מאמרים
האם מותר לגור במצרים, ספרד ופולין?
- פרטים
- קטגוריה: כלכלה בתורה
- פורסם בחמישי, 27 אוגוסט 2020 14:23
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 585
האם מותר לגור במצרים, ספרד ופולין?
הקב"ה מזהיר בתורה הקדושה שלא לשוב מצריימה ואנו פונים לתור אחר האיסור המפורש להתגורר בארץ מצרים, הכיצד גדולי עולם התגוררו במצרים והאם הרמב"ם העיד על עצמו בצער שהוא עובר על איסורי תורה בכל יום? ומדוע עבר הרמב"ם מאלכסנדריה לקהיר? * האם מותר לגור בספרד והאם לספרדים הדבר אסור במיוחד? האם ניתן לקנות דירה בגרמניה או בפולין והאם קהיר שונה מאלכסנדריה מבחינה הלכתית? * מדוע הירושלמי רוצה עיר עם גינות, מדוע עלינו לעבור דירה כשראשי העירייה הם תלמידי חכמים וכמה קרוב כדאי לגור ליד ההורים"... * מקומות מגורים טובים ופחות טובים, במאמרו של הרב שמואל ברוך גנוט שליט"א *
חז"ל הצביעו לנו על 3 פסוקים מפורשים מהתורה, בהם נאמר שאל לנו, היהודים, לשוב למצרים לאחר שעזבנו אותה כעבדים הבורחים. ובכל זאת, מאות אלפי יהודים התגוררו במהלך הדורות במצרים. יהדות מצרים היתה קהילה יהודית עתיקה וחשובה, שהוקמה על ידי פליטים מארץ ישראל, שהגיעו למצרים עם ירמיהו הנביא לאחר חורבן בית המקדש הראשון. בתקופת ממלכת פרס הובאו למצרים שכירי חרב יהודים כדי להגן על גבולות מצרים. כשהוקמה העיר אלכסנדריה על ידי אלכסנדר מוקדון, נוסדה קהילה יהודית גדולה בעיר והם התגוררו בשניים מתוך חמשת רבעי העיר.
במרידות נגד האימפריה הרומית, לאחר חורבן הביהמ"ק, פגעו הגירושים והתנכלויות בקהילה ויהדות מצרים ירדה מחשיבותה. לאחר הכיבוש המוסלמי פעלו במצרים רבותינו רבי סעדיה גאון והרמב"ם, שכידוע היה גם רופאו של שליט מצרים. לקראת התקופה העותומאנית הגיעו למצרים גולי ספרד. במאה ה-18 החלה החדירה האירופית למצרים. פתיחת תעלת סואץ והגברת מעבר הסחורות להודו ולמזרח הרחוק דרך התעלה גרמו לעליית חשיבותן של ערי מצרים כמרכזי מסחר חשובים. התוצאה הייתה נהירה של יהודים, כולל אשכנזים, למצרים. ההגירה של יהודי מזרח-אירופה למצרים גברה אחרי הרדיפות בסוף המאה ה-19, ואלו הקימו לעצמם קהילה יהודית נפרדת בקהיר. עם הקמת המדינה בארץ ישראל נרדפו יהודי מצרים והם היגרו לישראל, דבר שהביא לקיצה של יהדות עתיקת יומין זו. לפי משרד החוץ הישראלי, לפני 5 שנים מנתה הקהילה היהודית במצרים כ–40 איש בלבד, מתוכם 30 יהודים המתגוררים באלכסנדריה.
