מאמרים
שיחה של מרן ראש הישיבה הרב שלום כהן זצ"ל בישיבת כרם יוסף
- פרטים
- קטגוריה: תלמוד תורה
- פורסם בחמישי, 01 ספטמבר 2022 08:29
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 310
שיחה של מרן ראש הישיבה הרב שלום כהן זצ"ל בישיבת "כרם יוסף"
מתוך עלון "אשכול יוסף"
וחיי בעלי חכמה בלא תורה כמיתה חשובין
ברשות הרבנים, קהל קדוש, קהל דבני תורה. הגמ' בסנהדרין דף צ"ט ע"ב אומרת, אדם לעמל יולד. יכול לעמל מלאכה, הרי כתוב "כי אכף עליו פיהו" הוי אומר לעמל פה נברא. יכול לעמל שיחה, הא כתיב "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה". שמע מינה לעמל תורה. אמר רבא, כולהו גופי דרופתקי נינהו, טובי לדזכי דהוי דרופתקי דאורייתא. פירש רש"י: כלומר כל הגופין לעמל נבראו. אשריו למי שזכה והיה עמלו וטרחו בתורה. הגמ' מסתפקת על איזה עמל נאמר, האם לעמל מלאכה, אומרת הגמרא לא! האדם יש לו פה, אם יש לו פה, אז לעמל פה נברא. אם לעמל פה, אז אולי לעמל שיחה. ת"ל "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה",לעמלה של תורה. אמר רבא, אשריו מי שזוכה.
אם נתרגם את מה שכת' בגמרא קצת בצורה אחרת, אומר המהרש"א, הרי יש משנה מפורשת תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה. וגם יש פסוק בתורה, "בזעת אפיך תאכל לחם". לכן חשבה הגמ' שמה שכת' אדם לעמל יולד, הכוונה לעמל מלאכה, יש בזה גם בזעת אפיך תאכל לחם, תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה. אז אולי לקיים את מ"ע הזו של המלאכה. אומרת הגמ' לא, יש לך פה. אם יש לך פה, אז אתה צריך לעמל פה. עמל פה, בסדר, אז הוא ישתמש בפה שלו. סתם ישב וידבר כל היום. או ימכור אבטיחים ויעמוד ויצעק כל היום ליד העגלה שלו. לא, לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה. פירוש הדבר, הגמ' כאן מדברת מה הן הדרגות של האדם, ולמה הוא צריך להגיע. כמו שאמרתי לפי המהרש"א, האדם יכול להביא לך ראיות, יאמר אני מקיים מצות עשה מן התורה "בזעת אפיך תאכל לחם", משנה מפורשת "תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה" אז תן לי לעשות מלאכה. אומרת לו הגמ', אבל אתה יש לך פה. מה פירוש הדברים, במה איפה הדרגה שלך, זה אתה יודע?
הרי אתה יודע שיש דומם, צומח, חי, מדבר. "חי" זה בהמה, לא מדברת, אבל היא חיה כמוך, ואתה חי כמוה, אבל לך יש פה. אז אתה רק מדבר. ואם אתה הולך לקיים את "בזעת אפיך תאכל לחם", תדע לך שאתה בדרגת בהמה. אבל אתה יש לך פה ואז אתה מדבר, ואם אתה מדבר, אז אתה צריך לקיים את מה שצריך בפה. בסדר, בפה, בפה. בזעת אפיך תאכל לחם, אני אקיים את זה בפה. יש הרבה שטויות, יש הרבה לדבר, הרבה להפיץ דברים. הנה אני משתמש בפה. ואני משתמש בזה, יוצא לי פרנסה טובה. אומרים לו אבל תשמע, נכון שיש לך פה, אבל בפה שלך אתה לא עושה בו כלום, הפה לא נועד לזה. אבל אתה בפה שלך צריך לעשות את הדבר היותר גדול שאפשר לעשות בו. חבל לבזבז אותו לשטויות והבלים. "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה".
אומר המהרש"א ששמע רמז, אדם לעמל יולד, "לעמל" - ראשי תיבות "לומד על מנת ללמד". זה העמל האמיתי, ועל זה אמר רבא, אשריו לאדם שידע את ערכו יודע את דרגתו, לא כבהמה, לא כסתם פטפטן שאין לו מה לעשות, מפטפט כל מיני שטויות. אע"פ שיש לו מזה פרנסה, אבל אתה מנצל את הדרגה העליונה שלך. בפה, במדבר שיש בך, אתה מנצל אותו ברמה הכי גבוהה. כאשר אתה מנצל את זה ברמה הכי גבוהה, זהו הגעת לרצונו ית', וזהו מה שאתה צריך לעשות.
