Shabbat
השפעת ההורים על ילדיהם
- פרטים
- קטגוריה: מאמרי הרב הגאון רבי אליעזר הכהן פישר שליט"א
- פורסם בשלישי, 07 דצמבר 2021 16:10
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 439
הרב הגאון רבי אליעזר הכהן פישר שליט"א
מחבר הספרים 'עוד אבשלום חי', האיצטגנינות באספקלריה של תורה, ועוד
השפעת ההורים על ילדיהם
נאמר במשנה (עדויות פרק ב משנה ט):
"הוא היה אומר: האב זוכה לבן בנוי ובכח ובעושר ובחכמה ובשנים ובמספר הדורות לפניו, והוא הקץ, שנאמר (ישעיה מ"א) קורא הדורות מראש אף על פי שנאמר (בראשית טו) ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ונאמר (בראשית טו) ודור רביעי ישובו הנה:
וכן איתא במשנת רבי אליעזר (פרשה ה עמוד 92):
"ר' עקיבה אומ', האב זוכה לבנו בנואי, בכח, בעושר, בחכמה, בבנים. בנואי מנין, שנאמר ["יראה אל עבדיך פעלך] והדרך אל בניהם". בכוח מנין, שנאמר "גבור בארץ יהיה זרעו". בעושר מנין, [שנאמר] "נער הייתי גם זקנתי לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם". "נער הייתי", מימות אדם. "גם זקנתי", עד ימות המשיח. לא ראיתי שעזב הקדוש ברוך הוא את הצדיק", עכ"ל.
רבי עובדיה מברטנורא (עדויות שם) ביאר:
"האב זוכה לבן וכו' - לפי שקרוב טבע הבן להיות דומה לטבע האב, והנוי והכח והחכמה והשנים אדם זוכה בהן מתחלת יצירתו כפי טבעו, והעושר אדם מורישו לבנו. וחכמה דאמרינן הכא, היא הסברא הישרה, והיא באדם כפי טבעו. והשנים, אריכות הימים. ולי נראה, שאם אדם זוכה הויין ליה בנים נאים בעלי כח בעלי חכמה עשירים ומאריכי ימים. ובמספר הדורות לפניו - פעמים שהקב"ה מבטיח לאב לעשות טובה לזרעו לדור שלישי או לדור רביעי, והאב זכה לאותו הדור שתבוא להם אותה הטובה. הוא הקץ - שקצב הקב"ה לאותו דבר שיהיה לזמן פלוני ולדור פלוני. כמו "ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, ודור רביעי ישובו הנה", הרי מספר הדורות שהוא דור רביעי הוא הקץ של ארבע מאות שנה", עכ"ל .
והרמב"ם (פיהמ"ש עדויות שם) ביאר:
"נואי, היופי. ושנים, ימי חייו, והוא שיהו ימיו חייו קרובים לימי חיי אבותיו, לפי שכאשר הוא קרוב לו במזגו, הרי ימי חייו יהיו קרובים לו בלי ספק, וכל הדברים האלו כך הם על הרוב, וכן רוב הענינים הטבעיים אינם אלא על הרוב. וכן על הרוב שאם היה האדם בעל ממון מורישו לבנו ויהיה מתענג הבן בממון אביו. וכן אם היה בעל חכמה מלמד את בנו ויגע בו על הרוב. ובתוספתא חכמים חולקים על ר' עקיבה שאין האב זוכה לבן בחמשה דברים אלא עד הפרק שעדיין לא הגיע לעונת חיוב מצות, אבל משהגיע לפרק אם הוא צדיק זוכה לעצמו, ואם לאו אין אביו זוכה לו. ובמספר דורות לפניו הוא הקץ, כלומר שזמן הקץ חוזר למספר התולדות נוסף למנין השנים כך שנגזר מלפניו יתעלה שאחר כך וכך אנשים אחד מוליד את השני, יהיה הדבר אשר הבטיח בו, וכמו שלמד מן הקץ שנתן ה' לאברהם אף על פי שהוא מספר שנים ארבע מאות שנה החזירו למנין האנשים ואמר ודור רביעי ישובו הנה, וכך היה, לפי שקהת מיורדי מצרים, ומשה מיוצאי מצרים, ובני משה נכנסו לארץ אשר ירד ממנה קהת והם דור רביעי לקהת, לפי שמה שאמר יתעלה ודור רביעי ישובו הנה אינו מתחיל אלא מזמן שיצאו מארץ ישראל כלומר ירידתם למצרים שנ' ישובו הנה, כאלו אמר מזמן שיצאו מן הארץ הזו עד ארבעה דורות ישובו אליה.
