מאמרים
ללכת לישון עם קושיא
- פרטים
- קטגוריה: סיפורים ומאמרים על גדולי ישראל
- פורסם בשני, 26 אוקטובר 2020 12:42
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 451
ללכת לישון עם קושיא
& 20 שנים חלפו מהסתלקותו של הגאון המופלא רבי שמעון משה דיסקין זצוק"ל, מראשי ישיבת קול תורה ובעל 'משאת המלך', ואנו משוחחים עם תלמידו מקורבו הרב הגאון רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א, מראשי ישיבת 'משאת המלך' באלעד, לשמוע על דרכי הלימוד שהנחיל הגרש"מ זצ"ל לאלפי תלמידיו, צורת הלימוד הראויה בהיכלי הישיבות, נחיצות הבהירות בלימוד, מעלת הכתיבה, והעיקר: לא להסיח את הדעת מתורה, בכל זמן ועת!! &
הרב י. שרייבר
עשרים שנים חלפו מיום פטירתו של הגאון המופלא רבי שמעון משה דיסקין זצ"ל, בעל "משאת המלך", מראשי ישיבת קול תורה. עשרים שנים חלפו ועדיין אלפי תלמידיו מתגעגעים בגעגוע ממשי, ממתין לשמוע שוב שיעור מהרב דיסקין, לשטוח שאלה ולהתרומם מהתירוץ המבריק, להתלהב מ"וורט" שובה לב ולקבל עצה חכמה ובריאה בנפשה. עשרים שנים – ועדיין אלפי תלמידיו, אומרים וחושבים, ובעיקר מרגישים, "מי ייתן לנו תמורתו". קשה לדעת האם ה"תלמיד חכם אמיתי", כשרון היצירה וחוש ההברקה הנדיר, או שמא הלמדנות המאד מבוססת, האישיות הרכה והנעימה, או דווקא החיוך שובה הלב, האכפתיות השכלתנית שהתערבה ברגש גדול, הם אלו, כל אחד לחוד וכולם יחדיו, שהפכו את אישיותו של הגרש"מ זצ"ל לחד ומיוחד מגדולי מרביצי התורה בדורינו. לא נוכל ביריעה כה קצרה להקיף את מכלול אישיותו של הגרש"מ זצ"ל, ולכן בחרנו להתמקד בנושא ההדרכה ללימוד נכון ולחשקת התורה בקרב הצעירים, אחד הנושאים שהגרש"מ זצ"ל השקיע בו באופן מיוחד.
אנו יושבים לשיחה עם הרב הגאון רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א, מתלמידיו- מקורביו של בעל ה'משאת המלך' זצ"ל, שגם זכה להקים, יחד עם תלמידו ראש הישיבה הרב הגאון רבי נפתלי בן- זאב שליט"א, ישיבה על קברו, ישיבה לצעירים 'משאת המלך' באלעד.
