שומרים על קדושת הכותל
מִלָּה שֶׁל תֻּכִּי (מְעֻבָּד מִתּוֹךְ "עֵת לַחְשֹׁב")
- פרטים
- קטגוריה: סיפורים לשבת
- פורסם בראשון, 05 יולי 2020 12:43
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 835
מִלָּה שֶׁל תֻּכִּי (מְעֻבָּד מִתּוֹךְ "עֵת לַחְשֹׁב")
לְמִשְׁפַּחַת אַבִּיר בִּבְנֵי בָּרָק יֵשׁ תֻּכִּי גָּדוֹל, יָרֹק וּפַטְפְּטָן. כַּאֲשֶׁר רָכְשׁוּ אֶת הַתֻּכִּי שֶׁלָּהֶם, לִמְּדוּ בְּנֵי מִשְׁפַּחַת אַבִּיר אֶת הַתֻּכִּי לוֹמַר מִלִּים אוֹ בִּטּוּיִים שׁוֹנִים שֶׁהִתְאִימוּ לַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּהֶם. אַחֲרֵי אִלּוּף מְמֻשָּׁךְ, לָמַד הַתֻּכִּי לוֹמַר "גּוּט שָׁאבֶּעס" וְגַם "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" וּכְשֶׁהָיוּ שׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ "מַה שְׁלוֹמְךָ?" הוּא לָמַד לְהָשִׁיב "בָּרוּךְ הַשֵּׁם".
יוֹם אֶחָד, הִתְעוֹפֵף הַתֻּכִּי הַרְחֵק מִבֵּיתוֹ, לְמֶרְחָק שֶׁל קִילוֹמֶטֶר וָחֵצִי בְּעֵרֶךְ, וְצָנַח בְּאֶמְצַע מִגְרָשׁ כַּדּוּרֶגֶל שׁוֹמֵם. מָצָא אוֹתוֹ אִישׁ בְּשֵּׁם נְתַנְאֵל אֶלְחָנָן. הוּא רָאָה שֶׁהַתֻּכִּי חַי אֲבָל חַלָּשׁ מְאוֹד, וְהֶחְלִיט לָקַחַת אוֹתוֹ לְבֵיתוֹ וּלְטַפֵּל בּוֹ עַד שֶׁיִּתְחַזֵק. לְאַחַר מִסְפָּר יֵמֵי טִפּוּל מָסוּר בְּבֵית מִשְׁפַּחַת אֶלְחָנָן, הִתְחַזֵּק הַתֻּכִּי, וְאַחֲרֵי כִּשְׁבוּעַיִם הוּא הֵחֵל "לְדַבֵּר".
בֹּקֶר אֶחָד, הֵחֵל הַתֻּכִּי קוֹרֵא: ''שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד!'' נְתַנְאֵל לֹא הֶאֱמִין לְמִּשְׁמָע אָזְנָיו. הוּא קָפָא עַל מְקוֹמוֹ.
'הַאֻמְנָם קָרְאָה הַצִּפּוֹר קְרִיאַת שְׁמַע?' שָׁאַל אֶת עַצְמוֹ.
לְאַחַר מִסְפָּר דַּקּוֹת, קִבֵּל תְּשׁוּבָה. הַתֻּכִּי שָׁב עַל דְּבָרָיו. וּבְכֵן, הוּא לֹא טָעָה! הַצִּפּוֹר אָכֵן קָרְאָה קְרִיאַת שְׁמַע!
לְאַחַר שְׁלוֹשָׁה יָמִים שֶׁל קְרִיאוֹת אֵלּוּ, הִרְגִּישׁ נְתַנְאֵל שֶׁהוּא הַמּוּם. ''אֱלִישֶׁבַע'', פָּנָה לְאִשְׁתּוֹ, ''הַאִם חָשַׁבְתְּ עַל כָּךְ שֶׁאֲפִלּוּ אֲנִי לֹא קוֹרֵא קְרִיאַת שָׁמַע – וְהִנֵּה לְפָנַי יְצוּר - צִפּוֹר הַקּוֹרֵאת קְרִיאַת שָׁמַע כָּל יוֹם!''
