מקורות מהתורה 

 

זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ 

שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ 

וְיוֹם, הַשְּׁבִיעִי--שַׁבָּת, לה' אלקיך

לֹא-תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה 

אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ.

כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה ה'

אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ

אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם,

וַיָּנַח, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי;

עַל-כֵּן, בֵּרַךְ ה' אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת--וַיְקַדְּשֵׁהוּ

 

 

שָׁמוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ,כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ, ה' אֱלֹקיךָ. 

שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ

. וְיוֹם, הַשְּׁבִיעִי--שַׁבָּת, לַיהוָה אֱלֹהֶי ך 

ל ֹא תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ-וּבִתֶּךָ 

וְעַבְדְּךָ-וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל-בְּהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָ רֶיךָ--

לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ, כָּמוֹךָ.

 וְזָכַרְתָּ, כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם,

בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה; עַל-כֵּן, צִוְּךָ ה' אלקֶיךָ, לַעֲשׂוֹת, אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת. 

 

.וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר

וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, אַךְ אֶת-שַׁבְּתֹתַי, תִּשְׁמֹרוּ

.כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, לְדֹרֹתֵיכֶם--לָדַעַת, כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם

.וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הַשַּׁבָּת, כִּי קֹדֶשׁ הִוא, לָכֶם

.מְחַלְלֶיהָ, מוֹת יוּמָת--כִּי כָּל-הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ

.שֵׁשֶׁת יָמִים, יֵעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ, לה

.כָּל-הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, מוֹת יוּמָת

וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם, בְּרִית עוֹלָם

בֵּינִי, וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אוֹת הִוא, לְעֹלָם

כִּי-שֵׁשֶׁת יָמִים, עָשָׂה ה' אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ

 

רְאוּ, כִּי-ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת-

-עַ ל-כֵּ ן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, לֶ חֶם יוֹמָיִם;

שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו, אַל-יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ--בַּיּוֹם הַשְּׁ בִיעִי

.  וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם, בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי 

 

 

 

 

 

 

מקורות מדברי הנביאים

 

כֹּה אָמַר יְהוָה, שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה:

כִּי-קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא, וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת. 

אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה-זֹּאת, וּבֶן-אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ 

שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ, וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל-רָע. 

 

אִם-תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ, עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי

וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, לִקְדוֹשׁ יְהוָה מְכֻבָּד 

וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר. 

אָז, תִּתְעַנַּג עַל-יְהוָה, וְהִרְכַּבְתִּיךָ, עַל-במותי (בָּמֳתֵי) אָרֶץ 

וְהַאֲכַלְתִּיךָ, נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ--כִּי פִּי יְהוָה, דִּבֵּר.

 

 

"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּן אֵלַי נְאֻם ה' לְבִלְתִּי הָבִיא מַשָּׂא בְּשַׁעֲרֵי הָעִיר הַזֹּאת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וּלְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת בּוֹ כָּל מְלָאכָה - וּבָאוּ בְשַׁעֲרֵי הָעִיר הַזֹּאת מְלָכִים וְשָׂרִים, יֹשְׁבִים עַל כִּסֵּא דָוִד, רֹכְבִים בָּרֶכֶב וּבַסּוּסִים הֵמָּה וְשָׂרֵיהֶם אִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם, וְיָשְׁבָה הָעִיר הַזֹּאת לְעוֹלָם". 

 

וָאֶתֵּן לָהֶם אֶת חֻקּוֹתַי, וְאֶת מִשְׁפָּטַי הוֹדַעְתִּי אוֹתָם אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם, וְגַם אֶת שַׁבְּתוֹתַי נָתַתִּי לָהֶם לִהְיוֹת לְאוֹת בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם, לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשָׁם; וַיַּמְרוּ בִי בֵית יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, בְּחֻקּוֹתַי לֹא הָלָכוּ וְאֶת מִשְׁפָּטַי מָאָסוּ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם, וְאֶת שַׁבְּתֹתַי חִלְּלוּ מְאֹד; וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם בַּמִּדְבָּר לְכַלּוֹתָם". 

 

 

מקורות מהכתובים

 

 מִזְמוֹר שִׁיר, לְיוֹם הַשַּׁבָּת.

ב  טוֹב, לְהֹדוֹת לַיהוָה;    וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן.

ג  לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ;    וֶאֱמוּנָתְךָ, בַּלֵּילוֹת.