"כשבאים לדבר על דרך הלימוד שהנחיל מו"ר הגרש"מ זצ"ל לתלמידיו, מן הראוי לפתוח דווקא בכך שהוא החדיר בנו, קודם כל, לאהוב את הלימוד ולשמוח בו"- אומר הרב גנוט – "היה לו וורט ידוע, שלדעתי אפיין את משנת חייו. חז"ל אומרים "ודברת בם" ולא בדברים בטלים". איזו דרשה מצינו כמותה, שדורשים שצריך לקיים את המצווה ולא להימנע ממנה?!" תמה מו"ר הגרש"מ זצ"ל ומיד תירץ – "אלא כוונת חכמינו להבהיר לנו שאנו צריכים שגם ה"דברים בטלים" שלנו יהיו בדברי תורה!"....כך הוא עצמו נהג, וכך הוא החדיר בנו בדבריו, ובעיקר בדוגמה האישית שנתן לנו, שכשאנחנו רוצים לדבר על משהו מעניין, כמובן שנדבר בלימוד. הוא היה צועד לעיתים מזומנות עם אברך שגר בשכנותו מ'עזרת תורה ל'בית ישראל'. מדובר היה במרחק של כמה עשרות מטרים בלבד, והאברך העיד שהיה יכול להוציא ספר שלם מהקושיות והתירוצים שנאמרו באותם הרגעים. הוא דיבר בלימוד בכל רגע פנוי.זכורני שבבוקר אחד קרא לי מיד בתחילת סדר א' בישיבה ואמר לי: "כל הערב הייתי טרוד בצרכי ציבור ולא היה לי זמן ללמוד, אז הלכתי לישון עם קושיא של רבי עקיבא איגר, וזה התירוץ לשאלתו, אותו תירצתי לפני שנרדמתי"... ואז הוא שטח בפני את תירוצו. שני בחורים מהישיבה ישבו יחד ליד שולחן עגול באולם השמחות, ממתינים להתחלת חופתם של אחד מחבריהם לספסל ולסטנדר. השניים ישבו ופיטפטו בעניני השעה "הבוערים", והגרש"מ ניגש אליהם, נטל כסא והתיישב. "אני רואה שאתם מפטפטים קצת. אכפת לכם לפטפט איתי גם כן?", שאל והתחיל להרצות בפניהם את הפיטפוטי-דאורייתא שלו, שאלות מקוריות על "אבני מילואים" בענין "אמירה לקידושין". כזה היה רבי "סימוניק" זצ"ל, כפי שכינוהו חבריו ואוהביו מתקופת הישיבה. במכתב שכתב, והוא נמצא אצלי, לבחור לאחר אירוסיו בשעטו"מ, 3 חודשים בדיוק לפני פטירתו, ביקש הגרש"מ זצ"ל בקשה אישית מהחתן: "מאד אשמח אם תקבע את דירתך בירושלים ותמשיך לשקוד על התורה בישיבה". ומדוע כה חשוב למרביץ תורה אדיר, הנושק את שנת ה-70, שבחור בן 21 וחצי ימשיך ללמוד ב"קול תורה"? הוא הסביר במכתב: "כי מאד יחסר לך המשא ומתן איתך בלימוד, אם לא תמשיך ללמוד איתנו"... מאד, יחסר, לו, המשא ומתן בלימוד, עם צעיר בן תשחורת, הצעיר ממנו בחמישים שנה, שרמתו וידיעותיו אינם נוגעים לקצה אפס קצהו שלו עצמו... ובכל זאת, "מאד יחסר לי איתך המשא ומתן בלימוד". כי אין דבר חשוב יותר ממשא ומתן בלימוד, ולא משנה אם מי ובאיזה גיל ורמה לימודית הוא".
"כל בחור בישיבה זוכר כיצד היה נכנס בסערה להיכל הישיבה, "חוטף" את אחד הבחורים שהכיר, ומבקש: "בוא תשמע משהו"... ה"משהו" הזה היה חידוש חדש, קושיה עמוקה או "סתם וורט על הפרשה". בשנתו האחרונה, עם דמדומי חמה ושקיעתה, ניגשתי לשאול שאלה על דברי "המאירי" ב"שניים אוחזין". "מגיע לי מזל טוב", האיר הגרש"מ פנים, "נולדו לי תאומים!".
"לא הבנתי והגרש"מ הסביר לי: "כן, נולדו לי תאומים! הוצאתי אמש לאור שני כרכים חדשים של "משאת המלך" על פסחים ועל גיטין. לא מגיע לי "מזל טוב"?!"... זאת היתה התחושה שהוא העניק לנו כל הזמן, כמה שמח ללמוד, כמה נפלא לדבר בלימוד, איך אפשר לישון בלי קושיה בראש ואם הוצאתי ספר, אז אני מרגיש, כך בפשטות, שנולד לי ילד"...
מה היה הדבר החשוב ביותר בעיני הגרש"מ זצ"ל כשהדריך את התלמידים בדרכי לימוד נכונים?
