מקור: קול העיר בני ברק - ערב ראש השנה תשס"ה

 

עומדים אנו כבר ימים ספורים לפני ראש השנה וכל אחד ואחד רוצה לזכות בדין בלי שום ספק ומחפשים דרכים האיך זוכים בדין.

 

והנה בחז"ל מצינו כמה דברים המביאים לזה, הגמ' בב"ב (דף י"א) מביאה על בנימין הצדיק שחלה ונטה למות וקרעו לו גזר דינו משום שהחיה אשה ושבעת בניה והוסיפו לו עשרים ושתיים שנה על שנותיו. ובסוטה (דף כ') תנן אם יש לה זכות היתה תולה לה ובגמ' מפרש זכות דמאי, זכות דתורה, ובשם ר' ישראל זצ"ל ידוע שזוכים לזה ע"י זיכוי הרבים.

 

ועוד מאמר חז"ל שנוגע לנו לזכות בדין יש בר"ה (דף י"ז) רב הונא בריה דרב יהושע חלש על רב פפא לשיולי ביה חזיה דחליש ליה עלמא אמר להו וכו' אמר להו אין הכי הוה ופרש"י מיתה נקנסה עלי, ואמר להו הקב"ה הואיל ולא מוקים במיליה לא תקומו בהדיה שנאמר נושא עוון ועובר על פשע למי נושא עוון לעובר על פשע. הרי לנו שאף שכבר היה ראוי למות מ"מ מחמת שהיה מעביר על מידותיו העביר לו הקב"ה על פשעיו. (ובודאי שלה היה בידו אלא עוון קל דאיזה עבירה יכול להיות לר"ה בריה דר"י. אלא שבצדיקים הקב"ה מדקדק כחוט השערה ומחמת זה נקנסה עליו מיתה. ומ"מ העביר לו הקב"ה משום שהוא מעביר על מידותיו). וכן מצינו על דרך זה בעוד מקומות.

 

והנה העיקר מה שרוצים לזכות זה רוחניות,  דוודאי צריך חיים כי בלי חיים אי אפשר, לא המתים יהללו קה, וכן חלילה וחס כשיש לאדם צרות או יסורים בו או במשפחה ח"ו הוא אומלל ואינו יכול לעבוד את ה' ולעלות. ואנחנו רוצים שהקב"ה יעזור לנו שיהיה לנו בריאות וחיים ושלא יהיה ח"ו הפרעות וכל מיני צרות. אך הרי העיקר הוא התכלית, הנצחיות.

 

והנה איתא במגילה (דף ו') ואמר ר' יצחק אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי אל תאמין לא יגעתי ומצאתי אל תאמין יגעתי ומצאתי תאמין. ה"מ בדברי תורה אבל במו"מ סייעתא הוא מן שמיא, ולד"ת לא אמרינן אלא לחדודי אבל לאוקמי גירסא סייעתא מן שמיא הוא. ופרש"י לאוקמי גירסא שלא תשכח ממנו, סייעתא דשמיא ויש יגע ואינו מוצא.

 

והנה אמרו חז"ל סייעתא דשמיא, אבל לא פרשו איך זוכים לסייעתא דשמיא, אך במקומות אחרים גילו לנו חז"ל והוא מה שאמרו (תענית ז') אמר ר"ח בר אידי למה נמשלו דברי תורה למים דכתיב הוי כל צמא לכו למים לומר לך מה מים מניחים מקום גבוה והולכים למקום נמוך אף דברי תורה אין מתקיימים אלא במי שדעתי שפלה. וכעי"ז דרשו בכמה מקומות עה"פ וממתנה נחליטאל כיון שעושה אדם את עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל תורה נתנה לו במתנה. (עירובן נ"ד. נדרים נ"ה.) הרי לנו שכדי לזכות לתורה חייב שיהיה מקום נמוך ודעתי שפילה. וזה מביא את הייעתא דשמיא כדי לאוקמי גירסא.

 

ואמנם בודאי אם אחד לא ילמד ולא יתייגע בתורה ויהיה רק מקום נמוך לבד, התורה לא תבוא אליו. אלא מיירי כמו שאמרו במגילה "יגעת" ומצאת, ומ"מ לאוקמי גירסא סייעתא דשמיא היא, והאיך זוכה לסייעתא דשמיא שיהיה מקום נמוך.

 

עכ"פ ברור לפנינו שני חלקים, ראשית דכדי לזכות לתורה מוכרח שיהיה יגיעה ובלי זה לא שייך לזכות כלל, ואחרי שיש יגיעה עדיין לא נגמרה העבודה וצריך סייעתא דשמיא, וזה כבר תנאי בפני עצמו דצריך שיהיה "מקום נמוך" שמשפיל את עצמ ו ובזה זוכה.

 

עוד אמרו שם במס' ר"ה לשארית נחלתו אמר רבי אחא בר חנינא אליה וקוץ בה לשארית נחלתו ולא לכל נחלתו, למי שמשים עצמו כשיריים. הי דגם כדי לזכות לנושא עון וכו' זוכה ג"ד דוקא מי שמשים עצמו כשירים ולא כל נחלתו, דרק עי"ז אפשר לזכות, אמנם היא לד דרגה פשוטה ולא כל אחד יכול להשלות את עצמו שהוא בדרגה של משים עצמו כשיריים וצריך לעבוד על זה.

