הרב שמואל ברוך גנוט

מח"ס משנת תפילין, שלהי דקייטא, ויאמר שמואל

אלעד

 

 

למשפחה אחת בב"ב ישנו בן הלוקה בבעיות נפשיות קשות, והרופאים המטפלים בו הציעו שיגדל כלב, אליו יוכל להתקשר נפשית, וגידול הכלב יסייע לו ברפואתו. בני המשפחה שאלוני האם ניתן לגדל כלב לתועלת בנם והשבתי שאכן כן, (מהסיבות המפורטות בהמשך).

 

ואולם הפנתי את השאלה למו"ר רבנו שר התורה הגר"ח קניבסקי שליט"א והשיב במכתבו כך: "יגדל גדי"...

 

הבה ונדון בקרקע בענין, וכדלהלן:

 

א) גידול כלב: ב"ק (עט, ב): לא יגדל אדם את הכלב אא"כ היה קשור בשלשלת, ופרש"י: "מפני שנושך ומנבח ומפלת אשה מיראתו". ובגמרא שם (פג, א): "ת"ר לא יגדל אדם את הכלב אא"כ קשור בשלשלת, אבל מגדל הוא בעיר הסמוכה לספר (השוכנת סמוך לעכו"ם וצריכה שימור רש"י), וקושרו ביום - ומתירו בלילה, תניא רבי אליעזר הגדול אומר המגדל כלבים כמגדל חזירים

 

למאי נפקא מינא למיקם עליה בארור, ומבואר בגמ' שנביחת הכלב גורמת לאשה להפיל עוברה וסיפרה הגמ' מעשה באשה שנכנסה לאפות פת בבית אחד ונבח עליה הכלב, ואמר לה בעל הכלב שלא תפחד כיון שאין לכלב שינים, ואמרה לו "שקלי טיבותך ושדי אחיזרי, דכבר נע הולד מהפחד ונפל. ע"ש.

 

ובטושו"ע (חו"מ תט, ג) נפסק: "אסור לגדל כלב רע, אא"כ הוא אסור בשלשלאות של ברזל וקשור בהם. ובעיר הסמוכה לספר, מותר לגדלו; וקושרו ביום ומתירו בלילה. וכתב הרמ"א: "וי"א דהשתא שאנו שרוין בין העכו"ם ואומות בכל ענין שרי, ופוק חזי מאי עמא דבר . מיהו נראה אם הוא כלב רע, שיש לחוש שיזיק בני אדם, דאסור לגדלו אלא אם כן קשור בשלשלאות של ברזל".

 

והספרים דנו האיך כתבו הטוש"ע שאין לגדל רק "כלב רע", בעוד שבגמרא מובא שאין לגדל כל כלב. והתוס' יו"ט בב"ק (פ"ז מ"ז) שעמד שם על המשנה דלא יגדל אדם את הכלב אלא א"כ היה קשור בשלשלת, כתב וז"ל: בטור סי' תט וכן בשו"ע העתיקו "כלב רע", ונראה דמדרבי נתן הוציאו, דהרי גרסי לה בגמ' פ"ק, א"ר נתן מנין שלא יגדל אדם כלב רע וכו', וכן העתיק שם הרי"ף, ולישנא דמתניתין דתנן "הכלב" בה"א דייקא נמי הכי". וע"ע בשו"ת בנין של שמחה להג"ר אברהם שמחה מוולוז'ין חאבה"ע (סו"ס ו) ובשו"ת משנה הלכות (ח"ה רצ"ו) ובשו"ת עטרת פז (ח"א ג, חו"מ ח') בארוכה.

 

והנה בגדר "כלב רע" מצינו בפוסקים שהוא כלב נושך, או נובח אף שאינו נושך, והשו"ע הגר"ז (שמירת גוף ונפש ובל תשחית ס"ג) כותב כך: "המגדל כלב רע, אפילו אינו נושך אלא שמנבח, אסור לגדלו שמא תפיל אשה מיראתו וכו', ואם הוא קשור בשלשלת של ברזל מותר שאז אין מורא ופחד לאדם ממנו, וכלב שאינו רע שאינו מנבח על אדם, מותר לגדלו בכל מקום ואין צריך לקושרו כלל, ועכשיו נהגו להקל בגידול כלב שאינו קשור ביום, ויש שלימדו עליהם זכות אם אינו נושך ונדחו דבריו, לכן כל ירא שמים יזהר שיהיה קשור בשלשלת של ברזל עד שעה שבני אדם הולכים לישן אפי' אינו נושך אלא מנבח". ועי' בפתחי חושן (נזיקין פ"ה סקצ"ח) שכלב הנובח אפי' בתוך הבית ומפריע לשכנים, הוא בכלל נזקי שכנים ויש להחזיקו באופן שלא ינבח ויפריע למנוחת השכנים.

 

והנה כל זה הוא דוקא בכלב הנועד לצרכי שמירה, אולם היעב"ץ (שאילת יעב"ץ ח"א יז) האריך לאסור גידול כלב לשעשוע ובטלה, וכתב ש"ביחוד באותן כלבים חלקים וערומים שאין להן שערות וקונים אותן בדמים יקרים לשחק ולהשתעשע בהן ולגעגע עמהן. וגם משום מושב לצים אסור לשחוק עמהן. שהוא ממש מעשה ערלים בר מנן". ובמדרש קהלת (פ"ו פי"א) דרשו מהפסוק "כי יש דברים הרבה מרבים הבל" שהוא על המגדל בע"ח לנוי ושעשוע וכיו"ב. יעו"ש. ולכן אפילו כלב שאינו נושך ואינו נובח ונועד רק לנוי ושעשוע, בודאי ראוי להמנע מזה לגדל כלב כיון דמאיס טפי שהוא הפחות והשפל מכל בעלי חיים והוא רחוק מן האדם, כמ"ש המהר"ל מפראג בס' באר הגולה (ריש הכונס) ובס' חידושי אגדות (שם). ועי' שו"ת עטרת פז הנ"ל. 

