מאמרים
מחשבה לחנוכה: מה יחשוב מנהל מחלקת גסטרו בתל השומר?
- פרטים
- קטגוריה: חנוכה
- פורסם בשלישי, 08 דצמבר 2020 13:19
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 908
מחשבה לחנוכה: מה יחשוב מנהל מחלקת גסטרו בתל השומר?
הרב ש. ב. גנוט שליט"א
לאחרונה יצא לאור הספר 'אור המועד' של הרה"ג רבי אוריאל זדה שליט"א, מתלמידי החכמים בעירנו אלעד. בסוף ספרו הוא מביא אוסף דברי חיזוק וסיפורים לחנוכה, שם קראתי את הסיפור הבא: בשבת קודש בבוקר ישבה לה משפחה ואכלה את סעודת השבת. לפתע השתעלה אם המשפחה בשיעולים חזקים וכמעט נחנקה. התברר שנתקע לה עצם בגרון. קראו לרופא גוי, שניסה לחלץ את העצם, אך ללא הצלחה. הרופא הזהיר שהדבר מסוכן ובחור מבני המשפחה רץ במהירות להגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, שפסק שעל האמא למהר ולנסוע לבית החולים. "עשיתם את הסגולה הכתובה בגמרא (שבת סז.) שמי שנתקעה לו עצם בגרון ייקח מאותו המין ויניח על הראש ויאמר לחש "נחית בלע"?, שאל הגר"י זילברשטיין שליט"א.
הבחור השיב: "כן, ניסינו ולא עזר"...
שאל הגר"י זילברשטין שליט"א: "איך עשיתם?".
השיב הבן: "לקחתי עצם מהצלחת של אבא, הנחתי על ראשה ואמרתי את הלחש".
"ולמה לא לקחת מהצלחת של אמא?"
ענה הבחור: "כי אמא גמרה את הכל ולא נשאר. אבא אכל הודו ואמא אכלה עוף"...
אמר הגר"י זילברשטין: "אם כך, ברור מדוע הסגולה לא הצליחה, כי כתוב בגמרא שצריך לקחת מאותו המין. רוץ מהר הביתה, תחפש עצם מהצלחת של אמך ותעשה את זה שוב".
הבחור רץ, חיפש בצלחת של אימו ומצא שם איזה עצם. הניח לה על הראש ואמר את הלחש. לא עברו כמה שניות, האמא השתעלה שיעול חזק ביותר והעצם עפה לקיר... (ראו גם בחשוקי חמד כתובות סא, א).
ימי החנוכה באים וכולנו נשמע בוודאי על 'תרבות יוון' למול תורת ישראל. חשבתי לעצמי: מדוע כולם מדברים על התרבות היוונית ולא על הדת היוונית מול הדת היהודית?
היוונים הרי סגדו לאלים היוונים ואנטיוכוס העמיד בכל מקום את פסלו של האל היווני המשוקץ. אם כך, היוונים לא הציגו רק "תרבות" אל מול תורת ישראל, אלא גם דת יוונית מול דת ישראל. אם כך, לא הבנתי, האם מדובר בתרבות מול תורתינו הקדושה או ב"דת יוונית" מול "דת ישראל"?
לבסוף, לאחרי שקראתי וחקרתי את הנושא מבחינה היסטורית, התברר לי שהיוונים כלל לא העמידו את האלים הבזויים והמומצאים שלהם במרכז חייהם, אלא את האדם. להבדיל מתורתינו הקדושה, המעמידה את הקב"ה ית"ש במרכז ואותנו כמשרתיו ועבדיו, האמורים לעשות את רצונו יתברך בכל רגע ורגע, האמינו היוונים בכח האדם והם העמידו במרכז. היוונים עצמם לא ייחסו חשיבות רבה לדת שלהם. המלחמה הרעיונית שלנו הייתה דווקא עם תרבות יון.
מלכות יון הושתתה על "כוחי ועוצם ידי", על עליונות האדם. הם האדירו את כוחו של ה"אני", את האגו האישי. הם הכריחו את היהודים לכתוב על קרן השור שאין להם חלק באלוקי ישראל, כשהמטרה היא לקעקע את האמונה במי שמנהיג את כולנו ומוליך אותנו כבובות משחק התלויות על חוט. ליוונים לא היה איכפת שילמדו תורה ויקיימו מצוות, אך הפריע להם שבני ישראל עובדים את הקב"ה באש ובמים ומוכנים למסור את נפשם למען הבורא. הפריע להם שעם ישראל מאמין אמונה מוחלטת בהקב"ה ומקיימים גם מצוות וחוקים שאינם מובנים וברורים להם בשכל האנושי. חז"ל (חולין ה, ב) אומרים שעם ישראל הם "ערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה". עם כל פקחותם ושכלם הולכים עם ישראל אחרי בוראם כבהמה המונהגת ע"י הרועה.
היוונים גזרו על ראש חודש, מילה ושבת, שהם בגדר חוקים. כפי שנכתב בתורה על מצוות השבת "שם שם לו חוק ומשפט", על ברית המילה- "וחוק בשארו שם" ועל קידוש החודש- "חוקי ראשי חדשים להם קבעת".