יהודי אלכסנדריה נהרגו בגלל שהתגוררו במצרים
חז"ל במכילתא הביאו את הפסוק "כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם" ואמרו שהקב"ה הזהיר אותנו שלש פעמים בתורה שלא לחזור למצרים גם התלמוד הירושלמי מביא שישנו איסור להתגורר בארץ מצרים והרמב"ם (מלכים ה,ז) פסק: "ומותר לשכון בכל העולם חוץ מארץ מצרים". ה"כפתור ופרח" כותב שבעוד שארץ ישראל היה הארץ המשובחת והטובה ביותר למגורים, הרי שהיושבים בארץ מצרים עוברים על שלש לאוים מהתורה, כיון שהתורה הזהירה אותנו ב-3 מקומות שלא לשוב מצריימה. הגמרא במסכת סוכה מספרת שיהודי אלכסנדריה שבמצרים התפללו בבית כנסת מפואר מאין כמותו וענק ממדים. בית הכנסת כלל עשרות אלפי מקומות ישיבה ומידי פעם, כך מספרת הגמרא, התפללו בו מליון ומאתיים אלף איש(!!!). בבית הכנסת באלכסנדריה נבנו 71 קתדראות מזהב, כנגד 71 חברי הסנהדרין, ובכל קתדרת – זהב לא היה פחות מ- 21,000 ככרות זהב. במרכז בית הכנסת עמדה בימת עץ והחזן עמד עליה ומחזיק סודר בידו. כאשר הוא הגיע למקום בתפילה בו אומרים "אמן", הניף החזן בסודר וכולם ראו את הסודר וענו "אמן". הישיבה בבית הכנסת סודרה לפי בעלי המקצועות. הנגרים ישבו עם חבריהם הנגרים. הצורפים עם הצורפים והנפחים על הנפחים, וכן הלאה, וכל יהודי שהיה צריך רופא או נפח, סנדלר או צורף, היה צועד בבית הכנסת לאזור בעלי המלאכה אותו הוא צריך ושם היה דואג לקבל בעל מלאכה לעצמו... ומה קרה לכל מאות אלפי יהודי אלכסדריה? את כולם הרג אלכסנדר מוקדון. ומדוע? חז"ל הורו לנו שכל יהדות אלכסנדריה נהרגה בגלל שעברו על האיסור מהתורה שלא לשוב ולגור במצרים.
רבי אשתורי הפרחי זצ"ל, בעל ה"כפתור ופרח", מספר בספרו ש"כשהייתי במצרים שמעתי מפי הרב רבי שמואל, מבני בניו של הרמב"ם, שהעיד שהרמב"ם היה חותם את שמו באגרותיו שנשלחו לקרית חוצות, ובו כתב (על עצמו) "העובר בכל יום שלשה לאוין", של איסור לדור במצרים. האחרונים זעקו מרה על דברי ה"כפתור ופרח" ולא הסכימו להאמין שהרמב"ם מעיד על עצמו שהוא עובר על איסורי תורה בכל יום ויום.
היעב"ץ כתב על דברי ה"כפתור ופרח" ש"לא אאמין זה על הרב החסיד החכם הרמב"ם שיפרש את חטאו ולא יועיל כי אם להכריע אחרים באורחותיו ונמצא, חס וחלילה, חטא הרבים תלוי בו". ה"שבילי דעת" כתב: "וכמה יתחמץ לבבינו על עדות זו שכתב ה"כפתור ופרח", כי הרי יש בידינו אגרות מרבנו הרמב"ם ולא מצאנו חתימה כזאת כלל ועיקר". רבה של מצרים, הגאון רבי אליהו ישראל זצ"ל כתב על דברי ה"כפתור ופרח" שלא ניתן להאמין שאיש קדוש כמו הרמב"ם, שהיה נאה פוסק ונאה מקיים, ולכן לא יתכן שהוא עצמו יעיד על עצמו שהוא עובר על 3 איסורי תורה בכל יום. הראשון לציון הגאון רבי דוד חזן זצ"ל בספרו "ישרי לב" כותב אף הוא ש"אין להאמין לדברי האומרים שהרמב"ם היה חותם באגרותיו שהוא עובר בשלשה לאוין, שהרי זה ודאי דברי בדותות". רבי יעקב עמדין תמה על חתימת הרמב"ם שלפיה הוא עובר על 3 איסורים, מכך שהרמב"ם עצמו פוסק ב"ספר המצוות" שהמתגורר במצרים עובר על איסור תורה אחד ולא על שלשה. רבי ראובן מרגליות זצ"ל בספרו "מרגליות הים" מציין גם הוא שלא חתימה כזאת באף אחת מאגרות הרמב"ם.