 

וענין זה דבלי שישים עצמו כשיריים אינו יכול לזכות לכלום, אפשר להבין את זה פשוט מאד שהרי חז"ל אומרים בסוטה (דף ה') אמר רב חסדא ואיתימא מר עוקבא כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור בעולם, ובמקום שיש גאוה אין שכינה, א"כ כדי שיזכה לתורה, לרוחניות, לעליה, ואפי' לזכות למשהו, אל שייך שיהיה יחד עם גאוה, ורק כפי המידה שיש פחות גאוה יש יותר שכינה, וכפי המידה שיש גאוה באותו המידה מתרחקת ממנו השכינה וכל משהו שרוצה לזכות לתורה ורוחניות צריך שכנגד זה יהיה בו פחות גאוה, ומי שיגיאה לדרגא של קצה הענוה רק אז יוכל לזכות לשיא של תורה בתכלית. ואמנם בתנאי שיהיה יגעת ומצאת, דבלי יגעת ומצאת לא שייך, אבל כדי לזכות לאוקמי גירסא ע"י סייעתא דשמיא מוכרח שלא יהיה בו מה שאמרו חז"ל אין אני והוא יכולין לדור בעולם.

 

 בגמ' בב"ב (דף קל"ד) איתא, ת"ר שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן שלשים מהם ראויים שתשרה עליהם שכינה כמשה רבינו וכו'. ויש להבין במה המדובר שהיו בדרגא כמשה רבנו ע"ה אם הכוונה על הדרגה בתורה שזכו ללמוד ולידע את התורה כמרע"ה הרי זה לא יתכן דהא מרע"ה למד את התורה מן השמים, ואח"כ כבר בימי יהושע נשתכחו הלכות והיו צריכים להחזירן בפלפול, ויש הלכות שיש בהן כבר ספק, וכן לאח"כ בימי הלל עצמו שהיה רבן של כל התלמידים הנ"ל כבר היה מחלוקת הלל ושמאי, ולא שייך לפי זה שידעו את התורה כמשה רבינו ע"ה, וא"כ במה נתכוונו חז"ל שתשרה עליהם שכינה כמשה רבינו.

 

ונראה דכוונת חז"ל היא על שורש הדבר מה שזכה משה רבינו לדרגתו בהשראת השכינה, והוא הגדלות העיקרית מה שמציית התורה עליו "והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה", ולא מציינת התורה עוד מעלות רק את זה כי זה השורש של השראת השכינה מה שזכה לה מרע"ה. ואילו השלושים תלמידים זכו להגיע לדרגא הגדולה הזו שהגיעו לתכלית הענוה כמעט כמו משה רבינו, דאמנם ממש כמו מרע"ה לא שייך כדכתיב מכל האדם אשר על פני האדמה, אלא שהיו משהו פחות בדרגא ממרע"ה, וכיון שהגיעו לדרגא כזו היו ראויים שתשרה עליהם השכינה כמו משה רבינו ע"ה.

 

נמצא מעתה דהעיקר כדי לזכותלרוחניות הוא מה שחז"ל אומרים וזה התכלית. ולא רק לזכות לתורה, אלא גם חיים וכל העניינים האדם זוכה ע"י זה. וכמשאחז"ל למי נושא עוון ועובר על פשע, לשארית נחלתו אליה וקוץ בה לשארית נחלתו ולא לכל נחלתו אלא למי שמשים עצמו כשיריים. והרי אם ח"ו לא זוכה האדם לנושא עוון ועובר על פשע הרי הוא אומלל, ומי יכול חומר שהוא בבחינת משים עצמו כשיריים אך מי שזוכה לכך שהוא משים עצמו כשיריים יכול לזכות לחסד בלי סוף וכפי המידה שיש בו משים עצמו כשיריים כך יכול לזכות, וכל שפחות שיריים יכול לזכות פחות ולא יכול להיות הזכות גדול. וכשחסר בזכות חסר ממילא בעליה שלו וחסר כבר בכל המדרגות, ולא רק בעולם הזה אלא גם בעולם הבא, וכשהוא חסר זה חסר ח"ו לעולם, ומה שהוא לא מתקן את עצמו הוא נשאר באותו דרגה של אין אני והוא יכולים לדור והוא אדם חסר ולא יכול לזכות לדרגות גבוהות. כי מה שהוא יותר בבחינת אין אני והוא הוא יותר שפל, ויותר בשפל המדרגה. ובדורינו אנו לדאבונינו מה נאמר ומה נדבר, הרי חז"ל אומרים על עצמם (שלהי סוטה) בטלה ענווה, וזה בדורות ההם והיום לא שייך בכלל לדבר על מושג כזה. מי הוא אשר בבחינת שיריים, הרי אם נוגעים בבן אדם מיד הוא נעשה "אש". האם הוא שיריים, הרי אף אחד אינו שיריים, וא"כ זה לא לשארית נחלתו, וחז"ל אמרו אליה וקוץ בה, לא לכל נחלתו רק למי שמשים עצמו כשיריים.

 

יעזור הקב"ה שכל אחד ואחד מאיתנו באמת יזכה לדרגה של משים עצמו כשיריים דרגה של להנחיל אוהבי יש ואצרותיהם אמלא, ואז יעלה בתורה ויראת שמים ויזכה לכתיבה וחתימה טובה.