מאמרים
המורה! את החזרת אותי בתשובה!
- פרטים
- קטגוריה: סיפורים לשבת
- פורסם בראשון, 05 יולי 2020 12:31
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 314
לפני 25 שנה בדיוק החל המהפך המשמעותי בחייו של עמיר, ילדון בכיתה ג. "מעמד הר סיני זה שטויות", אמרה המורה בבית הספר הממלכתי ועמיר "הפך שולחן" מיד במקום . מהחינוך הממלכתי ועד חידושי תורה עמוקים באחד ה"כוללים" החשובים באלעד, בסיפור חייו המפעים של אחד מטובי האברכים בעירנו, שקיבל על עצמו את "מעמד הר סיני" בכוחות עצמו .
מתוך קוראים אלעד, פרשת יתרו, תשס"ט .
"אתה חוזר בתשובה?" שאלתי בתדהמה את עמיר, או יותר נכון: הרה"ג הרב עמיר שליט"א , אחד מטובי המוחות באסכולת כוללי האברכים באלעד. אברך תלמיד חכם, השקוע בעולמה של תורה והמפאר את עירנו בתורתו ובמידותיו הטובות. את הרב עמיר אני מכיר במשך מספר שנים, וכששמעתי ממנו השבוע על סיפור חזרתו בתשובה, נדהמתי. נפלאות הן דרכי ההשגחה העליונה, מופלאות ומתוקות, לקיום ההבטחה האלוקית של "כי לא ידח ממנו נידח ".
אנו ישובים יחדיו בביתו של הרב עמיר. הילדים שבו זה עתה מהחיידר, מנפנפים במחברות, "וורטים" ומבחן אחד על מסכת ראש השנה, עם הציון 100%. "ברוך ה'!", לוחשעמיר ועיניו בורקות. "לך תספר למישהו לפני שלושים שנה שהבן שלי יביא מבחן על משניות ראש השנה! מי היה מאמין? אף אחד!" אנו מתכבדים בעוגיות טעימות, מאפה בית ועמיר מתחיל בסיפורו, משתדל לקצר, לתמצת, למנוע מעצמו וממני ביטול תורה. "סדר שני" עומד להתחיל, וחבל על הזמן .
"גדלתי בפתח תקווה. משפחה מאושרת, אב מפרנס עם משכורת גבוהה, אמא עקרת בית למופת ושלושה ילדים, המתחנכים כולם בבית הספר הממלכתי "רביבים". הבית שלנו התנהל על מי מנוחות, רחוק כרחוק מזרח ומערב מחיי תורה ודת. אבא קידש בכל ליל שבת על היין , ולפעמים, הלך גם , יחד איתי, לקבלת שבת ולתפילת ערבית בבית הכנסת, ודי. בכך הסתכמו להם חיי הדת שלנו. אמא אף לא הדליקה נרות שבת באופן סדיר. פעם כן, פעמיים לא. מתי שמתחשק, וזהו. אני, ילד בכיתה ג' בבית הספר החילוני, אהבתי מאוד להגיע לבית הכנסת בליל שבת, להצטרף בחדווה לתפילה ולפיוט, למנגינות ולאווירה הקסומה והמיוחדת, ובעיקר להאזין לשיעוריו ושיחותיו של רב בית הכנסת, יהודי תלמיד חכם בעל שיעור קומה, רב מורם מעם, המורה דרך לצאן מרעיתו. כיום, כעבור חצי יובל שנים, אני יודע שאותו רב לא רק מרצה בחסד עליון ודרשן טוב, אלא גם תלמיד חכם אמיתי, שיודע את הש"ס היטב, אך בל נקדים את המאוחר ".
עמיר נהנה משיחותיו של הרב והשתדל להגיע בקביעות לבית הכנסת, מפנים את המסרים היהודיים, שותה בצמא את דברי הרב ו... חוזר הביתה ולחברים, להמשיך לחיות חיי חולין מוחלטים .
"ואז, אני זוכר את זה כמו עכשיו", עוצם עמיר עיניים ונשאב לאחור, "היה זה ביום שלישי בשבוע בו קראו פרשת יתרו. המורה בכיתה סיפרה, במסגרת שיעור תנ"ך או "שיעורסיפורי תנ"ך" על מעמד הר סיני, קבלת התורה ועשרת הדיברות. המורה סיפרה את הדברים היטב ואני חשתי שאני, כן אני, הייתי שם במעמד הר סיני, יחד עם מליוני יהודים, שיצאו זה עתה מגלות מצרים. ואז, אז הפרה המורה החילונית את כל הקסם והודיעה-צחקה ש"כמובן שאתם מבינים שזוהי רק אגדה, שלא הייתה ולא נבראה. זה רק סיפור, לא משהו שקרה באמת ..."
