מאמרים
מכירת העלייה ומחירה
- פרטים
- קטגוריה: סוכות ושמיני עצרת
- פורסם בראשון, 11 אוקטובר 2020 17:40
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 463
הרב שמואל ברוך גנוט
מח"ס משנת תפילין, שלהי דקייטא, ויאמר שמואל
אלעד
מכירת העלייה ומחירה
יהודי נכבד מעירנו מינה שליח לרכוש לו עליית 'חתן בראשית'. המחירים האמירו וכששלוחו הציע מטעמו סכום של 14,000 ₪, הוסיף המשלח עוד שליח, מבלי שהשליח הראשון ידע על כך. בטעות התמודדו שני שליחי אותו אדם בינם לבין עצמם, והסכום הסופי שהוצע היה 16,000 ₪. מיד לאחר שעלה היהודי לתורה טען הוא ושלוחיו שמכיון שה2000 ₪ האחרונים הועלו בטעות, ע"י שליחי אותו הקונה עצמו, עליו לשלם רק 14,000 ₪, ונשאלתי כמה עליו לשלם לביהכנ"ס. ויש לדון גם מהו דין עלייה שמחירה נקבע ע"י שבמכירה הפומבית השתתפו מספר רוכשים פיקטיביים, שהעלו סתם-כך את מחירה. ודבר זה הוברר לקונה רק לאחר שרכש את העלייה ועלה לתורה.
תשובה: א) האם לעלייה ישנה שווי ממוני: כתב המג"א (או"ח שו,טו): כתב היש"ש פ"ה דביצה: הכרזת המצות מי שיתן יותר הוא יזכה בה דמי טפי למקח וממכר והיה נראה לאסור אם לא שנאמר שאין שייך מקח וממכר בדבר מצוה כ"א בחפץ הנקנה. וכל זה אינו אלא לישב המנהג בדוחק אבל קניית מקומות בבה"כ. והמחוור בעיני כמו שנהגו חסידי אסטריך דכל מה שהוציא בפיו ליתן נותן לצדקה, אפי' קנה חבירו המצוה, א"כ הוי כקציצות דמים לצורך מצוה ול"ד למקח וממכר כלל ושרי אפי' קניית מקומות ובתים מהצדקה, וכל ירא שמים יזהר בזה, עכ"ל. ובש"ג בע"א דף שכ"ב מפקפק ג"כ על קנית המצות, ובמסכת ב"ק כתב דאדם יוכל למכור מצות שלו לאחר, עכ"ל המג"א. וביאר הלבושי שרד כך: "בא לסתור ההיתר של היש"ש דאין שייך מקח וממכר בדבר מצוה אלא בחפץ הנקנה, וע"ז אמר דהרי גם המצוות יוכל למכור לאחר". ונמצא שלדעת המהרש"ל יתכן ורכישת עלייה אינה נחשבת לקנייה ממונית, ועניינה רק התחייבות לדבר מצוה גרידא, ואילו להשלטי הגיבורים, בפרט להבנת הלבו"ש, נחשבת מכירת עלייה חפץ בר שווי ממוני. [ויתכן שגם להיש"ש יכול הקונה למכור העליה לאחר. אך עדיין זה לא מחשיבו לבר ממון, אלא להסכמת העולם, שקונה עלייה יכול למכרה ולעשות בה כרצונו]. והערוה"ש (שם) כתב: 'ובמקום שמוכרין המצוות ויש מגמגמים בזה שהרי זהו ממש כמקח וממכר שזה נותן כך וזה מוסיף עליו. ומ"מ אין זה כמקח וממכר. דאטו יש בזה שיוי דמים?! אלא שזה כמו שאומר אם אזכה בעלייה זו אני נותן כך וכך לצדקה וזה אומר אני מוסיף על הצדקה אם אזכה לעלייה זו, ולכן יש מן החסידים הקדמונים שהיו נוהגים לשלם לבהכ"נ כל מה שרצו ליתן בעד העלייה אף שהשני הוסיף ונשאר אצל השני, משום דחשבו שזהו כנודר לצדקה', עכ"ל. וראו בביאוה"ל סי' קנג ד"ה חוזר לגבי ירושה במצוות, ובשו"ת משנה הלכות (ה,דש) סובר שכוונת היש"ש שאין שייך מו"מ בדבר, היינו דלענין מה שגזרו חז"ל על מקח וממכר בשבת לא גזרו אלא על מו"מ בחפץ הנקנה, אבל הקונה מצוה בשבת לא שייך ביה מו"מ ולכן לא גזרו בו חז"ל אבל פשוט דקנין ודאי שייך במצוה. והביא ד' הא"ר שכתב שמי שקנה מצוות ומת, שייך ליורשים ורשאי הקונה המצות למכור ולהרויח.
ב) מחיר העליה ושוויה: מדוע אדם חייב לשלם את הסכום עליו התחייב כשרכש את העלייה? נראה שכשם שאדם יכול למכור את חפציו בכל סכום שירצה, גם אם הסכום מופרז, כך הציבור יכול, באמצעות הגבאי, למכור את העלייה בכל סכום שירצו. וכאשר הגבאי הכריז שעלייה נמכרת ב16,000 ₪, א"כ זהו מחיר העלייה שצריכים לשלם.(והגבאי בחר דווקא בסכום זה, משום שזהו הסכום הגבוה ביותר שהוברר, ע"י המכירה הפומבית, שישנו אדם המוכן לשלם). ולפי"ז אין נפ"מ כיצד הגיעו לסכום זה, האם בטעות במכירה הפומבית, או שסתם כך היו אנשים רמאים שהחליטו להאמיר את המחיר, כיון שידעו שפלוני ירכוש את העלייה בכל מחיר. [ועיין בשו"ת יוסף אומץ להחיד"א סי' נ"ז, שהמעלים סתם כך את מחירי המצוות, הם רמאים וגונבי דעת]. – עליו לשלם את המחיר שהוכרז.
