שבת זו, פרשת דברים, היא השלישית והאחרונה מימי 'בין-המצרים'. והיא מכונה בשם 'שבת-חזון' על שם ההפטרה "חזון ישעיהו".

 

רבי לוי יצחק מברדיטשוב אומר, ש"חזון" הוא מלשון מחזה, כי בשבת זו מראים לכל אחד ואחד מישראל מרחוק את בית המקדש דלעתיד.

 

והוא מסביר את זה במשל:

 

משל לאב שתפר עבור בנו בגד יקר מאוד. לבש הבן את הבגד, אך לא שמר עליו וקרע אותו. הכין עבורו אביו בגד נוסף, אולם גם על הבגד השני לא שמר ונקרע. מה עשה האב? הכין לבנו בגד שלישי, אך לא נתן לו אותו ללבשו, רק לעיתים רחוקות היה מראה לבנו את הבגד היקר ואומר לו: 'ראה אם תתנהג כראוי ותתרגל לשמור על עצמך – אז אביא לך את הבגד'.

 

כך אבינו שבשמים בנה לנו בית ראשון, אך לא שמרנו עליו כראוי ונחרב בעווננו. בנה לנו בית שני ושוב נחרב בעווננו. מה עשה הקב"ה? הכין לנו בית שלישי בשמים, ובכל שבת חזון מראה אותו הקב"ה לכל אחד מישראל ואומר 'ראו אם תשפרו דרככם, תקבלו אותו!'.

 

הרבי מדייק ממשל זה, שלא מראים את בית המקדש לצדיקים דווקא, אלא אדרבה, ה'חזון' מיועד דווקא לאלו שצריכים לשפר את דרכם, כמו כן אנו למדים: שעצם הידיעה שהנשמה שלנו רואה השבת את בית המקדש השלישי – גורמת לנו להיטיב את דרכינו ולזכות לגאולה השלמה וימים אלו יהפכו לששון ולשמחה ולמועדים טובים!

 

 

 

שבת שלום!

 

 

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק ט דברים (עמ' 24 ואילך ובמתורגם ללה"ק עמ' 25 ואילך). העיבוד בסיוע 'מעיין חי' ח"ה עמ' 9 ואילך.

 

מצו"ב תמונת כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע באמירת קינות.