הרב שמואל ברוך גנוט שליט"א

 

 

 

נאמר בפרשת מטות: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא...וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה לַצָּבָא אֹתָם וְאֶת פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן לַצָּבָא וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה בְּיָדוֹ". ותירגם יונתן: וַחֲצוֹצְרוֹת יַבָּבָא בִּידֵיהּ לְמִכְנַשׁ וּלְמִשְׁרֵי וּלְמֵיטַל מַשְׁרִיתָא דְיִשְׂרָאֵל.

 

ובקובץ עיון הפרשה הקשה מורי שלימדני תורה הרה"ג רבי משה מונק שליט"א, ר"מ בישיבת דרכי משה בב"ב, קושיה אלימתא. שהרי מאחר שישנה מ"ע להריע בחצוצרות בעת צרה ומלחמה, ובפשטות לכך נועדו החצוצרות, א"כ מדוע תירגם יונתן שהחצוצרות נועדו לפזר ולכנס את המחנות, וצ"ע.

 

והנראה בזה דהנה מקור המ"ע לתקוע בחצוצרות בשעת מלחמה נילף מקרא (במדבר י, ט): "וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם". והנה לשון התורה היא "תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם". ולכאו' י"ל דדין תקיעת חצוצרות בשעת מלחמה, הוא דוקא במלחמות שבא"י, ומשא"כ במדבר לא תקעו בחצוצרות במלחמותיהם.

 

ואכן הרמב"ן (תענית טו, א) כתב כך: "בפרק משוח מלחמה (סוטה מג, א) גבי מלחמת מדין דריש "וחצוצרות התרועה בידו", אלו השופרות. ולא ידעתי אם שלא דקדקו בלשונם, או שאין חצוצרות אלא במלחמת אויבים הצרים עליהם בארץ, כדכתיב "בארצכם על הצר הצורר אתכם", דלמה להם לפרש אלו השופרות אלא לכך", עכ"ל.

 

והנה בספרי (בהעלותך פיסקא עו) כתיב: "וכי תבאו מלחמה בארצכם", במשמע בין שאתם יוצאים עליהם ובין שהם באים עליכם. "על הצר הצרר", במלחמת גוג ומגוג הכתוב מדבר. אתה אומר במלחמת גוג ומגוג הכתוב מדבר, או אינו מדבר אלא בכל המלחמות שבתורה, ת"ל "ונושעתם מאויביכם", אמרת צא וראה איזו היא מלחמה שישראל נושעים ממנה ואין אחריה שעבוד, אין אתה מוצא אלא מלחמת גוג ומגוג. וכן הוא אומר "ויצא ה' ונלחם בגוים ההם", (זכריה יד ג) מהו אומר והיה ה' למלך על כל הארץ ר' עקיבא אומר אין לי אלא מלחמה שדפון וירקון ואשה מקשה לילד וספינה המטרפת בים מנין ת"ל על הצר הצורר אתכם על כל צרה וצרה שלא תבוא על הצבור", עכ"ל הספרי.

 

ואכן, הפענח רזא (במדבר י ט) ביאר עפ"ד הספרי שאין מצוות תקיעת החצוצרות נוהגת במלחמה, אלא רק במלחמת גוג ומגוג, שהרי בכיבוש יריחו על ידי יהושע נאמר "וירע העם ויתקעו בשופרות", ולא בחצוצרות, (אמנם כתב שיתכן שהמצוה היא אף בשאר מלחמות, ובמלחמת יריחו הוראת שעה היתה לתקוע בשופרות). ועי' צפנת פענח עה"ת שם שפי' כן מ"ש בסוטה שם אלו השופרות. וא"כ אף דכו"כ ראשונים פליגי בזה, מ"מ יתכן וכן סבר יונתן בן עוזיאל.

 

וחשבתי אפשרות נוספת בזה, דהנה הרשב"ץ בס' זהר הרקיע (עשין רכב סי' עד, וכ"נ מסהמ"צ להרמב"ם מ"ע נט) ייסד לן דתקיעת החצוצרות בעת מלחמה היא מדין התקיעות הנצרכות בעת צרה. ואולי י"ל שמלחמה שהקב"ה ציוה עליה, כמו מלחמת מדין, אינה נחשבת לעת צרה, כיון שלא נלחמו במדין משום צרה, אלא כדי להענישם על שהחטיאו את ישראל. וגם לבני ישראל לא היה כל חשש שלא ינצחו במלחמתם, וכפי שהאריך רבנו הגאון האדר"ת זי"ע בס' חשבונות של מצוה, שבכל מלחמות ישראל שנעשו ע"פ הדיבור לא מת אפילו אדם אחד מישראל, וכולם שבו בשלום מהמלחמה, ושומר מצוה לא ידע רע, וכאשר מתו ל"ו מישראל במלחמת העי, היה זה בדבר מעל עכן. ולפי"ז אולי יש לחדש ולומר דבמלחמות כגון דא לא חשיבא עת צרה ולא תקעו בחצוצרות. 

 

ושוב שמחתי לראות  שבשו"ת אבני נזר (או"ח סי' תכה) הסתפק האם במלחמת רשות או מלחמת מצוה לכיבוש א"י, תקעו בחצוצרות, דאפשר דאין זו בכלל עת צרה שהרי הובטחו לישועה, וכתב : "וראי' שהרמב"ם פ"א מהל' תעניות לא הביא המצוה במלחמה בפרט. רק להריע בעת צרה. ועל כרחך כשגוים באים על ישראל נקרא עת צרה. אבל היוצאין למלחמת הרשות שאין יוצאין בלא בית דין ואורים ותומים. וכל שכן היוצאין למלחמת מצוה היינו כיבוש ארץ ישראל שהובטחו לישועה. לא זו עת צרה. ואין מחויבין לתקוע בחצוצרות, עכ"ל, ועי"ש שהוכיח כן מד' הראשונים. ואכן האבנ"ז עצמו נחית להאי קושי' וכתב כך: "וגבי פינחס במלחמת מדין דכתיב [במדבר ל"א ו'] וחצוצרות התרועה בידו. אף שישראל באים על מדין. פירש בתרגום יונתן וחצוצרות יבבא בידו למכנש ולמשרי ולמיטל משריתא. פירוש מחנה ישראל. הנה שלא הי' החצוצרות לזכרון כדכתיב בחצוצרות במלחמה ונזכרתם לפני ד' אלקיכם. רק להקהיל את הקהל ולמסע המחנות. ומשום שהי' שלוחו של משה שאליו נתנו החצוצרות לדברים אלו. אבל לדורות שאין החצוצרות לדברים אלו. רק לזכרון בעת צרה ובקרבנות. אין מלחמות שישראל שיוצאין בדין זה כלל", עכ"ל, והכל בא על מקומו בשלום. (ואמנם האבנ"ז כ' דמד' הספרי הנ"ל לא משמע כן, עי"ש). כן יעזרנו הית"ש לתקוע בחצוצרות במלחמת גוג ומגוג, ויבוא משיח צדקנו בקרוב.