הרב גנוט: "שמעתי פעם ממרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטין שליט"א שסיפר שגיסו הגרש"מ דיסקין זצ"ל אמר לו שכשהוא מוסר שיעור עם יסודות ברורים, טובים ומובנים להפליא, הבחורים יוצאים בתחושה ש'היום לא היו חידושים בשיעור'... אך כשהוא מוסר בשיעור יסודות ורעיונות עמומים, שהוא עצמו לא שלם איתם עדיין במאת האחוזים וגם קשה לו להסביר אותם, בגלל שהדברים עוד לא מבושלים אצלו מספיק, מביעים הבחורים התפעלות אדירה ומספרים לכולם ש'הרב דיסקין חידש היום חידושים עצומים'...
"וזאת בדיוק הנקודה שמו"ר זצ"ל עמל כל- כך להשריש אותה, וכפי שכתב במכתבו המפורסם לתלמיד, בהדרכה נכונה בדרכי הלימוד, ש"עצם דרך הלימוד העיוני, עיקר יסודו הוא בהירות בהירות בהירות, כי בהירות זה יסוד הלמדנות ויסוד האדם, והדברים צריכים להיות ברורים עד כדי כך שנתפלא על מי שאינו מבין כך". שיעוריו התאפיינו בבהירות המחשבה ובהעברת דברים ברורים וחדים. בעולם הישיבות נודע הגרש"מ זצ"ל בהברקות הגאוניות שלו, שעברו עובר לסוחר בקרב הלומדים וכולם התפעלו משנינותו ומסברותיו המיוחדות, שגרמו אושר וחדוותא דשמעתתא. אך כל תלמידיו בישיבה, ששמעו ממנו שיעור יומי, שמעו בעיקר שיעור עיוני עמוק ומסודר מאד, בהיר ונהיר, שסידר את הסוגיות, שיטות הראשונים וגדולי האחרונים, בהבנה בהירה ונפלאה. כמובן שהשיעור כלל גם הברקות גאוניות תמידין כסדרן, אך בסיס השיעור עסק בהבהרת הסוגיא על בורייה".
"הגרש"מ זצ"ל אמר פעמים רבות, ואף כתב את הדברים, ואני מצטט מדבריו: "מההכרח להקדים, שבדורינו זה שרוב העולם בין בישיבות בין מחוץ לכתלי הישיבות, יש נטיה לכל מה שהוא מעומעם ומכוסה ופלאי, והדברים המופשטים מוצאים יותר מהלך מהדברים הברורים, וזה הניגוד והסתירה לבהירות המחשבה, והחובה לזכור שלימוד אינו שעשוע שכלי, אלא תכלית אחת היא, האמת וחקר האמת, ולא לנטות אחר נטיית הלב, ובמקום שנראה האמת שיש כאן גירסא או סברא בעל'בתית, אם כן אין מקום לומר 'לומדות', ואימתי אמרו שכל מה שלומדים הכל בכלל תלמוד תורה, רק כשמשתדלים לומר את האמת". ידוע שמרן הקהילות יעקב זיע"א היה לומד בכל שבת את 'אהל יהושע- משאת המלך' על התורה והגרש"מ זצ"ל סיפר לי על מכתבים שקיבל ממרן הסטייפלער זצוק"ל עם הערות ומו"מ על חידושיו. הסטייפלר זיע"א העריך מאד את הבהירות המיוחדת שלו בלימוד, וכמרביץ תורה שתורתו היתה כה בהירה- הוא דרש גם מאיתנו, תלמידיו, בהירות בלימוד"
כיצד, לדעת הגרש"מ זצ"ל, מגיעים לבהירות בלימוד?