ד  עֲלֵי-עָשׂוֹר, וַעֲלֵי-נָבֶל;    עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר.

ה  כִּי שִׂמַּחְתַּנִי יְהוָה בְּפָעֳלֶךָ;    בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן.

ו  מַה-גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ ה';    מְאֹד, עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ.

ז  אִישׁ-בַּעַר, לֹא יֵדָע;    וּכְסִיל, לֹא-יָבִין אֶת-זֹאת.

ח  בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים, כְּמוֹ עֵשֶׂב, וַיָּצִיצוּ, כָּל-פֹּעֲלֵי אָוֶן:    לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי-עַד.

ט  וְאַתָּה מָרוֹם--    לְעֹלָם ה'.

י  כִּי הִנֵּה אויביך ה' --    כִּי-הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ:

יִתְפָּרְדוּ,    כָּל-פֹּעֲלֵי אָוֶן.

יא  וַתָּרֶם כִּרְאֵים קַרְנִי;    בַּלֹּתִי, בְּשֶׁמֶן רַעֲנָן.

יב  וַתַּבֵּט עֵינִי,    בְּשׁוּרָי:

בַּקָּמִים עָלַי מְרֵעִים--    תִּשְׁמַעְנָה אָזְנָי.

יג  צַדִּיק, כַּתָּמָר יִפְרָח;    כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה.

יד  שְׁתוּלִים, בְּבֵית ה';    בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ.

טו  עוֹד, יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה;    דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ.

טז  לְהַגִּיד, כִּי-יָשָׁר ה'   צוּרִי, וְלֹא-עלתה (עַוְלָתָה) בּוֹ.

 

 

נחמיה י"ג

"בַּיָּמִים הָהֵמָּה רָאִיתִי בִיהוּדָה דֹרְכִים גִּתּוֹת בַּשַּׁבָּת וּמְבִיאִים הָעֲרֵמוֹת וְעֹמְסִים עַל הַחֲמֹרִים וְאַף יַיִן עֲנָבִים וּתְאֵנִים וְכָל מַשָּׂא וּמְבִיאִים יְרוּשָׁלִַם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וָאָעִיד בְּיוֹם מִכְרָם צָיִד... וָאָרִיבָה אֵת חֹרֵי יְהוּדָה וָאֹמְרָה לָהֶם - מָה הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹשִׂים וּמְחַלְּלִים אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת... וָאֹמְרָה וַיִּסָּגְרוּ הַדְּלָתוֹת, וָאֹמְרָה אֲשֶׁר לֹא יִפְתָּחוּם עַד אַחַר הַשַּׁבָּת". (נחמיה י"ג) 

 

 

 

מקורות מחז"ל

 

 

שמירת שבת מצילה מחבלי משיח 

אם תזכו לשמור את השבת, תינצלו משלוש פורענויות: מיומו של גוג, ומחבלו של משיח, ומיום הדין הגדול

 

שמירת שבת מקרבת את הגאולה 

"אמר רבי יוחנן משום רשב"י: אלמלי ישראל משמרים שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים... " 

 

 

השבת מתנה לישראל:

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: מתנה טובה יש לי בבית גְּנָזַי (=בבית האוצר שלי) - ושבת שְׁמָהּ, ואני (מבקש לִיתְנָהּ (=לתת אותה) לישראל - לך והודיעם (=ותודיע להם 

 

 

 

מתוך התפילה

 

 

,אתה קידשת את יום השביעי לשמך

,תכלית מעשה שמים וארץ

,וברכתו מכל הימים

,וקדשתו מכל הזמנים

:וכן כתוב בתורתך

 

ויכולו השמים והארץ וכל צבאם: ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה: ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו, כי בו שבת מכל מאכתו אשר ברא אלקים לעשות

 

 

 

 

,ישמח משה במתנת חלקו

,כי עבד נאמן קראת לו

,כליל תפארת בראשו נתת לו

.בעמדו לפניך על הר סיני

,ושני לוחות אבנים הוריד בידו

,וכתוב בהם שמירת שבת

:וכן כתוב בתורתך

 

,ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת לדורותם, ברית עולם, ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם, כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, וביום השביעי שבת וינפש

 

,ולא נתתו ה' אלקינו לגויי הארצות 

,ולא הנחלתו מלכנו לעובדי פסילים 

.וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים 

,כי לישראל עמך נתתו באהבה 

לזרע יעקב אשר בם בחרת 

 

