כיצד מקיימים את מצוות התשובה וזוכים להרגיש את האור האלוקי בתוך הנשמה
- פרטים
- קטגוריה: אמונה
- פורסם בחמישי, 27 אוגוסט 2020 14:41
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 387
בס"ד
כיצד מקיימים את מצוות התשובה וזוכים להרגיש את האור האלוקי בתוך הנשמה
הגאון המקובל רבי יעקב עדס
מקור: גליון עולם קטן, ראש השנה התשע"ג
פרק א'
הגדרה כללית של שני החלקים שבמצוות התשובה
מצוות התשובה היא מצווה הנוהגת בכל ימות השנה אבל כמובן שחודשי אלול ותשרי הם במיוחד הזמנים לתשובה, וזו גם המצווה המרכזית בפרשת השבוע פרשת ניצבים, בפרק ל' מפסוק א' עד פסוק י"ד, ששם האריכה התורה בעניין מצוות התשובה יותר מאשר במקומות אחרים.
ב. מצוות התשובה בשורשה נחלקת לשני חלקים מרכזיים שמרומזים בלשון הפסוק בפרשת נצבים, בפרשת ל' פסוק ב', שנאמר "ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו".
ג. כוונת הפסוק הנ"ל היא לומר שבמצוות התשובה יש שני עניינים מרכזיים - הדבר הראשון הוא להיות יותר קרוב אל השם יתברך כמו שנאמר 'ושבת עד ה' אלקיך', פירושו של דבר שהנשמה של כל יהודי היא אור רוחני הנמשך מהשם יתברך ואפשר לחזק את הקשר אל השם יתברך ולהרגיש אותו יותר.
והדבר השני - 'ושמעת בקולו', שהוא להקפיד יותר לקיים את ציוויי השם יתברך ולהיזהר יותר שלא להיכשל במה שהוא ציווה אותנו שלא לעשות.
ד. ויש בזה הבדלים בין אדם לאדם לפי התכונות, באיזה חלק עדיף להתחיל - אם בצד של להרגיש יותר את קרבת השם או בצד של הקפדה רבה יותר בקיום המעשי. אבל כולם צריכים את שני הדברים.
ה. ולא רק שכולם צריכים את שני הדברים, אלא ששני הדברים משלימים זה את זה, דהיינו אם האדם לא ירגיש יותר קרוב להשם יתברך, קשה מאוד שיוכל להחזיק מעמד לשנות לטובה בהרבה את המצב שלו בנושא של לשמוע בקולו. ואם אדם ח"ו יזלזל בעניין של 'ושמעת בקולו', קשה מאוד שיחזיק מעמד בקרבת השם.
ו. ולכן צריך לבאר כאן בשני עניינים אלו, איך מבצעים את שני דברים אלו. וחשוב לי מאוד להקדים שכוונתי בכל הדברים להוכיח את עצמי יותר מאשר את כל מישהו אחר.
פרק ב.
ביאור החלק בתשובה של 'ושבת עד ה' אלקיך'
א. בספר תהילים בפרק מ"ב כתוב "כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים לקל חי מתי אבוא ואראה פני אלקים".
ב. כוונת הדברים היא שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם בשני סוגים של בריאה. סוג אחד - דברים כמו ברזלים ואבנים שאינם צריכים מזון, וסוג שני - דברים שכן צריכים
מזון כמו בעלי חיים וצמחים, והמזון הכרחי לקיומם. והאדם כמובן גם כן צריך מזון ובשביל זה יש תור ארוך במכולות.
ג. אמנם האדם מורכב מגוף ונשמה, ולא רק הגוף זקוק למזון אלא גם הנשמה זקוקה למזון, אלא שאת המזון של הנשמה לא קונים במכולת מפני שהנשמה היא רוחנית והיא צריכה מזון רוחני.
ד. וליתר ביאור - הרמח"ל בספר 'אדיר במרום' מסביר שהמהות של הנשמה של כל יהודי ללא יוצא מן הכלל היא אור האלוקי שבא מהשם יתברך ונכנס בתוך האדם. ומבואר בכתבי האר"י שהנשמה של כל יהודי ללא יוצא מן הכלל היא יותר קדושה אפילו ממלאכים.