הרב גנוט: "פשוט מאד. אל תגיד דברים שאתה עצמך לא מבין אותם. אל תסביר סברא שאין לך אפשרות להסביר אותה לעצמך. אל תנסה לדחוק בדברים לא מובנים. בסדר א' אחד שאלני הגרש"מ קושיה חמורה וביקש תשובה. חשבתי וחשבתי עד שלבסוף יצאה לה תשובה ברמה בינונית שכזאת, תירוץ דחוק. למחרת ניגשתי ושטחתי את התירוץ. הוא הסתכל עלי ותהה: "תראה, זה תירוץ זה?!?"...עניתי: "מחומר הקושיה. זה רק תירוץ מחומר הקושיה"... והוא השיב בחריפות חיננית: "אני מעדיף שתהיה למדן, מאשר שיהיה לי תירוץ על הקושיה"...
מו"ר הגרש"מ זצ"ל אמר תמיד שעלינו להתאים את שכלנו לגמרא ולמה שלימדונו הראשונים וגדולי האחרונים, ולא להתאים את הסוגיות לשכל שלנו. לכן, כך הוא סבר, אנחנו צריכים להתעסק בעיקר בדקדוק ומשמעות הלשון של הגמרא והראשונים, שהרי ברור שלשונם מדוייק, וח"ו לתלות בדבריהם בוקי סריקי, אפילו אם מדובר בסברא היפה ביותר, כי אם אתה מעיין ברשב"א והלשון שלו מוכיחה שהרשב"א לא התכוין לסברא היפה שחידשת, לא זאת משמעות לשונו, אז הסברא אינה נכונה. הגרש"מ זצ"ל אמר שקודם כל צריך להתעמק ולהתייגע בכל הכח במשמעות לשונות הגמרא והראשונים. אחרי שעמדת על כוונתם, כעת תתחיל לנסות להבין מהי הסברא בדבריהם. אם זכית להבין- אשריך. ואם לא, עליך להבין מה בדיוק לא הבנת. אל תבין רק את מה שהבנת, אלא שתבין היטב גם מה לא הבנת".
"מו"ר הגרש"מ זצ"ל הסביר שסברא טובה היא סברא שגם נער בר מצוה יכול להבינה. והוא הסביר: אין הכוונה שנער בר- מצוה מסוגל להבין מכלול שלם של יסודות עמוקים, אבל אם תחלק לו את הרעיון לפרטים, תאמר לו נקודה ועוד נקודה, כל נקודה לחוד, אזי גם בחור צעיר מסוגל להבין את הדברים. ואם לא הצלחת להסביר את הסברא המקומית שחידשת לבחור צעיר בכשרון ממוצע, כנראה הבעייה בסברא שלך ולא במי ששמע אותה ממך, כי מתברר שסברתך אינה בהירה כל צרכה".
.
תלמידיו מספרים שהגרש"מ זצ"ל החשיב מאד את נושא הכתיבה.
הרש"ב גנוט: "נכון. הוא כתב המון. לא רק את ספריו הרבים, על הש"ס, על הרמב"ם, על התורה, הערות על רבי עקיבא איגר והמנחת חינוך, מאות מכתבים בלימוד לתלמידי חכמים ועוד ועוד. אלא הוא כתב כל הערה והארה קטנה שחשב עליה, כל קושיה טובה שבחור שאל אותו. היה לו פתק בכיסו ובכל פעם שעלה לו רעיון בלימוד או שרצה לברר לעצמו משהו לאחר מכן, היה רושם אותו בקצרה. הגרש"מ היה מקליד בעצמו בכל ערב את השיעור של מחר ומוסר אותו למזכירות הישיבה לפני השיעור, כדי שיצלמו אותו ואחד הבחורים היה מחלק את הדפים בסוף השיעור. זה היה התפקיד שלי, כשלמדתי אצלו שיעור יומי, וכך היה לי את השיעור מודפס עוד לפני השיעור... אם נשים לב נראה שסגנון הכתיבה שלו, גם בספריו הרבים, הוא מאד חד, בהיר וקולע, לא 'מתמרח' מידי. כשהיה מגיע אליו תלמיד ואמר בפניו חידושי תורה שלא היו נכונים לדעתו, היה מבקש ממנו שיכתוב את הדברים על דף, ועל ידי זה מתבהר הספק, והתלמיד בעצמו רואה שהדברים לא מספיק ברורים. כי הכתיבה מסייעת מאד לבהירות המחשבה. אי אפשר לרמות את הדף... הוא מאד החשיב כתיבה של כל הערה בלימוד. לכתוב כל דבר שברור לך וכל הערה, אפילו קטנה, שהתחדשה לך. זכיתי ללמוד עימו בחברותא כמה שנים בכל יום שישי בספר 'מנחת חינוך'. הוא החשיב כל הערה והארה שהתחדשה במהלך הלימוד והיה רושם אותה בקיצור, ומכל ההערות ה'קטנות' הללו יצא לבסוף חיבור שלם על סדר ה'מנחת חינוך', אותו צירף למהדורה האחרונה של ספרו על התורה".
