מאמרים
דבר החסידות – פרשת אחרי-קדושים
- פרטים
- קטגוריה: פרשת אחרי מות
- פורסם בשני, 26 אוקטובר 2020 12:47
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 604
ב"ה
מוקדש לע"נ זקנתי החשובה מרת מרים ע"ה המבורגר בת ר' משה ז"ל (ריבלין), במלאת שנה לפטירתה – ה' אייר התשע"ו. ומ"כ בהר הזיתים עיה"ק ירושלים תובב"א. ת.נ.צ.ב.ה.
דבר החסידות – פרשת אחרי-קדושים
המשותף בין לשון-הרע וכף-זכות
פעם הלך רבי אהרן הגדול מקארלין לרבו המגיד ממעזריטש ברגל. בדרך עברה חבורת עגלונים יהודים, שלא הכירוהו, ואספה אותו לעגלתם.
ישבו העגלונים והחלו לדבר בגנותו של פלוני ואלמוני מיהודי העיר.
התערב רבי אהרן בשיחתם, והחל לשאול אותם בטיב סוסים כאלה ואחרים. כך יצא שהמשיכו לדבר בענייני סוסים עד שהגיעו למעזריטש.
כאשר נכנסה העגלה העירה, הקיפוה חסידים מכל צד, לקבל את פני רבי אהרן.
תמהו העגלונים ושאלו: "אם רבי אתה, מדוע שחת על סוסים כל הדרך?"
השיב להם רבי אהרן: "ראיתי שבהבל פיכם אתם הורגים אנשים. אמרתי מוטב שתהרגו סוסים..."
(ספר "חסידים מספרים" ח"ב עמ' 160)
~~~
בפרשתנו (קדושים יט, טו) נאמר הציווי "בצדק תשפוט עמיתך" מבאר רש"י: הוי דן את חברך לכף זכות.
איך באמת ניתן לדון לכף זכות אדם שנכשל בעבירה? מבאר אדמו"ר הזקן בתניא (פרק ל') ע"פ מאמר חז"ל (אבות פ"ג מ"ד, שקוראים בשבת זו) "אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו" – כי יתכןשמקומו גורם לו לחטוא, שפרנסתו להסתובב בשוק כל היום . . ועיניו רואות כל התאוות וכו'. ומזה מובן בכל עבירה – שאין אנו יכולים לדעת מצבו ונסיונותיו של השני.
אבל עדיין קשה, אמנם אפשר לסנגר על החבר שנכשל בעבירה, ע"י הטלת חלק מהאשמה על הנסיבות שגרמו לו לחטוא, אבל איך אפשר להפוך את החטא ל"זכות"?
זה יובן בהקדם דברי הרמב"ם בהלכות דעות (פ"ה ה"ז) בהנהגת תלמיד חכם, שהוא "מספר בשבח חבירו ולא בגנותו כלל", שלכאורה, מה זה קשור לת"ח? הרי לכל יהודי אסור לספר בגנות חבירו רק בשבחו! אלא מובן, שכאן מדובר ב'חבר' כזה שבמבט ראשון נראה שאפשר לספר רק בגנותו, וזו מעלתו של התלמיד חכם: שגם ביהודי כזה הוא מוצא דברי שבח.
והביאור בזה:
כאשר מספרים דברי שבח על יהודי – הרי מגלים את הטוב הצפון בו ובדרך ממילא ה"גנות" שלו נחלש.
– ובדוגמת דברי חז"ל (ערכין טו, ב) שלשון הרע קטיל תליתאי [הורג שלשה] – האומרו, והמקבלו והנאמר עליו, שידועה השאלה: מה אשם זה שנאמר עליו, הרי הוא לא שותף כאן בעברה? אלא, מבואר בחסידות: שכוחו של הדיבור הוא לגלות דברים שהיו בהעלם, ולכן יתכן שהיה אצל השני 'רע' בהעלם ועל ידי זה שדיברו עליו* – גילו את הרע שלו והוציאו אותו מן הכח אל הפועל –
ומזה מובן גם ב"מדה טובה" – שכאשר דנים אדם לכף זכות ומסנגרים עליו שיש לו הרבה נסיונות וכדו', הרי בעצם הדיבור מגלים את הכוחות הטמונים בו להתגבר על הנסיונות שלו (שהרי "איני מבקש אלא לפי כוחן" ובודאי יש לו כח להתגבר, למרות הפיתויים) ומביאים אותו לידי זכות – שאכן יזכה וימנע מלחטוא.
שבת שלום!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק כז, אמור שיחה א ס"ג-ו (עמ' 160 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 186 ואילך). הרעיון לעיבוד בסיוע "ביאורי החומש" ויקרא (היכל מנחם תשס"ט) עמ' רעג-ד.
______________
*) כידוע דלה"ר (משא"כ – מוציא שם רע) – הוא בדבר אמת (רמב"ם הל' דעות פ"ז ה"ב. שו"ע אדה"ז חאו"ח סקנ"ו ס"י (וש"נ)).