movstube.net

אתר השבת

 
  • Increase font size
  • Default font size
  • Decrease font size
Home חגים הליכות והלכות לחגי ישראל ספירת העומר - הרב ש. ב. גנוט שליט"א

ספירת העומר - הרב ש. ב. גנוט שליט"א

ההבדל בין ברכת ספירת העומר לברכת 'שהחיינו' וגדר ברכת הספירה

הראשונים התקשו מדוע לא מברכים 'שהחיינו' על מצות ספירת העומר, ובמטה משה (סי' תרס"ט) ובשו"ת הלק"ט (ח"ב סי' קס"ב) כתבו בשם מהר"ם מינץ שתי' וז"ל: "דאיך יברך זמן על הספירה שמא ישכח יום א', ונמצא ברכה לבטלה". ודבריו צ"ע, שהרי אם אנו חוששים שמא ישכח לספור באחד הימים וברכת ה'שהחיינו' תהיה לבטלה, א"כ הכיצד אנו מברכים על הספירה בכל לילה ולא חוששים שמא ישכח לספור פעם אחת וברכותיו יהיו לבטלה.

וחשבתי חידוש חדש בזה, והוא שאע"פ שברכת המצווה אינה תנאי בקיום המצוה, מ"מ היא חלק מהמצוה, וכעין שתיקנו לברך על הנאת מאכל, כך תיקנו לברך על המצוות. ואם עשה המצוה ולא בירך, אף שיצא י"ח, מ"מ חסר לו בעצם המצוה. וכן מצינו בתוספתא דתרומות (פ"ג ה"א) שאלם לא יתרום מפני שאינו יכול לברך, וכאמור, שחסרון הברכה על המצוה היא חסרון בגוף המצוה. אך ברכת שהחיינו היא ברכה הנפרדת יותר מהמצוה, שהיא ברכת שמחה והלל על המצוה. וע"כ גבי ברכת הספירה תיקנו ברכה למרות החשש שמא ישכח לספור באחד הימים, כיוון שהברכה קשורה יותר לעצם המצוה. ובזה לא חיישינן לדעת הבה"ג שהספירה מצוה אחת מתמשכת היא. אך בברכת שהחיינו, שאינה חלק מהמצוה, אמרו שלא יברך מחשש שמא ישכח וכנ"ל. דגבי ברכה שאינה כה קשורה למצוה, אמרו שעדיף שלא יברכוה, מחשש התקלה שמא ישכח לספור.

והנה הב"י (סי' תפט) כתב: כתב ה"ר דוד אבודרהם (עמ' רמב): כתוב במחזור ויטרי (ח"א עמ' 301) המתפלל עם הציבור מבעוד יום מונה עמהם בלא ברכה, מימר אמר אם אזכור בלילה בביתי אחזור ואברך כדין ונמצא שלא בירכתי לבטלה, ואם אשכח, הרי מניתי ימים ושבועות למצוה. אבל כתב הרמב"ם (תמידין ומוספין פ"ז ה' כה) אם מנה ולא בירך, יצא. וכן עיקר. ולפיכך צריך ליזהר מי ששואל אותו חבירו כמה ימי הספירה, שיאמר לו אתמול היו כך וכך, שאם אומר לו היום כך וכך, נמצא שכבר מנה ואינו יכול לחזור ולמנות בברכה ודוקא כשהגיע זמן הספירה דהיינו בין השמשות, אבל אם שאל אותו מבעוד יום ואמר לו כמה יהיה לנו מהספירה זה הלילה יכול לומר לו כך וכך הם ואין בזה חשש, עכ"ל. והשו"ע (תפט,ז) כתב: "המתפלל עם הצבור מבעוד יום, מונה עמהם בלא ברכה. ואם יזכור בלילה יברך ויספור". ודבריו תמוהים המה, כאשר התקשו נושאי כליו, כיצד פסק את ד' האבודרהם, אחר שהאבודרהם עצמו כ' שמד' הרמב"ם לא משמע כן, ובפרט שהשו"ע עצמו פסק ביתר סעיפיו בענין זה כהרמב"ם. והגר"א ביאר וז"ל: "המתפלל כו'. היינו בין השמשות שיוצא בדיעבד כיון שהוא ספיקא דרבנן כנ"ל וכמ"ש בס"ד וס"ל דברכה מעכב לענין זה שיחזור ויברך וכמ"ש בסי' ס' ס"ב לענין ק"ש וכמ"ש בירושלמי פ"א דברכות ועמש"ש. אבל הרד"א עצמו חזר בו וכו'. אבל הרמב"ם כ' אם מנה ולא בירך יצא וכן עיקר ולפיכך כו' ואפשר דס"ל לש"ע כדעתו הראשונה, דמרמב"ם אין ראיה דשם איירי שיוצא ידי ספירה", עכל"ק. ונמצא שלדברי האבודרהם, טרם שחזר בו, וגם אולי למסקנת השו"ע, ברכת הספירה מעכבת. וא"כ אפ"ל דכן סבר המהר"ם מינץ, וממילא א"א לחשוש בברכה זו שמא ישכחנה, כפי שחוששים בברכת שהחיינו שאינה מעכבת את הספירה, והכל א"ש.