ה. ונשמה זו שזקוקה למזון, ברור הדבר שלא ניתן להאכילה במזון של גוף, וכמו שלא ניתן להאכיל אדם במזון כלבים ואפילו היקר ביותר, מקל וחומר שאי אפשר להאכיל נשמה במזון של גוף.
ו. והמזון של הנשמה הוא לקבל עוד תוספת אור רוחני מהשם יתברך, שאת זה מקבלים על ידי כל דבר מעיניני עבודת השם בתפילה ובלימוד תורה ובקיום מצוות בין אדם למקום ובין אדם לחברו, ובזהירות מעבירות בין אדם למקום ובין אדם לחברו. אמנם מלבד עצם קיום המצוות חשוב שאדם גם יכוון בדעתו להשתוקקות אל השם יתברך, ויכוון שהתורה והתפילה והמצוות בין אדם למקום ובין אדם לחברו
הן צינור רוחני שמחבר אותו להשם יתברך [ואף שבלאו הכי הנשמה מחוברת להשם יתברך אבל על ידי התורה ומצוות מתחזק החיבור] וכדאי מפעם לפעם לכוון: ריבונו של עולם אני רוצה על ידי לימוד זה או תפילה זו לחבר את נשמתי אליך ולהביא את האור הרוחני ממך לתוך נשמתי [אלה שתי כוונות - הראשונה כביכול מלמטה למעלה - שמחבר נשמתו להשם, והשניה כביכול מלמעלה למטה - שמביא אור רוחני מהשם יתברך אל נשמתו].
ז. וזו כוונת הפסוק הנזכר לעיל מתהילים מ"ב "כאייל תערוג על אפיקי מים" שהאייל הוא בעל חיים וביום שמש חם במדבר הוא מחפש מעיין של מים להרוות צמאונו, וזה טבעו הטבעי, הוא לא עבר על זה לא קורסים ולא שיעורים, ואם הוא משיג את המים הוא שותה ומקבל עצמה וחיות, ואם אינו שותה מים הוא סובל ממצוקה וריקנות, ואם יציעו לי במקום המים מיליארדים של דולרים זה לא מעניין אותו כלל ועיקר שרק אל המים תשוקתו באותה שעה.
ח. וכך הנשמה של כל יהודי - יש לנשמה צימאון טבעי והשתוקקות אדירה אל השם יתברך, לקבל תוספת אור, וזה אפילו אם לא למד אותו יהודי מימיו כלום על עבודת השם ולא למד שום דבר מהתורה, מכל מקום זה הטבע הטבעי של הנשמה לחפש את האור האלוקי, וזה הדבר היחידי שיכול לתת לנשמה את העצמה והחיות.
ט. ובמצוות התשובה שכתוב בפרשת נצבים "ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו", החלק של 'ושבת עד ה' אלקיך' שהוא להרגיש יותר קרוב אל השם יתברך כמבואר לעיל, כדי לקיים את זה, האדם צריך להתבונן במהות נשמתו להבין ולהרגיש שהיא אור אלוקי שבא מהשם יתברך, ושיש לנשמה צימאון אל השם יתברך.
י. וביחד עם זה להרבות כמה שיותר בדברים המביאים את האור מהשם יתברך לנשמה, שהם התורה והמצוות, וכאמור לעיל חשוב שהאדם ילווה את התורה והמצוות שלו ברגשות אלו של קרבת השם יתברך. וכתוב בספר 'לשם שבו ואחלמה' [מהג"ר שלמה אלישיב ז"ל, סבו של הפוסק החשוב הגרי"ש אלישיב ז"ל]
בכך דע"ה חלק שני דף ל"ח, שאפילו אם האדם ילמד את כל התורה ויתפלל כל התפילו ויקיים כל המצוות ויזהר מכל העברות ויכוון את כל הכוונות של המקובלים, אבל את ההשתוקקות להשם יתברך יזניח ולא יהיו לו זמנים של רגשי השתוקקות להשם יתברך - בעולמות היותר עליונים כמעט שאינו זוכה לתקן כלל, שלתקן בהם בעצמה חזקה מוכחים את רגשות ההשתוקקות אל השם יתברך.
