מאמרים
השבת הראשונה של דורון דוידוב
- פרטים
- קטגוריה: סיפורים לשבת
- פורסם בראשון, 05 יולי 2020 12:23
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 398
השבת הראשונה של דורון דוידוב
מתוך עיתון ערכים
בגיל ארבע עשרה זכה דורון דוידוב באליפות הנוער בקראטה, והחזיק בה שלוש שנים ברציפות. לפני שש שנים זכה במקום החמישי באליפות הארץ בקראטה, והחזיק בה שלוש שנים ברציפות. לפני שש שנים זכה במקום החמישי באליפות העולם. יש לו חגורה שחורה, דן ארבע. אבל כל זה כתחביב.
הוא סיים את בית הספר הריאלי "חשמונאים" בבת ים במגמת פיזיקה. לאחר הצבא נרשם לאוניברסיטת באר שבע ללימודי הנדסה, תעשייה וניהול. בד בבד, עבד לפרנסתו. במה לא, מדריך קארטה אחר הצהריים, שליח במסעדה תאילנדית בערב, מאבטח בפאבים- החגורה השחורה עזרה בהחלט.
הגיחה הראשונה הייתה לתאילנד. מסע ג'יפים רווי נופים מהממים וחופים ציוריים. הטיול שאחריו להודו. נסיעה מטורפת על גג אוטובוס מקרטע המטפס במשעולי עיזים, הפעורים לנקיקים שנונים, בגובה חמשת אלפים וחמש מאות מטרים. טיול לפיליפינים וללאוס, לתפוס שלווה על ערסל, להאזין לציוץ הקופים. בין לבין, שנת לימודים ולחץ העבודות. הגיעה שנת הלימודים האחרונה. לאחריה, מסע ליפן לאליפות העולם בקארטה.
חזר ארצה. מקום חמישי באליפות העולם, מהנדס, מוסמך, ומה עכשיו?
חסר מנוחה היה. קנה אופנוע חדש, 'לקרוע' את הכבישים. הכלי היה עדין מדי, החליף אותו באופנוע חמש מאות סמ"ק, המסוגל להגיע למאתיים וחמישים קמ"ש. "עם האוכל בא התיאבון", המיר למנוע שבע מאות וחמישים סמ"ק, אך תפס את עצמו: הרי אין לזה סוף, לאן זה מוביל?
אולי צודק הדוד?
הדוד, אחיה של אמו, אינטלקטואל, גאון, ידען, סקרן. יום אחד פגש את המרצה שלו בחניון. הלה הוציא מפתח וניגש לפתוח פיאט חבוטה. תמה: "פרופסור, זו המכונית שלך?" ענה: "כן, מה יש?" אמר: "להיות פרופסור כדי להגיע לפיאט? לא בשבילי!" עזב והקים חברה למערכות גילוי אש. הצליח כלכלית מעל ומעבר, אבל הכסף לא סנוור אותו. שאל שאלות מהותיות, תהה על ייעוד האדם בעולמו. בלע ספרים, הכיר שיטות פילוסופיות וחקר דתות. כמה מצער שרק בסוף הגיע אל היהדות, אבל טוב מאוחר מאשר לעולם לא.
דורון אהב לבוא לביתו בלילות שבת, לקידוש ולסעודת ליל שבת. אהב לחוות את השלווה, את הרוגע, את הנועם, את אווירת הליכוד המשפחתית. לשמוע את השירה, את הרעיונות על הפרשה. מפעם לפעם היה הדוד משחיל משפט שינקר ויחלחל, שאלה שתציק ותרדוף. במינון נמוך, בטעם ובטאקט. לאחר מכן, כשהלך דורון לאבטח בפאב, היה לו פנאי לחשוב על הדברים, להרהר בהם ולתהות: אולי הדוד צודק?
ואז פגש בסיון. בוגרת תיכון 'בליך' במגמת פיזיקה, שירתה בצבא כקצינת שלישות, סיימה לימודי כלכלה וחשבונאות באוניברסיטת בר אילן וכעת מתמחה בראיית חשבון. "חיים בנאליים", כלשונה. התרשמה ממנו עמוקות. גם מהנדס, גם אלוף קראטה, גם ראה עולם. יכול לרתק שעות בסיפורים. ככל שהכירה אותו יותר, התוודעה להתלבטויות שלו, ונרתעה. "האם חשבת פעם", שאל, "בשביל מה האדם חי?"
