מתחזקות ביחד בצניעות
לפי פנים ולב שאתה נותן לתורה
- פרטים
- קטגוריה: סיפורים ומאמרים על גדולי ישראל
- פורסם בחמישי, 21 מרס 2024 22:33
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 86
"לפי פנים ולב שאתה נותן לתורה"
שבת זכור/ לקראת יום זכרון הסתלקות מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל
תלמידו הגאון רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
כשנפטר רבי אליעזר, מספרים חז"ל (סנהדרין סח, א), "פָּגַע בּוֹ רַבִּי עֲקִיבָא מִן קֵיסָרִי לְלוּד, הָיָה מַכֶּה בִּבְשָׂרוֹ עַד שֶׁדָּמוֹ שׁוֹתֵת לָאָרֶץ. פָּתַח עָלָיו בְּשׁוּרָה וְאָמַר: אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו, הַרְבֵּה מָעוֹת יֵשׁ לִי וְאֵין לִי שֻׁלְחָנִי לְהַרְצוֹתָן".
שנתיים חלפו משושן פורים התשפ"ב, מהסתלקותו של רבינו שר התורה הגר"ח קניבסקי, בעל 'דרך אמונה' זיע"א, וזאת התחושה המלווה רבבות עמלי תורה, "הַרְבֵּה מָעוֹת יֵשׁ לִי וְאֵין לִי שֻׁלְחָנִי לְהַרְצוֹתָן". דמותו הגדולה של רבינו זיע"א האירה במגוון רחב של תחומים, הליכות חיים ואורחות יושר. לא ניתן לתפוס דמות ענקים שכזאת בעוד מאמר אחד. אך ניקח משהו לעילוי נשמתו הטהורה לקראת 'שבת זכור', בנושא של הדבר החשוב לרבינו מכל, ידיעת כל התורה כולה, זכרון הלימוד.
כנודע, התפלל רבינו הגר"ח קניבסקי זי"ע שהוא יזכור רק את התורה וששום דבר חוץ מלימוד לא ייכנס לראשו. המציאות הוכיחה שמרן זצ"ל הכיר אנשים רק דרך הקשר הלימודי שלו איתם. לא דרך פניהם או חוויותיהם, אלא דרך הספרים שחיברו, ה'תשובות' ששלח להם או הדברי תורה שאמרו לו או שהעלו על הכתב. ('יש שְׁנֵי גנוט'- הסביר פעם רבינו בנוכחותי לבנו- 'יש 'גנוט מהלוח', אבל הוא 'גנוט מהמכתבים'... במשך שלושים שנה הסתופפתי בצילו, אבל הזכרון שלו היה תמיד רק – 'מהמכתבים', כשהרה"ג רבי מרדכי גנוט, זוהה אצלו כבעל 'לוח דבר בעיתו'...). כל מקרה בעולם, כל משפט או מעשה, קוטלג אצלו מיד עם פסוק, עם גמרא, בבלי וירושלמי, מדרש או זוהר הקדוש.
רבינו הגר"ח קניבסקי זצוק"ל חיבר קונטרס בספרו 'שיח השדה' בשם 'ספר הזכרון', ובו כל מאמרי חז"ל והקדמונים על כל הדברים המועילים לזכרון ועל הדברים הקשים לשכחה, הכל נמצא שם כמובן. המעיין ב'ספר הזכרון' של רבינו זיע"א יכול לחלקו לארבעה חלקים:
א) סגולות שקשורות לזכרון ושכחה טבעיים, דברים שבדרך הטבע עוזרים לחיזוק הזכרון או מפריעים לזכרון, באופן כללי ולאו דוקא דברים הנוגעים ללימוד התורה.
ב) סגולות שבכוחם לסייע לזכרון לימוד התורה דווקא ולא לשאר החכמות או הידיעות. יש דברים שמסוגלים דווקא לעסק התורה הקדושה, שהיא חכמה אלוקית, שנכתבה תתקע"ד דורות קודם בריאת העולם.
