מאמרים
מסירות נפש של ילד
- פרטים
- קטגוריה: סיפורים לשבת
- פורסם בשישי, 10 יולי 2020 14:04
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 2177
האדמו"ר מנדבורנא שליט"א סיפר את הסיפור הבא, שסופו התרחש לפני זמן לא רב. את הסיפור שמע האדמו"ר מכלי ראשון:
מעשה בילד אשר התייתם מאמו בהיותו בן שש שנים בלבד. היות ואביו לא היה מסוגל לגדלו, התעוררו רחמיהם של שכנים וקרובים אשר ניסו להכניסו לביתם, וכך נדד הילד מבית לבית מבלי שיהיה לו אב ופטרון שימלא את כל צרכיו.
גם לענין חינוכו ולימודיו לא דאגו כהוגן הואיל ובתי לימוד עדיין לא היו נהוגים בימים ההם באופן מסודר כבימינו, אך הילד שהיה בעל נפש יקרה וחשק בתורה הקדושה, טיכס עצה והשכיר את עצמו לאחד מסוחרי הנרות בעיר, תפקידו היה לסובב על פתחי הבתים למכור סחורתו, וזה היה בתנאי שתמורת מחצית מהרווחים שירויח ישלם הסוחר עבור מלמד שילמד עמו תורה, ותמורת המחצית השניה ידאג לכל צרכיו הגשמיים.
ויהי היום בהיותו בן 12 שנה, בעודו מחזר על הפתחים למכור סחורה כבימים ימימה, נקלע לבית אשר בעליו נהגו ברשעות, והם ניסו להעמידו בניסיון רוחני קשה, השם יצילנו (ניסיון הקשור לפגם הברית). והילד, בראותו כי לא יוכל להיחלץ מהם בלי פגע, שם נפשו בכפו וזרק עצמו מחלון הבית שבקומה השלישית על מנת להינצל מהם. הילד הובהל לבית החולים במצב אנוש ושהה שם פרק זמן ארוך עד שהתאושש, אך מאז נותר גיבן.
ויגדל הנער והיה לאיש ויבן בית בישראל. לימים בעל המעשה התאלמן לא עלינו ונותר ערירי ללא קרוב וגואל. בשכונתו גר יהודי בשם ר' יוסף אשר הבחין בשכנו הזקן שיושב על התורה ועל העבודה, על כן החל להתקרב אליו ולדאוג לכל מחסורו, בהחשיבו זאת כזכות עצומה. מידי פעם היה ר' יוסף שואלו לסיבת היותו גיבן, אם מום זה הוא מלידה או מפני סיבה אחרת, והיה הזקן דוחהו בלך ושוב, עד שהבין כי דבר סתר לו בענין.
ביום מן הימים קרא הזקן לר' יוסף ואמר לו שחש שקיצו קרב והינו הולך בדרך כל הארץ, והוסיף לספר כי הניח אחריו בן אשר מתגורר בחו"ל שירד מן הדרך, ועתה מקווה שבהיותו בעולם העליון יוכל לפעול משם ולהחזיר את בנו למוטב, מה שלא הצליח לעשות בעולם הזה, ועל כן מבקשו עתה לרכוש תפילין עבור בנו, שיהיה מזומן בידו ליתן לו כאשר ישוב בתשובה.
בראות ר' יוסף כי הזקן מתכונן לדרכו האחרונה שאלו שוב לסיבת הגיבנת, נענה לו הזקן וסיפר לו את כל המעשה שאירע לו בילדותו שקפץ מן החלון, ואשר מאז נותר גיבן.
כעבור ימים אחדים ביקש מר' יוסף שילך להביא לפניו את המפה של החברא קדישא, כי ברצונו לברור לעצמו מקום. ויעש ר' יוסף כבקשתו והביא את המפה של החלקה הפשוטה שבבית החיים שבאותה העיר. ויהי אך ראה הזקן את המפה, פנה בטרוניא לר' יוסף לאמר: "היעלה על דעתך כי בין אנשים כאלו אמצא מקום למנוחתי?! זאת עשה, לך נא והבא לי מפה של חלקה חשובה מזו, בה נקברו פני וחשובי העיר", והעיר ההיא מלאה תלמידי חכמים וחשובים.
נענה לו ר' יוסף אף לבקשתו זו והלך להביא לו את המפה של החלקה החשובה. כאשר התבונן בזקן במפה זו נענה ואמר לר' יוסף: "אמנם אלו הקבורים פה הינם אנשים חשובים ומורמים בעם, אך גם בהם לא אמצא לי מנוח, לפי שבשמים מחמירים על פגמי חטאות נעורים, ואף לאחר פטירתו אין לחוטא מנוחה, ולא זו בלבד אלא גם מי שנקבר בשכנות לבני אדם שלא היו נשמרים מנעוריהם, אין מנוחה בקברו. ואילו אני, מאז אותו מעשה שאירע לי בילדות, שקפצתי מן החלון, זכיתי לשמירה עליונה ומעולם לא נכשלתי אפילו בראיה לא טהורה, ואם כן איך אוכל למצוא מקום מנוחה בשכנות עם אלו אשר לא היו שמורים מנעוריהם".
ויהי כשמוע זאת ר' יוסף שאל את פי הזקן: "אם כן הוא, היכן אמצא מקום שיוכשר בעיניך להיקבר שם?" ענה לו הזקן שיקברו אותו בחלקה שבבית הקברות ששם קוברים את גניזות הקודש (כתבי קודש), או בחלקה המיועדת רק עבור ילדים שלא טעמו טעם חטא.
כחלוף שעות אחדות, השיב הזקן את נשמתו הטהורה ונסתלק לבית עולמו, וקברוהו כבקשתו.
באותו פרק זמן שבו נסתלק הזקן לבית עולמו, נזדמן אחד מאנשי עירו לנסוע לאמריקה, ובהיותו שם הגיע לאוזנו שמועה שבבית חולים מסויים אשר נמצא במקום נידח שוכב יהודי צעיר מילידי עירו אשר נפגע בתאונת דרכים. כאשר בירר הלה את שמו של הפצוע נודע לו כי הינו בנו של אותו הזקן המפורסם בעירו. על כן נזדרז לקיים בו מצות ביקור חולים.
ויהיה כראות החולה איש יהודי מעיר מוצאו שמח עד למאד, ויאמר למבקרו: "דע לך שמאז שעזבתי את בית אבי נעשיתי זר ומנוכר לכל זיק של יהדות, איך בימים האחרונים מאז התאונה החל לפעום בי רצון לשוב, וליבי בוער בקרבי מרוב תשוקה להתקרב. ועתה בראותי אותך שמחתי שמחה עצומה ואבקש ממך להשתדל ולהשיג עבורי תפילין ואניחם כפי שהנני זוכר מימי נעורי".
הלה עשה כדבריו והביא לו זוג תפילין. כשהתאושש הבן ויצא מבית החולים החל לנסות ליצור קשר עם אביו, ואז נודע לו שאביו איננו כבר בין החיים, ואילו ר' יוסף, שנודע לו ממה שאירע לבנו של הזקן, שיגר לו מארץ ישראל את התפילין שרכש בעבורו לפי בקשת אביו. ואמנם הבן עלה ונתעלה במעלות התשובה, עד שהפך לירא שמים מרבים.
את כל השתלשלות הענינים שמע מספר המעשה, האדמו"ר מנדבורנא שליט"א, מפי ר' יוסף בעצמו.
(מתוך גליון עקבתא דמשיחא, גליון 252)