מאמרים

'הצהרת הקב"ה' על ארץ ישראל

'הצהרת הקב"ה' על ארץ ישראל

בפרשתנו מבטיח הקב"ה לאברהם (יב, ז) "לזרעך אתן את הארץ הזאת"; אתן – בעתיד, אולם לאחר שאברהם מתהלך בארץ 'לארכה ולרחבה' נאמר לו בברית בין הבתרים (טו, יח) "לזרעך נתתי את הארץ הזאת" – כבר נתתי בלשון עבר, כפי שרש"י מסביר "אמירתו של הקב"ה כאילו היא עשויה"!

מכך מובן, שמאז ברית בין הבתרים כבר שייכת הארץ בפועל לעם-ישראל. אין זו הבטחה אלא כריתת ברית שהארץ שלנו לאחוזת עולם [היתה לכך משמעות הלכתית בזמן כיבוש יהושע, שהבכורים נטלו פי שנים, למרות ש"אין הבכור נוטל פי שנים בראוי כבמוחזק", כי "ארץ ישראל מוחזקת היא" (ב"ב קיט,א)].

ולכן, גם כאשר "גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו" הרי היא נקראת ארצנו ואדמתנו, עד כדי כך שהדין הוא (לכמה דעות*) שלכל יהודי, גם שבחוץ לארץ, יש ארבע אמות בארץ-ישראל – גם בזמן הגלות, כיון ש"קרקע אינה נגזלת"!

"מעשה אבות סימן לבנים", ולכן גם כאשר נדמה שאומות העולם מערערות על זכותנו בארץ ישראל – הרי באמת גם הם יודעים את דברי הקב"ה ש"לזרעך נתתי את הארץ הזאת".

ועלינו איפוא לנהוג כמו אברהם אבינו: א) "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה" – ליישב את כל חלקי א"י, במיוחד החלקים שמערערים עליהם. ב) "ויבן שם מזבח לה'" – להקים בכל מקום שמתיישבים בו בית תורה, בית תפילה וגם מקווה טהרה. וזה יפעל שגם הגויים יכירו בכך שארץ-ישראל שייכת ליהודים.

שבת שלום!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק כ' בהוספות (עמ' 308 ואילך. במתורגם ללה"ק לא מופיע). הרעיון בסיוע "מעיין חי" ח"ו עמ' 40 ואילך.

 

*) שו"ת מהר"ם ב"ר ברוך סי' תקל. ס' השטרות לר"י ברצלוני ע' 43. אוצר הגאונים קידושין סי' קמו-קנא.

ואף שהתוספות, רא"ש ורמב"ם חולקים ע"ז, ועד שבשו"ע – בהדינים דפרוזבול, קנין אגב קרקע והרשאה לא נזכרה דיעה זו – הרי נוסף על זה ש(כמדובר כמ"פ) המדובר בשיחות אליבא דדיעה אחת – אע"פ שאין הפס"ד כן (ע"ד הביאור בלקו"ת בענין שופר יעל פשוט, ועוד) – הרי בנדו"ד עוד ענין ועיקרי:

בנוגע לפרוזבול והרשאה – כיון שלא הוברר חלקו אא"פ לגבות מהקרקע, משא"כ בתוכן המדובר בפנים (חוו"דדכאו"א בנוגע לא"י) – נוגע רק שיש לו בעלות בה.