והתפארת ישראל כתב:
"האב זוכה לבן. ר"ל מזכה לבנו. [נ"ל שהוא כמו זכין לאדם (גיטין די"א ב'). דר"ל מזכין. וטעמא נ"ל משום דכל מזכה הוא ג"כ זוכה. שנהנה שיקבל זה המתנה ממנו. דאי לאו דעביד ליה נייח נפשיה. לאו הוה יהיב ליה מתנה (כמגילה כו, ב) וכ"ש הכא שייך לשון זוכה טפי שגם האב בעצמו זוכה בזה. אלא שמזכה גם להבן... ובשנים. שיאריך ימים כמותו. דעל פי הרוב קרוב הבן בטבעו להאב באלו הדברים. (מיהו בתוספתא משמע דע"י שהאב צדיק, מזכה להבן בדברים הללו]", עכ"ל .
ואלו דברי המהר"ל ז"ל בספר חדושי אגדות (ח"ד, מסכת עדיות):
"הוא היה אומר האב זוכה לבנו וכו'. בא לומר, כי לפי הראוי שיהיה דומה התולדה למי שיצא ממנו. ודבר זה מוסכם מפי הכל, שהתולדה דומה לאב ואי אפשר שיהיה בענין אחר, ואם נמצא תולדה שאינה דומה לאב הוא בשביל סבה כמו שמבואר במקומו. ולפיכך האב זוכה לבן בחמשה דברים, אשר הם עצם האדם. כי עצם האדם הוא צלמו כי יש לכל אחד ואחד צלם מיוחד, והשני נפשו, והשלישי ממונו שאף ממונו שייך לאדם, מפני שבו תלויה חיותו, עד שאמרו (ברכות סא, ב) יש אדם חביב עליו ממונו מגופו, ואחר כך שכלו שהוא עצמו, ואחר כך גופו. וכל אלו דברים ידועים שהם עצמו של אדם, כנגד צלמו אמר הנוי שהוא הצלם בעצמו, וכנגד נפשו אמר והכח הוא מן הנפש, וכנגד ממונו אמר העושר, וכנגד שכלו אמר החכמה, וכנגד המשך מציאות גופו בעולם אמר בשנים. ומה שאמר ומספר (שני) הדורות לפניו, פירושו שהאדם סדר הש"י לפניו כמו מלך שמסדר עמו לפניו, וזהו דכתיב קורא הדורות מראש והאב זוכה לבן שיהיה דור הבן כמו דור האב ובזה יהיה לו חיים ארוכים. שאע"ג שאמר הכתךוב ארבע מאות שנה יהיו בארץ לא להם, מ"מ תולה ג"כ בדורות שנאמר ודור רביעי ישובו הנה והאב זוכה זה לבן שיהיה דורות הבן כמו דור האב הדורות מעטים", עכ"ל ועיש"ע.