עמיר הנדהם ששאב כבר מלוא חופניו יהדות בשיעוריו של הרב מבית הכנסת, מחה בקול רם ותקף: "המורה! דווקא כן קיבלנו את התורה בהר סיני! שלושת אלפים שנה עבר הסיפור הזה מאבא לבן והוא אומת על ידי העם היהודי, דור אחרי דור, ואיך את מעיזה לומר שהכל המצאה ?!..."
אני מפסיק את שטף סיפורו של עמיר ותמה בפניו בקול רם: "ר' עמיר, הלא היית בסך הכל בכיתה ג', אז מאיפה המשפטים החזקים האלה ?"
ר' עמיר צוחק: "את האמת? אין לי הסבר מדוייק למה שקרה שם. לפעמים ישנה אמת פנימית גם לילד בן 8. גם ילד בן שמונה הוא ילד יהודי. האמת שלי דיברה בקול רם .הייתי מאוד נסער, עקשן ותקיף איתה. המורה הביטה בי בתדהמה וצעקה עלי: "חוצפן! צא מהכיתה!" הפכתי במהירות את השולחן שלפני, זרקתי בזעם את הכסא שלי ויצאתי החוצה , רושף עליה בעיני בוז וחרון. להגיד שמעמד הר סיני לא היה ולא נברא? איזה שטויות יכולה מורה מחנכת בבית ספר לומר ?!...
בתיזמון מדויק ובלתי צפוי, שהיום אני מבין שהוא נקרא "סיעתא דשמיא", הופיע אבא שלי בבית הספר. שכחתי באותו בוקר את הסנדבויץ' שלי בבית ואבא "קפץ" ברכבו כדי להביא לי את האוכל. אבא נדהם לראותנו מחוץ לכיתה. הייתי ילד טוב ומצטיין בדרך כלל ואף פעם לא היו עלי תלונות. "מה קרה?" הוא שואל בתדהמה ואני השבתי לו בביטחון גמור: "אבא ! אני לבית הספר הזה לא חוזר בשום פנים ואופן! אף פעם בעולם ".
"ומה תעשה?" תהה אבא. "אני ארשם כבר מחר בבוקר, לבית הספר הממלכתי דתי, שנמצא ליד הבית שלנו. איזה טימטום ושטויות מלמדים פה. שלא הייתה קבלת התורה?!"
וכך היה. העקשנות של עמיר עמדה לו וכבר למחרת נרשם הוא בבית הספר הממ"ד שבסמוך לביתו. "שלא תחשוב ששם הייתי דתי "אמיתי", צוחק עמיר. "הייתי חובש כיפה בבית הספר , והופס, מכניס אותה לכיס מיד כשהסתיים יום הלימודים ."
עברו להם שנתיים של לימודים בבית הספר הממ"ד. עמיר התחזק בשמירת שבת אמיתית וגרר את אביו לתפילות בבית הכנסת בשבת בלילה ובבוקר. האב החל לשמור שבת כהלכתה, אך האם סירבה בכל תוקף לשמוע על התורה והמצוות והמשיכה לנסוע ברכבה בשבת. עד, עד שגם היא הבינה שאי אפשר לפרק את המשפחה כולה, שהחלה לצעוד, בטיפין טיפין אמנם, בדרך התורה ולשמור שבת, לפחות שבת, וגם האם הצטרפה לשמירת השבת, פחות או יותר ..."
הייתי אמור לעלות לחטיבת ביניים ואז נסענו, בעיצומו של החופש הגדול, אבא שלי , אני ושני אחי הקטנים לשוטט קצת בבני ברק. אל תשאל אותי מדוע החלטנו לשוטט דווקא "בעיר השחורה" בני ברק, כי אין לי הסבר מדעי כל שהוא לנסיעה הזאת אך כך הקב"ה , מסובב כל הסיבות, סובב. שוטטנו לנו להנאתנו בבני ברק ולפתע צדה עינו של אבי, שיהיה בריא, שלט ענק המכריז על "ישיבת כסא רחמים ספרדית", ברחוב הרב אייזיק שר. שם נמצאת המתיבתא של "כיסא רחמים", ליד ישיבת סלבודקא המפורסמת. הסתקרנו משום מה מהבניין ונכנסנו פנימה. אבא, בן לעדה התוניסאית, נפעם מכך שהישיבה היא ישיבה תוניסאית ואני נעלמתי לי במגרש הכדורסל הסמוך לישיבה, שם התרוצצו בחורים צעירים ונחמדים ושיחקו כדורסל בכדור כתום וחוקי. התברר שלבחורים הצעירים יש כעת שבועיים "קעמפ" בישיבה עצמה, ובשעות הפנאי שלהם הם משחקים כדורגל, כדורסל ועוד כאלה משחקים, שאהבתי אהבת נפש... הכדור קישר בינינו מהר מאוד ואני השתלבתי מצוין במשחק .