התורה אומרת "ויהי האדם לנפש חיה" ויפח באפיו נשמת חיים, אומר התרגום – לרוח ממללא. אומר רבינו בחיי, אתה רוצה להיות באמת ממללא, קיים בעצמך מאמר הפס' (קהלת ז') "החכמה תחיה בעליה". תעסוק בחכמה. אם אתה עוסק בחכמה, זהו החיים של הרוח ממללא שלך.
הגמ' בתענית אומרת, אדם שאין לו כח להתענות, קשה לו להתענות, כשהוא מתענה אז הוא נחלש מאד, אין לו כח לתפקד. אמר ר' יוסי אסור לו לאדם כזה להתענות, שנא' "ויהי האדם לנפש חיה", מה זה ויהי האדם לנפש חיה? נפש שנתתי בך החיה. לפי פשט הגמ' הכוונה היא החיה, תאכל ותשתה שיהיה לך כח. זה מה שמביאה הגמ'. אומר המהרש"א, שלא תחשוב שמה שדרש כאן ר' יוסי על אוכל, נפש שנתתי לך החיה, אל תחשוב שר' יוסי חולק על כל הדרשות שנדרשו במדרש רבה. עיין במדרש רבה מה נכתב על הפס' הזה. שמה נכתב ויהי האדם לנפש חיה, כמו שאומר התרגום רוח ממללא, כמו שאומר רבינו בחיי, החכמה תחיה בעליה, אתה רוצה להחיות אותה, החיה אותה בחכמה. אם אתה מחיה אותה בחכמה, אז אתה באמת נותן חיים לנשמה שלה.
מורי ורבותי, האדם יכול להחיות את נפשו בכמה דברים. יכול להחיות נפשו כמו הבהמה ללכת לעשות מלאכה כל היום בשביל לאכול ולשתות. אז אתה מחיה לא את הנפש הממללא שלך, אתה מחיה את הנפש הבהמית שלך. זהו התפקיד שלך בעולם?! אתה רוצה להחיות את הנפש הממללא שלך, יש במה להחיות אותה. והחכמה תחיה בעליה. תשב תלמד את החכמה.
אנחנו לא יודעים בכלל מה זה החכמה תחיה בעליה. ישנה הלכה תלמיד שגלה, רבו גולה עמו. בן ישיבה, הרג נפש בשוגג, עליו לגלות, ללכת לעיר מקלט. רבו גולה עמו, למה שנא' "ונס אל אחת מן ההרים האלה וחי" הוא צריך לחיות, הוא תלמיד חכם. אם לא תתןלו מי שיגיד לו שמה שיעורים, מי שלא ילמד אותו שמה, אתה ממית אותו. הרי מקלט זה בשביל חיים שלו ולא למיתה שלו. וכך נפסק להלכה ברמב"ם בהל' רוצח. רבו גולה עמו. הרב גולה לאיפה שהתלמיד ונותן לו שם שעורים, מלמד אותו, שאם לא כן, אז הוא מת. האם אנחנו מבינים את זה, כשאנחנו באמת מתפרדים מחכמת התורה, שאנחנו מתים. עושים חיים, אומרים. מה זה עושים חיים, עושים מתים, תגיד. אם אדם לא מרגיש שבאמת כשהוא ניתק מן התורה, ניתק מן החכמה, מנתק את השכל שלו ממחשבה עמוקה, לדברים רוחניים גדולים, שידע שהוא מת. ואם הוא לא מרגיש את זה, אז הוא בכלל לא הגיע לדרגה כזו. אז הוא מחיה את נפשו, הוא ג"כ מחיה, את איזה נפש הוא מחיה, את הבהמית שלו. ואנחנו מצווים להחיות את הרוח הממללא שלנו.