אך גם אם הרמב"ם חתם או לא חתם באגרותיו שהוא עובר על אי איסורי תורה בשבתו במצרים, עדיין אנו צריכים להבין כיצד התגורר הרמב"ם, יחד עם רבבות אלפי יהודים, מיציאת מצרים ועד היום, במצרים? הרי הרמב"ם והפוסקים פסקו שאסור לגור במצרים?!
קהיר אינה חלק ממצרים
הראשונים והאחרונים דנו בשאלה חמורה זו וניסו להבין ולסנגר על היהודים הרבים שהתגוררו במרוצת הדורות במצרים, כולל גדולי עולם כמו הרמב"ם בעצמו. הריטב"א בעצמו שואל כיצד הרמב"ם התגורר במצרים והוא משיב שישנם המתירים לשבת במצרים, כיון שאותם ערים התבלבלו ונחרבו והיהודים התיישבו בערים חדשות, שלא היו בזמן פרעה ועבדיו. גם הגאון רבי יעקב קשטרו זצ"ל, המהריק"ש, כתב שהעיר אלקארה, הנקראת בימינו בשם קהיר, נקראת על שם המלך המצרי שבנה אותה והיא אינה חלק ממצרים המקראית אלא ישוב הסמוך לה. לדבריו, קהיר היא "מצרים החדשה", בעוד ש"מצרים הישנה" בנויה בסמוך לה. המהריק"ש מספר שבכל גט או כתובה שנכתבו בקהיר, כתבו היהודים שהוא נכתב ב"אלקארה הסמוכה לפסטאט מצרים", כי אכן כן, "פאסטאט מצרים" היא היא מצרים הישנה, ואילו קהיר רק סמוכה אליה. לכן, כותב המהריק"ש, מותר להתגורר בקהיר. אך עדיין אנחנו לא מבינים מדוע התיישבו היהודים באלכסנדריה, שהיא בודאי עיר מצרית קדומה.
הריטב"א מביא הסבר נוסף לישיבת הרמב"ם במצרים, לפיה רק כשעם ישראל התיישב בארץ ישראל היה אסור לגור במצרים. אך כשהיהודים גלו לכל הארצות, מותר לגור במצרים. לדברי רבנו בחיי, התורה אסרה לגור במצרים רק בזמן הקדום, אך זוהי אינה מצוה ואיסור לדורות, ומה הראיה שלו לכך? מכך ש"הרי אנו רואים כמה קהילות קדושות דרות שם מאז ועד היום, ואילו היתה המצוה לדורות, לא היו ישראל קדושים, ובהם גדולי עולם, מקילים בזה להתיישב שם"...
הסמ"ג ועוד פוסקי הלכה סוברים שלאחר שסנחריב בילבל את האומות מותר לדור במצרים ואילו רבי אליעזר ממיץ בעל ספר "היראים" הסביר שהתורה אסרה להעתיק את מקום המגורים מארץ ישראל למצרים, אך מותר לעבור לגור במצרים משאר ארצות העולם. הרדב"ז כותב שהאיסור הוא דוקא להשתקע ולגור בקביעות במצרים, כפי שכתבו הראשונים, אך לא לעבור רק מידי פעם בפעם במצרים או להגיע שם לתקופה קצרה, ומדוע הרמב"ם התיישב במצרים? מסביר הרדב"ז ש"הרמב"ם היה אנוס על פי המלכות, כי היה רופא למלך מצרים ולשרים", והוא מסיים: "ואני גם כן נתיישבתי שם זמן מרובה ללמוד תורה וללמדה, וקבעתי שם ישיבה, ובאופן כזה מותר, ושוב זכיתי ובאתי לירושלים".
כפי שכתב הרדב"ז, שהרמב"ם היה אנוס להישאר במצרים כרופא – המלך, כתבו עוד אחרונים, שסיפרו שהרמב"ם נאלץ לברוח למצרים מפני חרב השמד והמלשינים שהעלילו עליו עלילות, וגם בכדי להכות את הצדיקים והקראים שהרימו ראש באותם הימים במצרים. הגאון האדר"ת כותב היתר נוסף לישיבה במצרים, לפיו אם יהודי מגיע למצרים לתקופה קצרה ולבסוף מחליט להשתקע שם, מותר לו להישאר שם והוא אינו חייב לעזוב את מצרים. והגאון החיד"א מביא הסבר על פי תורת הנסתר, לפיו נפלו ניצוצות הקדושה במצרים לאחר הריגתו של גדליה בן אחיקם, ושוב הותר לדור במצרים כדי לברר את ניצוצות הקדושה.
