ קרליץ הובא שהסתפק האם מהני לשלוח ע"י פקדון קודם הפורים. ובאמת מצאנו שהדבר מפורש בברכ"י דבעי' נתינה ביום הפורים עצמו, וכ"כ בערוה"ש. ובשו"ת אז נדברו חידש בזה דכיון דעיקר המצוה היא להרבות שמחה, אזי חסר בהשמחה כשהממון מופקד אצלם עוד קודם הפורים. והגרש"ז גרוסמן שליט"א מנהיג בעירנו דאין לסמוך ע"ז כיון שקשה לסמוך על עניים, הזקוקים נואשות לכסף, שישמרוהו עד יום הפורים. ע"כ, כדי לצאת ידי כל הדעות, הוחלט ע"י בד"צ אלעד שגבאי הקופה הינם שלוחי התורמים לחלק את כספם ביום הפורים עצמו, מבלי שאיש זוכה בכסף קודם לכן, והכסף נשאר בבעלות התורמים עד לרגע שהעניים מקבלים את הכסף ביום הפורים ע"י שלוחי התורמים, ה"ה גבאי הקופה. ועי' ערוה"ש (תרצ"ה ס"ב) שכתב: "ויכול להעמיד שליח קודם פורים, שיתן בשבילו בפורים מתנות לאביונים".
ד) ישנם דעות רבות בהלכה בשיעור ה"מתנות לאביונים". יש הסוברים שאפשר לתרום סכום פעוט של ב' פרוטות, וכ"נ מד' הראשונים. ישנם הסוברים שצריך לתרום ממון כשיעור סעודה של ג' ביצים או כגרוגרת, ופוסקים אחרים מצריכים לתרום סכום שניתן לקנות או ארוחה פשוטה, כלחמניה ובקבוק משקה קטן וכדו'. יש מפוסקי דורנו הסוברים שתרומת 10 ש"ח מספיקה וידועה דעת מרן הגריש"א, שצריך לתרום תרומה המשמחת את העני, והיא תרומה של 50 ש"ח לפחות. והנה הר"מ בפיהמ"ש ריש פאה כ' שמן הראוי לחלק מעות צדקה לכמה שיותר עניים, ולפי"ז מחד אולי עדיף לתרום סכום של כ-50 ש"ח לכל עני ועני, כדי שיזכה למתנה חשובה. אך מאידך יתכן וישנם שירצו לחלק את הסכום לכמה שיותר עניים אשר יקבלו כ"א סכום קטן יותר, כדי להרנין את ליבם של כמה שיותר עניים. ע"כ הטוב ביותר הוא שכל אחד ואחד יקבע בדעתו כיצד רוצה הוא לחלק את תרומתו, וגבאי הקופה יאמרו שהם מחלקים את הכסף לפי רצון התורם. ואמנם באופן שהתורם לא גילה דעתו - נוהגים בקופות הצדקה בעירנו שתרומה עד סכום של 50 ש"ח יחולק הכסף לב' אביונים, אך כשיתרום יותר כסף, יקבל כל עני 50 ש"ח מתרומתו, כדי לצאת גם י"ח הדעה המחמירה ביותר, וכנ"ל.
ה) התורם ע"י שמחייב את כרטיס האשראי שלו בסכום הצדקה, והסכום אינו מגיע קודם פורים ליד קופת הצדקה (באשר הסכום מגיע לקופה רק בעיתים וזמנים מסוימים, ע"פ ההסכמים בין הקופה וחב' האשראי), א"כ כספו לא הגיע בפורים ליד הקופה וליד העניים. וכן הוא בש'יק דחוי. וע"כ נוהגים בקופה בעירנו ללוות קודם פורים סכומי כסף גדולים, הגבוהים מתחזית המגבית, כדי שכסף זה יחולק בפועל לאביוני העיר תמורת הכסף שיגיע מהתורמים. גבאי הצדקה מזכים בקנין גמור את כספי ההלואה שנטלו, עבור כל תורמי הקופה, כשלכל אחד זוכים בסכום כסף המקביל לסכום הכסף שתרם. גבאי הצדקה אומרים בפה מלא כי הם שלוחי כל התורמים לחלק בעבורם את מעותיהם לעניים, לפי רצונו הפרטי של כל תורם ותורם.
