אתר השבת

 
  • Increase font size
  • Default font size
  • Decrease font size

שו"ת לחודש אלול

שו"ת לחודש אלול

* הרב שמואל ברוך גנוט משיב לנו, וגם לעצמו, על סדרת שאלות מתבקשות לחודש אלול * הפחד והדוב, השמחה והקרבה, עבודת החודש והתחושות, ורגע, מה הלחץ, מדוע שהשנה הבאה תהיה גרועה יותר מקודמתה?!* כשהנשיא וראש העיר, מנכ"ל "אגד תעבורה" ושר הבריאות, שר התחבורה וה"בוס", וגם המנהלת, מגיעים אלינו הביתה לשיחה ידידותית * אלול ש(לא) הכרתם * הרב שב"ג *

שאלה: חודש אלול הגיע וכולם מפחדים. מדוע לפחד?

תשובה: בעוד פחות מחודש, כידוע לכולנו, נעמוד למשפט. במשפט ישפטו אותנו על מעשינו בכל השנה ויחליטו מה יקרה איתנו בשנה הבאה. לא מדובר על משפט בנושא אחד, ולא על החלטה על ענין אחד. במשפט הזה יקבעו לנו הכל, פשוט כל מה שיקרה בשנה הבאה, ובהרבה נושאים – גם על עתיד כל החיים שלנו. לא צריך ללכת רחוק, מספיק רק להסתכל מסביב, אולי גם קצת לקרוא עיתונים, ולדעת שהיו השנה אנשים, נשים וטף, שהיו מאד מאושרים ושמחים, והיו אנשים ונשים, ילדים וצעירים וזקנים, שסבלו מאד מאד. לא צריך להביט דוקא על הדברים המאד-גדולים. אפשר להסתכל על הפרטים הקטנטנים לכאורה של היום- יום ולזכור שהכל נגזר בראש השנה שעבר. לימוד טוב בשעות הבוקר בלי הפרעה בו' בשבט, קימה באמצע הלילה לקובי, כי כאבה לו הבטן, בו' בתמוז. מבחן מצוין של אילה בגיאוגרפיה בי"ז בחשון, אוטובוס שאיחר בי"ד בכסלו ובט"ו באב, פירגון נחמד שקיבלנו ממישהו בא' בטבת, חברה שהכניסה אותנו לרשימת ההזמנות לבר מצוה של בנה בז' אדר א', חידוש נפלא שחידשנו לפתע בח' באדר ב', הילדים נרדמו משום מה מוקדם בשעות הערב בי"ט בניסן והיו לי שעתיים פנויות. קיבלנו 586 ₪ בתור "זיכוי" מהביטוח הלאומי בכ"ג בסיון, שרי עשתה לנו נחת מיוחדת בדקלום במסיבת יום ההולדת בי"ג בתמוז וברוך החליק על קליפה בחדר האשפה בי"א בטבת ונזקק לתחבושת בת שבועיים. נעצום עיניים לרגע וננסה להעביר מול עינינו שבוע, שבוע אחד בלבד, של מאורעות פשוטים ויומיומיים, ואחרי שנראה מול העיניים והדמיון את הקשיים והשמחות, הריגושים וההצלחות, רגעי האושר ורגעי הרוגז וה"עצבים", נזכור שהכל נגזר בראש השנה הקודם. כל רגע בשנה, כל דקה, כל החלטה, הכל ייקבע לנו, על תיפקודנו ומהלך חיינו בשנה הבאה, בראש השנה הקרוב. משפט שכזה אמור בהחלט להפחיד, ועלינו לעשות, ולעשות הרבה ולהתקדם, בכדי להתכונן למשפט הגורלי הזה.

שאלה: ובכל זאת, מי שיושב על כס המשפט הוא אבא שלנו בשמים. אז לא כדאי שנסמוך על אבא שבשמים שהכל יהיה בסדר?