נְתַנְאֵל לֹא יָכֹל הָיָה לְהֵרָגַע. לַמְרוֹת שֶׁלֹּא הָיָה דָּתִי, וּמֵעוֹלָם לֹא הָיָה דָּתִי, יָדַע מַסְפִּיק כְּדֵי לְהַכִּיר אֶת מִילוֹת קְרִיאַת שְׁמַע, וְהַמַּחְשָׁבָה שֶׁצִּפּוֹר אוֹמֶרֶת אוֹתָן הִטְרִידָה אוֹתוֹ וְלֹא נָתְנָה לוֹ מָנוֹחַ. לְבַסּוֹף, אָמַר לֶאֱלִישֶׁבַע שֶׁהוּא חוֹשֵׁב לְהִתְפַּלֵּל בַּבּוֹקֵר בְּבֵּית הַכְּנֶסֶת הַמְּקוֹמִי, כְּדֵי לוֹמַר קְרִיאַת שְׁמַע בַּבֹּקֶר.
אֱלִישֶׁבַע בְּהֶחְלֵט עוֹדְדָה אוֹתוֹ לְכָךְ. ''כַּמּוּבָן שֶׁעָלֶיךָ לָלֶכֶת!'' אָמְרָה, ''הַתֻּכִּי יָכֹל לוֹמַר 'שְׁמַע' בַּבַּיִת, אֲבָל רַק יְהוּדִי יָכֹל לָלֶכֶת לְבֵּית הַכְּנֶסֶת!''
וְאָמְנָם, נְתַנְאֵל הָלַךְ לְבֵּית הַכְּנֶסֶת , וְהִרְגִּישׁ שָׁם כָּל כָּךְ טוֹב, עַד שֶׁהֶחְלִיט לָשׁוּב לְמָחֳרָת.
תּוֹךְ זְמַן קָצָר, הָפַךְ לְאֶחָד מִן הַמִּתְפַּלְּלִים הַקְּבוּעִים בַּמִּנְיָן שֶׁל הַבֹּקֶר. לְבַסּוֹף, הֵחֵל נְתַנְאֵל לְהַרְגִּישׁ מְבוּכָה כַּאֲשֶׁר הֵסִּיר אֶת הַכִּפָּה מֵעַל רֹאשׁוֹ בְּתֹּם הַתְּפִלָּה לְאַחַר צֵאתוֹ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת. יוֹם אֶחָד הִשְׁאִיר אוֹתָהּ עַל רֹאשׁוֹ, וְשׁוּב – לְהַפְתָּעָתוֹ – בִּטְּאָה אִשְׁתּוֹ אֶת הַסְכָּמָתָהּ.
וְכָךְ, בְּהַדְרָגָה, הֶחְלִיטוּ הַשְּׁנַיִם לִסְעֹד סְעוּדַת לֵיל שַׁבָּת עִם הַמִּשְׁפָּחָה, כּוֹלֵל נֵרוֹת דּוֹלְקִים וְקִדּוּשׁ. מִנְהָג זֶה הוֹבִיל אוֹתָם לִרְצוֹת לִשְׁמֹר שַׁבָּת כְּהִלְכָתָהּ, וּלְבַסּוֹף לְהַרְחִיב אֶת יְדִיעוֹתֵיהֶם בַּיַהֲדוּת.