אנואר סאדאת הגיע לישראל ונאם בכנסת והסכמי קמפ-דיוד התחממו. אוירת השלום בין מדינת ישראל ומצרים היתה פסטורלית כמעט וקבוצת עיתונאים דתיים פנתה אל הגר"ע יוסף שליט"א בשאלה, האם מותר להם לנסוע למצרים, כדי לעמוד מקרוב ולדווח על דיוני המשא ומתן לשלום בדיוני ועידת קהיר. הגר"ע יוסף הביא בתשובתו אליהם את דעות הפוסקים, הראשונים והאחרונים בענין, ומסקנתו היתה שמכיון שגם האוסרים לגור במצרים, אוסרים זאת רק במגורי קבע, אך אין איסור לבקר במצרים ולשוב לארץ ישראל (מלבד האיסור לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ, שזהו נושא הלכתי אחר- שב"ג), לכן "מותר לעיתונאים מישראל לנסוע למצרים, לדווח על המשא ומתן לשלום עם שכנינו, ויהי רצון שנשמע בשורות טובות"...
הגר"ע יוסף שליט"א בעצמו כיהן בין השנים תש"ז לתש"י כאב בית הדין בקהיר, לאחר מכן שב הוא לארץ לכהן כדיין בביה"ד הרבני בפתח תקווה, בהמשך נבחר לרבה של תל אביב ומשם נבחר לכהן כרב הראשי לישראל. הגר"ע יוסף נפגש מספר פעמים עם נשיא מצרים המודח חוסני מובארק, שקיבלו כאב"ד קהיר שהתמנה לנשיא מועצת חכמי התורה...
גם הגרא"י וודינברג זצ"ל בשו"ת "ציץ אליעזר" דן בהרחבה בסוגיית המגורים במצרים. הוא פורש את הנתונים שהזכרנו והוא מציע לאלו שחייבים להתגורר במצרים, לגור דווקא בקהיר, מהסיבה שהזכרנו, לפיה לדעת המהריק"ש ועוד פוסקים, קהיר אינה נחשבת לחלק ממצרים המקראית. ה"ציץ אליעזר" מספר לנו שגם הרמב"ם התגורר בתחילה באלכסנדריה, אך לימים עבר לגור בקהיר. החוקרים ניסו להבין מדוע עזב הרמב"ם את אלכסנדריה ועבר לקהיר, מספר לנו הגרי"א וולדינברג, והתשובה היא, כנראה, שהרמב"ם חיכה בכל העת לשעת כושר לעזוב את אלכסנדריה שהיא עיר בה התגוררו המצרים הקדמונים, ולעבור לעיר החדשה קהיר.
רק לספרדים אסור לגור בספרד
ספרד, שנת רנ"ב, והמלך פרדיננד והמלכה איזבלה המרשעת גוזרים, בעצת הכמורה הנוצרית, על רבבות בני ישראל שהתגוררו בספרד, הארץ שטופת השמש, לגלות ממנה. הפקודה הוכרזה בכל ערי ספרד, על ידי כרוז מטעם בית המלוכה הספרדי. היהודים אולצו לעזוב את ספרד בתום ארבעה חודשים, אלא אם יסכימו להתנצר. בנוסף נאסר על הספרדים הלא-יהודים להסתיר יהודים או לעזור להם בגלוי או בסתר. הסיבה הנזכרת בצו הייתה "השפעתם הרעה של היהודים על המתנצרים" עול היהודים המגורשים נאסר לקחת דברי ערך כמו זהב, כסף ותכשיטים. המלך הרשה להם למכור את נכסיהם עד ל-31 ביולי, שעל פי הלוח העברי הסתיים באותה שנה בליל ח' באב, סמוך לתשעה באב. אנשי ספרד ידעו שהיהודים נאלצים למכור את נכסיהם או להפקיר אותם. ידיעה זו הקשתה על היהודים למכור את נכסיהם. היו כאלה שמכרו את חפציהם, אך היו גם כאלו שלא הספיקו ונטשו את רכושם. אומדן מגורשי ספרד אינו מדויק והמספר נאמד בין 70,000 ל-300,000 איש. היהודים המגורשים חיפשו להם מקום אחר להתגורר בו. יש שניסו להיקלט במדינות השכנות של ספרד, כמו פורטוגל. אך לאחר שהוחלו גזרות הגירוש גם על פורטוגל, עברו היהודים לנסות את מזלם במציאת מקלט בצרפת השכנה הצפונית, שאליה עברו לגור וממנה יכלו להמשיך את העסקים בספרד ובפורטוגל. הסולטאן העות'מאני באיזיט השני הבין מיד את הפוטנציאל הטמון במגורשי ספרד והוא פתח את שערי ממלכתו בפני המגורשים האומללים, ואף הביע תמיהה על התנהגותו הטיפשית של המלך פרננדו, ששמט מידיו אוצר יקר כל כך, של אלפי יהודים חכמים ופיקחים, שסייעו רבות לפ]יתוח הכלכלה. ואכן, רוב המגורשים פנו לגור באימפריה העות'מאנית.
