לא להתחשב בגזירת פרעה

 

בימים אלו, בהם אנו מתכוננים לחג-הפסח הבא עלינו לטובה, מן הראוי להתבונן במאורעות של גלות מצרים שממנה נגאלנו:

 

אחת הגזרות של פרעה, אולי הכי נוראה שבהן, היתה – כפי שאנו קוראים בהגדה –  "כל  הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון", והשאלה שנשאלת כאן: לשם מה הוצרך פרעה להוסיף "וכל הבת תחיון", גזירתו הלא היתה על הבנים ומה איכפת לו מה יקרה עם הבנות?

 

אלא, אומר הרבי, מסתבר שגם 'וכל הבת תחיון' היא חלק מהגזירה: פרעה רצה שאת הבנים ימיתו מוות גשמי ואילו את הבנות 'יחַיו' המצרים, כלומר יתנו להן חינוך בנוסח מצרים וכך ימותו מוות רוחני*, שהיא גרועה יותר ממוות גשמי, כדברי רש"י (דברים כג, ט): "המחטיא לאדם קשה לו מן ההורגו".

 

זה מרומז גם בגזירה על הבנים, היאורה תשליכוהו; הנילוס היה העבודה-זרה של מצרים משום שהוא השקה את שדותיהם והיווה את מקור פרנסתם. רצונו של פרעה, וכך גם רצונו של פרעה שבכל דור הוא, שילדי ישראל יהיו 'שקועים' ביאור, כלומר, במקום ללמוד תורה ילמדו את תרבות מצרים כדי לדאוג כביכול לפרנסה העתידית שלהם.

 

אולם בנ"י נגאלו ממצרים בשכר נשים צדקניות שלא התחשבו בגזירת פרעה והמשיכו ללדת ילדים מבלי לחשוב על ה'תכלית' שלהם, כך צריך יהודי לקיים את ציווי השם "ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" ואז בודאי יקיים ה' את מה שמבקשים ממנו, עבורנו ועבור ילדינו, והעיקר: שיגאל אותנו בקרוב.

 

שבת שלום!

 

 

 

*) עפ"ז יובן שינוי הלשון, שכשהשמיע פרעה את גזירתו למילדות העבריות (שמות א, טז) סיים "ואם בת היא וחיה" וכשצוה לכל עמו (א, כא) אמר "תחיון"; כי למילדות היתה מגמתו שיקבלו גזירתו ולכן הרגיע אותן שהבנות תשארנה בחיים ותו לא, משא"כ לעמו לא היתה סיבה כזו, ועל כרחך צ"ל שהיתה כאן כוונה עמוקה יותר, להמית את נשמתן ע"י 'תחיון', כבפנים.

 

 

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק א, שמות א (ע' 111 ואילך ובמתורגם ללה"ק ע' 101 ואילך) וע"ש דברים חריפים על אופן החינוך המקובל בארה"ב.

 

לחביבותא דמילתא מצו"ב הסרטה של שאיבת 'מים שלנו' ע"י כ"ק אדמו"ר זי"ע, בתחילת חודש ניסן.