תשובה: גדולי ואדירי התורה והמוסר בכל הדורות רעדו מפחד, כעלה נידף, בימי חודש אלול, עד יום הכיפורים. ישנו משפט (שהגיע מגדולי החסידות ו"נלקח" משום מה למחוזות ליטאיים...) לפיו "בחודש אלול – אפילו הדגים שבים רועדים". רבי ישראל מסלנט זצ"ל היה אומר שאלול מפחיד יותר מאריה ודוב, שהרי דוד המלך אמר "וגם את הדוב היכה עבדל", ועם כל זה דוד המלך רעד מפחד ממשפטו של הקב"ה, באמרו "סמר מפחדך בשרי וממשפטך יראתי". הפחד והיראה מפני המשפט הקרב ומגיע, מפחיד הרבה יותר מחיות גדולות וטורפות (ולנשים שבינינו: הוא מפחיד גם יותר ממקקים וג'וקים המסתובבים במטבח...).
בהיכל ישיבת וולוז'ין, בני הישיבה ותלמידי חכמיה מבקשים/ אומרים את הסליחות לימים הנוראים. איש איש ספון בספר הסליחות, מתחנן אל קונו לתשובה ולסליחה, כשלפתע נשמעה חבטה מכיוון כותל המזרח ודמותו- גופתו של ראש הישיבה, רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל, צנחה על הרצפה. קריאות "הצילו" נשמעו מכל עבר וספל מים נשפך על ראשו של גאון התורה, עד שהתעורר מעלפונו. מה קרה? רבי חיים הגיע למשפט "עזרא הסופר אמר לפניך אלוקי בושתי ונכלמתי להרים פני אליך" והוא התעלף. "אם עזרא הסופר יכול היה להעיד על עצמו שהתבייש ונכלם להרים את פניו למול הקב"ה, מה נאמר אנחנו?!", תהה לעצמו רבי חיים.
תלמידיו של גאון התורה והמוסר רבי איצלה' בלאזר זצ"ל סיפרו שחודש אלול בסלבודקה היה דומה למחזה של צבא חיילים חסר ישע, המתכונן למלחמה, כשלפתע מגיח לו מאי שם המצביא, הלא הוא רבי אצלה' בלאזר, המגיע כדי להציע הצעה מופלאה וחדשה, איתה יוכלו לנצח במלחמה...
רבי איצל'ה היה נראה אפוף חרדה ופחד, כשעיניו מסתתרות עמוק מתחת למצחו. כך היה ניגש למקומו הקבוע והתפלל כדרכו בקודש, במתינות, בדממה דקה ובפשטות מרובה, עד שלפתע פרץ בבכי רם ונסער, רועד כל כולו מבכי. האווירה היתה שרויה במתח וחלחלה, עד ששרבי איצלה' שב לתפילתו השקטה והרגועה וחוזר חלילה, הוא שוב פרץ בבכי נסער ושוב נרגע... לא לפני הרבה זמן, עוד היו הנשים מתעלפות בברכת החודש של חודש אלול והצעקות והבכיות היו נשמעים למרחוק. ר' יחזקאל לוינשטיין זצ"ל מספר על תקופת לימודיו בלומז'ה, שם היו מתכנסים, במוצאי השבתות של חודש אלול, בחדר חשוך, ורבי דוד טעביל, ה"נחלת דוד", היה מוסר שיחה מוסרית, וכולם היו פורצים בבכיות סוערות מפחד יום הדין.
קבוצת תלמידי חכמים ישבו לפני הגאון רבי חיים לייב ברנשטיין זצ"ל, מחבר "הליכות חיים", שהיה מתלמידיו של הסבא מסלבודקה, כדי שיספר להם כיצד נראו הימים הנוראים בקלם, שם התחנך בצעירותו, לפני בואו לסלבודקה. רבי חיים ברנשטיין נתקף בהתרגשות עזה והחל לומר: "אוי מאמע! אי אפשר לתאר את אשר ראיתי שם"... וכך סיפר הגרח"ל ברנשטיין: "נכנסתי מעט באיחור לסדר המוסר ב"היכל התלמוד- תורה דקלם" ולא האמנתי למראה עיני. הגאון הנודע רבי נפתלי טרופ זצ"ל ישב ב"מזרח", ליד רבי יוסף לייב נענדיק זצ"ל המשגיח של ישיבת קלאצק, רבי דניאל מובשוביץ ועוד מגדולי תלמידי קלם. הצעקות והיללות שם בקעו לב שמים וכולם בכו ורעדו מפחד יום הדין הנורא. מה אומר ומה אדבר! אם אדם זר היה נכנס לשם, הוא היה בטוח בוודאי שעומדת כאן פלוגת חיילים עם נשק בידם, רוצים להרוג את כולם! ושימו לב"- סיפר הרב ברנשטיין בהתפעמות- "אותו רבי יוסף לייב נענדיק זצ"ל, שלעג וצחק על הנאצים יש"ו כשהם חתכו את בשרו והתאכזרו אליו במכות נוראיות, אותו ר' יוסף לייב לא יכול היה להחזיק מעמד לפני התקיעות בקלם והוא התעלף, מרוב אימת הדין ופחד משפט שמים".