ובמדרש תנחומא (פרשת תולדות סימן ז) איתא:
"כך שנו רבותינו: האב זוכה לבן בחמשה דברים, בנוי בכח בעושר בחכמה ובשנים, בנו מנין, שהיה יצחק נאה כיוסף, כתיב ביוסף ויהי יוסף יפה תואר (בראשית לט ו), וכשהלך אצל אחיו אמרו הנה בעל החלומות הלזה בא (בראשית לז, יט), ונאמר ביצחק מי האיש הלזה וגו' (שם כד, סה), שהיה יצחק נאה כיוסף, מנין שהיה יצחק גבור בכח, ראה כמה בארות חפר, שנאמר וישב יצחק ויחפור וגו' (שם כו, יח), ויחפרו עבדי יצחק וגו' (שם כו, יט), ויחפרו באר אחרת וגו' (שם כא), ויעתק משם ויחפור (שם כב), ראה גבורה שהיה בידו, בעושר מנין, שנאמר ויגדל האיש וגו' (שם כו, יג), ואומר ויהי לו מקנה צאן וגו' (שם יד), בחכמה מנין, שאמר לאביו הנה האש והעצים וגו' (שם כב, ז), ובשנים [מנין], שהיה בן ק"פ שנה, ואברהם בן קע"ה, בשביל חמשת הדברים הללו (שזכה בהן), נוספו לו ה' שנים יותר מאביו, לכך נאמר יראה אל עבדיך פעלך וגו' (תהלים צ, טז), כל מי שיש לו זכות זוכה בה' דברים הללו, וכל מי שאין לו זכות אינו זוכה ונוטל כנגדן ה' פורעניות, ומי היה זה יואב, שנאמר יחולו על ראש יואב ובנו, [ואל יכרת איש מבית יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם] (שמואל ב' ג, כט), זב כנגד הכח, מי שהוא זב אין חלש ממנו, מצורע כנגד הנוי, מי שהוא מצורע אפילו בחור אין כעור ממנו, ומחזיק בפלך כנגד העושר שהוא [כאשה עניה] שאם אינה טוה בפשתן אין לה מנין לאכול, וחסר לחם כנגד החכמה, שנאמר לכו לחמו בלחמי (משלי ט, ה), ונופל בחרב כנגד השנים, מי שהוא חוטא לוקה בהם, אבל מי שהוא זוכה נוטל כיצחק, ודוד מקלס תחת אבותיך יהיו בניך (תהלים מה, יז)", עכ"ל. וכן איתא בילקוט שמעוני (שמואל ב רמז קמז) . וע"ע בדברי הרמ"ע מפאנו בס' עשרה מאמרות (מאמר חיקור דין ח"ב פכ"ח) .
- השפעת האם על ילדיה
כתב ההון עשיר (מסכת אבות פרק ה):
"אבות מתחיל במם ומסיים באלף, היינו אם, מפני שזאת המסכתא מדברת בדברי מוסר ודרך ארץ והנהגות טובות אשר ינהוג אדם, ודברים הללו לא יטה טבע הבן עליהם אם לא בכח האב, כדתנן (עדיות פ"ב מ"ט) האב זוכה לבן בנוי בכח וכו'. ואף האם גורמת להרע או להטיב, כי כן הזהירו ז"ל (פסחים מט א) לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת ת"ח ולא ישא בת עם הארץ. וכן כתיב (משלי א, ח) שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. משום הכי המסכתא נקראת אבות, ושני קצותיה הם אם. ועוד יש רמז למאי דקי"ל דאבא ואימא בחדא נפקין ובחדא שריין כדאיתא בזהר", עכ"ל .
ובתורה תמימה (דברים פרק ז) כתב: "וברך פרי בטנך - תניא, ר' נתן אומר, מנין שאין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש, שנאמר וברך פרי בטנך, פרי בטנה לא נאמר אלא פרי בטנך [ברכות נ"א ב']. נראה ענין ברכה זו ע"פ מ"ד בעדיות פ"ה מ"י, האב זוכה לבן בנוי בכח בעושר בחכמה ובשנים, ור"ל שבמדות האלו נוטה טבע הבן להאב, ולכן אם האב מבורך במדות אלו מתברכת גם האשה להוליד לו בנים כאלה, וטעם הדרשה נראה דמדייק משום דכשמדבר עם איש אינו שייך הלשון פרי בטן, דלשון זה נאות יותר כשמדברים לאשה, כמו "מבטן אמי אלי אתה" (תהלים כ"ב) וכדומה, אבל לאיש נאות יותר לומר פרי חלציך, כמו "ומלכים מחלציך יצאו" (פרשת תולדות), "בנך היוצא מחלציך" (מלכים א' ח'). גם י"ל דמדייק למה כתיב בסמוך "לא יהיה בך עקר ועקרה" וכאן לא פירש ברכה לאשה, ולכן דריש שברכת הבנים של אשה כלולה בברכת האיש, מה שאין כן ברכת העדר עקרה אינה שייכת לברכת האיש שזה מום בפני עצמו", עכ"ל.