פרטים

קטגוריה: פרשת נשא

פורסם בחמישי, 20 מאי 2021 17:17

נכתב על ידי Super User

כניסות: 592

ב"ה

דבר החסידות – פרשת נשא  (עיוני)

לעילוי נשמת ש"ב הרה"ח ר' מרדכי בנימין ז"ל בן – יבלחט"א – ר' יוחנן שי' רובינשטיין שעלה בסערה השמיימה בכניסת חג מתן תורתנו, בחנוכת ביהמ"ד קרלין סטולין בירושלים עיה"ק ת.נ.צ.ב.ה. ולרפואתם השלמה והקרובה של כל הפצועים יבלחט"א, הן של מבצע "שומר החומות" הן מאסון מירון והן מאסון הנ"ל. וה' ירפא לבב עמו ויחיש גאולתנו ופדות נפשנו עוד בחודש סיון תהא שנת פלאות אראנו, ותיכף ומיד ממש!

מדוע לא הסתפר הרוגוצ'ובי?

הגאון הרוגוצ'ובי, רבי יוסף רוזין, כידוע לא היה מסתפר [ראה תמונות]. סיבות שונות ומשונות* נאמרו על כך במרוצת השנים.

בקרב חסידי חב"ד ישנה מסורת, שבילדותו, בהיותו כבן שש, לקחו אביו לליובאוויטש והם נכנסו ל'יחידות' אצל כ"ק אדמו"ר הצמח צדק [=רבי מנחם מענדל, דור שלישי לנשיאי חב"ד].

ובהזדמנות זו הורה לו הצ"צ ללמוד מסכת נזיר, ומזה הבין שעליו לנהוג בנזירות.

אולם, יש לסייג, שלא היתה זו נזירות שלימה מבחינה הלכתית, כי בענינים מסויימים לא נהג בנזירות, כגון שהיה אוכל ענבים.

 (ע"פ ספר 'הרוגוצ'ובי', לר' יאיר בורוכוב. אשמח אם מי מהקוראים הנכבדים יוכל לאשר נוסח הסיפור/ למצוא לו מקור קדום יותר)