ג) שינון וחזרה פעמים רבות, מביאה לזכרון. ככל שחוזרים על דבר יותר- כך זוכרים אותו יותר.
ד) אבל ישנה נקודה עצומה, שהיא עצמה סגולה לזכרון, והדבר מופיע בכמה וכמה מימרות שהביא מרן זצוק"ל ב'ספר הזכרון', והיא להתחבר, להשתוקק, לחוות את הלימוד ולהתמוגג ממנו. כך מצינו בהרבה מקומות בש"ס. "אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: שָׁאַלְתִּי אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְאֶת ר' יְהוֹשֻׁעַ בָּאִטְלֵיס שֶׁל עֵימָאוּם, שֶׁהָלְכוּ לִקַּח בְּהֵמָה לְמִשְׁתֵּה בְּנוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל: הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ וְעַל אֲחוֹת אָבִיו וְעַל אֲחוֹת אִמּוֹ, מַהוּ?" (כריתות טו, א). "רַבִּי יוֹנָתָן בֶּן עַסְמַי וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן גֵּרִים תָּנוּ פָּרָשַׁת נְדָרִים בֵּי רַשְׁבִּ"י, אֶפְטוֹר מִנֵּהּ בְּאֻרְתָּא. לְצַפְרָא הֲדוּר וְקָא מִפִּטְרֵי מִנֵּהּ", (מועד קטן ט, א). מאי נפקא מיניה היכן פגש רבי עקיבא את רבן גמליאל ורבי יהושע, כששאלם שאלה הלכתית? מדוע הגמרא מציינת שהתנאים למדו אצל רשב"י דווקא פרשת נדרים, כשהנושא הוא דין 'הנפרד מרבו'?
אכן, במקומות רבים ברחבי הש"ס הדגישו כותבי הגמרא את מקום ההתרחשות והחוויה שקדמה לנידון התורני, גם כדי להזכיר ללומדים את הנושא הלימודי דרך החוויה הסביבתית. תחושות עושות רושם בלב הלומד ומאפשרות לו לחוש ולזכור יותר את הנלמד. הזוהר הקדוש מלא וגדוש בגופי תורה, המתחילים בסיפורים וציוני המקומות בהם נאמרו הדברים, אופני ההתרחשויות ועוד. גם גופי ההלכות במשניות ובגמרות, כתובים בלשון סיפורית. אנו למדים על 'שנים אוחזין בטלית' ולא מסקנות הלכתיות.
--- ורבינו הגר"ח קניבסקי זצ"ל הרי יישם תמיד את הסגולה הזאת לזכרון התורה, באהבתו וחשקו הגדול לכל דבר תורה, בצמאון האדיר שלו לתורה. מה עניין אותו באמת בכל חייו? רק תורה!!
הגאון והבקי הגדול רבי ראובן פרידמן שליט"א הוא יהודי חסידי, שהתגורר באנטוורפן שבבלגיה, עד שעבר לירושלים עיה"ק. במשך למעלה מעשרים שנה היה רבי ראובן מגיע מבלגיה לארה"ק מספר פעמים בשנה, כשבכל יום מימי שהותו בארץ עלה לרבינו, ומשוחח עימו ארוכות בדברי תורה כשהוא זוכה לחביבות יתירה ממנו, כנראה בגלל ששניהם עברו בשיחותיהם יחד על הש"ס כולו. וכך מספר הגר"ר פרידמן: "פעם אחת זכיתי לשמוע ממנו 'גילוי' מיוחד על אהבת התורה המפעמת בליבו, כשאמר לי כך: "אומר לך דבר שלא אמרתי מעודי לשום אדם: יש לי כזו אהבת־תורה, שלפעמים כשאני לומד דף גמרא, מרוב אהבה אליו אני בולע אותו ואיני יודע מה אמרתי, ורק אחר־כך חוזר עליו עוד פעם… ומהיכן לקחתי זאת?" שאל רבינו ומיד ענה: "הגמרא ביבמות קי"ז אומרת: 'כמים פנים אל פנים כן לב האדם לאדם, רבי יהודה אומר: ההוא בדברי־תורה כתיב'. ורש"י מפרש: "לפי פנים ולב שאתה נותן לתורה, ליבך עומד לך להעמיד גירסא, ואם יגעת בה – תמצא".