אבא יצא החוצה, משיחה אקראית ונחמדה עם אחד הר"מים בישיבה, אל מגרש המשחקים , ואני הצעתי לו שאשאר כאן לשבועיים הקרובים .
"מה קרה לך?" נדהם אבא ולא הבין מה עובר עלי .
"אבא, זה סך הכל קייטנה כזאת, משחקים פה כדורסל ושמח ונחמד, אז למה שלא אשאר ?" שאלתי, מנסה לשכנע אותו שאשאר עם ידידי החדשים ממגרש המשחקים .
"אבל כולם כאן "שחורים ונורא נורא דוסים!", לא הבין אבא, אך אני התעקשתי , ונשארתי. אבא הגיע כעבור שעתיים, עם אישור גם מאמא, ועם תיק מלא ציוד וביגוד. כברלמחרת, ערכו לא החבר'ה מ"כסא רחמים" תספורת קצוצה-קצוצה, גזרו לי את שערותי, שגלשו עד אמצע הגב, וזהו. ב"זמן אלול" כבר הייתי תלמיד מן המניין בישיבה, "מתיבתת כסא רחמים" בראשות הגאון הגדול רבי מאיר מזוז שליט"א .
עמיר למד בישיבה הקטנה של "כסא רחמים" ובהמשך המשיך ללמוד בישיבת "אור ברוך " בירושלים בראשותו של הגאון הנודע רבי גבריאל טולידנו שליט"א, משם עבר ללמוד בישיבת פונביז' בבני ברק, כתלמיד מצוין מן המניין. כעת לומד הוא תורה בהתמדה באחד מכוללי האברכים בעירנו, עוסק בתורה בהתמדה רבה, מוסר "חבורות" וכותב חידושי תורה, רוכש ידיעות בכל התורה .
אבא ואמא שבו בזכותי בתשובה שלמה. אבא קובע עיתים לתורה ברצינות רבה ותורם כסף רב למוסדות תורה וחסד. אמא מנהלת בית יהודי למופת ושני אחי היקרים למדו גם הם בישיבות. ורגע, זה עוד לא הכל. אבא הוא הבן הבכור במשפחה וכאשר אחיו ואחיותיו ראו את חזרתו בתשובה, הצטרפו גם הם אליו, כראש המשפחה, והקימו משפחות דתיות או חרדיות לתפארת. כמעט כל משפחתנו הענפה שבה בתשובה שלמה, וגם אלו שמעט רחוקים עדין מיהדות , ביניהם אחייני, שהוא שחקן כדורסל ידוע בנבחרת ישראל, שומרים על הדת והמסורת ככל האפשר להם בדרגתם. המשפחה כולה עלתה והתעלתה .
לפני שנתיים צעד הרב עמיר עם שתי בנותיו ברחוב חיים עוזר בפתח תקווה, מפטפט איתן ושומע את סיפורי בית הספר שלהן. לפתע הופיעה לפניו מורתו משכבר הימים, זאת ש"טענה בתוקף" שמעמד הר סיני הוא "סתם סיפור ".
מספר עמיר: נעצרתי, ניגשתי אליה ואמרתי לה: "המורה סיגלית, אולי את לא זוכרת אותי, אך קוראים לי כך וכך, ותדעי לך שחזרתי בתשובה בזכותך "...
"בזכותי?" תהתה המורה חילונית, נאלמת דום. לא מגיבה. לא מאמינה למשמע אוזניה . "אכן אכן", השבתי לה, וסיפרתי בקצרה על ילד בכיתה ג' ש"הפך שולחן" ויצא החוצה, בדרך אל התורה והמצוות, בגלל השטות שאמרה. היא הביטה בי הלומת רעם ואני המשכתי בדרכי , בתקווה שגם היא עצמה תשוב בתשובה שלמה. אל תשכחו, הרי יש לה זכויות רבות. זכויות של החזרת כל משפחתי בתשובה שלמה "...