בליל הסדר בקריאת ההגדה,אנו קוראים ולומדים על ארבעת הבנים,כפי שנאמר:"כנגד ארבעה בנים דיברה תורה:

אחד חכם,ואחד רשע,ואחד תם,ואחד אינו יודע לשאול:

חכם מה הוא אומר:מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלוקינו אתכם,ואף אתה אמור כהלכות הפסח,אין מפטירים אחר הפסח אפיקומן:

רשע מה הוא אומר: מה העבודה הזאת לכם.

לכם ולא לו,ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר,ואף אתה הקהה את שיניו ואמור לו:בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים.לי.ולא לו.אילו היה שם לא היה נגאל:

תם מה הוא אומר:מה זאת?ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים.

ושאינו יודע לשאול את פתח לו,שנאמר:והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים"

השאלה המרכזית היא:

מה כוונתם של ארבעת הבנים-איש,איש לפי  שאלתו?

ומה התשובה לכל אחד מהם?

התשובה:

לפי ההסבר של ה"חתם סופר":החכם שואל מדוע הוא זקוק לקיום מצוות ציצית,הרי ממילא הוא זוכר את ה' ואת הניסים שעשה לעם ישראל במצרים תמיד?

ה"חתם סופר" נותן הסבר יפה על ידי משל:ישנם שני סוגי זכירות: בנוהג שבעולם כאשר שני חברים נפרדים איש מרעהו,האחד מעניק לחברו מזכרת,כגון תמונה,או משהו אישי אחר,וזאת במטרה שהאחד לא ישכח את רעהו,אבל כאשר בן נפרד מאימו,הוא נותן לה תמונה,או משהו אישי אחר,והיא מרוב אהבת בנה תשתמש במזכרת לעיתים קרובות-,אבל לעומתה-שני הידידים שנפרדו,יתבוננו במזכרת לעיתים רחוקות-במטרה לא לשכוח איש את רעהו.

הוא הדין במצוות ציצית:"וראיתם אותו וזכרתם",ישנם אנשים שהם לא כל כך חזקים מבחינה אמונית וקיים חשש שהם ישכחו את קיום המצוות-לכן הם זקוקים למצוות הציצית,אבל אצל צדיק שעוסק תמיד בתורה,אין חשש שישכח לקיים את המצוות ולכן עבורו מצוות ציצית מזכירה לו את הרקיע והרקיע דומה לכיסא הכבוד,והוא שואף שלנגד עיניו יראה תמיד התכלת שדומה לכיסא הכבוד.

לכן תשובת האב אל הבן החכם תהיה:אומנם אתה צודק בכך שאינך זקוק לאמצעים חיצוניים כדי לזכור את ה' ונס יציאת מצרים,אך מרוב שאנו אוהבים את ה' אנחנו מידי פעם מזכירים לעצמנו את יציאת עם ישראל מעבדות לחירות על ידי  הקב"ה. וההוכחה לך:"אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן"

לכן,אילו המטרה הייתה לא לשכוח את חסדי ה',היינו מסתפקים רק באכילת מצה בחג הפסח,אבל היות ואנו מאמינים רק בו וזוכרים את כל הניסים שעשה לעם ישראל-מרוב אהבתנו אל ה' ,יש לקיים את המצווה במשך כל השנה,יום,יום.

לפי דעתו של הר"ר מלמד זצ"ל בספרו:"תפילת חנה" 

ישראל ועבודת ה' אינם דברים נפרדים וממילא לא יתכן קיום עם ישראל ללא עשיית המצוות.

הרשע חושב כי יש ישראל-ללא קיום מצוות, בכך נחשב לכופר בעיקר.

נשאלת השאלה,מדוע ניתנה התשובה לרשע בלשון נסתר:"לי ולא לו,אילו היה שם.."הרי היו צריכים  לפנות אליו:"לי ולא לך,אילו היית שם לא היית נגאל"?

בעל ההגדה נותן פירוש מעניין[על פי ירושלמי פסחים ט,ד]

משל לכבאים שהוזעקו למקום של אש באחד הבתים,אך כאשר הגיעו למקום,במקום להתיז מים על מוקד השרפה בבית עצמו,הם התיזו מים לכל הבתים סביב, קהל הסקרנים שהגיע למקום מחה לפשר העניין המוזר וצעק: "הרי הוזעקתם לכבות את האש בבית הבוער,מדוע אתם מתיזים מים לסביבה הקרובה ולא למוקד הבוער"?

ענו להם הכבאים:"שוטים שכמוכם,אינכם רואים שהמצב בבית הבוער-חסר תקווה,לעומת זאת עלינו לנסות להציל את יתר הבתים לבל לא יפגעו מהתפשטות האש".

הנמשל:כך יש לנהוג כאשר הרשע אומר דברי כפירה,עוד בטרם מנסים להשפיע עליו –כדי שילך בדרך הישר,עדיף לפנות לשאר בני המשפחה ובעיקר לקטנים ולהזות עליהם מים-ואין מים,אלא תורה.

וכל זה כדי למנוע מהם להדבק בדרכו הרעה של הרשע.

הגר"י לוינשטיין זצ"ל מסביר:כי מטרת ההגדה של פסח שעם ישראל מצווה לעבור מעבדות מצרים אל עבודת ה',"הללו עבדי ה'-ולא עבדי פרעה"

[מגילה י"ד]

הרשע מנותק לגמרי מאלוקים –שהרי אינו מקבל על עצמו עול  מלכות שמים ומרוחק מעבודת ה'.

אבל שני הבנים הנותרים:ה"תם" וזה:"שאינו יודע לשאול" להם עדיין יש קשר עם בורא עולם.

הדברים מתבססים על דברי:הרש"ז מקלם זצ"ל בהסבר  הפסוק:

"אם יהיה  נדחך בקצה השמים,משם יקבצך ה' אלוקיך"[דברים ל]

מדוע נאמר:"בקצה השמים" ולא נאמר:"בקצה הארץ"? אלא, מכאן לומדים שכל עוד יהודי קשור לבוראו מבחינה רוחנית ,אפילו במעט כמו בחוט השערה, עדיין ישנו סיכוי:"משם יקבצך" והקשר הזה  הוא קבלת עול מלכות שמים ועבודת ה',התקווה  הזאת קיימת אצל שני הבנים האחרונים,אך אינה קיימת אצל הרשע.

לסיכום,ניתן להסיק כי בהגדת פסח מקבלים המבוגרים,הורים ומורים  הדרכה כיצד לחנך נכון את הנוער,החל מהגיל הרך:

"חנוך  לנער על פי דרכו.." [משלי כ"ב,ו]