מאמרים
דבר החסידות – פרשת פינחס (עיוני)
- פרטים
- קטגוריה: פרשת פינחס
- פורסם בחמישי, 29 אוקטובר 2020 10:09
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 475
ב"ה
דבר החסידות – פרשת פינחס (עיוני)
הסבר טענת בנות צלפחד
לרגל י"ב-י"ג תמוז, חג גאולתו של אדמו"ר הריי"צ [רבי יוסף יצחק]:
מסופר, שפעם חזר הרבי (הריי"צ) מאחת מנסיעותיו לחו"ל, והביא לאחת מבנותיו שעון במתנה. הילדה רצה בכל החצר להראות לכולם את השעון החדש, ומרוב התלהבות נפל השעון ונשבר.
היא פרצה בבכי מר ולא הצליחו להרגיע אותה, עד שחששו לשלומה והלכו להודיע לרבי על כך.
הרבי ביקש למסור לה, שאם תירגע – הוא יאמר לה משהו.
לאחר שנרגעה, נכנסה הילדה לאביה. והרבי אמר לה:
- את בטח יודעת שאנחנו צאצאיו של אדמו"ר הזקן...
- בוודאי, ענתה הילדה.
- ובכן, מקובל אצלינו: שאדמו"ר הזקן ביקש מהקב"ה לפני הסתלקותו שכל צאצאיו יהיו שומרי תורה ומצוות, אבל לא קיבלו למעלה בקשה זו.
ואז המשיך וביקש, שלפחות הם יאַבדו את ה"טוב-טעם" בתענוגי עולם הזה – ועל זה הסכימו לו.
לכן, כאשר אַת כל כך התלהבת מהשעון – זה חרג מהמידה שמותר לנו ליהנות מעולם הזה, וההבטחה שקיבל הרבי פעלה שהשעון ישבר...
(מפי חסידים. שמעתי אמש בהתוועדות מפי הרב אלתר אלי' הכהן פרידמאן, פעיה"ק צפת [ויש אומרים שהיה זה הסבא, הרבי הרש"ב, שהרגיע את הילדה])
~~~
בפרשתנו, בבקשת בנות צלפחד (כז, ג), הן פתחו ואמרו: "אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קרח". מפרש רש"י: "לפי שהיו באות לומר "בחטאו מת" – נזקקו לומר: לא בחטא מתלוננים ולא בעדת קורח שהצו על הקב"ה, אלא בחטאו לבדו מת, ולא החטיא אחרים עמו. רבי עקיבא אומר: מקושש עצים היה; ורבי שמעון אומר: מן המעפילים היה".
ויש להקשות:
א) מדוע היו בנות צלפחד צריכות לפרט החטאים שאביהם לא השתתף בהם, ולא היה מספיק לומר "בחטאו מת"*?
ב) מדוע בכלל היו צריכות להזכיר ש"בחטאו מת" – כיצד זה מחזק את טענתן לקבל חלק בארץ?
ג) מכיון שבנות צלפחד לא פירטו באיזה חטא מת אביהן, מהיכן לומד רש"י ב"פשוטו של מקרא" שהוא היה המקושש או מן המעפילים היה?
אלא מבאר הרבי, שיש כאן קושי במהות התביעה של בנות צלפחד:
מה היתה טענתן "למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן", הרי גם אם היה לו בן – לא היה מקבל חלק בגלל אביו צלפחד אלא בזכות עצמו, שהרי "לבאי הארץ נתחלקה הארץ" (רש"י לעיל כו, נה), וצלפחד אינו נמנה על "באי הארץ", ומדוע דרשו הבנות את חלק צלפחד?
וההסבר הוא:
הקב"ה הבטיח לבני ישראל לפני צאתם ממצרים (וארא ו, ו-ח) "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים . . והבאתי אתכם אל הארץ . . ונתתי אותה לכם מורשה". ומדוע איפה לא קיבלו יוצאי מצרים את הארץ על סמך הבטחה זו? אלא התשובה מופיעה בכתוב (שלח כח, ל): שמכיון שבחטא המרגלים הם התלוננו "ולמה ה' מביא אותנו אל הארץ הזאת" – אמר להם הקב"ה (מדה כנגד מדה): "כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם – אם אתם תבואו אל הארץ".