בעיני ראיתי יהודים בעלי צורה, שיודעים שבכס המשפט יושב הקב"ה, והם רעדו מפחד והיו חוורים כסיד בחודש אלול. נכון, הקב"ה אלוקינו הוא זה שיושב בדין, אך הקב"ה אינו ותרן, חלילה וחס. מי שמתחזק ומתעלה – יזכה בדינו, ומי שלא?...

שאלה: בשנה שעברה לא התנהגתי יותר גרוע מהשנה, פחות או יותר, והייתה לי שנה טובה. אז מדוע שמשהו ישתנה אצלי דוקא השנה?

תשובה: רבי אליהו לאפיין זצ"ל אמר באחת משיחותיו את הדברים הבאים: "לפעמים אדם עומד לפני ראש השנה ועורך את חשבון נפשו, ואז מגיע הוא למסקנה שהשנה היתה כמו שנה שעברה, לפחות לא יותר גרועה ממנה, ואולי אפילו מעט יותר טובה ממנה, ואז הוא חושב לעצמו: "אם השנה עברה עלי בשלום, זאת אומרת שכאשר דנו אותי בשנה שעברה, מצאו אותי כשר וטוב, פחות או יותר, ולכן גזרו את דיני לחיים טובים, ואם כן מסתבר שגם השנה יגזרו כך את דיני, לטובה ולברכה!"...
ר' אליהו לאפיין עצר לרגע וזעק: "לא ! אפשר שטעות חמורה היא בידו ! הראב"ד מסביר שמה שאמרו חכמינו ש"בראש השנה נחתמים לאלתר למיתה", הכוונה שיתכן שיחתמו את דינם מיד בכך שימותו קודם הזמן שהוקצב להם. אדם רשע שמתחילה הקציבו לו שבעים שנה, יכול להפסיד עשר- עשרים שנה. נמצא שאדם זה חושב להוכיח מהעובדה שהוא חי את השנה הנוכחית, בכך שבראש השנה הקודם נחתם לחיים, והוא מסביר לעצמו שגם השנה, שמעשיו לא גרועים יותר, ייחתם הוא לחיים, בעוד שייתכן שבראש השנה הקודם החליטו להוריד לו שנה מהחיים שנקצבו לו, ואילו מידת הדין של השנה כבר לא תסתפק בהורדת שנה והיא תתבע להוריד לו שנתיים ויותר, ואז, כשבאמצע החיים יגיע קיצו, יתברר לו שראש השנה הספציפי הזה לא היה טוב"...

שאלה: לחץ יעזור לי לאלול רוחני יותר?

תשובה: ישנם אנשים שלחץ יכול לסייע להם בעבודת ה' ובכל נושא אחר בחיים. אך רובם המוחלט של האנשים לא יכולים להתקדם בלחץ. לחץ רק מגביר את לחץ הדם ופעימות הלב וגורם לבילבול בעבודת ה'. יהודי צריך לדעת ולהרגיש שיש משפט גדול, אך למשפט, כמו לכל משפט בבתי משפט, צריך להתכונן בנחת ובישוב הדעת, מבלי להילחץ. גדולי החסידים אמרו ש"הושע נא נפש מבהלה" נאמר על אלו שמנסים לעבוד את ה' מתוך לחץ ובהלה... כולנו ראינו בחורים בישיבה לחוצים עד אימה, אך מרוב לחץ היה קשה להם ללמוד, להתרכז ולהעלות. המשגיח של "קול תורה" הגר"י בורודיאנסקי שליט"א ממליץ להזדעזע ולהיות בפחד נוראי רק בשעת תקיעת השופר שלאחר תפילת שחרית, ובשעת אמירת "לדוד ה' אורי וישעי". ובשאר היום? בשאר היום עלינו לעבוד בשלוות נפש ובנחת רוח.

שאלה: באלול צריכים להיות עצובים?