השו"ע בסעיף ו' כתב: אם פתח ואמר: "בא"י אמ"ה אדעתא דלימא היום ד', שהוא סבור שהם ד', ונזכר וסיים בה', והם ה', או איפכא, שהם ד' ופתח אדעתא דלימא ארבעה, וטעה וסיים בה', אינו חוזר ומברך". והגר"א הביא דעת הראב"ה באבי עזרי שחוזר ומברך, ופילפל שוב בזה, האם ברכת הספירה מעכבת או לאו, ולבסוף כתב: "ואפשר שזהו טעם של ראבי"ה ג"כ לפי הנוסחא שלהם שכ' לומר בספירה 'שהיום', ומשמע מדבריהם שהוא סיום הברכה", עכל"ק. וא"כ שוב י"ל דגם נוסחת מהר"ם מינץ היתה 'שהיום', אשר הברכה שבה היא ממש התחלת הספירה. וא"כ שוב יוסבר הענין מדוע שונה ברכת שהחיינו מברכת הספירה.

ובעצם הדין שצריך לברך על ספירת העומר בכל לילה, צ"ע לדעת הבה"ג מדוע מברכים על מצוה אחת מ"ט ברכות, ודנו בזה רבות בספרים. ולהיסוד הנודע בי מדרשא, שגם להבה"ג אין הכוונה שהיא מצוה אחת המתמשכת על פני מ"ט יום. אלא שא"א לספור יום ללא ספירת היום שלפניו (כשם שא"א לדלג לקומה שלישית, מבלי לעלות קודם לקומה שניה)- א"ש.

******************************************************************************************************************************************************

טירחא דציבורא דרבים שהם יחידים

השו"ע (תפ"ט, ב') פסק שמנין שהתפלל וטעה ביום המעונן וברכו על ספירת העומר, חוזרים לספור לכשתחשך. וכ' המשנ"ב: "הוא מדברי הרשב"א, שמבואר שם שהקהל התפללו גם מעריב קודם, ולענין מעריב אין להם לחזור ולהתפלל משום טירחא דציבורא, ורק לענין ספירה לא משגחינן בטירחא דידהו, כי איך יאמר למשל עשרה ימים ואינן אלא תשעה?! כי אותו היום תשיעי הוא ולא עשירי עד צאת הכוכבים, עכ"ד שם", עכ"ל המשנ"ב.

והתקשתי, לשם מה הוצרך הרשב"א לטעם שהספירה אינה נכונה ואילולי זה היו צריכים לשוב ולספור מדין טירחא דציבורא, והלא ספירת העומר א"צ לספור כלל בציבור, (ורק בסידור היעב"ץ ובקיצור השל"ה מובא שישנו ענין מסוים לספור בציבור. אך בפוסקים לא הזכירו זאת), וא"כ מהו בכלל הדמיון לתפילת ערבית, שבגלל שצריך להתפלל בציבור ע"כ אמרו חז"ל (בברכות כ"ו, ב') שא"צ לשוב ולהתפלל. וחשבתי דאולי הרשב"א אכן סבר חידוש חדש, ש"טירחא דציבורא" אינו כולל רק את זה שכל הציבור יתכנס ויתפלל יחדיו שוב, אלא גם אם כל יחיד ויחיד מתוך הציבור יצטרך לשוב ולספור, הוי "טירחא דציבורא". ולכן כ' הרשב"א דאע"פ דאיכא ביה "טירחא דציבורא", מ"מ כיון שהספירה איננה נכונה, ע"כ ל"ש ביה טעמא דטירח"ד. ולכאו' הוא חידוש שלא שמענו כמותו.