"אני עצמי כתבתי ספר בשם 'משנת תפילין' בבחרותי והתייעצתי איתו על המשך העיסוק והכתיבה בו, כשהדגשתי לו שאני עוסק בזה בעיקר ב'בין הזמנים', אך התלבטתי האם להדפיס ספר בגיל צעיר יחסית. הוא סיפר לי שמרן הסטייפלר זיע"א עודד מאד צעירים לכתוב ולהדפיס דברי תורה בכל מקצועות התורה, גם בגיל צעיר, ועודד אותי להדפיס. היה בחור צעיר בישיבה, מוכשר מאד, שנתפס לשטויות והבלים. הגרש"מ, שהכיר את כשרונותיו של הבחור מחד ואת המרץ והאנרגיה המתפרצת שלו מאידך, עודד אותו להדפיס קונטרס של שטיקלאך תורה בנושא צדדי, לא על הסוגיות שנלמדו בישיבה, ואף כתב לו הסכמה נפלאה לקונטרס. מאז אותו בחור פרח והתעלה מעלה מעלה וכיום הוא ראש כולל חשוב".
הגרש"מ זצ"ל החשיב את נושא שמיעת השיעורים בישיבה או שסבר שבחור צריך להיות עצמאי כמה שיותר בלימוד?
הרב גנוט: העלתם כאן נושא שמו"ר זצ"ל הרבה לדבר עליו. הוא אמר שלצעירים בכל העולם, וגם בהיכלי הישיבות הקדושות, ישנה נטייה לחפש לעצמם עצמאות ולהוכיח שהם מבוגרים. הוא כתב על זה שדבר זה "מתבטא בהגבלה שמוטלת על התלמידים הלומדים בשיעורים, לפרוש אבר ולעוף למעלה ולצאת מהכבלים של עיסוק בשיעור, היינו ההכנה לקראת השיעור, חזרה אחרי השיעור, ומו"מ בלימוד מה נאמר בשיעור, והריני רוצה להיות כבר בעל הבית לעצמי, ולהתנתק מכבלים הללו, ואדרבה להגביר את הלימוד והמחשבה העצמית, ולפתח מקוריות עצמאית. ודאי ודאי שתכונות אלו מושרשות בכל איש ואיש, וכי מי רוצה להיות עבד, טפי עדיף להיות בן חורין, אבל להכל זמן ולהכל חפץ, ובאם נסתכל עתה כמה שנים אחורנית, מובן שיש תקופה שצריך החינוך וההדרכה, שבאה רק ע"י דביקות גמורה וביטול כמעט גמור לרבותיו, הרי אין הרצון סיבה להתערטל מזה, כל כמה שלא שימשתי כל צורכי, והזורעים בדמעה ברינה יקצורו, צפה לעתיד ואל תפנה להווה, הרי הכל הוא לתכלית אחת לצאת גדול בתורה, והדרך אשר יורוך היא הקובעת, ואין סיבה שבגלל שאתה אדון לעצמך וגופך ברשותך, שעי"ז ח"ו תנשל מארצות החיים האמיתיים, ושאל זקינך ויגידו לך". היה זמן ששקלתי בדעתי כבחור בתחילת ה'קיבוץ' לעבור ללמוד בפוניבז' והתייעצתי איתו על הענין. הוא אמר לי: "אתה יכול לעבור, אבל בתנאי שאתה מבטיח לי בהבטחה גמורה שאתה מדבר בלימוד באופן קבוע עם גיסי ר' גרשון (= מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטין שליט"א) ועם ר' בערל (=הגאון הגדול רב"ד פוברסקי שליט"א). בחור צעיר חייב שיהיה לו קשר לימודי קבוע עם הרמי"ם, ובפוניבז', בגלל הכמות הגדולה של הבחורים, קשה, למי שלא מתאמץ, לדבר בקביעות בלימוד עם הרמי"ם. אם אתה מבטיח לי שתדבר בקביעות בלימוד עם ר' גרשון ור' בערל, אתה יכול לעבור"...