תשובה: באלול צריכים להיות שמחים, שמחים מאד. חז"ל ב"פרקי דרבי אליעזר" כותבים לנו שחודש אלול הם ימי רצון, בהם הקב"ה משפיע עלינו שפע מיוחד של קירבה. ה"דוד" שלנו מתקרב אלינו ומקבל את בקשותינו, בכל נושא, בארבעים הימים בהם אנו עומדים. ה"סדר היום", שחיבר רבנו מכיר זצ"ל, מגדולי הגדולים שבתקופת מרן ה"בית יוסף", כותב ש"אני לדודי" בגלל ש"דודי לי", אנחנו מרגישים בימים אלו קירבה לה' בגלל שהוא כל כך קרוב אלינו, ולא להיפך. בחסידות חב"ד נקראת תקופה זו של חודש אלול בשם "המלך בשדה", זאת על פי משלו המפורסם של רבנו "בעל התניא" זצ"ל שממשיל את הימים שאנו נמצאים בהם, למלך רם ונישא, שבכל השנה נמצא לו אי שם בארמונו הסגור והמסוגר שבעיר המלוכה ורק בודדים יכולים לגשת אליו ולבקש על נפשם. והנה יורד לו המלך אל העם למשך חודש ימים ומשוטט בשדות ובפרדסים, נפגש עם האיכרים והאנשים הפשוטים ורושם לעצמו מה כל אחד רוצה וצריך. בחודש אלול, כותב לנו הרבי הקדוש "בעל התניא" זצ"ל, אנחנו יכולים לפגוש את המלך כאן ועכשיו, ברחוב, לשטוח את כל בקשותינו, למחוק את שטרי חובותינו וגם לקבל מתנות, רק אם נבקש ונרצה. היום בשעה 12 בצהרים מגיעים אלינו הביתה ראש העיר ושומע שאנחנו חושבים שצריך יותר עצים ברחוב רבי יהודה הנשיא, ה"בוס" מהעבודה יושב לידו ושומע כמה קשה לנו לעבוד בכל יום עד 2 בצהרים והוא מוריד לנו שעה מהעבודה, בלי להפחית לנו מהמשכורת. הוא גם שומע על הסעיף מספר 118 בחוק, זה שמחייב אותו להוסיף לנו תוספת יוקר על שיחות הטלפון ודמי הבראה של עוד 2300 שקל בשנה. שר התחבורה מגיע אלינו הביתה ומקבל מאיתנו רשימת הצעות ליעול כבישי הארץ ומנהל "אגד תעבורה" באלעד יושב לידו בסלון ביתינו ומשתכנע על נקלה שאוטובוס לבני ברק בשעה 7:38 הוא נחוץ, כולל תיגבור משמעותי בקוי חיפה-נתניה-באר שבע- ראש העין. השכן מלמעלה מגיע מעצמו לביתינו ומוכן, לאחר הסבר ממצה של רבע שעה, לאשר לנו את בנית המרפסת, והמנהלת בבית הספר מבינה, גם היא יושבת אצלנו בבית, שבאמת הגיע הזמן שיהיו עוד יומיים חופש לפני חנוכה. וכן, כל זה קורה בחודש אלול. המלך בעצמו מוכן לשמוע אותנו בכל נושא שהוא, רוחני וגם גשמי, הוא מגיע עם לב פתוח כפתחו של אולם, ויש לו כוחות לשנות את כל העולם לטובתנו. אלא מה? צריך לבקש, להתחנן באמת, ואז נקבל.

שאלה: ובכל זאת, מצד אחד מדברים על פחד, מצד שני מדברים על שמחה. איך משלבים את זה?

תשובה: על המאמר של דוד המלך "וגילו ברעדה", שמעתם?! נכון, היהדות היא דבר מורכב. אין בה שחור ולבן, כמו ברוב הדברים בעולם. מצד אחד באמת עלינו לפחד מאד כשאנו ניגשים לפני נשיא ארה"ב, שנפגש איתנו ומוכן לתת לנו כל מה שנרצה אם נצליח לשכנע אותו ולדבר על ליבו בפגישתנו, ומצד שני- אם נירדם בפגישה ונזלזל בו, ניענש קשות. מצד אחד- זה באמת מפחיד, שלא נפספס ונמסמס את הפגישה עם נשיא ארה"ב, ומצד שני – זה משמח מאד, שיש לנו אפשרות להיפגש איתו ולשכנע אותו בקלות לתת לנו שנה טובה ומקסימה, לנו ולהורינו ולכל ילדינו המתוקים.

שאלה: אז באלול צריך לחזור בתשובה?