הגבאים מוסיפים שכאשר רצון התורמים לא הוברר, או כשרצונם אינו יכול להתבצע מבחינה הלכתית [כגון באופן שרצון התורמים הוא שכספם יחולק רק לעניים מסוימים, שכבר קיבלו סכומי כסף גבוהים. או כשרצון התורמים יגרום לחלוקת "מתנות לאביונים" פחות משיעור הנתינה הרצוי, כגון שעני מסוים יקבל 100 ש"ח מ-200 תורמים, ונמצא שכ"א תרם בעבורו רק 1/2 ש"ח, שהוא פחות משיעור הנתינה הדרושה לרוב הדעות], יתחלק הכסף לפי החלטת גבאי הקופה ורבניה.
ואמנם יש להוסיף בזה דהטוב ביותר יהיה שהגבאים יודיעו שסכומי התורמים הנתרמים על דעת התורמים, יחולקו לפי סדר ורשימה מוקדמת. והיינו שכספי התורמים הראשונים ייתרמו לעניים הראשונים ברשימה, ע"פ החלוקה שרוצים התורמים, וכשמכסת העניים הראשונים שברשימה תתמלא, יילך הכסף הנתרם לעניים הבאים ברשימה ועי"ז הדברים מבוררים טפי וברורים וא"צ להגיע בזה לדין ברירה.
ו) כדי לאפשר לעניים לרכוש בכסף שקיבלו את צרכי סעודת הפורים [וגם כדי לאפשר לתורמים לקיים את המצוה בשעות הבוקר, כדי שיוכלו לאכול ולשתות לאחר קיום המצוה, עי' מועדים וזמנים ח"ב קפ"ו, שו"ת אז נדברו ח"ו ס"ה, שו"ת שרגא המאיר ח"ג קי"ג. ויל"ע האם כשמסר ליד שליחו יכול לאכול, אף שהשליח עדיין לא קיים את המצוה], מחולקים הכספים בשעות הבוקר. ובהמשך היום, סמוך לשקיעה"ח, מתקיימת חלוקת כספים נוספת, בה מחולקים הכספים שנאספו במשך היום, וגם בכדי לאפשר לנדיבי העם מחו"ל להשתתף ביום הפורים במצות היום (כאשר בארצות אחרות יום הפורים נכנס בשעות מאוחרות יותר מבארצנו הק'), וכאשר המשפחה הנצרכת אינה מצויה בביתה, מתקשרים אליהם גבאי הצדקה ומודיעים להם שזיכו בעבורם כסף לצרכי הסעודה ושביכולתם לבוא ולקחתו, או ללוות כסף על סמך הכסף שינתן להם כשיגיעו. והלוואי ונזכה שלא יהיו עוד עניים בעירנו יצ"ו ובכל מקומות ישראל.

פורים שמח ועליז!

 

תפילות

בבקשה להתפלל לרפואת: נתנאל אילן בן שיינא ציפורה, תמר בת אורית לאה, אשר ורפאל בני שמחה, שרה צפורה בת רינה בתוך שאר חולי ישראל. בבקשה להתפלל לזרע בר קיימא בקרוב לנופית הודיה בת רחל ודויד שלמה בן שושנה ולזרע בר קימא בקרוב למירב המזל בת גאולה ונועם בן לאה וחזרה בתשובה לעידן בן שולמית ושי שלומי בן שולמית ולבשורות טובות ישועות ונחמות לכל עם ישראל

לכבוד שבת קודש

לעילוי נשמת

מונה מבקרים באתר שבת נט

מונה צפיות תוכן : 17750876

אתר השבת