שכתב לבנו החסיד רבי אברהם ז"ל 

 

אל תשקצו את נפשותיכם במחלוקת

המכלה הגוף והנפש והממון

ומה נשאר עוד. 

 

ראיתי לבנים השחירו,

ופחות נפחתו,

ומשפחות נספחו, 

ושרים הורדו מגדולתם,

ועיירות גדולות נתערערו,

וקיבוצים נפרדו,

ויחידים נפסדו,

ואנשי אמונה אבדו,

ונכבדים נקלו ונתבזו בסיבת המחלוקת.  

 

 

נביאים נבאו

וחכמים חכמו

ופילוסופים חיפשו,

ויוסיפו לספר רעת המחלוקת

ולא הגיעו  הגיעו לתכליתה.

 

לכן שנאו אותו ונוסו מפניו,

והתרחקו מכל אוהביו וגואליו ורעיו.

וגם אל כל שאר בשרכם אוהב מדינים התנכרו

ורחקו קרבתם

פן תספו בכל חטאתם. 

 

התפארו בסבל

כי הוא הגבורה הישרה והניצחון האמיתי.

כי בבקשכם הנקמה שמא לא תשיגוה 

ותחלו לבכם בתוחלת ממושכה.

ושמא תוסיפו על בושתכם חרפה 

כגולל אבן אליו תשוב,

ואם תשיגוה, הנה חטאתם לה'. 

 

ודעו את אשר תמצא אתכם,

שנאה,

לב נוקם,  

בלבול השכל,

טרוד שינה,

בלבול פעולה,

גילוי מומים,

וגם כן יוולדוהו שוני פנים,

והלחשים, אבדן הנפש, קנאה אוכלת,

עכירות פמליא לומר לאחרים חוטא ומחטיא,

חרטה באחרית.  

 

לכן תכירו מעלת הסבל

והייתם קדושים בעיני אויביכם והתקדשתם 
ויתחרטו מזיקיכם 
ותגדל נפשכם בעיניהם 
וישובו ויטיבו לבם אם הם אנשי לבב, 
ואם הם אנשי בליעל, 
יכאבו ויצר להם על אשר לא תתבזו עמהם לעשות כמוהם, 
ותמלכו עליהם בכתר המוסר.

 

תתנהגו בענוה 
כי הוא סולם לעלות המעלות הרמות, 
ועמה לא תצטרכו לסבל. 

דעו כי אין עדי בענוה. 
הנה רבן של נביאים 
לא נתיחס על כל מדותיו כמו על הענוה. 
שימו מחסום לפיכם ורסן ללשונכם.

 

ודעו כי מעלת הדבור 
חנן הא-ל באדם באהבתו אותו על כל הברואים, 
נחמד להשכיל וטוב להודות לו ולרוממו ולספר נפלאותיו. 
ולכן לא יתכן להמיר טוב ברע 
ולדבר נבלה ושקר ורכילות והבאי 
כי הוא עוון פלילי.

 

ושעבדו החומר לשכל, 
כלומר הגוף לנפש, 
כי שעבודו הוא חירותכם בזה ובבא. 
לכן זממו אל תפיקו, 
כהפיק מאווייו יוסיף לבקשו, 
ולא ישבע עד שישתוקק למה שלא ישיג, 
ויאבד עמו חלק אלק. 
ואם ימשול השכל וישתעבד הגוף ויכנע 
לא יבקש רק הצריך, 
וישבע מן המעט ויקוץ המותר, 
וינעם בחיים ויתנחם במוות.