תשובה: אנשים רבים מערבבים את עבודת חודש אלול עם עבודת התשובה. אין ספק שאלול הם גם ימי תשובה, אך בהלכה הפסוקה מצאנו שחודש אלול הם ימי התקדמות ועבודה, הוספת מצוות ועשיה טובה. את התשובה אפשר, אם זה מסבך אותנו ומקשה עלינו בעבודת ה' שלנו, לדחות ללפני ראש השנה ולעשרת ימי התשובה. תסתכלו ברמב"ם הלכות תשובה, שם הוא מייחד את נושא התשובה רק לעשרת ימי תשובה ולא לחודש אלול. ומדוע אני כותב את זה? מפני שאנשים מפחדים לשוב בתשובה, כי תשובה פירושה שינוי טוטאלי של מהותינו והתנהגותנו וריחוק מה"סור מרע", ולכן הם מתייאשים מיד, עוד לפני שאלול התחיל. בחודש אלול עלינו להבריא את הנפש שלנו לאט אבל בטוח, להוסיף מצוות בכמות ובאיכות ולצעוד על מסלול ה"עשה טוב". זכורני שבאחד מימי אלול, סמוך מאד לראש השנה, ניגשתי למשגיח הגרי"י בורודיאנסקי שליט"א וניסיתי להתייעץ איתו על "קבלות" לראש השנה. "קבלות תשאיר ליום כיפור", אמר לי המשגיח בנחרצות, "כעת עובדים על ה"עשה טוב", הוספה בלימוד תורה ובקיום מצוות שבין אדם למקום ובין אדם לחבירו"... קשה לנו להיכנס מתוך חופשת "בין הזמנים", הים והטיולים, היישר אל החלטות כבדות משקל, האמורות להשפיע על כל מהלך חיינו הרוחניים, אך קל מאד לאסוף עוד ועוד מצוות, ללמוד יותר בהתמדה ובלי לפטפט, להתנהג יפה בבית, לא לכעוס ולתת צדקה.

שאלה: ומה עם עבודת התשובה?

תשובה: לאט לאט, כאשר נשקיע את כל נפשנו בעבודת ה' ובהוספה של תורה ומצוות, נגלה לפתע שאנחנו אנשים מרוממים וזכים יותר, ואז הלב שלנו יהיה פנוי ופתוח לקבל שינויים מפליגים באישיותינו ובעבודת התשובה. מי שסבור שתוך יום אחד, רק בגלל שהשופר נשמע לפתע בסיום תפילת שחרית, הוא ישתנה לחלוטין, טועה בדרך כלל. אלול מקדם אותנו עוד ועוד, עם עוד עבודה, עוד דקדוק במצוות ועוד האזנה והפנמה לשיחה מוסרית, עוד רבע שעה של לימוד מוסר ועוד שעה של אמירת תהילים, ואז, יחד עם העבודה המיוחדת של ראש השנה ויום כיפור, ניהפך בס"ד לאנשים אחרים.

שאלה: מה עושים למעשה? מה כדאי לנו לעשות עכשיו?

תשובה: הגר"ש פינקוס זצ"ל כותב שה"כותרת" לעבודתינו בחודש אלול היא שצריך לחדש את הקשר העמוק והפנימי בינינו לאלוקינו. ודאי שעלינו לחזק את המעשים, לנצל את הזמן ולעשות רק מצוות ולא עבירות, אך עיקר העבודה היא ה"ידידות" בינינו לה' אבינו. לקנות קשר אמוק ואהבה אין סופית לבורא העולם. להרגיש את ה' בכל תפילה, לחשוב עליו הרבה, ללמוד את תורתו הקדושה בכל הכח, לברך כל ברכה בנחת ולהרגיש ש"שהכל נהיה בדברו", לחוש שאם אנו עושים עבירה – אנחנו מתרחקים מאבא שלנו. ובקיצור, להשקיע בלימוד תורה ובקיום מצוות מתוך מטרה רצון "לדעת לפני מי אתה עמל", כלשון מרן החזון איש זצ"ל, במכתבו ללומדי תורה. האוהב הכי גדול שלנו נמצא איתנו כאן ועכשיו והוא רוצה שנתחבר אליו, בכל הלב. כשאנחנו יושבים ולומדים את התורה שלו, אנחנו מרוכזים רק בה. כשאנחנו מדברים איתו ב"שמונה עשרה"- אנחנו איתו. כשאנחנו יושבים ומשחקים אחר הצהרים עם הילדים, אנחנו משחקים כעת ודואגים לרווחת הבנים של אבינו שבשמים, וכשאנחנו אומרים תהילים עכשיו ולא מבזבזים את הזמן, אנחנו פשוט רוצים עוד חצי שעה של קשר עם ה"ידיד נפש אב הרחמן" שלנו. יש לנו כבר פחות מ- 40 יום של "ירח דבש" עם אבא, הידיד, האוהב, האהוב, המלך, ואנחנו ננצל כל דקה מהזמן הקצר הזה לקשור איתו קשר טוב.