העולם היהודי כולו מכיר ויודע על איסור הקדמונים שלא להתגורר בספרד ארץ הדמים, אך לא, הרבי ממונקאטש זצ"ל בספרו "מנחת אלעזר" כותב שלמרות שכך כולם חושבים, אך בעצם אין שום איזכור בספרות ההלכה על חרם שכזה, והוא לא היה ולא נברא. אך בכל זאת סובר ה"מנחת אלעזר" שליוצאי ספרד, בני בניהם של המגורשים, אכן כדאי שלא להתגורר בספרד, שם גירשו את אבותיהם והעלו את הנשארים על המוקד. גם הגאון רבי משולם ראטה זצ"ל כותב (בשו"ת קול מבשר) שלא מצא שום איזכור בספרי הפוסקים לאיסור מגורים בספרד, ואדרבה, המבי"ט כותב שבספרד לא מתגוררים יהודים ב- 70 השנים האחרונות והוא בטוח שלא יגורו שם יהודים, כי המשיח יבוא במהרה. הרי שהמבי"ט סבר שלא יגורו בספרד יהודים בגלל בוא המשיח, שיקבץ את נדחי ישראל ויעלה את כולם לארץ הקודש, אך לא בגלל שישנו איסור או חרם להתגורר בספרד וכן, בספרד, גם בימינו, ישנה קהילה יהודית שוקקת חיים.
ובכל זאת, הגאון רבי בצלאל שטרן זצ"ל, בעל שו"ת "בצל החכמה", כותב (בספרו "אהלך באמיתך") ש"מי שאינו מבני בניהם של גולי ספרד, אינו צריך למנוע עצמו מלקבוע דירתו במדינת ספרד, מפני מה ששגור בפי הבריות שבעת הגירוש מספרד גזרו חכמי הדור שלא לשוב עוד לספרד. אבל אסור לקבוע את דירתו שם עד שינתן בספרד חופש להתנהג בדת תורתנו הקדושה גם בפומבי, וגם בעיר הבירה ינתן רשות ליהודים לקבוע את דירתם, וגם יורשה שיהיה ליהודים בית קברות בפני עצמו. אבל היודעים שהם מזרע גולי ספרד- לא יקבעו שם את דירתם, ומכל מקום לצורך גדול יש להקל גם לצאצאי יוצאי ספרד". לעומתו, הגר"ע יוסף דן בענין ומספר ש"שאלתי את פרופ' אברהם שלום יהודה יליד ירושלים, ואשר גר בבירת ספרד מדריד, שהוא מומחה ובקי בהיסטוריה שלהם, האם חכמי ספרד החרימו שלא לגור בספרד, וכתב לי כי לא נמצא כן בשום ספר, ורק שמע מפי זקנים שאמרו כי הם שמעו מזה, אבל אין ידוע להם אמיתות דבר זה". הגר"ע יוסף שליט"א דן בהרחבה בענין ולבסוף הוא כותב שאין איסור להגיע לספרד, ו"הילכך עשיתי מעשה ובקרתי במדריד בירת ספרד, וחנכתי את בית הספר היהודי במקום, ובהמשך הביקור הוזמנתי למלך ספרד אשר חלק לנו כבוד גדול, ונתן לנו מתנה יקרה למזכרת, וליהודי ספרד היתה שמחה גדולה, כי רמה קרנם לפני העמים"...
