אנחנו נוסעים צפונה, שעתיים נסיעה

ואני לא חוששת לומר-

אני מפחדת

הכביש והגשם יחד

מזכיר לי את הלילה של התאונה.

הטראומה נשארה איתי

לא עוזבת.

פחד שזה יקרה לי שוב.

וזה צף ועולה בכל נסיעה.

 

אתמול בלילה חזרתי מהרצאה שהעברתי,

מכוניות עוקפות אותי,

במהירות

אני לא מספיקה לקלוט אפילו את צבע המכונית

והרכב כבר עשרות קילומטר לפני..

וללא שליטה

אני בדמיוני שומעת את הבוווום

רואה רכבים שמתנגשים

פצועים

הרוגים...

רכב חותך אותי

וואו

הלב שלי נופל.

 

אני נוהגת ברכב נכה

עדות לתאונה הקשה שעברנו

שילדי נפגע בראשו

והפך לנכה לכל ימי חייו.

 

מה יש לכם?

לאן אתם ממהרים?

 

אז נהגים יקרים

אני מבקשת מכם:

 

א. תאטו, אם לא אכפת לכם מהחיים שלכם, אז תחשבו על חייהם של אחרים.

 

ב. אני לא נוהגת לאט כדי לעצבן אתכם, אני מפחדת... מפחדת ממכם, הנהגים הלא זהירים. 

 

ג. אז אל תצפרו לי, זה לא יעזור, אני אסע יותר לאט, כי אתם מלחיצים אותי.

 

ד. לפני שאתם יוצאים לעקיפה או מגבירים את המהירות, חישבו על המשפחה שלכם שרוצה שתחזרו הביתה ולא לבקר אתכם בבית החולים או חלילה בלוויה שלכם. 

 

ה. שדה הראייה האחורי שלי קצת מוגבל, כי יושב מאחורה ילדי הנכה, אז אם אני לא מיד רואה אתכם כשאתם רוצים לעקוף אותי, תסלחו לי.

 

ו. כאשר אני מתקרבת למשאית, אני ממש חוששת, מרגישה חנוקה, מדמיינת שאני מתנגשת בה, שממש בעוד רגע נתנגש... לכן אני מאיטה, מנסה להרגע, וממשיכה בנסיעה. אז אם רואים רכב שמאט כשהוא נוסע ליד משאית.. תנסו להבין את הנהג, אני בטוחה שחש לכך סיבה. 

 

ז. וכשיורד גשם והראות ממש גרועה, אני נזכרת בליל התאונה, שהנהג שהתנגש בנו התעסק במשהו בנהיגה, וכשהרים את עיניו, לא ראה את הנתיבים. אז אני מורידה את הרגל מהגז, ונזהרת, מאוד נזהרת. ומשתגעת מאותם נהגים, שדווקא מגבירים מהירות... מרחמת עליהם שהם לא חסים על חייהם.

 

ח. וכשיש רמזור ירוק, ובאותה השנייה לא התחלתי לנסוע, תפסיקו לצפור לי, אני מסתכלת אחורה לראות שהראש של בני הנכה לא נפל..  אל תדאגו, אתם גם תעברו את הרמזור הזה. ואל תסתכלו עלי במבט רותח, מאשים, אני בסך הכל אמא שדואגת לבנה הפגוע.

 

 

ט. כשאנחנו נוסעים כל המשפחה יחד, אני במתח, נזכרת במשפחות שנהרגו בתאונות דרכים, חושבת מה עדיף, שכל המשפחה תהרג או שכמה יישארו וטז יסבלו כל חייהם... כן, כן, אלה מחשבות שלא קל לשלוט בהם, אני מנסה ומצליחה. אבל ברגע שרכב שוב נצמד אלינו או עובר בלי שליטה בין הנתיבים, המחשבות צצות.

עזרו לי להתגבר עליהם, סעו בנחת, אל תהרגו אף אחד.

י. פתחתי את ליבי, פתחו גם אתם את ליבכם. קבלו בהבנה ובסבלנות את השני. 

 

בטוחני שעוד רבים מאיתנו

נושאים טראומות מתאונות דרכים.

אנא

התחשבו בהם, בי

נהגו בסבלנות

כדי שכולנו נגיע הביתה

בשלום.

 

אשמח שתשתפו

שנגביר יחד את הזהירות בכבישים. 

 

שבת שלום

ריעות לוי

רמלה

 

המייל של ריעות לוי (נשים בלבד) - This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.