לכן טענו בנות צלפחד, שהבטחת הארץ במקורה היתה ליוצאי מצרים, אלא שהופקעה מהם בגלל שהם עצמם מאסו בה. אבל אביהם, שלא מאס בארץ ישראל – אין זה מן הדין שיאבד את חלקו בארץ ישראל.
וזהו מה שהקדימו שלא היה "לא בחטא מתלוננים ולא בעדת קרח שהצו על הקב"ה":
א) חטא המתלוננים – הכוונה חטא המרגלים** שעליהם נאמר "וילונו על משה ואהרן . . ולמה ה' מביא אותנו אל הארץ הזאת" (כנ"ל) – שלכן הפסידו את חלקם בארץ.
ב) עדת קרח – שבה התלוננו דתן ואבירם "אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו" (קרח טז, יד) והיצו את אחרים עמהם. ולכן איבדו ג"כ את זכותם בארץ.
אלא, שאם היו בנות צלפחד מסתפקות בכך – היה קשה להאמין להם, שהרי בפרשת המרגלים נאמר "וילונו על משה ואהרן כל בני ישראל", לכן הוסיפו ש"בחטאו מת" – שמיתתו היתה בסיבתחטא מסויים, השולל את השתתפותו בחטא המתלוננים, ואיזה חטא הוא זה? על כך מביא רש"י שתי אפשרויות:
א) "מקושש עצים היה" – מאורע שהתרחש שנה לפני חטא המרגלים [כפי שרש"י מביא (שלח טו, לב) שזה קרה בשבת הראשונה לשהותם של בנ"י במדבר].
ב) "מן המעפילים היה" – שאמנם התרחש אחרי חטא המרגלים, אבל בפעולתם הוכיחו המעפילים שהם חוזרים בתשובה מתלונתם על א"י והם חפצים להיכנס לארץ (עד כדי כך שמסרו נפשם עבורה).
שבת שלום!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק ח, פינחס שיחה ב סעיף ג ואילך (עמ' 171 ואילך, ובמתורגם ללה"ק עמ' 175 ואילך). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" במדבר (הוצ' היכל מנחם תשע"ג) עמ' תמה-ח. בהמשך השיחה מבואר ג"כ מדוע מפרט את שמות התנאים (רבי עקיבא ורבי שמעון), שאין דרכו בכך, עיי"ש ותמצא טוב.
______________
*) ברא"ם וגו"א כאן מפרשים שכוונתן היתה "בחטאו לבדו ולא החטיא את אחרים עמו". אבל קשה לקבל הסבר זה, כי: א) אין אנו מוצאים בשום מקום שלמחטיא את אחרים לא היה חלק בארץ. ב) מכך שרש"י אינו מדגיש מיד "בחטאו לבדו" אלא מקדים "שלא בחטא מתלוננים ולא בעדת קרח" משמע שיש כאן דבר נוסף (ולא רק שלילת החטאת אחרים עמו), והוא כל-כך פשוט עד אשר רש"י אינו צריך לפרשו כלל, כדלקמן בפנים.
**) שזוהי כוונת רש"י ב"מתלוננים"* [ולא למתלוננים שאחר מעשה קרח, שהרי (א) תלונה זו אינה שייכת לא"י (ב) לפ"ז הוצרכו להקדים "בעדת קרח" לפני בתוך העדה גו']. ובפרט שגם במתלוננים אלו (משא"כ במתלונניםשאחר מעשה קרח) נאמר (שלח יד, לה) – (ע"ד הלשון בפרשתנו כאן) "העדה גו' הנועדים עלי" ("על ה'").
______________
*) ברמב"ן כאן הועתק מפירש"י הלשון מתאוננים באל"ף. אבל לפענ"ד נראה שזהו טה"ד כי – נוסף על שאין כל הסברה לומר שהכוונה להמתאוננים שבפ' בהעלותך (יא, א) – ברמב"ן עצמו הועתק תומ"י מתלוננים בלמ"ד, וכ"ה הלשון בב"ב קיח, ב ובספרי ("מלינים").