מדוע כה אהבו לדבר דווקא איתו בלימוד?
הרב גנוט: "באחד הימים שח לי הגרש"מ זצ"ל שאם בחור מגיע אליו ושוטח שתי סברות שחידש, "אך אני לא מסכים לשני הסברות, אז אני לא מסכים איתו לסברא הפחות טובה מבין שתיהם, כדי שהוא לא יישבר וימשיך להגיע אלי לדבר בלימוד. כי הרי אם אפרוך לו מיד את כל החידושים שלו, הוא ייפגע בנפשו ויפסיק בכלל להגיע ולשאול. אז מה הרווחתי? ככה אוביל אותו לאט לאט בדרך הנכונה, עד שלבסוף הוא יפסיק להגיד סברות לא נכונות"... הנה מרביץ תורה גאון עצום, שאישיותו ואצילות נפשו הביאה אותו להחמיא גם על סברא פחות ישרה, רק כדי שהבחור ימשיך ויגיע לדבר איתו בלימוד, וכך, אט אט, הוא כבר יישר את סברותיו. הגרש"מ ידע להעניק לכל בחור תחושה נפלאה, הוא קרא לכל תלמידיו בשם "חברים שלי" וכשהיתה לו קושיא, הוא לא היסס לקרוא לבחור צעיר ולשטוח בפניו את הקושיא, אולי הבחור יתרץ אותה היטב. כמובן שאהבו לדבר איתו בלימוד בגלל התשובות החדות והבהירות שלו, הסברות המשובחות וישרות המחשבה, אבל ללא ספק, אהבו גם את הנעימות הגדולה שלו".
מה היתה דעת הגרש"מ זצ"ל על לימוד עיוני איטי, בו הבחורים מספיקים בקושי רק כמה דפים ב'זמן'?
הרש"ב גנוט: "ידוע שמרן רבינו האבי עזרי זיע"א עורר פעמים רבות על חשיבות ההספק העיוני וכך היתה דעתו של הגרש"מ זצ"ל. הוא היה נחרץ מאד בענין. תמיד היה אומר: "אם התעכבת הרבה על הסוגיא הזאת, הרווחת עוד שני רבי עקיבא איגר, אבל הפסדת עוד כמה תוספותי'ם בסוגיא הבאה, אליה לא תגיע"... הגרש"מ זצ"ל היה מעריץ מושבע, אם מותר לי להתבטא כך, של מרן הגרעק"א זי"ע, יגע רבות על דבריו ופירסם מאות חידושי תורה בתורת הגרעק"א. אך לא על חשבון התוספותי'ם בסוגיות הבאות...".