*) הסיבות הנפוצות: 1. משום ביטול תורה בזמן התספורת, כי צריך להסיר את כיסוי הראש. 2. שערות הם מותרי הדינים והרוגוצ'ובר היה בדרגה כזו שמותרי דינים שלו היו במעלה שלא צריכים תיקון בתספורת. 3. מצד עוצם ה'מוחין' שלו נמשך חיות גם בשערותיו והיה כואב לו אילו היו חותכים אותם. 4. שהיה קושר את שער ראשו למסמר על הקיר מאחורי כסאו, כדי שלא ירדם בעת לימודו בלילה. 5. משום שסבל מפצעים בראשו ולכן לא יכל להסתפר (חלקם הובאו בספר 'הרוגוצ'ובי' הנ"ל).

~~~

'הדרן' על מסכת נזיר

שנינו בסוף נזיר:

"נזיר היה שמואל כדברי רבי נהוראי, שנאמר (ש"א א, יא) "ומורה לא יעלה על ראשו"; נאמר בשמשון "ומורה" ונאמר בשמואל "ומורה" – מה מורה האמורה בשמשון נזיר אף מורה האמורה בשמואל נזיר. אמר רבי יוסי והלוא אין מורה אלא של בשר ודם . . א"ל ר' נהוראי...".

אחר כך ממשיכה הגמרא:

"אמר ליה רב לחייא בריה חטוף ובריך . . למימרא דמברך עדיף והתניא רבי יוסי אומר גדול העונה אמן יותר מן המברך ואמר לו רבי נהוראי השמים כך הוא? . . תנאי היא דתניא אחד המברך ואחד העונה אמן במשמע, אלא שממהרין למברך תחלה".

והגמרא מסיימת:

"אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר "וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך" [אל תקרי בניך אלא בוניך – הגהת הב"ח]".

וצריך להבין:

א)    איך יכול רבי נהוראי ללמוד מנזירות שמשון לשמואל, הרי שמשון לא היה נזיר גמור, רק הופרש מיין ומתגלחת והותר להטמא למתים (נזיר יד, א), משא"כ "שמואל הרמתי נזיר עולם היה" (רמב"ם הל' נזירות פ"ג הט"ז), ואיך אפשר להשוות את שמואל לשמשון?

ב)    מה הקשר של מאמר הגמרא "גדול העונה אמן יותר מן המברך וכו'" למשנתנו בסוף נזיר*, לכאורה זה נושא שקשור לברכות, וזה אכן מופיע במס' ברכות (נג, סע"ב)?

ג) ביותר אינו מובן סיום המסכת: "אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם..." שלכאורה אין לו שייכות לא עם המשנה ולא עם הגמרא?**

כדי להבין כל הנ"ל, יש להקדים את קושיית הרד"ק (ש"א א, יא):

כיצד הפך שמואל לנזיר, הרי כאשר אמו חנה נדרה טרם היה שמואל בעולם והנדר לא חל על דבר שלא בא לעולם, ובכלל, הלכה היא (נזיר כח, ב) ש"האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר"?

[ואין לומר שאלקנה גם נדר את הנדר (ואחרי שבא שמואל לעולם) – כי איך יתכן שהפסוק מספר על נדר חנה שלא הפך את שמואל לנזיר ומדלג על העיקר, נדר אלקנה?

גם אין לתרץ שאלקנה קיים את הנדר של חנה, כי נדרה בכלל לא חל מאחר ששמואל לא נוצר עדיין, וגם אילו שמואל כבר היה חי – קיום הבעל רק יכול לחייב את אשתו לקיים נדרה, אבל לא לפעול דבר חדש (להדיר הבן) שאין בכח האשה לעשותו]

על דרך זה ניתן להקשות בקשר לשמשון – איך הוא הפך לנזיר (אפילו חלקי) על פי אמו או על פי מלאך? וגם כאן אי אפשר לומר שאביו ג"כ הדירו בנזירות, כי מפורש ברמב"ם (שם) "שהרי לא נדר בנזיר, רק המלאך הפרישו מן הטומאה"!?

אלא העניין יובן ע"פ דוגמא מהלכות גירות:

איתא בגמרא (כתובות יא, א. וכן נפסק בשו"ע יו"ד סרס"ח ס"ז) "גר קטן מטבילין אותו על דעת בי"ד" (או שמתגייר יחד עם אביו) – ואז הדין הוא: "הגדילו יכולין למחות, וכיון שהגדילו שעה אחת ולא מיחו שוב אינם יכולין למחות".

כלומר, הגיור של הילד הזה בקטנותו – אין לו שום תוקף מצד עצמו (כי הוא יכול לבטל את זה במחי יד), אבל אם בגיל בר-מצווה הוא לא מוחה – אז הוא נהיה קדוש בקדושת ישראל למפרע, כלומר: הוא לא צריך עוה"פ טבילה אלא מספיק מעשה הגירות (של בי"ד או של אביו) בקטנותו.

ומעין זה בנדון דידן:

ציווי המלאך "ומורה לא יעלה על ראשו כי נזיר אלקים יהיה הנער מן הבטן" לא יכל לפעול קדושת נזירות על שמשון, כמו"כ נדרה של חנה "ומורה לא יעלה על ראשו" לא יכל להחיל נזירות על שמואל (כמבואר לעיל) – אבל ברגע ששמשון ושמואל נעשו גדולים ולא מיחו, כי המשיכו בהנהגת הנזירות – הרי זה פעל עליהם קדושת נזירות למפרע [אצל שמשון איסור יין ותגלחת, ואצל שמואל: "נזיר עולם"].

ומעתה מיושבים כל הקושיות:

 א)    מה שלמד רבי נהוראי מנזירות שמשון לשמואל, היא לא על סוג הנזירות, אלא את העיקרון הזה שברגע שהם נעשו גדולים ולא מיחו חלה עליהם קדושת הנזירות למפרע, למרות שמי שהדיר אותם (המלאך/האמא) לא היה לו תוקף להחיל אותה עליהם בשעתו.

ב)    ועל כך מביאה הגמרא רעיון דומה ממאמר "גדול העונה אמן יותר מן המברך וכו'" – כי גם שם למרות שעיקר העניין היא הברכה – הרי ההסכמה שלאחר מכן (עניית אמן) גדולה ממנה ופועלת יותר, על דרך הסכמת הגדול לנזירות המלאך/אמו.

ג) ולאחר מכן מסיימת הגמרא: "אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם..." שיש לדייק בלשון תלמידי חכמים ולא חכמים עצמם – כי חכמים הם בד"כ בעלי המשנה ("שנו חכמים בלשון המשנה" – אבות פ"ו), ודווקא אלה שלמדו מהם ושקלו וטרו בטעמי ההלכות הם אלה המרבים שלום בעולם***, בדוגמא לעונה אמן שגדול יותר מן המברך.

שבת שלום!

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק יח, נשא (וסיום מס' נזיר) שיחה ג (עמ' 63 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 69 ואילך). הרעיון לעיבוד מדרשת הרב זלמן קפלן, בביהכנ"ס "היכל מנחם מענדל", מרום כנען פעיה"ק צפת, לפני שנתיים. וכדאי לכל מבקש ה' ללמוד ה'הדרן' בעיון הראוי עם כל ההערות וישבע בצחצחות נפשו, כי במסגרת תקציר זה נגענו רק באפס קצהו.

______________

*)  בהגהות יעבץ (לסוף נזיר) מבאר שהגמרא רוצה להביא עוד מאמר של רבי נהוראי (שמועטות השמועות שלו בש"ס). אבל קשה כי:  א) הגמרא לא מתחילה בדברי ר' יוסי ור' נהוראי אלא בהקדמה "א"ל רב לחייא בריה...".  ב) רב (שבו מתחילים) אף חולק על ר' נהוראי ור' יוסי.  ג) במשנתנו חולק ר' יוסי על ר' נהוראי, ואילו כאן מסכים איתו רבי יוסי!

**)  ואם הכוונה בכדי לסיים בטוב (כמ"ש בתוס' סוף נדה) – עדיין צריך להיות לו איזו שייכות לעניין הקודם (ראה חדא"ג נדה שם). ומלבד זאת, הרי העניין שלפניו ג"כ מסיים בדבר טוב – עניין של ברכה (חדא"ג כאן. וראה מה שכ' ע"ד הדרוש (גם על הקשר דגדול העונה אמן יותר כו' להמשנה), וכן בעוד כמה ספרים).

***)  ע"ד דברי הגמרא (סוטה כב, א) "התנאים מבלי עולם . . שמורין הלכה מתוך משנתן", כי מכיון שטעמי ההלכות אינם בשלמות עלולים לדמות דבר שאינו דומה ויכולה לצאת הוראת טעות, וכמרז"ל (חגיגה י, א. וראה פירש"י שם) "אין שלום . . זה הפורש מתלמוד למשנה".

-

• דבר החסידות
• הרב אברהם חיים זילבר
• פרשת נשא

• קודם
• הבא