מתחזקות ביחד בצניעות

וַיֶּעְתַּר יִצְחָק

פרטים
קטגוריה: אמונה
פורסם בשלישי, 06 דצמבר 2022 16:23
נכתב על ידי Super User
כניסות: 299

וַיֶּעְתַּר יִצְחָק

נקודה למחשבה

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

על המדרכה, מול הבית שלך, נפער בור גדול. במשך חמשת החודשים האחרונים התעלמה העירייה מהדרישות החוזרות שלך לתקן את הנזק. באחד הימים עברת ברחוב והנה להפתעתך אתה רואה קבוצת פועלים עמלה בקדחתנות, מתקנת את הבור ביעילות.

ליד הבור עומד אחד השכנים מהבנין ממול, יהודי צעיר שאינך מכיר. מישהו שאתה רק אומר לו 'שלום שלום' בבוקר. והנה הוא מפקח על עבודות אטימת הבור, ברצינות ובנחישות.

"כל הכבוד לך!", אתה אומר לו, "מי עזר לך בעירייה? כי אני ניסיתי כבר כמה חודשים ולא התייחסו אלי. איך אתה הצלחת?".

"הא, לא סיפור גדול. פשוט הרמתי טלפון לשר השיכון, היום בבוקר. תוך שעה כבר הפועלים היו כאן", ענה השכן מהבנין ממול.

"התקשרת לשר השיכון? ואחרי שעה הגיעו פועלים?", אתה שואל אותו בנימת ספק, בטוח שמדובר במהתלה חביבה או בדיחה טפלה.

"כן", השכן השיב ברצינות ואתה מחייך חיוך גדול, לא מאמין למשמע אוזנך. הרי לא משיגים בסתם שיחה את שר השיכון עצמו. גם אם אירע נס והשכן השיג אותו, שר השיכון עצמו לא אמור לטפל  בעצמו ולשלוח פועלים לאיזה בור שנפער ברחוב.

"אה, שכחתי לציין ששר השיכון הוא אבא שלי", אמר השכן. כעת הכל מובן. השכן לוחץ על 'חיוג מקוצר'. הוא מראה לך שעל הצג רשום 'אבא', והנה הוא שוב מתקשר. שם את אביו ברמקול ואתה שומע את קולו המוכר של שר השיכון. "תודה אבא", הוא אומר לאיש העסוק שמעבר לקו, "הפועלים ששלחת, מסדרים כעת את הבור"....

זאת המשמעות של תפילה לאבינו שבשמים.

למי בדיוק ישנה גישה ישירה וקבועה לשר השיכון?

לבן שלו, כמובן.

אלו הם היחסים שלנו עם ה' יתברך, יחסים של אב אוהב ובנו האהוב. בדיוק כפי שאב ממלא את בקשתו של בנו, כך גם ה' יתברך נענה לתפילותינו. ולהבדיל משר השיכון, שנמצא לפעמים בפגישות עבודה או בישיבות דחופות וקשה לו לענות בכל רגע לבנו, הרי הקב"ה עונה תמיד. קרוב ה' לכל קוראיו, ובלבד- שיקראוהו באמת.

בפרשת השבוע, וגם באלו שלפניה ובאלו שאחריה, אנו קוראים כיצד הקב"ה פקד עקרות, בצורה ניסית, למעלה מדרך הטבע, בזכות כח התפילה. הקב"ה מתאווה לתפילותינו. הוא, הכל יכול, יכול ורוצה לשנות סדרי עולם למעננו. לא כל תפילה מתקבלת תמיד למול עינינו. אבל השי"ת 'שומע תפילה'. כל תפילה נשמעת, לא נעלמת. הקב"ה, אבינו אב הרחמן, יודע אל נכון, שומע כל תפילה. התפילה מקרבת אותנו אליו יתברך ופותחת בפנינו שערי שמים.

&&&&

בתקופת הקורונה, סיפר רבי אלימלך בידרמן שליט"א את הסיפור הבא: קבוצת אברכים נהגה לנסוע פעם בשבוע מבני ברק לראשון לציון למטרת קירוב רחוקים, על ידי לימוד בחברותות. בכל התקופה האחרונה נבצר מהם לנסוע, בגלל  מגיפת הקורונה. אולם כשנרגע מעט המצב, החליטו לשוב ולהגיע לראשון לציון, וללמוד עם היהודים הרוצים ללמוד.

בהגיעם, הודיע להם הגבאי כי בגלל הקורונה, דלתות בית הכנסת נפתחות רק שלוש פעמים ביום, לתפילות שחרית מנחה וערבית, והוא לא מוכן בשום פנים ואופן שישבו ללמוד בו. הם ניסו לדבר אל ליבו שיחוס וירחם, לאחר שכבר טרחו ועשו את כל הדרך מבני ברק לראשל"צ, אך הגבאי עמד בתוקף על שלו. חזרו האברכים וביקשו, שלכל הפחות יואיל בטובו להדליק את האור בחצר ביהמ"ד כדי שיוכלו ללמוד בחצר, אך גם לזה לא הסכים הגבאי.

