שייקה גנץ, עלון בראש יהודי לפרשת ויגש התשס"ז.

 

יצחק ישב בחנות התכשיטים שברשותו והמתין ללקוחות,מבעד לפתח החנות נגלו לעיניו בנייני העסק המכילים בקרבם את עסקי היהלומים המפורסמים של יהודי אנטוורפן, מחשבותיו של יצחק ריחפו באותה העת בעסקים אחרים לגמרי, "והרי בסופו של דבר, בשעה שיבוא יומי לעבור לעולם אחר, האם אקח עימי משהו מן הזהב והברק המסנוור כל כך את עיני? האם לא הגיע הזמן שארפה מעט מן המרוץ אחר העושר ואגרום מעט נחת רוח לאבי שבשמיים?" הייתה זו תקופה בה הלכו והתעוררו בליבו של יצחק סימני שאלה על דרכו בחיים והוא החל לאט לאט לשמור חלק מן המצוות. לפתע התבהרה במוחו החלטה שהתבשלה במשך זמן רב. "מהיום אתחיל לשמור שבת."

יצחק ידע כי החלטה זו תהיה קשה מאוד לביצוע, והזדרז לפרסם את ההחלטה בין ידידיו הסוחרים "מרחוב הזהב", בכדי לתת תוקף והחלטיות להחלטה שקיבל על עצמו זה עתה.

הסוחרים היהודים הביטו ביצחק כמי שנטרפה עליו דעתו, "האם שכחת באיזה תאריך אנו עומדים?! לא מצאת לך שבת אחרת לשמור אלא זו?"
ואכן, השבת הקרובה הייתה צפויה להכניס לכיסיהם של הסוחרים רווחים אדירים, שכן הייתה זו השבת שלפני יום אידם של הנוצרים. מידי שנה היה "רחוב הזהב" מוצף מלקוחות שהגיעו מבלגיה כולה ואף מחוצה לה לרכוש תכשיטים ומתנות במרכז התכשיטים המפורסם. 

חבריו של יצחק ניסו להניאו מהחלטתו, אך הוא אטם את אוזניו משמוע, ביודעו היטב כי כוחות נפש רבים ידרשו לו על מנת לעמוד בהחלטתו ואם אך ייתן דריכת רגל לחולשה והתלבטות, הרי הבניין כולו עומד בסכנת קריסה. בנחרצות רבה הודיע יצחק לכל הסובבים אותו: "החל מהשבת הקרובה תהא חנותי סגורה ומסוגרת".

חלפו להם ששת ימי המעשה והשבת פרשה את כנפיה על העולם. 
יצחק לבש את בגדי השבת ושם פעמיו לבית הכנסת כשבליבו מתרונן "מזמור שיר ליום השבת", והפעם שבת אמיתית, שבת כהלכתה.

גם בבוקר השבת הלך יצחק לבית הכנסת כשהוא איתן בדעתו לשמור את השבת ויהי מה, עם זאת בסיום התפילה נשאו אותו רגליו כמו מאליהן לעבור דרך רחוב הזהב,"רק להעיף מבט". משהגיע יצחק לרחוב בו נמצאת חנותו, ראה את כל החנויות פתוחות כשתורים ארוכים משתרכים בפתחן של החנויות, לא הספיקה לקונים המדרכה, והתורים גלשו גם לכביש.

והנה הוא מבחין בפניו של אחד מחבריו הסוחרים כשהוא מלא אושר וסיפוק מן העומס בחנותו, הלה אף הוא הבחין ביצחק וסימן לו בידיו- "נו, ומה איתך? האם תפסיד את כל זה?"

יצחק החל להחיש את צעדיו בכדי להימלט מן הפיתוי הקורץ, אך כמו להכעיס, מבטו ננעץ בפתח כל חנות וחנות ומכל החנויות קוראים לו חבריו הסוחרים: "יצחק, פתח את חנותך! עדיין לא מאוחר, בורא עולם ימתין לך שבוע ימים, פתח!" יצחק הרגיש כי הלבטים מתחילים לחלחל לליבו, הוא רץ הביתה כרוח סערה, הוציא מן המקרר בקבוק עארק, הריק בחופזה כוס אחר כוס- ראשו הסתחרר, גופו נעשה כבד והוא שקע בשינה עמוקה.

כשפקח את עיניו כבר היו השמים שחורים ויותר משלושה כוכבים נצנצו בהם, מוצאי שבת.יצחק ניסה להיזכר במאורעות היום וכשלפתע נזכר, החל לבכות מרוב תסכול."אוי לי, שבת ראשונה שהחלטתי לשמור, והנה העברתי את כולה בשינה, היכן קידוש? היכן סעודת שבת? וזמירות? ותפילת מנחה?" במר נפשו ניגש יצחק אל הרב שעימו היה קשור ובדמעות סיפר לו את מאורעות השבת. "כבוד הרב, אנא תן לי תיקון להחמצת השבת הראשונה שלי" עוד בטרם סיים יצחק את דבריו, רואה הוא והנה הרב מזיל אף הוא דמעות. "האומנם?" שאל יצחק. "כה גדול עווני עד שגם הרב בוכה מצער?"

דמעותיו של הרב גברו עוד יותר, הוא הניח את ידו על כתפו של בעל התשובה ואמר: "מקנא אני בך, יצחק, מקנא אני בשמירת השבת שלך. האם תוכל אחת משבתותיי על כל סעודותיה,תפילותיה ולימוד תורתה להשתוות בערכה לשבת כמו שלך? שבת ששמרת במסירות והקרבה? אין לי אלא לקוות שאזכה גם אני לטעום פעם אחת את טעמה של שבת הנשמרת במסירות אמיתית".