קישורים נוספים

חיוך של (רבי) שמחה

פרטים
קטגוריה: פסח
פורסם ברביעי, 29 מרס 2023 16:31
נכתב על ידי Super User
כניסות: 304

חיוך של (רבי) שמחה

הרב שמואל ברוך גנוט

נשות ישראל החרוצות והעמלות, מתרוצצות סביב נקיון הבית והכנתו הראויה לקראת הפסח. הן מנקות ומקרצפות ומספיקות לנקות ולמרק בית שלם, גדוש בארונות עם תכולה מכל הסוגים והמינים, בפרק זמן קצר יחסית. הבעלים, שהתחילו את ימי 'בין הזמנים' של ניסן, יחד עם הבנים היקרים ששבו מעמל נפלא של כל 'זמן חורף', מסתערים על נקיון, מירוק וסידור ארונות ספרי הקודש.

"למה זה לוקח לכם כל כך הרבה זמן?", תוהות האמהות.

כי ארונות הספרים שלנו גדושים בכל כך הרבה ספרים, במדפי ספרים כפולים, בארונות נסתרים ומגירות שיש בהם ים של קלסרים, ספרים וחוברות. תכריכי דפים מהישיבה קטנה, מחברות שיעורים מהישיבה גדולה, מבחנים וסיכומי סוגיות מהכולל, ועוד ים של אוצרות. צאטאלך של שירבוטי חידושים בלתי גמורים, דפים ודפי טיוטות, קבצים ישנים ושכוחים ועוד המוני חומרים תורניים שאגרנו במשך השנים. כל דף שכזה הוא חווית נוסטלגיה בשבילנו. כל פתק מזכיר לנו תקופה אחרת בחיינו, זה שיעור של הר"מ בבקיאות משיעור ב' בישיבה קטנה, הנה שיעור על הלכות פסח שכתבנו מהר"מ בישיבה גדולה, וזאת שיחה שכתבנו, בעט כדורי פשוט, שיחת מוצ"ש של הגר"ש וולבה זצוק"ל. חצי 'חבורה' על סוגיא בחולין, והנה התכתבות עם יהודה זאב, כשהיינו בני 16, וכיום הוא אבא לעשרה ילדים.... כל זה לוקח לנו הרבה זמן, לעלעל, לקרוא בחטף, לחייך לעצמנו ולהחליט האם להמשיך לשמור, או להיפרד בצער, לשים בגניזה...

יום חמישי שעבר, ר"ח ניסן. הנה שקית שלמה של מגילות אסתר. שקית של הגדות של פסח, והנה שקית ענקית עם 'מוספי שבת קודש', גליונות שבת וחוברות ישנות, שבכל שנה אנחנו בטוחים שנעשה בהם שימוש במהלך השנה, ומבטיחים את אותה ההבטחה גם ב'בין הזמנים' של ניסן הבא....

הפעם אעשה סדר בכל החוברות והגליונות. עם מה שאשתמש בעתיד, נשאיר. את השאר נעביר לגניזה. מעלעל בין החוברות, ממיין. הנה נושא ששווה לכתוב עליו ויש כאן 'חומר' משובח. נשמור. ורגע, מה זה? 'מוסף שבת קודש' מפרשת ויחי התשע"ד, שיחה מרתקת עם הגאון רבי שמחה כהן, שנפטר היום, היום!!

רבי שמחה זצ"ל ליווה את נוף ילדותי. הורי שיחיו מתגוררים בסמוך לישיבת 'נתיבות עולם' ואנו מתפללים שם בשבתות וימים טובים, מאז שהישיבה עברה לרחוב השלושה פינת הרב כהנמן. רבי שמחה כהן זצ"ל, מדמויות ההוד המלכותיות של הישיבה הקדושה, ליווה את חיי, עוד בטרם קראתי את שני כרכי ספרי 'הבית היהודי' ואת אין ספור מאמריו המחכימים, שיחותיו והרצאותיו, שליוו את כולנו עשרות בשנים, בחכמה ובפקחות, בהשקפת התוה"ק הנכוחה, בעצה ובהתבוננות.

המאמר עוסק ב'יפה מראה', בחיוך ובהארת הפנים שאנו כיהודים צריכים להפגין למול כל יהודי שעומד מולנו, בפרט לבני הבית הקרובים לנו, לילדינו ולתלמידנו. כמה חשוב להפגין שמחה וקירוב הדעת, חיוכים ואהבה, בימים לחוצים אלו של ערבי פסחים!

הגר"ש כהן זצ"ל מתמקד בתחילה בדברי המשנה במסכת אבות, "והוי מקבל את כל אדם בסבר פנים יפות". הוא אומר כך: "קודם כל צריך לציין שהמילה 'מקבל' איננה רק כשאדם מגיע לביקור אורחים, אלא כפי שמסביר רבינו עובדיה מברטנורא שהיא מלשון 'מקביל', כלומר: כל פעם שאדם ניצב מולך- חובה להאיר לו פנים. נשים לב שאת החובה לקבל כל אדם בסבר פנים יפות אומר שמאי ולא הלל. הגה"צ רבי חיים פרידלנדר זצ"ל היה רגיל להדגיש שכיון שהתנא מצטט בנושא את שמאי, הרי ששמאי דיבר בעיקר על חובותיו של האדם ואילו המלצותיו לעשות מעשי חסד לא נזכרו במשנה בכלל. הוי אומר שלקבל כל יהודי בסבר פנים יפות אינו רק מעשה חסד, אלא פעולה של חובה. המהר"ל בפירושו לפרקי אבות מסביר שהסיבה לחובה זו היא משום "כי אם לא כן, יהיה זה כאילו מבזה את חבירו" ו"יגרום לזולת לחוש שמבזים אותו".