שאלה: אני עובד לפרנסתי 9 שעות ביום, אני מורה במשרה מלאה ואמא לשבעה ילדים, אני מנכ"ל של חברה גדולה שמצריכה תשומת לב של 18 שעות ביממה. מתי בדיוק אני אמור\ה להתעסק עם עבודת חודש אלול?

תשובה: חנוך, לפני שלקח אותו האלוקים, היה "תופר מנעלים ומייחד יחודים", כפי שאמרו חז"ל. ר' ישראל סלנטר הסביר שה"יחודים" שחנוך עשה, היה פשוט לתפור היטב את הנעל, לכוון שהנעל תצא כמו שצריך, כדי שהוא לא ימכור לקונים נעל לא שימושית, אלא נעל חזקה ונוחה. חנוך עבד לפרנסתו ולמחייתו, אך כל דפיקת מסמר ומריחת דבק מגע נעשתה לשם שמים. דוד המלך היה דבוק בהקב"ה כל הזמן, גם באלפי השעות שהוא הקדיש לעניני המלכות, המיסים, הבריאות, תשלומי הארנונה והמלחמות. אפשר לדבוק בהקב"ה גם במשרד וגם בבית, גם בנסיעות וגם בעבודה. אם קמנו בבוקר ברצון ובכוונה לעשות את רצון ה' ולעשות לו נחת רוח, אז אפשר לעשות לו נחת רוח בכל דבר וענין. אם נמכור ליהודי מכשיר סלולרי שהוא יכול להסתדר בלעדיו, רק בגלל ש"עיגלנו פינות" ושיקרנו עליו ב"שקרים לבנים", אז פספסנו את רצון קונינו. ואם מכרנו לו מכשיר המתאים ביותר לצרכיו וגם סיפרנו לו על ה"אותיות הקטנות" שבחוזה דמי השימוש, והתכוונו לשם שמים, אז הנה, התקשרנו בקשר עמוק אל אלוקינו. ורגע, מורה ואם ל-7 ילדים אינה מברכת ברכות הנהנין? היא לא יכולה לברך אותם ביתר כוונה? האם אדם שעובד במשרד לא יכול לארגן לעצמו עוד רבע שעה של לימוד במשרד בהפסקת הצהרים שלו? בעבודה אין אפשרות להתגבר על כעס, דיבורי לשון הרע ורכילות? בכל מקום, עבודה ומשרה, בבית ובחוץ, אפשר להתחבר לריבונו של עולם. רק אם נרצה ונשתדל. ואדרבה, חייו של לומד התורה קלים יותר, יחסית, מבחינה רוחנית. אך העובדים נתקלים במגוון של נושאים שניתן להשתפר בהם. אז סיכמנו שאלול לא שייך רק לאברכים ולבחורי ישיבות. נכון?!...

שאלה: מדוע מובא בהלכה ש'אלול' הם ראשי התיבות של 'איש לרעהו ומתנות לאביונים'? יש לכך משמעות?