ולהפתעתי ולשמחתי ראיתי בשעה"צ שכתב וז"ל: "ובביאור הגר"א כתב סברא אחרת לחלק בין הא דתפלה, משום דכאן א"צ לציבור", עכ"ל. ולא אבין מדוע חידש טעם אחר. וכי כעורה היא זו שכתב הרשב"א דלא משגחינן בטרחא, בדבר שהוא נגד החוש? וצ"ע", עכ"ל השעה"צ. ולדברינו י"ל שבכוונה הדגיש הגר"א ז"ל שבספירת העומר אין שייכות של טירחד"צ, כיון שטירחה של יחידים רבים-אינה מחשיבתם לטירחד"צ.

******************************************************************************************************************************************************

צירוף ספירה שלא לשם מצוה

יל"ע בא' שספר את אחד הימים במפורש שסופר שלא לשם מצוה, או שספר בתנאי שאם יירד גשם למשל, שהספירה לא תהיה לשם מצוה, ולבסוף אכן ירד גשם. האם יוכל להמשיך ולספור בימים הבאים.
הנה לדעת התוס' במנחות ס"ו א' שספירת כל יום היא מצוה בפנ"ע, א"צ לזה, דבלא"ה ניתן להמשיך ולספור. וגם לדעת הבה"ג שמקובל בדעתו שמ"ט ימי הספירה היא מצוה בפני עצמה ורק צריך שכל ספירה תורכב על ספירת היום הקודם, כחלק משרשרת אחת העולה מעלה. [וידידי הרב יששכר דוב הרצוג הערני ע"ז דאף אם נוכל לפרש כן בדעת הבה"ג, מ"מ הרא"ש הביא בשם ר"י להקשות על הבה"ג שהרי "כל לילה ולילה מצוה בפני עצמה היא", וא"כ אא"ל כן בדבריו, לפחות לפי הבנת הרא"ש]. ולפי"ז יש לדון ולומר שאם ספר את היום, הגם שכיוון שלא לשם מצוה, מ"מ היום נחשב ל"יום סָפוּר" ושפיר אפשר להמשיך ולספור על גביו ביום הבא.

והנה באדם שמת לו מת רח"ל נחלקו הנהר שלום והנוב"י (כמובא בביאה"ל) האם יספור או לא, שלדעת הנה"ש לא יספור, ולכן אם לא ספר גם ביום (כיון שמתו היה מוטל עדיין לפניו), לא יספור בשאר הלילות בברכה, ואילו הנוב"י כתב שיספור, כיון שספירה של רגע אינה מפריעה לאונן לעסוק במתו. וכ' הנוב"י דכיון דנחלקו הפוסקים האם אונן שקיים מצוה, אף שהיה פטור מקיימה, עליו לשוב ולקיימה (כגון באונן שקרא מגילה), ע"כ יספור ויוכל להמשיך בספירתו בימים הבאים בברכה, כיון דלא ברירא לן הלכה כמי, עי"ש. ולכאו' חזי' דהנה"ש והנוב"י סברו בפירוש שאם ספר שלא לשם מצוה, שאינו יכול להמשיך ולספור בלילות הבאים, דא"כ היה עליהם לומר שיספור ויכוין שעושה כן שלא לשם מצוה, או לכה"פ שיספור בתנאי דאם לא יוכל מדינא לספור כעת, שספירתו לא תעלה לשם מצוה, וירויח בזה שסו"ס יוכל לספור בברכה בימים הבאים.