פרק ג.
ביאור החלק בתשובה של 'ושמעת בקולו'
א. החלק השני של מצוות התשובה הוא 'ושמעת בקולו'.
וכיצד מתקנים דבר זה, מבואר הדבר ברמב"ם בהלכות תשובה וברבנו יונה בספר שערי תשובה באריכות רבה. ויש להביא כאן עיקרי הדברים בקצרה, כדי שיהיה קל מאוד לזכרם. וכפי שעולה מדבריהם - הדברים העיקריים הם ארבעה. שניים מהם הם ביחס לעתיד ושניים מהם הם ביחס לעבר.
ב. הדבר הראשון והוא ביחס לעתיד, הוא לשנות את דרכו לטובה - לב יודע מרת נפשו, כל אדם יודע באלו דברים עד היום היה נכשל - ולקבל על עצמו להפסיק להיכשל בהם. וכן יודע אלו דברים היה מחסיר מלקיים, ולקבל על עצמו שלא להחסיר מלקיימם. וכתוב בשם הג"R חיים מוולוז'ין ז"ל שדבר זה הוא היותר חשוב מכל הדברים של מצוות התשובה, ושאנשים טועים בזה שאינם מייחסים מספיק חשיבות לחלק הזה של מצוות התשובה שהוא העיקרי - להתעקש לשנות את דרכו בחיים לטובה ושלא לחזור על הדברים הלא טובים שהיו בעבר.
ג. והדבר השני ביחס לעתיד הוא שהעולם הזה הוא מלא נסיונות, ולכן גם אם החליט האדם לשנות את דרכו לטובה לא קל לקיים את זה, ולכן צריך להרבות בתפילות ותחנונים להשם יתברך שיזכהו באמת מכאן ולהבא להצליח שלא להיכשל ושלא להחסיר.
ד. והדבר הראשון ביחס לעבר הוא החרטה והצער על שנכשל באותם דברים שנכשל ועל שחיסר את אותם דברים שחיסר.
ה. והדבר השני ביחס לעבר הוא בקשת הכפרה מהשם יתברך וזה כולל גם את אמירת הווידוי.
ו. ובקצרה - רשימת ארבעת הדברים היא שניים לעתיד - ההחלטה החזקה לשנות את דרכו לטובה ולהרבות להתפלל להשם יתברך להצליח בזה, ושניים לעבר - להצטער על העבר ולהתפלל להשם יתברך בווידוי ובקשת כפרה על העבר.
פרק ד. תוספת דברים בעניין ארבעת הפרטים המבוארים בפרק הקודם
א. והנה אף מי שעושה רק אחד מהארבעה דברים הנ"ל בפרק הקודם כבר יש בזה תועלת חשובה לנשמה, אבל כמה שיותר משלים עצמו בכל הארבעה דברים האלו, נשמתו נעשית יותר נקייה ומקבלת עצמה רוחנית יותר חזקה.
ב. אבל מלבד העניין לעשות את כל הארבעה יש דבר חשוב מאוד - שבכל אחד מהארבעה האלו יש הבדלים עצומים בין דרגה לדרגה בחוזק הדברים. וכמה שהדבר יעשה יותר בחזקה - האור הרוחני שמקבל הוא יותר חזק.
ג. דהיינו ההחלטה לשנות את דרכו לעתיד, שתהיה החלטה חזקה מאוד עד שרחוק מאוד הדבר להעלות על הדעת שייכשל שוב.
ד. וכן התפילות שלא להיכשל בעתיד - להתפלל אותן מעומק הלב ובתחנונים עצומים.
ה. וכן החרטה על מה שהיה בעבר, מבאר רבנו יונה שאף אדם שאיבד סכום כסף קטן מצטער עליו, אבל אם אדם איבד את כל רכושו, צערו הוא פי כמה יותר גדול. והצער על מכשול בעברות צריך להיות הרבה יותר מזה.