לא. היא לא חשבה ולא רוצה לחשוב. היא משאירה זאת לפילוסופים. זו פקולטה אחרת. תן לחיות בלי שאלות מנקרות.
אבל דורון לא הרפה: "זו לא שאלה פילוסופית. זו שאלה הכי מעשית בעולם. יש לה השלכות לגבינו".
לא הבינה את השאלה: "בשביל מה חיים?"
דורון נטל את המושכות: "מדוע מתחתנים? לבנות יחד חיים משותפים, בכיף." הסכימה מכל הלב.
"אז למה לגדל ילדים, רק יפריעו לנהנתנות. יגבילו, יבכו, ינדנדו, למה צריכים? נהנה יחד מן החיים עד גיל זקנה, נחסוך כסף ונכנס לדיור מוגן".
זהו. לא רצתה לשמוע את ההמשך. זו התפלספות. רחפנות. מתחתנים ומגדלים משפחה כי כך דרך העולם.
דורון לא קיבל את התשובה, היא נדהמה: "האם אתה רוצה משפחה בלי ילדים?" חקרה בחשש.
"חלילה, לא אמרתי". הניצחון היה שלה. הפילוסוף אינו עקבי. "למה כן?" חייכה.
"אם תכירי את הדוד שלי, תשמעי את התשובה".
הדוד היה אישיות מיוחדת. דמותו קרנה עוצמה, פיו שפע ידע. היו לו תשובות מאלפות, מעוררות מחשבה. לסיון לא היה אכפת לשמוע, אבל כשדורון סיפר שהתחיל להשתתף בשיעור תורה שבועי היתה נחרצת: "אם יש לך מחשבות על תשובה, תגיד לי. שלא נבזבז את הזמן. נפרד עכשיו". לא מה פתאום, זה ידע כללי, משלים. בסך הכל הרחבת אופקים. קשה לומר שנרגעה. התלבטה וערכה מאזן. מצד אחד, בחור נחמד ועדין, מהנדס ובעל מרץ. מצד שני, השאלות המפחידות, מי יודע לאן זה יוביל? שקלה, נטלה סיכון, והם נישאו. דורון התחיל לעבוד כמהנדס מערכות מידע בחברת הייטק גדולה וידועה בתחום התוכנה.
השניים המשיכו לבוא לביתו של הדוד בערבי שבת, והשיחות העמוקות, התשובות המשכנעות האווירה החלו לדבר לליבה ולשכלה של סיון.
כחצי שנה לאחר הנישואים החליטו להשתתף בסמינר "ערכים". ארבעה ימים מרתקים וסוחפים שתרמו לידע והתחזקות.
מיד לאחר הסדנה החליטו שהם שומרים שבת. שישי בבוקר, שבת נכנסת בעוד כמה שעות, אך ציוד לצורך שמירת השבת- אין. הראשון ששמע על ההחלטה, איך לא, היה הדוד. שמח כל כך. "אני חושב שנצטרך מיחם", אמר דורון.
"אתמול קניתי מיחם חדש. קחו אותו, מתנה לדרך החדשה".
מיחם כבר יש. "נצטרך פלטה חשמלית", אמר לסיון. ירד לבית הכנסת השכונתי לתפילת שחרית ופנה אל הרב: "החלטנו לשמור שבת, היכן קונים פלטה חשמלית?"
"יש לי אחת שאיני משתמש בה, קח אותה", אמר. "מה אתה צריך עוד?" נבוך: "אם אפשר שעון שבת". אמר הרב: "אשלח אליך חשמלאי ממתפללי בית הכנסת".
האיש הגיע ביום שישי בצהרים. התקין את השעון ולא רצה לקבל כסף, גם לא בעבור השעון. "שתהיה לכם שבת שלום. שבת ראשונה שלכם, שיהיה לכם בהצלחה!"
עיני סיון נמלאו דמעות. אמרה: "עכשיו אני יודעת בשביל מה נברא האדם. לעזור, כמו כל היהודים האלו!