תשובה: 'אלול' הם ראשי התיבות של כמעט כל צמד מילים. 'אני ליענקי ונפתלי למאירק'ה', 'אני לסבתא וסבתא אלי', 'אני לנוח ואתה לטייל', 'אני לכולל ואשתי לעבודה', וכן הלאה. חכמינו לא בחרו סתם במשחקי מילים וראשי תיבות, אלא הם הגדירו לנו, דרך מספר ראשי התיבות הכתובות בספרי ההלכה על חודש אלול, את מהות החודש. ואכן, אחת מעבודות החודש הוא ההשקעה במידות ובצוות שבין אדם לחבירו. פעם אחת בחודש אלול דיבר הסבא מסלבודקא בישיבת חברון על עומק חומרי מעשי בני האדם ועל כך שקשה עד מאד לעמוד בפני משפט שמים. כשסיים את השיחה, ניגש שוב הסבא ונעמד שוב לדבר ואמר: "ואיך אפשר לעבור את ימי המשפט? רק אם מחייכים אחד לשני , אומרים לו "בוקר טוב" ומעודדים אחד את השני !! רק אם נחייך ונעודד אחד את השני, נוכל לזכות ביום הדין !!". חכמי המוסר מספרים על יהודי תלמיד חכם וירא שמים גדול, שהיה חרד מאימת הדין הנורא, החל מראש חודש אלול ועד יום הכיפורים. כששמע את קול השופר, היה מזדעזע ופחד נוראי היה משתלט עליו ומיום ליום גברה חרדתו, עד שבערב יום הכיפורים רעד כולו, כפשוטו. אותו ירא ה' פגש את רבי ישראל סלנטר בערב יום כיפור, ולמרות שהיה ממקורביו, לא שאל את ר' ישראל מה שלומו. אמר לו רבי ישראל מסלנט: "ומה אני אשם שאתה חרד מאימת הדין?!"... רבי ישראל הסביר לו שלמרות פחד הדין ועבודת הימים הנוראים, אסור לזנוח את המידות הטובות ואת ההתייחסות הלבבית לכל אדם באשר הוא אדם.

מרן הרב שך זצ"ל סיפר: "לאחר תפילת ליל יום כיפור ואמירת "שיר הייחוד" ברוב עם, עזבו בני הישיבה בראדין את היכל הישיבה ופרשו לשנתם. בהיכל נותר בחור רווק בן שישים, שעקב מחלת ריאות שלקה בה לא נמצא לו זיווג והוא ישב עצוב וממורמר. לפתע ניגש אליו "החפץ חיים" והחל לשוחח עימו על הא ועל דא. "החפץ חיים" סיפר לו כיצד הוא עצמו התייתם מאביו בגיל 10 ואיך נאלץ להסכים ולהינשא לבתו של אביו חורגו למרות שהיתה מבוגרת ממנו, כדי לשמור על שלום הבית של אמו ובעלה השני. "החפץ חיים" סיפר לו על עוניו ותלאותיו וכיצד נאלץ להתמודד עם משכילי וילנא. "ועם הכל, תמיד הקב"ה עוזר לי ונמצא איתי, כי אף אדם אינו יודע מה טוב עבורו ומה רע לו. כל חיי ייחלתי לעזרת הקב"ה ונוכחתי שהוא אוחז ביד ימיני ומנחני לטוב לי". כך ישב הסבא קדישא "החפץ חיים" זצ"ל ושוחח עם הבחור המבוגר, ניחם אותו בדברים והרבה עליו דברי נוחם, וכל זאת מבלי לדבר, בליל יום הכיפורים, ולו מילה אחת של תורה או ענייני מוסר ופחד הדין. וכן, שיהיה בהצלחה לכולנו...

 

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

תפילות

בבקשה להתפלל לרפואת: הגאון הרב אהרן יהודה לייב בן גיטל פייגא בתוך שאר חולי ישראל, לרפואת טובה בת חנה מסעודה בתוך שאר חולי ישראל, לרפואת רננה בת רות בתוך שאר חולי ישראל, לרפואת רפאל מאיר צבי בן ברכה בריינדל בתוך שאר חולי ישראל, ולרפואת שרה צפורה בת רינה בתוך שאר חולי ישראל, ולרפואת הילל רפאל בן יעל בתוך שאר חולי ישראל ולרפואה שלמה עבור רועי עובדיה בן שולמית רעות בתוך שאר חולי ישראל, לרפואת אשר ורפאל בני שמחה בתוך שאר חולי ישראל. בבקשה להתפלל לזרע בר קיימא בקרוב לנופית הודיה בת רחל ודויד שלמה בן שושנה ולזרע בר קימא בקרוב למירב המזל בת גאולה ונועם בן לאה וחזרה בתשובה לתהילה יהודית בת רינה ולחזרה בתשובה לעידן בן שולמית וחזרה בתשובה לעידן בן שולמית ושי שלומי בן שולמית ולבשורות טובות ישועות ונחמות לכל עם ישראל

לכבוד שבת קודש

לעילוי נשמת

לעילוי נשמת מרת אביבה בלה בת מרדכי ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת מרת טליה בת עזריאל לייב ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.

מונה מבקרים באתר שבת נט

מונה צפיות תוכן : 13887862

אתר השבת