צִמְאוֹנָם לָדַעַת עוֹד וְעוֹד הֵבִיא אֶת מִשְׁפַּחַת אֶלְחָנָן לְסֶמִינָר שֶׁל ''עֲרָכִים'' בַּסֶּמִינָר הֻשְׁמְעוּ הַרְצָאוֹת שׁוֹנוֹת מִפִּי צֶוֶת ''עֲרָכִים'', וְכֵן הִתְקַיְּמוּ סַדְנָאוֹת שׁוֹנוֹת. אֶת אַחַת הַסַּדְנָאוֹת, הֶעֱבִיר דָּנִיאֵל אַבִּיר, וּבְמַהֲלָךְ הַסַּדְנָא סִפֵּר לָהֶם עַל הַתֻּכִּי שֶׁאָבַד לוֹ, וְכָאן הֵבִין נְתַנְאֵל שֶׁמְּדֻבָּר בַּתֻּכִּי הֶחָדָשׁ "שֶׁלָּהֶם".
נְתַנְאֵל הִתְלַבֵּט אִם לְהַחְזִיר אֶת הַתֻּכִּי אוֹ לֹא, וּלְמָחֳרָת, שׂוֹחֵחַ עַל כָּךְ עִם רָב בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁבִּשְׁכוּנָתוֹ. ''כְּבוֹד הָרַב, הַאִם עָלַי לְהַחְזִיר אֶת הַתֻּכִּי? כֻּלָּנוּ מְחַבְּבִים אוֹתוֹ כָּל כָּךְ, וְאִשְׁתִּי וַאֲנִי קְשׁוּרִים אֵלָיו בִּמְיֻחָד, מִשּׁוּם שֶׁדַּרְכּוֹ מָצָאנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ לְהִתְחַזֵּק בַּיַּהֲדוּת''.
הָרַב הִתְיַשֵּׁב וְהִסְבִּיר לוֹ בָּאֹרֶךְ רוּחַ כִּי הַשַּׁבַת אֲבֵדָה הִנָּהּ מִצְוָה חֲשׁוּבָה מִן הַתּוֹרָה. ''בִּתְקוּפָה זוֹ הִנְּךָ לוֹמֵד וּמְתַחְזֵק בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת, וְלָכֵן עָלֶיךָ לְהִתְיַחֵס לְכָךְ כְּהִזְדַּמְּנוּת נִפְלָאָה לְקַיֵּם מִצְוָה."
"וּבְנוֹסָף לְכָךְ", הוֹסִיף הָרַב וְאָמַר, ''צִפּוֹר זוֹ הִיא שֶׁהֵבִיאָה לְכָךְ שֶׁכָּל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתְּךָ הִתְחַזְּקוּ בְּיַהֲדוּתָם. הַאֻמְנָם אֵין זֶה מִן הַצֶּדֶק שֶׁתְּקַיְּמוּ אֶת מַה שֶׁהַתּוֹרָה מְלַמֶּדֶת אֶתְכֶם, וְתָשִׁיבוּ אֶת הַתֻּכִּי לִבְעָלָיו הַחֻקִּיִּים?''
נְתַנְאֵל הִסְכִּים. לְמָחֳרָת, הֵבִיא נְתַנְאֵל אֶלְחָנָן אֶת הַתֻּכִּי לְדָּנִיאֵל אַבִּיר, וְסִיפֵּר לוֹ אֶת הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעִנְיָנִים.
דָּנִיאֵל שָׂמַח מְאוֹד עַל כָּךְ שֶׁהַתֻּכִּי הוּשַׁב לוֹ, אַךְ יוֹתֵר מִכָּךְ שָׂמַח כַּאֲשֶׁר נוֹדַע לוֹ מַה הִסְפִּיק הַתֻּכִּי שֶׁלּוֹ לְבַצֵּעַ בִּתְקוּפַת הֵעָדְרוּ. ''יָדַעְתִּי שֶׁזֶּה רַעְיוֹן טוֹב לְלַמֵּד אֶת הַתֻּכִּי שֶׁלִּי קְרִיאַת שְׁמַע'', אָמַר לִנְתַנְאֵל בְּסִּפּוּק, ''אַךְ מֵעוֹלָם לֹא חָלַמְתִּי עַד כַּמָּה טוֹב הוּא הָרַעְיוֹן''!