מאמרים
רעיונות לפרשת תולדות
- פרטים
- קטגוריה: פרשת תולדות
- פורסם בשני, 26 אוקטובר 2020 01:27
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 384
הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
מראשי ישיבת אור התורה
אלעד
רעיונות לפרשת תולדות
שיעורי גדלות ודעת בבני נח
נאמר בפרשתנו: וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים (כה,כז). וברש"י: כל זמן שהיו קטנים לא היו נכרים במעשיהם ואין אדם מדקדק בהם מה טיבם, כיון שנעשו בני שלש עשרה שנה זה פירש לבתי מדרשות וזה פירש לעבודה זרה. וצ"ע לד' החת"ס (יו"ד סי' קפד) דכיון דלא ניתנו שיעורים לבן נח, אזי גדלותם אינה תלויה בשנים אלא בדעת, א"כ מנ"ל דהכוונה לגיל י"ג ולא ש'ויגדלו הנערים' הכוונה לגיל שהגיעו לכלל דעת. וכן הקשה בס' להורות נתן. ומו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א כתב לי בזה: האבות נהגו כישראל.
והנראה בזה דהנה קבע רחמנא את גיל י"ג משום שהוא אכן הזמן בו מקבלים דעת בד"כ. וממילא הגם שבדיני נפשות וכו' וכו' עלינו לבדוק בב"נ כל אדם לגופו, אך לבגרות מגיעים בממוצע בגיל י"ג, וזהו הזמן בו האנשים הסובבים דיקדקו מה טיבם ונתנו את ליבם לכך שיעקב פירש לביהמ"ד ואחיו לבתי ע"ז.
שלוחי מצוה
נאמר בפרשתנו: וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת (כז, ד).ויש שהעירו (ראה בס' מרפסן איגרי, ובקובץ תבונות תולדות התשע"ד במאמרו של הרב גמליאל הכהן רבינוביץ') שהרי שלוחי מצוה אינם ניזוקים וא"כ כיצד הפסיד עשו את הברכות, מאחר שהלך לקיים מצות כיבוד אב להביא לו מטעמים. ויש להטעים השאלה, שהגם דל"ש בזה 'נזק', כי הרי עשו לא ניזוק, אלא רק לא השתכר בהברכות, אכתי סו"ס שומר מצוה לא ידע רע ולא מובן מדוע התאמצותו לקיום רצון אביו בהבאת המטעמים, גרמה שיעקב בא תחתיו.
והנה בפשטות הדבר יבואר עפמש"כ התרגום יונתן, שבסו"ד הביא עשו כלב לאביו, וא"כ התגלה שכלל לא רצה לכבדו.
ואולם נראה בזה יותר, דהנה הרמב"ן, וכן מהר"י ערמאה בס' העקידה ביאר בארוכה, שכדי לברך אדם צריכים להיות מקושרים אליו בקשר נפשי, ויצחק לא היה קשור בקשר נפשי לעשו ולכן ביקשו שיביא לו מטעמים, כדי שעי"כ יתחייב בהכרת טובה ויתקשר אליו וכך יוכל לברכו והברכות יתקיימו. נמצא שכשיצחק ביקש מעשו שיביא לו מטעמים, לא היה בכך תועלת אישית ליצחק, שהיה עשיר מופלג ובעדרו היו גדיים רבים ולא הוצרך לצייד של עשו. אלא סבר שאינו יכול לברך את עשו ללא שעשו יטרח בעבורו. וא"כ לא היה בכך מצות כיבוד אב, אלא רק הכשר הכרחי לקבלת הברכה. (ודומה הדבר לבן שמבקש שאביו יחתום לו על מסמך, והאב מבקש שיביא לו עט כדי לחתום, שאין בהבאת העט משום כיבוד אב, אלא רק מילוי רצון הבן עצמו).
קנין כסף ושבועה בישראל מומר
נאמר בפרשה: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב (כה, לג). ונראה בהא דיעקב ביקש מעשו להשבע לו על מכירת הבכורה, ולא הסתפק בנתינת הלחם ונזיד העדשים, שהם קנין כסף, נראה דסבר יעקב שלעשו -בנו של יצחק- יש דין ישראל, וכקידושין יח,א דעשו ישראל מומר היה, ולכן אינו קונה בקנין כסף, ולו מדרבנן, ולכן ביקש ממנו שיישבע לו. ובזה נביא את דברי הרמב"ן (נדרים פה,א) שכאשר אדם נשבע שלא ישתמש בחפץ זה לעולם, הרי הוא נחשב להפקר. ולכן רצה יעקב שיישבע לו על כך וממילא תופקר הבכורה וממילא יזכה בה הוא, כאחיו היחיד. ופיטפוטי דאורייתא טבין.
טענת מקח טעות במכירת הבכורה
נאמר בפרשתנו: וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה: עי' בב"ר (סג יד) שישב עם כת פריצים וביזה וצחק מהבכורה. והנה בספרים האריכו שמחשבותיו של עשו היו כמחשבת אבות ורק גופו היה בהמי. ולפי"ז נראה לפרש שעשו חשק בבכורה ומשו"ה ביזה אותה בכוונה וזלזל בה, כדי שבשעה שירצה ליטלה ע"פ דין מיד יעקב, יוכל לטעון שלא ידע את סגולותיה ומעלותיה של הבכורה ויהיה זה מקח טעות.
וכן כתיב לאחר נתינת הברכות ליעקב "את בכורתי לקח" (כז, לח), ולכאורה לשון "לקח" אינו מובן, שהרי מכר לו את הבכורה כדת וכדין. אך להנ"ל יתבאר, שאחר שראה עשו שמעלות הבכורה מקנים לבכור ברכות כה חשובות אמר רכל המקח היה מקח טעות שהרי הוא עצמו גילה בשער בת רבים שלדידו הבכורה אינה שווה מאומה.