 

ואולם כאשר מגדל כלב לצרכי בריאות הנפש, והכלב אינו נובח או נושך, אלא הוא כלב רגוע ושלו ואינו מפריע לשכניו והוא סגור בביתם, לכאו' מותר לגדלו לצרכי הרגעת נפש האדם הנ"ל. (ושמעתי מידידי הרופא הרב מנחם דקלבוים שישנו בגוף הורמון בשם אוקסיטוצין, המופרש אצל מניקות והוא גם משפיע רגשית ותורם להגברת האהבה שבין האמא לתינוק. והרפואה גילתה שכשאדם מפתח קשר קרוב עם כלב, הורמון זה מופרש ויש לו השפעה רגשית מטיבה על האדם).

 

ב) גידול גדי: במשנה בב"ק (עט, ב): "אין מגדלין בהמה דקה בא"י, אבל מגדלין בסוריא ובמדברות של ארץ ישראל". ופרש"י שהוא משום ישוב א"י, שהבהמות מזיקות את שדות ישראל. ופסק השו"ע (חו"מ תט, א): " אין מגדלים בהמה דקה בארץ ישראל, מפני שדרכם לרעות בשדות של אחרים והיזקם מצוי; אבל מגדלים בסוריא ובמדברות שבארץ ישראל. והאידנא, שאין מצוי שיהיו לישראל בארץ ישראל שדות, נראה דשרי". והנה בימינו שבו ישראל לא"י וישנם מאות שדות של ישראל בא"י, ולכאו' אם בטל טעם ההיתר, ישוב האיסור לקדמותו. ואכן הגר"ש ואזנר שליט"א כותב (שבה"ל ח"ד סי' רכז) כך: "גם לפי דעת רבינו הב"י בזמן הזה שאנו חיים כיום שרובא דמנכר של א"י נתישב מישראלים ורוב השדות שייכים להם פשיטא דאיכא איסור של גדול בהמה דקה בכל הלכותיו, וצ"ע על מה סומכים להקל בזמנינו אנו".

 

וכל העוסקים בסוגיה זו הביאו ב' התרים בדבר: הא' הם דברי שו"ת רמ"ע מפאנו (סי' פה), שכתב: "הא דקתני אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל דהיינו דוקא בשלוח הרגל אבל במכניס לה מזונות במקום שמור לא גזרו דאי הכי תכבד העבודה ללשכת הטלאים ועוד הויא לה גזרה שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בה, ובירושלמי בסוטה פ"ט נמנה לחטא ועון לר' יהודה בן בבא שגדל עז עם היותה קשורה בכרעי המטה ועם היות הדבר לסבת חולי ע"ש, והתם משום דגברא רבא הוא דקדקו אחריו כל כך". ואמנם האחרונים העירו שרהיטת הסוגיה בב"ק לא נראה כן. ועי' בשו"ת צי"א (ח"כ סי"ג) ובאמרי יעקב (עשו"ע הגר"ז, הלכות שמיהגוהנ"פ).

 

והב' הם דברי הגרצפ"פ זצ"ל בהגהות הר צבי על הטור, שכתב לדון להיתר, שכיון שבמשך הזמן נתבטל האיסור והותר לגדל בהמה דקה בא"י, שוב אין הדבר חוזר לאיסורו אלא ע"י מנין חדש, וכ"ז שלא נגזר במנין מחדש הרי הוא כגזרה חדשה שאין עושים מעצמנו גזרות חדשות. וראיה לזה מהירושלמי (פ"ג דסנהדרין ה"ה). ואולם יש שדחו דבריו, עי' באמרי יעקב (שם) ועוד. 

נמצא שמחד מצינו שמותר לגדל כלב רע (שאינו נושך ונובח) גם ללא שלשלאות. ומאידך צ"ע האיך מותר לגדל גדי בימינו בא"י, וצ"ע. וכנראה כוונת מרן שליט"א שמ"מ כלב בעיה"ת ב"ב, יהיה אשר יהיה, הוא מטרד מפחיד ומזיק, ואילו גדי אחד אינו מזיק, בפרט שאין שדות בב"ב ואין חשש רציני לנזקי שדות.

 

ואולם שמחתי באומרים לי שמובא בכמה מקומות (ראו בספר מעשה איש ח"ד פי"ב) שמרן החזו"א זללה"ה הורה שפסק השו"ע, לפיו ניתן לגדל בהמה דקה בארץ ישראל, שריר וקיים גם בימינו, ובשו"ת שערי חיים (ח"א סי' קצה, לידידי הרה"ג רבי חיים רוטר שליט"א) כתב שהעיד בפניו הגר"נ קרליץ שליט"א שזוכר בעצמו שאחד שאל את מרן החזו"א והתיר לו לגדל בהמה דקה בארץ ישראל, והביא תשובת מו"ר הגר"ח קניבסקי שליט"א, שכתב לו כך: "שאלתי למרן ז"ל בשם א' ששאל למעשה והשיב כיון שהשו"ע התיר, מותר". וא"כ הדברים עולים יפה בעזהית"ש.

 

ומרן הגר"ח שליט"א כתב לי בזה כך: אין לך מאוס בבהמה מן הכלב, שאפילו מחירו אסרה תורה (תוספתא ריש בכורות), ובגדי בזמנינו המנהג להקל".