הם לא ידעו מה לעשות, עד שאחד מהתושבים המקומיים שהגיע למקום אמר, כי התכוין לערוך היום 'סיום' על מסכת, לכן הוא מבקש שילכו לחניון שמתחת לביתו, מקום רחב ידיים, שם אפשר ללמוד בנחת. האברכים התחבטו בדבר, כי אולי יבוא אחד התושבים לבית הכנסת ולא ידע להיכן נעלמו האברכים, עד שראש הכולל הציע שהוא ישאר לעמוד בחצר ביהכנ"ס, וכשיראה אנשים מגיעים, ישלח אותם למקום הלימוד.

לאחר כעשרים דקות עבר שם מישהו. ניגש אליו ראש הכולל ושאלו האם ברצונו ללמוד קצת תורה. אורו עיניו של האיש, והוא התעניין למעשיו כאן בעיר. ענהו ראש הכולל שהוא מגיע לכאן עם חבריו מבני ברק ללמוד תורה עם כל מי שחפץ בכך, והוסיף בנעימות: "זה לא שיעור 'כבד'. פשוט יושבים ולומדים בחברוא, כל אחד עם מי שרוצה".

היהודי התרגש וסיפר: "פעם הייתי דתי ושמרתי את המצוות. הרבה שנים לא קיימתי מצוות. כעת, כשיש קורונה, חשבתי לעצמי שצריך להתחזק. התפללתי להשם: "השם, פעם הייתי לומד בחברותא עם יהודי חרדי. אנא, תשלח לי איזה חברותא שיילמד איתי קצת תורה". כך התפללתי והנה, לא הייתי צריך בכלל לעבור ברחוב הזה, אלא ברחוב הראשי, ואז פתאום עברתי כאן והנה אתה מציע לי ללמוד תורה בחברותא".

בלכתם בדרך, שאל היהודי את האברך שליווהו האם הוא יודע היכן ניתן להשיג תפילין בחינם. נענה האברך: "שאלת את האדם הנכון בזמן הנכון. ב'מדרשיה' לקירוב רחוקים שאני מנהל בתל אביב, לומד אברך שאביו נפטר לפני זמן מה, ובנו לקח את התפילין שהוריש לו והשקיע בהם סכום גדול, כדי לחדשם ולשפצם ולהגיהן מכל טעות. התפילין כעת הם בתכלית ההידור וברצונו להעניקם לאיש שאין ברשותו תפילין להניחם"....

מיד פרץ ה'מתקרב' בבכי גדול מתוך התרגשות, ולתמיהת האברך הסביר: "על שני דברים התפללתי – שאזכה לעסוק בתורה, ושאזכה להניח תפילין, והנה הראני ה' את שניהם… באמת חשבתי לעצמי כי בוודאי הקב"ה שומע רק תפילות של 'חרדים'… ולא האמנתי שהשם ישמע גם אלי"…

&&&&

לפני מספר שבועות, במהלך עריכת ספר תורני, ציין המחבר קטע מ'ספר חסידים' סימן ק"ל. הדברים לא היו מוכרים לי ורציתי לראותם בעיני ולהעתיקם כלשונם. פתחתי 'ספר חסידים'. אותו קטע שחיפשתי, בכלל לא הוזכר שם ועד לרגע זה לא מצאתיו. הספר היה פתוח לפני באותו הסימן, אז קראתי כבר מה שנכתב שם. והנה, בהשגחה פרטית ובזכות הרבים שקוראים כעת את הדברים, גיליתי דברים מופלאים שכתב רבינו רבי יהודה החסיד ז"ל, שם, בסימן ק"ל. וכך הוא כותב: "יאחז צדיק דרכו (איוב י"ז ט'). יש אדם שאינו זכאי שיקבל המקום תפלתו, אלא בעבור תוקף תחנונים ודמעת עיניו אשר תמיד בוכה ומתחנן, אף על פי שאין בידו זכות ומעשים טובים, מקבל הקדוש ברוך הוא תפלתו ועושה חפצו.

והנה דבר מופלא ועצום, שהובא שם בסימן הקצר הבא, (סימן קלא): "אם שואל אדם דבר שהוא שבח לבוראו, כגון על לימוד תורה או דבר אחר מחפצי שמים, ושופך את נפשו עליו- הקדוש ברוך הוא שומע תפלתו, אף על פי שאין בידו מעשים טובים".

אנחנו מתפללים ומבקשים ולא תמיד יודעים האם אנו זכאים שתפילתנו תתקבל, איך ומתי. אבל שתי סוגי תפילות מתקבלות, כך כותב לנו ר"י החסיד, גם אם אין לנו זכויות ומעשים טובים: 1) תפילה תמידית בתחנונים ובדמעות. 2) תפילה על עניינים רוחניים, כמו לימוד תורה או חפצי שמים, שאנו שופכים נפשינו עליו.

--- אפשר להתחיל להתפלל ולבקש כבר עכשיו....