 

,תכנת שבת רצית קרבנותיה 

.צוית פרושיה עם סדורי נסכיה 

,מענגיה לעולם כבוד ינחלו 

.וגם האוהבים דבריה גדולה בחרו 

,אז מסיני נצטוו אליה ציווי פעליה כראוי 

.ותצונו ה' אלקינו להקריב בה קרבן מוסף שבת כראוי 

 

,יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו 

,שתעלנו בשמחה לארצנו, ותטענו בגבולנו 

,ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו 

.תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם 

 

,ואת מוסף יום השבת הזה נעשה ונקריב לפניך באהבה, כמצות רצונך 

:כמו שכתבת עלינו בתורתך, על ידי משה עבדך, מפי כבודך כאמור 

 

וביום השבת, שני כבשים בני שנה תמימים, ושני עשרונים סולת מנחה בלולה בשמן ונסכו, עולת שבת בשבתו, על עולת התמיד ונסכה 

 

 

,אתה אחד ושמך אחד 

,ומי כעמך ישראל 

.גוי אחד בארץ 

,תפארת גדולה ועטרת ישועה 

.יום מנוחה וקדושה לעמך נתת 

.אברהם יגל, יצחק ירנן, יעקב ובניו ינוחו בו 

,מנוחת אהבה ונדבה 

,מנוחת אמת ואמונה 

,מנוחת שלום ושלוה והשקט ובטח 

.מנוחה שלמה שאתה רוצה בה 

,יכירו בניך וידעו, כי מאיתך היא מנוחתם 

.ועל מנוחתם יקדישו את שמך 

 

 

,ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג

,עם מקדשי שביעי

, כולם ישבעו ויתענגו מטובך

,ובשביעי רצית בו וקידשתו

,חמדת ימים אותו קראת

.זכר למעשה בראשית

 

,אלקינו ואלקי אבותינו, רצה נא במנוחתנו 

,קדשנו במצוותיך ותן חלקנו בתורתך 

,שבענו מטובך ושמח נפשנו בישועתך 

.וטהר לבנו לעבדך באמת 

,והנחילנו ה' אלקינו באהבה וברצון שבתות קדשך 

,וינוחו בם כל ישראל מקדשי שמך 

.ברוך אתה ה' מקדש השבת 

 

 

מקורות מהראשונים ומהאחרונים 

 

 

השבת ועבודה זרה--כל אחת משתיהן, שקולה כנגד שאר כל מצוות התורה

היא האות שבין הקדוש ברוך הוא ובינינו, לעולם

לפיכך כל העובר על שאר המצוות, הרי הוא בכלל רשעי ישראל

אבל מחלל שבת בפרהסיה, הרי הוא כעובד עבודה זרה--ושניהם כגויים, לכל דבריהם

 

לפיכך משבח הנביא ואומר, "אשרי אנוש יעשה זאת, ובן אדם חזיק בה--שומר שבת מחללו

וכל המשמר את השבת כהלכתה, ומכבדה ומענגה כפי כוחו--כבר מפורש בקבלה שכרו בעולם הזה

יתר על השכר הצפון לעולם הבא

שנאמר "אז, תתענג על ה', והרכבתיך, על במותי ארץ; והאכלתיך, נחלת יעקוב אביך--כי פי ה', דיבר

 

 

ומלבד מה שנאסר שלא לפגום בכבוד הקודש הנשפע ביום זה כמו שכתבתי, עוד נצטווינו לכבוד הקדושה הזאת הנשפעת, והוא כלל עונג השבת וכבודו בבואו ובצאתו בקידוש ובהבדלה. ושאר כל פרטיו, כולם עניינים נוסדים בכללם על היסוד הזה, שהוא לשמור את עצמנו בערך הראוי לקדושה הנשפעת לנו, ולחבב המעלה הזאת וליקרה לכבוד ענינה, שהוא קורבה גדולה אליו יתברך ודביקות גדול בו, ולכבוד נותנה יתברך, שנתן לנו מתנה גדולה כזו. ופרטי העניינים מכוונים אל פרטי הקדושה הזאת ובחינותיה דרכיה ותולדותיה, כפי מה שהם באמת. 

 

 

 

כתיב בתורה זכור את יום השבת לקדשו ששת ימים תעבוד וגו' כי ששת ימים עשה ד' את השמים ואת הארץ וגו' .