ושוב שמחתי לראות בהגהות חבר בן חיים על הנוב"י, שכ' וז"ל: "צ"ע כיון דעכ"פ "תמימות" היו לו. נהי שלא קיים המצוה בלילה זו, מ"מ הו"ל לברך בשאר לילות. ולא דמי לשכח ולא ספר", עכ"ל. וא"כ ס"ל להחב"ח דאם ספר, הגם שלא קיים מצוה, יוכל להמשיך ולספור בשאר הלילות, וכמשנ"ת בס"ד. ואולם ידידי הרב אשר לוי אמר דיתכן ויש לחלק בין א' שספר לשם מצוה, רק לא עלתה לו ספירתו משום דהוא אונן, לבין א' שספר בפירוש שלא לשם מצוה, שאז אי"ז כלל בגדר "ספירה".

******************************************************************************************************************************************************

המסתפק האם ספר לאחר ל' יום

קי"ל שהמסתפק האם אמר 'מוריד הטל' וכדו', שלאחר ל' יום א"צ לשוב ולהתפלל, דמוכח שהזכיר כהלכה. וראיתי שהקשו דא"כ נאמר כן גם לגבי ספירת העומר, שהמסתפק האם ספר לאחר ל' יום מתחילת הספירה, שלא יצטרך לשוב ולספור, כיון דעשה כשיגרא דלישנא וספר כהלכה. וראיתי שהביאו (בספר עומק הספירה) שדן בזה בכתבי מהר"י הורביץ זצ"ל

. ואולם התירוץ פשוט הוא, דהתם האזכרה היא חלק מהתפילה ובאמצעה, וע"כ לא חיישינן ששינה משיגרת הלשון הראויה. ומשא"כ בספירה הנאמרת לחוד בסוף התפילה, ולא כחלק מנוסח שמונה עשרה. וז"פ.

******************************************************************************************************************************************************

מצות עשה מדרבנן של ספירת העומר

ידועה הערת האחרונים הכיצד אנו אומרים לפני "ספירת העומר" "הריני מוכן ומזומן לקיים מצות עשה של ספירת העומר, כמו שכתוב בתורה וספרתם לכם". והרי קי"ל לרוב הפוסקים שבזמן הזה "ספירת העומר" רק מדרבנן. והיו שמחקו מילות "מצות עשה" (וכמדומני שראיתי כן בכתבי האדר"ת זי"ע), אך הגרש"ז אוירבך (הליכות שלמה פט"ז) כ' דשפיר לומר "מצות עשה" על חיוב דרבנן, ומה שאנו אומרים "כמו שכתוב בתורה", היינו שהכוונה שחז"ל תיקנו זכר לספירת העומר בזמן המקדש, שהוא חיובו מהתורה, עי"ש. דאי"ז "בל תוסיף".

ומצאתי בס"ד מציאה כשרה ונפלאה בזה, דהנה הראב"ן (סי' ס"ח) התקשה בפירוש ד' הש"ס בכתובות (פ"ו, א') ד"פריעת בעל חוב מצוה", ופירש וז"ל: "והא דקרי לתקנתא דרבנן מצוה, משום דמצוה לשמוע דברי חכמים, כדאמרינן ביבמות כ', א' איסור מצוה שניות מדברי סופרים. והאי דקרו ליה מצוה, היינו מצוה לשמוע דברי חכמים", עכ"ל. וממילא הוא מקור מצוין שגם מצוה דרבנן נקראת "מצות עשה" של ספירת העומר.

************************************************************************************************************************************************************************************

שכח לספור ורוצה להוציא אחרים

א] מרן בעל ה"בית הלוי" זי"ע נאנס באחד הלילות ולא ספר ספירת העומר, כך שהפסיד הוא אפשרות הספירה בברכה בהמשך הימים. ה"בית הלוי", שכיהן כרבה של בריסק, הוצרך כרב העיר, לברך ברכת ספירת העומר בפני הקהל, כפי הנהוג, והוא מצא עצה. ה"בית הלוי" ניגש לאחד המתפללים וביקש ממנו שהוא יוציאו ידי חובתו בברכת "ספירת העומר", וכך יכול היה ה"בית הלוי" לברך את הברכה ברוב עם, כאשר הברכה מיועדת לאחד המתפללים, שהגאון הוציאו בברכתו שלו, מדין "ערבות" ו"שומע כעונה".

