מאמרים
האם ניתן לקבל תענית בלי נדר
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים תורניים - הרב ש. ב. גנוט שליט"א
- פורסם בשלישי, 08 ספטמבר 2020 19:00
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 362
הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
מראשי ישיבת אור התורה
אלעד
האם ניתן לקבל תענית בלי נדר
יהודים רבים נהגו לצום בימי השובבי"ם, וכפי שמצינו בספרי הקדמונים, עי' ספר לקט יושר לתלמיד התרומת הדשן ובספר המנהגות (טירנא). וכ"כ המג"א (או"ח תרפ"ה בהקדמה) והברכ"י (שם). ויעויין דברים נשגבים בזה בשער רוח הקודש דרוש ג' למהר"ח ויטל ז"ל, בשם הגדולים ערך ר' אליעזר בעל הרוקח, שו"ת דברי יציב (צאנז, אבהע"ז מ"א) ובס' תקנת השבי"ם (להגרי"מ הלל), ואכמ"ל. והנה נפסק בשו"ע שיש לקבל תענית מבעוד יום בתפילת המנחה (שו"ע תקס"ב ב'), ויש לברר האם אפשר לקבל תענית בלשון "בלי נדר", וכפי הנדפס בסידורים. ומצינו שנחלקו בדבר גדולי פוסקי זמנינו. והנראה להוסיף מעט בזה.
א] בזמן המערכה על כבוד התורה בשנת תשמ"ט צמו רבים מן היראים להצלחת הענין. ופורסם בשם מו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א שאפשר לקבל התענית במנחה בלשון "בלי נדר", ואכן כך נדפס בסידור השל"ה, ובסידור דרך החיים (בסוף תפילת העמידה שחרית) וכ"ה במקור חיים לבעל החוות יאיר (בקיצור הלכות סימן תקס"ב ס"ה), שקבלת תענית הוא [גם] בלשון "בלי נדר". אמנם כל גדולי ההלכה, וביניהם רבותינו הגרי"ש אלישיב, הגרש"ז אוירבך, הגר"ש ואזנר, הגרי"י פישר ועוד רבים נודעים סוברים שקבלת תענית בלשון בל"נ אינה נחשבת לקבלת תענית, וכפי החקוק מפיהם ומפי כתבם. וכן מצינו שהלבוש (תקס"ב א') כתב בפירוש דצריך לקבל התענית בנדר. וכן מוכח מלשון נוסחת התרת הנדרים שאומרים בערב ר"ה, בו נאמר שאנו מבטלים הנדרים מכאן ולהבא, "חוץ מנדרי תענית בשעת מנחה". אמנם בזה י"ל דאיירי באחד שנדר בפירוש בשעת מנחה, וכדמצינו בראשונים בסוגיה דקבלת תענית (תענית י"א, ב' ואילך) שישנו מושג של "קבלת תענית" וישנו "קבלת נדר", וכדלקמן.
ב] הלבוש (שם) כתב שתענית היא כקרבן, שצריך להקדישו קודם הקרבתו. והמתענה בלא קבלה נחשב לכמתעסק בקדשים גרידא, והלבוש עצמו, הסובר מהאי טעמא דצריך לקבל תענית בנדר דוקא, הבין שכשם שא"א להקריב קרבן בלי הקדש מוחלט, כך א"א לקבל תענית בלי החלטה מוחלטת, ולכן סבר שלשון "בלי נדר" אינה מועילה. אך היה אפ"ל שקבלת תענית עניינה לגלות דעתו שהצום שצם אינו כדיאטה בעלמא, אלא צום לשם תענית, ולזה לכאו' לא יצטרכו לקבל בנדר דוקא ומספיק כשמגלה דעתו שצם לשם תענית.
ג] והנה מלשונות הראשונים והפוסקים (בסוגי' הנ"ל ובפוסקים סי' תקס"ב-תקס"ח) משמע שקבלת תענית מחייבת לגמרי והוי כנדרי הקדש, למרות שאינה כנדרי איסור, שהרי לא אסר חפצא עליה (וכלשון הריטב"א בתענית).
וכן מצינו בטור בהלכות ר"ח (סי' תי"ח), שכתב שר"ח אסור בתענית, ויחיד שקיבל ע"ע תענית כך וכך ימים ופגע בו ר"ח, נדרו בטל וצריך התרת חכם. וכתב הרמב"ן: "ודוקא דאפקיה בלשון "הרי עלי", אבל אפקיה בלשון קבלת תענית, אינו חמור כשאר נדר, ואפילו התירא אינו צריך", עכ"ל. חזינן מדברי הרמב"ן שקבלת תענית לא נחשבת לנדר לענין צום בר"ח וימים טובים. אך לענין הפרת הקבלה בכל יום רגיל, ודאי דאי אפשר. ומוכח שקבלת תענית אינה נאמרת בלשון בל"נ וקבלה זו אכן מחייבת את מקבלה. וכן מצינו בראשונים ובפוסקים שחילקו בין קבלת תענית, שאינה אלא כנדרי הקדש ומצוה, לבין קבלת תענית בנדר רגיל, שיש עליו כל דיני נדרים. ומוכח דמ"מ לא עלתה במחשבתם כלל שישנה קבלת תענית כשאומר בפירוש שמקבל בל"נ, דזה אינו כלום.