 

הורה לנו הכתוב בזה שענין שבת הוא שורש האמונה לידע שהעולם הוא מחודש וכיון שברא הכל הוא אדון על הכל ואנחנו עבדיו ומחוייבים לעשות רצונו ולעבדו בכל גופינו ונשמותינו וממונינו כי הכל שלו .

 

והזהירה התורה על שמירת השבת י"ב פעמים ואחז"ל כל המשמר את השבת כאלו מקיים כל התורה וכל המחלל השבת כאלו כפר בכל התורה כולה והכל מטעם הנ"ל דהוא שורש האמונה:

 

 וכעין זה איתא ג"כ במ"ר פרשה בשלח א"ר אלעזר בר אבינא מצינו בתורה ובנביאים ובכתובים ששקולה שבת כנגד כל המצות. בתורה מנין שבשעה ששהא משה לומר להם מצות שבת א"ל הקב"ה עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורותי וגו' מה כתיב אחריו ראו כי ד' נתן לכם השבת ובנביאים מנין שנאמר וימרו בי בית ישראל במדבר בחוקותי לא הלכו מה כתיב אחריו ואת שבתותי חללו. בכתובים מנין שנאמר ועל הר סיני ירדת ודברת עמהם מה כתיב אחריו ואת שבת קדשך הודעת להם .

 

אמר הקב"ה לישראל אם תזכו לשמור שבת מעלה אני עליהם כאלו שמרתם כל מצות שבתורה ואם חללתם אותו מעלה אני עליכם כאלו חללתם כל המצות וכן הוא אומר שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע וכו' עיי"ש. 

 

דברי הרב הירש

 

''השבת תעשיר את כל, ותשווה את כל. 

הרכוש והקניינים, שעבורם יילחם האדם בששת ימי המעשה, יבדילו בין אדם לאדם ויחלקום לבעלי מעמדות שונים. יש אשר יצליח לעשות חיל ולצבור הון, ועלה מעלה מעלה אל במותי ההצלחה והאושר. ויש אשר יפול תחת משא החיים ושמש-ההצלחה תסתיר ממנו פנים, וירד מטה מטה. 

 

אולם לא כן הדין שנוהג באוצרות ובמתנות הטובות, אשר השבת מאשרת אותנו בהם: השלום, שלוות הנפש באלוקים, ומנוחת העולמים. הללו, דברים השוים לכל נפש הם וכל הרוצה לזכות בהם, כקטן כגדול, כעשיר כדל, יכול לבוא ולזכות. השבת תביע לך אומר: ''גול על ה' דרכך... והוא יעשה!'' (תהילים לז, ה) ועל הבטחה זו ערבה לך השבת -הבאה אליך בשם ה'- ומצוה אותך לשבות מעבודתך, מכל עמלך ודאגותיך 

 

היסוד, גליון ק"כ, י"א אדר א' תרצ"ה, נרשם ע"י י. חבס  

 

הנקודה העקרית של השבת היא שהעולם, שנברא עפ"י רצון מקור הצדק, יגיע סו"ס לצדק המקווה. והסימן השני למלוי התקוה של האור הגדול שיופיע לבסוף הוא זכר יציאת מצרים. מצות השבת מלווה בשתי הלוחות ע"י זכירת מעשה בראשית ויציאת מצרים הקשורות ביחד, ומתוך שתיהן אנו בטוחים בגאולה ובצדק שיופיו. ואלמלי שמרו בני ישראל כראוי את השבת הראשונה לא היו שולטות בהם כל אומה ולשון, וגם עכשיו הדרך לגאולה היא על ידי זכות השבת, שאם נשמור עליה אז יראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עלינו ויראו ממנו יראת הכבוד והרוממות 

 

 

 

"אני רואה חילול שבת, מכוניות ומשאיות בשבתות, נוסעים לים במקום להתפלל וללמוד תורה ולקיים חיים יהודיים. וזה מקומם ומזעזע את הנפש, לראות בארץ אבותינו חילול שבת כזה. אנו מאמינים שיבוא יום וכולם ישמרו שבת ויתפללו" 

 

 

 

נכתב בעיתון משפחה, ד' בשבט תשס"ו

 

"כשבא אליו יהודי ששרוי בצרה הוא כותב עבורו קמיע, מבקש ממנו לומר פרק תהילים במשך תקופה מסוימת ומבהיר לו שאין כל תועלת בקמיע אם הוא אינו שומר שבת. ההסבר הוא כי כל יהודי שיתחיל לשמור שבת סופו לקיים תורה ומצוות