היוונים, כך מובא בספרים הקדושים, היו מוכנים לקבל התבטלות למצוות שהאדם מבין בשכלו ולכן הוא מקיימם, אך הם לא הסכימו לדרך בה מקיימים את חוקי התורה, שהשכל האנושי אינו מסוגל להבינם. כי כשהאדם מקיים רק מצוות המובנות לשכלו, הוא בעצם עובד את עצמו. מה שהוא מבין- הוא מקיים, ומה שלא מובן לו- הוא אינו מקיים. כך יוצא שהאדם הוא בעצם המרכז. אך כשהאדם פועל לפי צו שאינו מובן לו בשכלו ובחכמתו, הוא מוכיח בכך שהוא נתון לשליטת כח עליון, הכח המניע והמחייה אותו וממילא עליו לעובדו ולקיים את רצונו, גם אם הדברים אינם מתאימים להבנת שכלו של אדם. היוונים סגדו לאדם וכשהאדם ניצב מול הבורא- הם העדיפו את האדם. כאן ניטש ויכוח עמוק בינם לבין עם ישראל ואת הויכוח הרעיוני הזה, ביקשו הם לנצח בכל דרך, דרך הויכוח השכלתני, ואם לא, גם בכח הזרוע, בכפייה ובאלימות רצחנית.
אם ניגש לראש המחלקת גסטרו בתל השומר עם הצעת ייעול ונאמר לו: "תשמע, לפני שאתה מתחיל ניתוח למי שנתקע לו עצם בגרון, תשים לו על הקרקפת עצם מאותו המין ותאמר לחש מסוים "נחית בלע", כיצד הוא יגיב? אם נסביר לרופא חילוני שציפורניים גורמות לסכנה לעובר, מה הוא יאמר? ומה יחשוב הפרופסור לחקר המוח אם נבהיר לו שאכילת זיתים היא 'קשה לשכחה'?
אבל אנחנו הרי יודעים ומאמינים בני מאמינים בקדושת התורה, בכך שהתורה היא לא רק חכמה, אלא גבוה מעל גבוה מעל השכל האנושי. אנחנו מאמינים לכל דברי חז"ל הקדושים, לא רק למה ששכלנו הצר מבין. מדובר במלחמה עיקשת של תורה קדושה, אש שחורה מעל גבי אש לבנה, שנכתבה תתקע"ד דורות לפני בריאת העולם (זבחים קטז, א), למול חכמה הניתנת להבנת בני אנוש. אנחנו, היהודים, עושים את רצון התורה הקדושה, הגבוהה אלף אלפי אלפים מכל הבנה אנושית!!!
"חכמה יוונית" אינה מצויה בימינו. בימינו עסוקים בעיקר ב"אכול ושתה כי מחר נמות", בתאוות הגוף הפשוטות, ללא כל מחשבות פילוסופיות עמוקות. אך אותה קרירות, המזלזלת בכל דבר שבקדושה, קיימת גם היום, והיא מגיעה, כמה מצחיק וכמה עצוב, לא מפילוסופים יוונים סגפנים וספרטנים, אלא ממבלי עולם תאוותנים ורדודים.
כשהיינו בני ישיבות צעירים, שמענו ב'ישיבת בין הזמנים' בבני ברק פעמים רבות את הרה"צ רבי אריה שכטר זצ"ל, שנפטר לפני חנוכה בשנה שעברה. נזכרתי השבוע בשיחה מוסרית שנשא רבי אריה זצ"ל, בה הסביר ר' אריה שבן ישיבה שמאזין לרדיו, משול לנשר שיכול להמריא לגבהים, אך הוא קושר לכנפיו משקולות וכך מונע בעצמו את נסיקתו אל על. "אתה יכול להעפיל מעלה מעלה מבחינה רוחנית, אבל אתה מכניס לראשך בכח דברים שיפריעו לך לעלות!", זעק רבי אריה זצ"ל.
יהודי שמאזין, רואה, קורא או שומע מה 'הם' חושבים על כל דבר וענין, כיצד הם מפרשים כל מאורע בחיים, הרי ממילא לבבו נאטם. גם אם ינסה לסנן ולאטום את מוחו, הכל חודר, מחלחל. כדי להבין שאנו שונים כל כך, מצויים באטמוספירה של תורה קדושה ונעלית מאין כמותה, עלינו להתנזר מכל קרירות הרחוב, זה שאינו מבין קדושה מהי. זה שכל מה ששכלו הקט אינו קולט- אינו קיים בעיניו . כשפרשן/שדרן/דעתן כל שהוא מתחיל להתפלמס ולהתווכח רעיונית, יכול כל דרדק לפרוך את טענותיו בלוגיקה פשוטה. אך כשהביקורת נשמעת בלעג, בצחוק, בסאטירה, הרי "ליצנות אחת דוחה מאה תוכחות". וכדי שלא רק נדע בשכל מהי התורה הקדושה, אלא שגם נרגיש זאת- אנו צריכים להסתופף ולהתחמם אך ורק לאורם של חכמים. לא להתעסק עם האחרים.
חנוכה. זה הזמן להתחזק.