לא לדרוך באדמת גרמניה
הרב הראשי לשעבר ורבה של תל אביב בהווה הרב ישראל מאיר לאו שליט"א משתתף בכל שנה במ"צעד החיים" המתקיים ב"יום השואה" במחנה ההשמדה הנוראי אושוויץ. הרב לאו נואם באושוויץ בפאתוס הנודע שלו וסוחט דמעות התרגשות ממליוני צופים בעולם כולו. אך בעוד יתר המשתתפים ב"מצעד" נשארים ללון בפולין, שב הרב לאו לישראל מיד בתום הטכס, כדי לא ללון על אדמת הדמים הארורה, בה נרצחו מליונים מאחינו בני ישראל ובניהם בני משפחתנו הקרובים ביותר.
לאחר השואה האיומה ניסו גורמים רבניים, בעיקר רבנים רישמיים של מדינת ישראל הקשורים ל"רבנות הראשית", להכריז חרם על המגורים בארצות מזרח אירופה, בהם נרצחו ועונו קרוב ל – 7 מליון יהודים, ובפרט להחרים את השהות היהודית בגרמניה. הגר"מ ראטה (שהיה חבר ברבנות הראשית ושימש כיועץ לבית הדין הרבני הגדול ולרבנים הראשיים. הוא נפטר בבני ברק, בשנת תשכ"ג) בספרו שו"ת קול מבשר מספר ש"הוצע בועידת רבנים להכריז חרם מטעם רבני הארץ, שלפיו אסור יהיה לכל יהודי לדרוך על אדמת גרמניה, וכמה רבנים הסכימו להצעה, אמנם מצד ההשקפה הפוליטית, ההגיונית והמוסרית צודקת מאוד הצעה זו ואין שום ספק שלאחר מעשי הזוועות וההשמדות שעוללו לנו הגרמנים באכזריות נוראה שלא היתה כמותה מימות עולם, גם בלא הכרזת הרבנים כל יהודי ימנע עצמו ויהי לבו נוקפו מלהציג כף רגלו על אדמתם הטמאה". והוא כותב: "אבל בכל זאת אני מוצא חובה להעיר בזה, כי הכרזת חרם של הרבנים, כפי שהוצע, אינה נכונה מצד הדין והיא גם נגד ההלכה לפי דעתי". וזאת מפני שאין כח , לדעתו, ביד רבנים בדורנו אנו להכריז חרם על כל יהודי העולם וגם מפני שאין גוזרים גזירות על הציבור שאינו יכול לעמוד בהם.
לא לגור בעיר שראשיה... תלמידי חכמים
בגמרא ובמדרשי חז"ל, בספרות ההלכה והשו"ת, מובא פעמים רבות היכן לא כדאי להתגורר והיכן דוקא כדאי לגור. הגמרא במסכת בבא מציעא (מה,ב) מציעה לאדם שלא טוב לו בעירו, לעבור דירה לעיר אחרת, שהרי אחד מהדברים שקובעים את גזר דינו של האדם הוא שינוי מקום מגוריו, כפי שלומדים חז"ל מאברהם אבינו, שלאחר שעבר לגור בארץ אחרת, נולד לו בן. הרמב"ם כותב לנו שאם אנו מתגוררים במדינה שמנהגיה רעים ואנשיה לא הולכים בדרך הישרה, עלינו לעבור דירה למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים, זאת מפני שהאדם נמשך אחר התנהגות שכניו, מכיריו והסובבים לו. הגמרא בפסחים (קג,ב) מצווה עלינו שלא לדור בעיר שתושביה ליצנים, כדי שלא ימשכו אותנו בדברי ליצנות והירושלמי פוסק שאין לגור בעיר שאין בה בית מרחץ וגינות ירק (לתשומת לב ארגוני הסביבה...). בספר "אוצר החיים" מביא בשם קדמונים שאין לגור בעיר שאין בה בית מדרש, קופה של רוכלים ומקוה מים.