זהו סוד זכרון התורה הקדושה. לתת את כל הלב והחשק לתורה, לאהוב אותה, להנות מהלימוד, בחווייה מענגת. כי חוויות מסעירות ומעניינות- אף אחד לא שוכח.
&&&
בכל פעם שהייתי צריך 'ברכה טובה' בענין כל שהוא, הייתי 'משחד' את רבינו. איך? פותח את השיחה בכמה שאלות לימודיות מעניינות, משמחות. רבינו היה זורח מאושר, מאור התורה, ואז הייתי מבקש ברכה. הברכות, שהגיעו אחרי קושיה טובה או נושא לימודי מרנין- היו תמיד נלהבות, ברורות, חדות וגדושות...
לפני כמה שנים, התקשר אלי בבוקר הרה"ג רבי יעקב אסטרייכר שליט"א, מנהלה הרוחני של ישיבת 'תפארת לוי' באלעד, ושוחח עימי אודות עץ השקדים שנטעו בחצרם. העץ ניטע מספר חודשים קודם לכן, כך שמבחינת ההלכה נחשב הוא לנטוע, אך מבחינה טכנית ניתן לעקור את העץ בקלות רבה ולהעבירו, יחד עם כל השורשים, למקום אחר. האם ניתן להעביר את העץ למקום אחר, למרות שהוא עץ פרי? דיברנו על הנושא וסיכמנו שנמשיך לדבר בערב.
באותו בוקר ניגש אלי ידידי הרה"ג ר' שי שמעון חסן, ואמר שהוא יוצא בצהרים לבני ברק, כדי להיכנס אל רבנו מרן זיע"א עם משלחת מבני משפחתו, עשירים מצרפת התורמים כסף צדקה רב ל"קופת העיר". מיד קפצתי על המציאה, שירבטתי במהירות את הנידון של הרב אסטרייכר על דף נייר וביקשתי מהרב חסן למסור את הדף לרבינו ולבקש תשובה בעבורי.
הרב חסן התקשר בצהרים, נפעם ונרגש, ומספר: "המוני אנשים נכנסו אל ר' חיים והוא קיבל את כולם בזריזות רבה, מברך כל אחד ב"ברכה והצלחה" קצר, וזהו. ר' חיים היה נראה כל כך עייף ותשוש עד שלא היה לי נעים להכביד עליו עם השאלה. גם המשלחת מצרפת עברה במהירות הבזק, כשהרב מברך כל אחד בקצרצרה מרוב תשישותו, אבל אז הוצאתי את הדף, והנה שאלה בלימוד, ור' חיים התעורר, לא עייף ולא תשוש, כולו שמחה ומרץ. "תביא את השולחן ערוך יורה דעה!", הוא ביקש ממני בחדוה גלויה. שלפתי את הכרך מהארון, ר' חיים פותח את השולחן ערוך, מדפדף במהירות, תופס בשרוול חליפתי ומראה לי מה כותב ה"פתחי תשובה" בסימן קט"ז על העניין ואומר לי: "תמסור לו שהפתחי תשובה בסעיף קטן ו' מדבר על זה... תראה לו! הוא כבר יבין!"...
רבינו היה כל כך עייף ותשוש, אבל כששאלו שאלה בלימוד, ברגע אחד הוא חי בלהט ובהתלהבות. ואם כן, שכך נהנים ומתלהבים מעסק התורה הקדושה, שהתורה היא חדוות החיים, מה הפלא שלא שוכחים שום דבר ממנה?!