"באגרת שכתב לתלמיד על דרך הלימוד הרצויה, הוא מסביר זאת בלשונו הבהירה והחדה, כך: " הנה בכל מצוה ומצוה, המנחת חינוך הביא את רוב הבעיות היסודיות, ועל הפרטים כתב "לכשאפנה אשנה" וכו'. ומובן שאף דרך למודינו צריך להיות שמראש נברר את היסודות המוקדמים, ורק אח"כ אפשר לדון בפרטים, אבל יש חילוק בין לעמוד ללברר. וצריך לדעת בערך עצמינו לא למעט ולא לרבות, וא"א שבדבר שהחליטו בזה גדולי האחרונים כולם בשיטה אחת, שאף אני אאזור חלציו להגיע מעצמי להחלטה בנושא, כי פעמים רבות אין זה לפי כוחותי, ואני שעדיין צעיר לימים וצעיר בדעת, אין עדיין בהשגתי לקבוע בזאת, ועל כן אענה אמן על מה שקבעו הם, ומ"מ אין הסיבה שהיות והקדמה זו חשובה לכל הנושא, אף עלי להגיע להכרעה בזה מדעת עצמי, וכללו של דבר, פעמים שביטולו של דבר זהו קיומו, אף שיש עי"ז לפעמים ביטול מעמקות, שיתכן ומ"מ הייתי מגיע לזה, אבל עלי לוותר לטובת הרוב, ולטובת כשרונותי שלא יסתבכו ולא יטושטש מידת המשקל השכל הישר והבהירות".
הוא סבר שכשלומדים בקיאות, אפשר לדלג על דברים מוקשים, אפילו על תוספות קשה, והוא מסביר זאת כך: "כי יש לקחת בחשבון כי הזמן קצוב, ובאם לא נוותר על ראשון כאן, נפסיד הרבה במקום אחר, ובמה עדיף דף בפרק ראשון והראשונים, מפרק אחרון וראשונים... ויש לקחת בחשבון על הסך הכל, אף אם ימצא שעי"ז דלגנו על ידיעה חשובה, הרי במקומה רכשנו ידיעות חשובות אחרות".
סיפר לי השבוע ידידי הרב הגאון רבי בנימין רבינוביץ תאומים שליט"א, משגיח ישיבת 'אורחות מאיר' בירושלים, שבאחד הימים, חודש וחצי לאחר התחלת ה'זמן', שאלו הגרש"מ זצ"ל היכן הוא אוחז והרב רבינוביץ' הראה לו שהוא בדף ב' ע"ב. חייך הגרש"מ ואמר לו: "אז אשמח לראות את קלסר החידושים שלך... הרי אם אתה כבר לומד חודש וחצי רק דף אחד, ברור שכתבת כבר עשרות שטיקלאך תורה. אז היכן הם"...
"באחד מסיומי המסכתות שנערכו בוועד שלי בישיבה, דיבר הגרש"מ זצ"ל ואמר: "כתוב בפסוק "לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם". לכאורה ראוי היה לומר "ראה דרכיה ותהיה זריז". מה הקשר בין זריזות הנמלה לחכמה? אלא בהכרח שהמזדרז בלימודו ולא מתעכב כל כך הרבה באותו דף- גמרא- הוא חכם"...
מה ההדרכה החשובה ביותר שהנחיל הגרש"מ זצ"ל לתלמידיו הרבים?
הרב גנוט: "... את הנושא בו פתחתי בדברי, לעסוק בדברי תורה כל הזמן. ללכת לישון ולצאת מהבית עם קושיא בראש. הוא היה אומר שתפקידנו לא ללמוד תורה מתוך לחץ של קיום מצוות עשה של תלמוד- תורה, אלא גם בגלל שללמוד ולדבר בלימוד- זה הדבר המאושר ביותר עלי אדמות. הוא תמיד היה אומר שלא ניקח איתנו לדרך קושיא שלא נצליח לתרצה, אלא אדרבה, שאלה שיש בה צדדים לכאן ולכאן, כזאת שתפרה ותעסיק את המחשבה שלנו. הגרש"מ עצמו הוציא לאור כמה כרכים של הערות והארות כאלה, שהתחדשו לו בדרכים, בשעות לא שעות ולפני השינה. זה לכאורה דבר קטן, שאפשר לעמוד בו, אך הנסיון מוכיח שתפיסת המחשבה בדברי תורה, משנה את כל האישיות שלנו".
(פורסם במוסף שבת קודש יתד נאמן, ערש"ק בלק התשע"ט)