ה"ספר חסידים" מזהיר שלא נגור בעיר בה מחרימים ומשביעים, וה"מגן אברהם" פוסק שאל ליהודי לגור בעיר שיום השוק המרכזי שלו נערך בשבת קודש. בשו"ת "מחנה חיים" כותב שכאשר בבית הכנסת בעירו אין מחיצה כראוי בין הגברים לנשים והגברים רואים את הנשים, והוא אינו יכול לפעול בקרב התושבים ולהגביה את המחיצה, עליו לעזוב את העיר, ובינתים, עד שיעזוב את המקום, שלא יתפלל בבית הכנסת ההוא אפילו בראש השנה וביום כיפור. חז"ל אומרים שאין לדור בעיר שאין בה רופא, ושימו לב לדברי הגמרא בפסחים (ק,א,ב): "אל תדור בעיר שראשיה תלמידי חכמים". ומדוע? מה רע בכך שראש העיר הוא תלמיד חכם ושחברי העירייה מתווכחים ביניהם על מחלוקת הרשב"א והריטב"א בגדרי "ערב ועבד כנעני"? הגר"ב שטרן זצ"ל בספרו "אהלך באמיתך", מסביר בשם ה"שבילי דוד" שאם כל פרנסי העיר תלמידי חכמים והם עוסקים ראשם ורובם בלימוד התורה, אזי לא יהיה להם פנאי לתקן את המדרכות, לדאוג לנקיון השפפי"ם ולנטוע עצים בשולי הרחובות. ולכן, כך הוא כותב, ראוי שחלק מפרנסי העיר לא יהיו תלמידי חכמים, אלא בעלי- בתים המעורבים בדעתם עם הבריות והיודעים מה חשוב לעיר ולתושביה.
ה"יפה ללב" כותב שבכלל מצות כיבוד אב ואם היא שהבנים יגורו ליד הוריהם ובפרט כשההורים זקנים וצריכים סיוע יומיומי מילדיהם. ידידי הרב מרדכי אינהורן שליט"א התייעץ לאחר אירוסיו עם מו"ר הגר"ח קניבסקי שליט"א בנוגע לדירה שיקנה, ומרן שליט"א, לאחר שהשיב לו על שאלותיו, הוסיף בחיוך: "ולא כדאי לגור ממש קרוב להורים... זה לא בריא"... ואכן, מסופר שמרן הגרא"מ שך זצ"ל ייעץ לבחורים לקנות דירה ליד ההורים, אבל לא ממש ליד ההורים. "כדי לשהשויגער לא תוכל להגיע אליכם עם חלוק בית והיא תצטרך להתלבש היטב... ככה היא גם תבוא, וגם לא תבוא"...
לא לעבור סתם – כך דירה
ועוד פרט חשוב: שלמה המלך אומר לנו בספר משלי: "כציפור נודדת מן קנה, כן איש נודד ממקומו", ומסבירים המפרשים שכשם שהציפור נודדת ממקומה רק בגלל סיבות מוצדקות, כמו קור מקפיא או חום גדול, כך אין ראוי לאדם לעזוב סתם כך את דירתו ומקומו, אלא אם כן יש לו סיבה רצינית ומאד חשובה. הנצי"ב מוולוזין זצ"ל כותב בספרו "העמק שאלה" שמדברי חז"ל אלו אנו למדים שלא כדאי לעבור דירה למקום אחר כשלא רע לנו במיוחד במקומינו, וה"שם משמואל" מסוכוצו'ב זצ"ל כתב בפרשתנו בשם הרבי הקדוש מקוצק זצ"ל ש"עקירת דירה מעיר לעיר הוא ענין גדול, כי מקומו של אדם למטה יש לו שורש למעלה, ובעקירת דירתו למטה – נעקר שורשו למעלה". ואנחנו, המתגוררים במקומות תורה ודעת בתוככי ארץ ישראל, הארץ הקדושה מכל הארצות, פלטרין של מלך, צריכים להודות להקב"ה על הדירה והעיר ולקבל על עצמנו להגדיל באיכות את "ערי התורה" שלנו, בארץ האבות הקדושה והטהורה.