ד] וכן יש להוכיח לענ"ד מהא דאיתא בנדרים (כב, ב), שם מובא שר"ש בנו של רבי רצה להפר את נדרו, ורבנן התקשו להתירו וטרחו מאד בדבר. והקשה הר"ן מדוע לא פתחו לו חכמים בחרטה והנדר בטל ממילא, ותירץ: "וי"מ שאותו נדר היה כעין דבר מצוה, כגון שנדר להתענות זמן ידוע והתענה מקצת אותו זמן. ואילו היה מתחרט על עיקר הנדר יאבד שכר תעניותיו שהתענה אם היה תוהא על הראשונות, לפיכך לא היה מתחרט", עכ"ל הר"ן.
ויש לשאול מדוע לא התחרט ר"ש על קבלת התענית בלשון נדר, אך לא על עצם התענית, וכמו שמצינו בנוסח "התרת נדרים" של ערב ראש השנה, ש"אין אני מתחרט ח"ו על קיום המעשים טובים אלא על קבלתם בלשון נדר". אלא בהכרח שחרטה מקבלת התענית בלשון חיוב ונדר מפקיעה את כל עצם התענית, וא"א להתחרט מחיוב הקבלה מבלי לפגום בכל התעניות. ומוכח כדעת גדולי הפוסקים שא"א לקבל בל"נ. [אמנם עדיין יש להקשות אמאי לא התחרט ר"ש על כך שקיבל ע"ע תענית לזמן כה ארוך, ואם קיבל על עצמו תענית לחודש וצם שבועיים, היה מתחרט על כך שקיבל תענית לחודש ולא לשבועיים, ואולי קבלת משך זמן קצר, מפחיתה בעוצמת התענית גם במשך השבועיים, וכיסוד המוסרי הנודע ש"12+12 אינם 24"...]
ה] ובפוסקים מצינו דיון האם ניתן לקבל תענית בלשון חיוב, אך להוסיף תנאי, למשל שאם יאמר מזמור מסוים בתהילים, תפקע קבלתו. שהגרשז"א (הליכו"ש תעניות פי"ג כתב שאפשר לעשות כן, אך החת"ס (ע"ז לד, א) כתב בשם רבו רבי נתן אדלר שא"א, ומפני שקבלת תענית שאפשר לבטלה בתנאי, אינה קבלה. ועי' בשו"ת הלק"ט (ח"א סי' כא) ובמורה באצבע להחיד"א (ג, כז) ובשו"ת אז נדברו חי"ד סי' מ"ב, ורבים האריכו בדבר. אך נידון זה אינו קשור לנדו"ד. דהתם הקבלה חלה לגמרי, ורק אפשר לבטלה באופן חיצוני, וכשאלה בהקדש וכהפרת נדרים. ורק נחלקו האם תנאי נחשב להפרה חיצונית או לאי-רצינות קבלת התענית עצמה. אך כשאומר בל"נ, מוכח מתוכו שאי"ז קבלה מוחלטת.
ו] ושטחתי הנ"ל קמיה מו"ר רבינו הגר"ח קניבסקי שליט"א והשבני בזה"ל: "דעת מו"ח שצריך לקבל דוקא בנדר. וצ"ע הרי המשנ"ב כתב שמי שענה אמן על מי שברך למתענה הוי קבלה ואפ"ה אינו חייב, ע"ש", עכ"ל הגר"ח שליט"א. ושו"ר בס' קובץ תשובות (ח"א סימן נ"ז) שמרן הגר"ח שליט"א דן בדבר קמיה מרן הגרי"ש זצ"ל, והגרי"ש השיבו כך: "קי"ל בכל תענית שלא קיבלו עליו היחיד מבעו"י אינו תענית, ורק בתעניות שגוזרים על הציבור אין כל יחיד צריך לקבלו, מ"מ בתעניות בה"ב סגי בעניית אמן אחר הש"ץ במי שבירך, הואיל ויש בהם כעין ציבור וכו'. ומי שעונה אמן ובמחשבתו להתענות ומתחיל בתענית, בודאי א"א עוד לסגת וחייב להשלים את הצום ולכן סגי בעניית אמן. משא"כ באומר הריני מקבל עלי להתענות בל"נ, הרי בידו להתחרט בכל עת ואין זה בגדר קבלת תענית", עכ"ל.
ולכאו' ביאור דעת הגרי"ש כך היא: בתענית יחיד צריך קבלה בפה ובתענית ציבור א"צ קבלת היחיד, ובתענית בה"ב שהיא כעין תענית ציבור, עשו סוג של פשרה בזה, שאם עונה אמן ורוצה לשתף עי"כ עצמו עם תענית המתענים, מועיל לו באופן שיתחיל להתענות. והיינו שעצם עניית האמן אינה מחייבתו להתענות, כי יתכן שכוונתו לענות אמן על עצם הברכה בה מברכים את המתענים (עי' שעה"צ שם תקס"ב). אך אם מתענה בגלל עניית האמן שלו, מוכיח שענה אמן כדי לצרף עצמו עם המתענים, ולכן בעצם תחילת תעניתו גילה דעתו שכוונתו להתענות וא"כ אמירת האמן נחשבת אצלו כקבלה גמורה. ומשא"כ כשקיבל ע"ע בפירוש תענית בל"נ. ועי' מג"א תקס"ח סקי"א וערוה"ש שם סק"ז, ויל"פ בזה.