ב] הצעה זו מובאת בפרי חדש (או"ח תפ"ט). אולם הפר"ח דוחה דעה זו מכל וכל וסובר כי מאחר ואדם ששכח לספור אינו בר חיובא, א"כ אינו יכול להוציא י"ח מי שחייב בספירה, ודמיא לד' הירושלמי בפ"ק דמגילה דבן כרך אינו יכול להוציא י"ח בן עיר, כיון דבן כרך אינו מחויב בדבר. ג] ולכאו' דברי הפר"ח קשים טובא, דמאי ראיה איכא מדברי הירושלמי, והלא יש לחלק טובא בין בן כרך שאצלו יום זה אינו כלל יום הפורים ואינו מחויב ואינו שייך כלל במצוות הפורים ביום זה, לבין אדם ששכח לספור, שודאי הוא בתורת הספירה ביום זה ומחויב לספור, רק מכיון ששכח שוב אינו יכול לספור, כיון שספירתו נפגמה. וממילא שפיר יש לחלק בין "אינו מחויב" ל"אינו יכול". ושוב שמחתי לראות שכעי"ז כ' הפרמ"ג במשבצ"ז שם סק"ב והברכ"י שם עוד.

ד] ונראה לענ"ד דגם הפר"ח נחית לזה דיש לחלק בין "אינו מחויב" ל"אינו יכול", ואמנם ס"ל להפר"ח שיום הפורים בכרכים ובעירות נחשב לחיוב אחד מתמשך, ואותו החיוב המחייב את בן הכרך לקרוא ביום ט"ו, מחייב את בן העיר לקרוא בי"ד. ואך מכיון שמתגורר הוא בעיר מוקפת חומה, ממילא זה שאינו קורא מגילה ביום י"ד הוא כחסרון של חוסר - יכולת ולא של חסרון - חיוב. והוא כעין "חסרון טכני" המעכבו בקריאה, וממילא יש לדמות שפיר את שני הנידונים זה לזה.

וחשבתי מקצת ראיה לזה מדברי הש"ס במגילה ל' א' דאיתא שם דפורים שחל בערב שבת, מקדימים לקרות פרשת זכור לדעת רב, כי היכי דלא תיקדום עשיה לזכירה, ולשמואל מאחרין כיון דאיכא מוקפין דעבדי בחמיסר, ממילא עשיה וזכירה בהדי הדדי קא אתי. ולכאורה תימה, שמה לי לאנשי העיירות שבני ט"ו קוראים עשיה וזכירה בחדא מחתא, והלא בני י"ד, שהם רוב העולם, יקדימו עשיה לזכירה?? אלא אנו למדים מכאן ששני ימי הפורים נחשבים למקשה אחת ולחיוב אחד, וממילא אם חלק מקוראי המגילה שבפורים נוהגים עשיה לזכירה בחדא מחתא, שוב מועיל הדבר.

 

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

תפילות

בבקשה להתפלל לרפואת: רפאל מאיר צבי בן ברכה בריינדל בתוך שאר חולי ישראל, לרפואת שרה צפורה בת רינה בתוך שאר חולי ישראל, לרפואת רועי עובדיה בן שולמית רעות בתוך שאר חולי ישראל, לרפואת אשר ורפאל בני שמחה בתוך שאר חולי ישראל. בבקשה להתפלל לזרע בר קיימא בקרוב לנופית הודיה בת רחל ודויד שלמה בן שושנה ולזרע בר קימא בקרוב למירב המזל בת גאולה ונועם בן לאה וחזרה בתשובה לתהילה יהודית בת רינה וחזרה בתשובה לעידן בן שולמית ושי שלומי בן שולמית ולבשורות טובות ישועות ונחמות לכל עם ישראל

לכבוד שבת קודש

לעילוי נשמת

לעילוי נשמת מרת אביבה בלה בת מרדכי ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת מרת טליה בת עזריאל לייב ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.

מונה מבקרים באתר שבת נט

מונה צפיות תוכן : 15830520

אתר השבת