שעת לילה מאוחרת, מרן הרש"ש הקדוש, רבי שלום שרעבי זצוק"ל, יושב מוצנף על הקרקע הלחה מטל של רחבת הכותל המערבי,וקולו חודר ובוקע,מתפשט והולך,

חודר הוא גם אל חלונותיהם המחופים וילונות משי של השליטים הערבים בירושלים,הנמים את שנתם בנעימים.

 

 

המופתי של ירושלים מתרגז,קם ממיתתו במהירות "מיהו היהודי החצוף?בן מוות הוא!איך הוא מעז להפר את מנוחת הליל ושנת הנכבדים?!"

המופתי פותח את חלונו וצועק אל הרש"ש :"הס ! יהוד ! ולא, דמך בראשך !"

אך נפשו של הרש"ש נמצאת בגבהיי מרומים והוא בכלל לא שומע...

 

המופתי שאינו מבין את קדושתו של מר"ן מתרגז והולך וכבר מכין במוחו תכנית לפגוע בו.

כבר למחרת בעוד מר"ן הרש"ש הלך יחידי אל הכותל נשלחו לחסלו בריונים ענקים חמושים באלות וסכינים.

אך שוד ושבר,שוב באמצע הלילה תפילותיו ותחנוניו של מר"ן שוב נשמעים ברחבת הכותל...

המופתי לא מבין ....האם הוא חולם???

 

 

"הבריונים האלו,בני בליעל,סוררים...." "לא יכולים לגמור את הסיפור עם יהודון פשוט ולא חמוש?""

 

בבוקר יצא המופתי יחד עם חבר מרעיו אל מקום המארב המתוכנן ולעיניהם מתגלה מחזה מעורר חלחלה...

שני הבריונים על כלי נישקם ניצבים כנציבי מלח קפואים !

 

"מה אירע לכם ?" שואל המופתי,אך הבריונים אינם יכולים לדבר או להזיז איבר...פחד גדול נפל על הכנופיה.

 

מהר חשו  הערבים אל בית המדרש של הרש"ש הקדוש. המופתי פנה ישר אל הרב וכרע ברך : "יא סידי{אדוני}! תעזור לנו, הבנו שאיש קדוש אתה!"

הרש"ש הקדוש פנה אל הסימטה בה רצו לפגוע בו והתפלל לרפואת הבריונים. אח"כ הלך אל הכותל שוב. כבר בדרך חזרה ראה את הבריונים רצים אליו בהתרגשות ומנשקים את רגליו.