תפקידם של רועי ישראל

בפרשתנו (לה, ד-ה) נאמר: "ויאמר משה אל כל עדת בני ישראל לאמר, זה הדבר אשר צוה ה' לאמר: קחו מאתכם תרומה גו'". מפרש רש"י: "אשר צוה ה' – לי לאמר לכם". וקשה, מה בא כאן רש"י לחדש? הלוא זהו הפירוש בכל מקום 'לאמר' – שצריכים למסור את הדברים לאחרים!

אלא, מסביר הרבי, רש"י בכלל לא בא פה לפרש את תיבת 'לאמר', אלא ליישב דבר תמוה; שלכאורה כל הפסוק הזה הוא לגמרי מיותר! כי כבר בתחילת הפרשה נאמר "ויקהל משה את כל עדת בנ"י ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם" ומדוע שלשה פסוקים לאחר מכן צריך שוב לחזור על פסוק דומה?

ועל כך אומר רש"י – זה לא אותו הדבר! כאן אומר משה, שאת מלאכת המשכן צוה ה' רק לאמר לכם, אבל אני בעצמי אינני מצווה לתרום כלום למשכן וגם "לא עשה משה שום מלאכה במשכן" (רש"י פקודי לט, לג) [משא"כ באזהרת שבת הרי גם משה בכלל ולכן שם נאמר 'אשר צוה ה' לעשות אותם' – לכולם, בלי 'לאמר'].

ומדוע אכן לא היה משה בכלל ציווי המשכן? ההסבר הוא בפשטות, כיון שלדעת רש"י הציווי על מלאכת המשכן היה לאחר חטא העגל, והמשכן היה עדות לישראל שנתכפר להם עוון העגל (רש"י ר"פ פקודי), ולכן משה שלא היה לו שום שייכות לחטא זה וגם אהלו היה 'מקום שכינה' – הרי הוא כשלעצמו לא היה צריך את המשכן ותפקידו היה רק לצוות על כך לבנ"י.

כך גם הצדיקים רועי ישראל, הם כשלעצמם לא צריכים את ביהמ"ק, כידוע ש"לפני צדיקים הגדולים כרשב"י לא נחרב הבית כלל", והם רק רוצים אותו עבורנו, שיכפר בעדנו.

 

שבת שלום!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק ו, ויקהל שיחה ב. העיבוד בסיוע "פנינים עה"ת והמועדים" (היכל מנחם תשס"ה) עמ' עט. הקטע האחרון: הוספה מדילי.