ורבי שמחה זצ"ל מסביר: "בדרך הטבע, אדם מתעניין ובוחן את דעת האחרים עליו- האם הם אוהבים אותו או הם חלילה, מזלזלים בו. בחינת דעתם נעשית על פי התרשמות מהבעת פניהם בזמן שהם ניצבים מולו. פנים מחייכות מביעות הערכה ופתיחות לאישיותו. פנים חתומות וחסרות הבעה- משדרות למעשה זלזול וחוסר הערכה, שמעיקים על האדם שעומד מולינו. לכן, אדם שאינו מחייך למי שעומד מולו, מעביר לו תחושת זלזול, שאסור בתכלית האיסור. קבלת אדם בסבר פנים יפות אינה מעשה חסד, אלא פעולת חובה"...

המאמר ארוך ומעניין. בעיקר מחכים ומעורר מחשבה. השואל, הרב ב. ראם, שואל את הגר"ש כהן "במה מתבטאת חשיבות הארת הפנים בחיי היום יום, והגר"ש זצ"ל משיב: "בחיוך. לחיוך יש השלכה מעניינת מאד. הרבה פעמים אנשים משקיעים רבות בשיפור המראה החיצוני שלהם, והם בכלל לאא מעלים בדעתם שהמכשיר המשפר ביותר את הופעתם החיצונית- הוא החיוך. לכן בשמחות, הצלמים מנחים את המצולמים לחייך. אדם חיובי  נראה יפה יותר בעיני הבריות, כך כותב רבינו מנשה בן ישראל בספרו 'נשמת חיים' (המאמר השלישי פרק שני): "וְהַיָּפֶה מַרְאֶה, בְּטִבְעוֹ הוּא בַּעַל מִדּוֹת טוֹבוֹת, רַךְ, רַחְמָן, אוֹהֵב וְנָדִיב".

ובהמשך: "נכון שאדם שמגיע לביתו, יעלה חיוך על שפתותיו, וכן כשבן-הזוג מגיע הביתה. החיוך יתרום תרומה גדולה להימצאות השכינה בבית". הוא מסביר שהילדים מבחינים שהוריהם מחייכים, זה לזה וגם לילדיהם ולאחרים. הילדים קולטים, מפנימים ומעבירים את החיוכים הלאה. וכשילד מחייך- הוא יתקבל בקלות בחברה, המלמד או המורה יאהבו אותם גם בלי סיבה מיוחדת. מדוע? הסיבה כבר כתובה בשל"ה הקדוש: "יְקַבֵּל כָּל אָדָם בְּשִׂמְחָה וּבְסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, כִּי הַסְבָּרַת פָּנִים תְּחַזֵּק הָאַהֲבָה".

יחזקו אותנו הדברים ויהיו לעילוי נשמתו של הרב הכהן, אוהב השלום ורודף השלום. וכן, כמה לא כדאי לפנות את הארונות מכל הקבצים הישנים והחוברות העתיקות....

&&&

אחד ההסברים המופיעים בספרי המנהג לטעם לבישת ה'קיטל', בגד לבן, בליל הסדר, הוא שסדר ליל פסח נחשב כעבודת הקודש ביום הכיפורים, ולכן יש ללבוש בגד לבן כדוגמת הכהן הגדול ביום הכיפורים. (ורמז לדבר: מצות אכילת מצה בליל פסח נקראת בתורה בלשון עבודה (שמות יג, ה): "ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה").

בלילה הזה, יותר מבכל ימות השנה, זכינו במתנת 'והגדת לבנך'. זו מתנה מיוחדת, המבקשת לקחת את הלילה ההדור והנפלא הזה, ובאמצעותו להעביר את מסר האמונה בבורא עולם לדורי דורות, מסב לאב, מאב לבן, מבן לנכד ולדורות הבאים. כמו שרשרת מוזהבת שחוליותיה שלובות זה בזה, נשב בליל הסדר ונעביר את שלהבת האמונה, כפי שהעביר לנו אבא, לו העביר סבא, לו העביר סבא- רבה, כך מאב לבן, עד יציאת מצרים עצמה.

סיפור יציאת מצרים הוא גם מלשון ספיר ויהלום. סיפור המאיר את הנפש, מציף את הנשמה היהודית באור ענוג, הנותר חקוק בה לדורות עולם. האור הזה הוא אור האמונה, המתפשט בכל לב יהודי – גם ילדים קטנים, ומאפשר להם לקלוט לקרבם ולהפנים את האמונה בבורא כל עולמים, להשאירה חקוקה בליבם לנצח.

--- אי אפשר ליפול לליל הסדר ברוגז ובעצבים, בחיכוכים ובהערות מעליבות, שהגיעו מתוככי הלחץ והעבודה הקשה. ההכנה המוקדמת לליל הסדר צריכה לכלול חיוכים ורוגע, שמחה סוחפת והתלהבות אמיתית מהציפייה לקראת הלילה הגדול והמיוחד שלפנינו.