מאמרים
דבר החסידות – פרשת שלח (עיוני)
- פרטים
- קטגוריה: פרשת שלח
- פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 14:37
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 391
ב"ה
דבר החסידות – פרשת שלח (עיוני)
כוונתו של המקושש
בסיום פרשת שלח מסופר שבנ"י מצאו איש מקושש עצים ביום השבת והביאו אותו למשה והקב"ה צוה לסוקלו ואכן כל העדה רגמו אותו באבנים וימות. המדרש מספר (הובא בתוס' ב"ב קיט, א) שהמקושש לשם שמים נתכוין, שהיו אומרים ישראל כיון שנגזר עליהם שלא להיכנס לארץ ממעשה מרגלים שוב אין מחוייבים במצוות – עמד וחילל שבת כדי שייהרג ויראו אחרים.
והדבר תמוה: א) מדוע סברו ישראל שנתבטל מהם חיוב מצוות בגלל הגזירה שעליהם להישאר במדבר? ב) מדוע עבר המקושש על מצוה חמורה כזו של חילול שבת שעונשה סקילה (וממילא הוא גם מגיע לחטא גדול ביותר של "שופך דם עצמו") ולא על עבירה קלה יותר שעונשה מלקות או ממון?
ויש לבאר ע"פ דברי המהרש"א (ב"ב שם), דמכיון שכל כוונתו של המקושש היתה כדי ללמד אחרים שחייבים במצוות – הרי זו בגדר מלאכה שאינה צריכה לגופה, בדוגמת "החופר גומא ואינו צריך אלא לעפרה" שהוא פטור לר' שמעון*, וכותב ה"קדושת לוי" בפרשתינו, שלפי דברי המהרש"א נמצא ש"לא חילל שבת כלל"!
אבל לפי זה קשה לאידך גיסא, מדוע דנו אותו למיתה? מבאר המהרש"א שאף שנתכוון לש"ש מכל-מקום "אינן אלא דבריםשבלב ודנין היו אותו למיתה ע"פ העדות". ומבאר הרבי, שאין הכוונה שסקלוהו בטעות ח"ו (כי לאמיתו היתה מלאכה שאצל"ג) אלא שכך הוא דין התורה שדנים לפי הפעולה, ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות שהיה כאן מעשה של חילול שבת.
אומר הרבי: זהו הקשר למרגלים! כידוע שטענת המרגלים היתה שהעיקר היא העבודה הרוחנית ולכן חששו להיכנס לארץ – "עולם המעשה" – שבו חורשים וזורעים ורצו להישאר במדבר – "עולם המחשבה" – ולאכול לחם מן השמים (ראה "דבר החסידות" 48), ולכן הבינו, שברגע שגזרו עליהם להישאר במדבר הרי זה סימן שאכן אין הם שייכים למעשה המצוות!
ולכן בא המקושש ובחר דווקא ב"מלאכה שאינה צריכה לגופה", להורות להם שהנה אפילו מצוות כאלה שעיקרן הוא המחשבה והכוונה, כמו שבת שנאסרה בה דוקא "מלאכת מחשבת" – בכל זאת גם שם המעשה בפועל הוא העיקר, וממילא יבינו הכל שלא בטלו מהם מצוות מעשיות, ואדרבה דווקא בהם נשלמת הכוונה העליונה.
שבת שלום!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק כח, שלח שיחה ב (עמ' 93 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 108 ואילך). הרעיון לעיבוד מספר "פנינים עה"ת והמועדים" (היכל מנחם תשס"ה) עמ' קיט-כ. ועיין בגוף השיחה הקשר לעניין ע"ז (למה נסמכה פ' מקושש לפ' ע"ז) כי גם שם נוגע מעשה ההשתחוויה ולא האמונה לבד כמבואר בתניא (פי"ט) שיהודי מוכן למסור את נפשו שלא להשתחוות לע"ז גם אם בלבו אינו מאמין בה כלל.
______________
*) וראה שו"ת אור המאיר סי"ב, שגם לדעת ר"י (שס"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב) בנדו"ד פטור, ע"פ מ"ש התוס' (שבת עג, ב) דבתולש גם לר"י פטור כשאין צריך לעצים (וכ"ה לדעת הרמב"ם הל' שבת פ"ח ה"ד), והרי המקושש "תליש ועקר קיסין" (תיב"ע כאן).