על הפסוק בנצבים – "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, את המוות ואת הרע". אומר הספורנו, מה זה חיים, מה זה טוב. חיים זה חיי נצח, חיי עד. טוב – זה טוב זמני, חיי שעה. את המוות – המוות הנצחי, מוות לעד. ואת הרע – יש רע שהוא רק זמני, רע לשעתו. תדע לך, יש חיים נצחיים ויש טוב, יש מוות נצחי ויש רע לשעתו. והתורה מאריכה אח"כ ואומרת – ראה נתתי לפניך את החיים ואת המוות, ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך וכו". חוזר הספורנו ואומר ראה נתתי לפניך את החיים ואת המוות, חיים נצחיים, מוות נצחי. ואני מצווה אותך ובחרת בחיים. כשאומרים ובחרת בחיים, בחיים הנצחיים. לא בחיים של חיי שעה. אם אתה בוחר בחיים של חיי שעה, את הטוב הזה, לא, זה לא חיים בכלל, זה חיי שעה. מוסיף הספורנו ואומר על הפס' "למען תחיה אתה וזרעך, על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיך לתת לך", האדמה זה עוה"ז, זה חיי שעה. אם אתה בוחר בחיים באמת, בחיים הנצחיים, אז אני מקווה שאתה תגיע לחיות על האדמה בשביל החיים הנצחיים. האדמה אמנם זה הטוב, זה החיי שעה, אבל אתה צריך לכוון את עצמך, להשתמש בטוב. מהו הטוב? החיי שעה? בשביל החיים הנצחיים. אם לא כך, בשביל מה אתה חי, בשביל חיי שעה?! אם אנחנו באמת רוצים להבין מה זה "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום" מה זה אנחנו אומרים "זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים כתבנו בספר חיים למענך אלוקים חיים" אנחנו מבקשים הרבה חיים. איזה חיים אנחנו צריכים לבקש? בחיים שאתה חפץ, בחיים שאתה אמרת לנו לבחור בחיים, בחיים הנצחיים. להיות דבקים בה', ולהיות חיים כולכם היום. מה זה להיות דבקים בה', ולהיות חיים כולכם היום? חיים הנצחיים.
בפסיקתא כתוב שאצל הצדיקים אין הבדל בין כשהם חיים, בין כשהם מתים. הכל הם חיים. ההבדל ביניהם, שניטל מהם הדיבור. מת חי, זה אותו דבר, גם כשהוא מת הוא חי. זהו מה שאנחנו צריכים לדעת.
מסכן האדם. הקב"ה ברא אותו עם כל מיני נטיות, והנטיות האלו הן הכרחיות. הנטיות לאכילה ושתיה ולכל מיני חיי הבהמה, ואותה נפש שיש באדם היא מכוונת אותו, אבל היא שרץ נפש חיה. ואם האדם חושב שאת הנשמה הזו התורה אמרה לו להחיות אותו, אז בסוף הוא יהיה בהמה בחיים, יהיה בהמה במותו. רשעים בחייהם קרויים מתים. אומר התנחומא בסוף וזאת הברכה, על הפס' "הן קרבו ימיך למות". אומר, מה זה "ימיך למות" הימים מתים? אומר כן. אצל הצדיקים זה רק הימים מתים, לא הם מתים. אצל הרשעים, הם עצמם מתים. למה הרשעים מתים, אומר הרשע קם בבקר, רואה אור, לא משבח את הקב"ה "יוצר אור ובורא חשך" בא לאכול משהו, הוא לא שרץ נפש חיה. ואם האדם חושב שאת הנשמה הזו התורה אמרה לו להחיות אותו, אז בסוף הוא יהיה בהמה בחיים, יהיה בהמה במותו.
רשעים בחייהם קרויים מתים. אומר התנחומא בסוף וזאת הברכה, על הפס' "הן קרבו ימיך למות". אומר, מה זה "ימיך למות" הימים מתים? אומר כן. אצל הצדיקים זה רק הימים מתים, לא הם מתים. אצל הרשעים, הם עצמם מתים. למה הרשעים מתים, הרשע קם בבקר, רואה אור, לא משבח את הקב"ה "יוצר אור ובורא חשך" בא לאכול משהו, הוא לא מברך. אז הוא מת. מה יש לו בחיים האלו, כלום. הוא לא חי חיים רוחניים, הוא לא יודע מי עשה את זה, מי יצר את זה. זהו הרשע. למה יש רשע, מפני שהוא לא מבין בכלל למה הוא נמצא בעולם הזה. הוא בהמה והחיים שלו בהמה, וגם בחייו הוא נקרא מת. אבל, בניהו בן יהוידע, בן איש חי, רב פעלים. אומרת הגמ' בברכות דף י"ח, איש חי רב פעלים, כן, הוא חי. אפילו כשהוא מת הוא חי. למה היה חי, הרי עד היום מי שהולך ומשתטח על קברו מתפתח בחכמה. הרי אמרו שהבן איש חי בא לצפת במיוחד בשביל להשתטח על קברו של בניהו בן יהוידע. הרי בשביל זה הוא חיבר את כל הספרים שלו על שם הפס' בניהו בן יהוידע איש חי. זהו איש חי.