ו. וכן התחנונים להשם שיכפר לו ואמירת הווידוי חשוב להתפלל זה כמה שיותר מעומק הלב ובתחנונים עצומים.
פרק ה.
מבאר שכל הדברים הכתובים לעיל שייכים לכל אדם מישראל, מפני שאפילו מי שמרגיש את עצמו במצב הכי גרוע והכי ירוד האמת היא שנשמתו קדושה מאוד
א. והנה יש אנשים שכאשר שומעים דברים כאלו, אומרים - הכל נכון מאוד אבל לצערנו הרב לא בשבילנו. הלוואי שהיינו שייכים לאורות רוחניים ודברים מסוג זה, אבל לצערנו הרב אנחנו נמצאים במקומות מאוד נמוכים ולא לנו להתעסק בדברים של אורות רוחניים.
ב. אבל בתורת הקבלה מבואר שדבר זה הוא טעות. ולא רק טעות פרטית בדברים הנ"ל אלא טעות של הרבה אנשים בהבנת המהות של נשמתם. ושטעות זו היא הגורם המרכזי של רוב העברות של האדם.
ג. והיינו שאם נשאל איזה אדם: תאמר לי מה הנשמה שלך - טובה או רעה? הנסיון מלמד שרוב בני האדם עונים שהנשמה מורכבת גם מטוב וגם מרע, שהרי ידוע הדבר שיש יצר הטוב ויש יצר הרע.
ד. אבל בתורת הקבלה מבואר לא כך. אלא הנשמה של כל יהודי, כולה קודש. וכמובאר לעיל שהנשמה של כל יהודי, ללא יוצא מן הכלל, היא אור רוחני שבא מהשם יתברך, ושהנשמה של כל יהודי, ללא יוצא מן הכלל, יותר קדושה אפילו ממלאכים. ואם כן ודאי שהנשמה אין בה שום צד רע כלל ועיקר.
ה. והיצר הרע ואפילו היצר הטוב, אין הם חלקים מהנשמה אלא הם מלווים רוחניים שמלווים את הנשמה, והנשמה עצמה היא יותר חזקה בהרבה מהמלווים. ובפרט שאפילו במלווים הרי היצר הטוב מסייע לנשמה והנשמה רוצה את טובת עצמה - להתקרב להשם יתברך,
והיצר הרע מטרתו לגנוב שפע רוחני מהנשמה אל כוחות הרע, והוא באמת אויב ממש של הנשמה, אלא שהבעיה היא שהיצר הרע מטעה את האדם לחשוב שהיצר הרע הוא חלק מהנשמה ועל ידי זה האדם מקבל על עצמו דעה שלילית מאוד ומאבד על ידי זה חלקים של התשוקה העזה להתקרב אל השם יתברך ולכן חשוב מאוד שישנן האדם לעצמו את האמת הנכונה בזה.
פרק ו.
מעשה נורא מהמדרש רבה שמבואר בו הדברים שבפרק הקודם
א. במדרש רבה בסוף פרשת תולדות מספרים חז"ל שבשעה שכבשו הגויים את בית המקדש רצו הגויים שהראשון שייכנס לגנות מבית המקדש יהיה יהודי [כנראה כדי להשפיל יותר את היהודים]. ויהודי בשם יוסף משיתא לקח על עצמו תפקיד זה ונכנס לבית המקדש והוציא משם מנורה. ביקשו ממנו הגויים להיכנס פעם נוספת ולהוציא חפץ אחר ולא הסכים, וכך אמר: לא די שהכעסתי את בוראי פעם אחת - שאכעיסנו פעם נוספת?
ניסו הגויים לפתותו בכסף רב ובתפקיד חשוב ובאיומים לייסורים ולמיתה, ובשום אופן לא הסכים. וסופו של דבר שהרגוהו במיתה קשה - שניסרוהו במסור שמנסר קרשים, ומת. ובשעה שניסרוהו היא צועק, אבל לא על הייסורים צעק אלא צעק: אוי לי שהכעסתי את בוראי אוי לי שהכעסתי את בוראי.
