צר לי להטריח את כת"ר, אך שאלתי כבר עשרות אנשים, ביניהם ת"ח מובהקים, ולא זכיתי למענה הולם.

מה הפשט בפסוק בסוף פרשת ויגש שיוסף שם חוק בל יעבור בצרים שיתנו חמישית מס לפרעה חוץ מאדמת הכהנים "עד היום הזה"?

וכי כך זה היום?

כלום יתכן שנבוא לאדון א סיסי ונזכיר לו שיש גזירת הכתוב?

שו"ר שכעין זה הק' מרן ראש הישיבה זצוקללה"ה ב'אילת השחר' עה"ת.

היו שטענו שהכוונה עד היום הזה ​עד מתן תורה...

לעניו"ד אם אין ראיות לזה, זה גובל בכפירה. התורה היא נצחית. נכתבה לפני שיוסף תיקן את החוק, ולפני מתן תורה, ולפני בריאת העולם, והיא רלוונטית עד עצם היום הזה, ואף לאחריו - כמובן...

ילמדני רבנו ויהי' שכרו כפול מן השמים.

דוד א.

אלעד

 

 

כתב בספר הכתב והקבלה שהכוונה ל"עד היום הזה" הוא עד כתיבת התורה, ואלו דבריו, לענין קבורת משה רבינו ע"ה:  את קבורתו. אפשר שהוא שם מופשט, כמו קבורה לא היתה לו (קהלת ו') (בעגראֶבניס) או שהוא תאר למקום הקבורה, (גראב) כלומר קבר, כמו מצבת קבורת רחל, ושניהם לא נודע במשה, לא אופן קבורתו ולא מקום קברו, כי בין שקבר את עצמו שנכנס מרצון נפשו למערה להגנז שם, בין שקבר אותו הקדוש ברוך הוא שפתח לפניו בדרך נס מערה להכנס בה להשאר שם, אין זה ענין טבעי הנהוג, שלא היתה ע"י אדם. וכן מקום הקבר, אף שמבואר היטב בכתוב בארץ מואב בגיא מול בית פעור, עם כל זה סבב הש"י שלא ידענו איש, וכמ"ש בספרי העליונים ראו אותו כלפי מטה והתחתונים כלפי מעלה. ומלת עד היום הזה לא ידעתי לכוונו, כי זה לא יתכן רק בדבר הנעשה כבר קדום בזמן ונמשך היותו עד היום, כמו היא מצבת קבורת רחל עד היום הזה, שבעת כתיבת התורה מודיע שמאז כאשר הציבוה עומדת עוד היום ביום הכתיבה (ודרך אגב יורה גם על העתיד שבכל זמן שיקרא הקורא את הענין עודנו היה כמקדם, אבל עיקרו על המשך הזמן שעבר עליו מאז עד היום הנוכחי) אבל על דבר הנעשה בשעת הכתיבה כמו שהוא כאן בקבורת משה, ובפרט לפי המקובל שמשה בעצמו כתבו לא יתכן לומר בו עד היום הזה, לפי שהוא דבר הנעשה לשעתו, גם פעל העבר במלת ידע אינו מכוון היטב..