אבל אם אנחנו נלך להחיות את הנפש הבהמית שלנו, אז אנחנו בהמות. ומי שקורא לעצמו חי, שידע שהוא בדרגת בהמה, הוא בדיוק כמו הבהמה. בן תורה שבאמת רוצה להיות בן תורה, הוא צריך לדעת במה לבחור. כולהו גופי דרופתקי נינהו, טובי לדזכי דהוי דרופתקי דאורייתא. אשריו מי שזוכה להיות כולו טרחן מדאורייתא. אבל מי שהוא טרחן מדבר אחר, זהו כמו שאמרנו קודם, זה לעמל מלאכה. אבל הרי כתוב, מה אתה רוצה, בסדר, תעשה מלאכה, אבל לא כל היום תאכל את המלאכה. אתה חושב שכמה שתעבוד יותר תרוויח יותר? מזונך קצוב לך, וע"פ זה הקב"ה יתן לך. בזעת אפיך תאכל לחם. אומרים הפוסקים נכון, מספיק השתדלות קלה. יש הרבה חולקים ואומרים אל תעשה שום השתדלות. אבל גם אלה שאומרים השתדלות, אבל לא "הוי רץ" לא שאתה צריך לרוץ אחרי זה.
זהו התפקיד שלנו, זהו תפקיד של בן תורה, ואם הבן תורה שם לב ורואה מה הם השאיפות שלו, אם רואה שהבן תורה השאיפות שלו הן מתי תהיה לי דירה, מתי תהיה לי מכונית, מתי יהיה לי ככה, מתי יהיה לי ככה – בסוף תראה מי שיש לו מנה רוצה מאתיים, מי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות וכו' וכו' ואין אדם מת וחצי תאוותו בידו. אבל אתה צריך לסמוך על הקב"ה, אפילו אם הקב"ה גזר שצריך לעשות איזו השתדלות של פרנסה, צריך להתפלל לקב"ה שאפילו על השתדלות מועטה ישלח את הברכה. הקב"ה מנסה אותנו בנסיונות קשים, ה' ירחם עלינו. אבותינו עם כל הנסיונות ועם כל הקשיים, גדלו ונעשו גדולים ועצומים בחכמה.
מילה אחרונה. אומר הספורנו – ובחרת בחיים, בחיי עד, הוא תמיד משתמש במלה הזו כמה פעמים "בעיון ובמעשה" אני מבקש ממך, שתרצה את החיים הנצחיים. אך היום יש לנו הרבה עבודה קלה, אתה רוצה הלכות של ט' באב? יש בעיתון מלמעלה עד למטה, בוא תלמד. מחר יגידו לך הל' חדש אלול, הל' כפור, אז כך אני אדע את כל ההלכות. הם חושבים שעושים טובה. אני צריך ללמוד משם הלכות? תן לי ללמוד גמרא. מישהו יודע היום כל הלכה מאיפה המקור שלה?!
כל הקיצורים זה בשביל בעלי בתים, לא לבני תורה. בן תורה תשב ותלמד. כך אומר הבית יוסף, את השו"ע חיברתי בשביל בעלי בתים. אם לא תלמד את הבית יוסף, לא תלמד את הגמ', את המקור, אסור לך לפסוק הלכה. היום, אשריו מי שיודע שו"ע. אשריו. אם אתה יכול ללמוד יותר טוב. תשקיע את הראש שלך יותר. גם בתורה יש מושגים איזה תורה. יש תורה של עמל, אדם לעמל יולד. ואם לא לומד בעמל, לא יגעת, ומצאת, אל תאמין.
רבותי תדעו לכם, אנחנו המרכבה של הקב"ה. בכל דור ודור יש להקב"ה את המרכבה שלו, הקב"ה בחר בנו בכל בני התורה. שלא נבייש את המרכבה של הקב"ה. הקב"ה שוכן איפה שיש תורה. זהו המרכבה שלו. יה"ר שכל אדם ואדם יתעורר, שהקב"ה יאמר עליו ישראל אשר בך אתפאר, שכולנו נזכה להיכתב לחיים טובים ולשלום, בכל אתר ואתר, אכי"ר.
אוהב שלום - פרקי הוד ממרן ראש הישיבה הגאון רבי שלום כהן זצ"ל