ואמנם ישנם שטענו שהגם שזכותו ויכולתו של הציבור לקצוץ את מחיר העלייה כרצונם, מ"מ אין דרכם לדרוש על העלייה את המחיר הגבוה ביותר שאחד המתפללים מוכן לשלם עליה, אלא את הסכום הגבוה שהאדם מוכן לשלם למול המתמודדים מולו, וממילא כשהוברר שהתמודדות מולו הסתיימה זה מכבר, עליו לשלם רק את הסכום בו הסתיימה ההתמודדות.
ותיתכן סברה נוספת, שאומדנא דמוכח היא שהקונה לא קנה את העלייה מצד שוויה הנמכר, אלא רק רצה לגבור על מתחריו,משום הכבוד והיוקרה שבכך, ואם הוברר שהיו טעויות במהלך המכירה,ובכדי לגבור על מתחריו לא היה צריך לשלם סכום כה גבוה, א"כ התחייב בטעות על הסכום שהוכרז. ואמנם סברה זו יש לאומרה רק באלו הרוכשים עלייה מצד עצם תאוות הניצוח והכבוד, אך לא אלו הרוכשים אותה מצד מעלתה וקדושתה ומפני שנאמר בספה"ק שראוי לכל יהודי להיות חתן תורה או חתן בראשית לפחות פעם אחת בחייו.
ג) התחייבות או מקח טעות: ואמנם נראה שאם בכוונת הקונה היתה לומר מיד אחרי העלייה לגבאי שנפלה כאן טעות, וגם הגבאי היה מודה בטעות, אם היה יודע עליה לפני שהכריז 'זכה לו', ומפחית את הסכום ל14,000 ₪ . אזי לא נחשב הדבר שהקונה התחייב ל16,000 ₪. (ואע"פ שלא התמקח לפני שעלה, היה זה מפני שלא נעים היה לו לעמוד על המקח לפני קהל עם ועדה והוא עשה זאת בניחותא לאחר העלייה).כיון שישנו אומדנא דמוכח ששני הצדדים היו מסכימים למכור העלייה ב14,000 ₪ בלבד, והסכום הועלה בטעות. ואמנם כאשר הטעות התבררה לקונה רק לאחר העלייה, יש לדון האם נחשב שהיתה כאן אונאה (ולא דימיתיו לדין מקח טעות. שהרי במוצר הנקנה לא היתה טעות. אלא רק במחירה) ועל עלייה לא שייך לכאו' דין אונאה, שהרי אין מחירה קבוע ומוסכם. ואולי כיון שהטעות כאן ברורה, מסיבה חיצונית שאינה קשורה לעצם שווי העלייה- הוי כאונאה.
ד)נדרי צדקה/'לתקוני שדרתיך': ומדין נדרי צדקה פשוט שאין לחוש, כיון שאם הוברר שטעה הוי נדרי טעות, שמצינו הרבה בפוסקים שאין לחוש לזה. עי' רמ"א יו"ד רנח,ב ושו"ת מהרש"ג מהדו"ג ח"א סי' רצא ושו"ת אמרי יושר ח"ב סי' קמ"ח (אשר דן דאפשר וכה"ג כל הנדר בטל, מדין נדר שבטל מקצתו בטל כולו), ובפרט שהשליח הוא זה שאמר את הסכום ולא המשלח, ואין נדר בשליחות (ויש לדון באופן שכשהשליח אמר את הסכום, גמר המשלח בלבו ליתן מלוא הסכום שהכריז הגבאי, עי' מחלוקת בזה ברמ"א יו"ד רנח,י ג ובשו"ע חו"מ ריב,ח), ובפרט שבמקומותינו אומרים במפורש 'בלי נדר'. וכמו"כ צריך לשאול את המתחייב בעצמו, האם כוונתו היתה להתחייב לסכום זה בכל מקרה, כי הוכרז שקנה העלייה בסכום זה, או שהתחייב לתת את הסכום הגבוה ביותר שהעלו שליחיו מעל מתחריו, ואם כך אזי זה אפילו לא 'נדרי טעות', כיון שבכה"ג כלל לא נָדַר. ויש גם לדון בדין 'לתקוני שדרתיך ולא לעוותי', במקום שהשליחים פעלו כנדרש ושולחם גרם לטעוּת ולא הם. אך י"ל דכיוון שהעולה עלה לתורה לאחר שהסכים עם הסכום שהכריז הגבאי, לית לן בה. ויש לברר האם הסכים לסכום הנקוב, או שרק שתק מבלי להסכים. ושאלתי את מו"ר הגר"ח קניבסקי שליט"א בדין עלייה שמחירה נקבע ע"י שבמכירה הפומבית השתתפו מספר רוכשים פיקטיביים, שהעלו סתם-כך את מחירה. ודבר זה הוברר לקונה רק לאחר שרכש את העלייה. והשיב לי: אפשר דהוי מקח טעות, וצ"ע.