ב. נשאלת השאלה מהיכן לקח אותו יהודי כח למהפכה כזו ברגע. שהרי ברגע הקודם הסכים להיכנס לבית המקדש ולגנוב, הגם שהיה זה מעשה גרוע מאוד בשעה כזו קשה לעם ישראל - רבים נהרגו, רבים נפצעו, בית המקדש נכבש על ידי הנכרים, ועם ישראל בשלטון זר - ובשעה כזו להיכנס לעיני כולם ולגנוב במקדש, ובלא שהכריחוהו, ורק אמרו שמי שייכנס לגנוב, מה שייקח יהיה שלו - ומעיד זה על ירידה רוחנית קשה מאוד.
ג. וברגע אחר כך נתהפך והגיע למדרגה הגבוהה ביותר של להיהרג על קידוש השם, וויתר על כל הפיתויים, וסבל נוראות, ועוד שבשעה של מיתה לא צעק על הריגתו אלא על שהכעיס את בוראו.
ד. והתשובה לזה היא כנ"ל - שהנשמה עצמה של כל יהודי ואפילו הגרוע ביותר, כולה אור רוחני שבא מהשם יתברך, ואור זה הוא כולו טוב, ויש לאור זה קדושה עצומה שאי אפשר כלל לתארה, ואף יוסף משיתא בשעה שנכנס לגנוב בבית המקדש, היתה לו נשמה קדושה מאוד, ורק שהיצר הרע שהוא מלווה חיצוני של הנשמה לקח בשבי את הנשמה, ויוסף משיתא לא הבין וחשב שהיצר הרע זה הוא בעצמו וכשיצא עם המנורה ביד
עשה חשבון הנפש עם עצמו איך יתכן שאני נכשלתי בכזה דבר? ואז הבין שזה לא הוא אלא היצר הרע הוא אויב רוחני שהשתלט עליו ולקח את נשמתו בשבי, וכמובן שאף אחד לא רוצה להיות שבוי, וכשהבין את הדבר הזה שהוא שבוי בידי אויב רוחני - מיד ברח מהשבי וחזר לעצמו.
ה. ומשל למה הדבר דומה - למלחמה שהיתה בין שתי ארצות, ארץ א' וארץ ב', ואנשי ארץ א' מנצחים מפני שיש להם מדען שעושה פצצות מוצלחות, כל שבוע מסוג חדש, יותר טוב מהקודם, ואין לארץ ב' איך להתגונן מזה. מה עשו? הלכו בלילה כשהמדען ישן, במחבוא ששם מכין הפצצות, וגנבוהו לארצם, ושמו אותו במחבוא דומה, ומשקרים אותו שהוא עדיין בארצו. והוא מאמין להם וממשיך לעשות פצצות. אבל במקום שיהרגו זה את השונאים שלו הורגים בזה את בני ארצו הידידים שלו, ואם יוודע לאותו מדען סוד העניין מיד יפסיק לעשות פצצות וישתדל בכל כוחו לחזור לארצו ולעזור להם. וזה ממש העניין אצל האדם - שאם הרשיע הרי הוא שבוי בידי יצרו הרע וצריך מהר לברוח מן השבי ולחזור לפעול לכיוון הנכון.
[בספר דברי יעקב - פרק מחשבה, מבואר חלקים מהדברים שבמאמר זה באריכות רבה עם השורשים שלהם בספרי הקבלה]
יהי רצון מלפני ה' יתברך
שנזכה לביאת משיח צדקנו במהרה בימנו אמן,
ולבניין בית המקדש במהרה בימנו אמן.
ושנזכה כולנו וכל עם ישראל, לישועות ונפלאות,
לטובה ולברכה בכל העניינים.
שייתן ה' יתברך לכולנו חיים ארוכים, טובים ומבורכים,
עד מאה ועשרים שנה, בבריאות שלמה תמיד.
והצלחה רבה בלימוד תורה ובעבודת ה' ובכל העניינים.
ושכל הצריכים ישועה יוושעו בכל הדברים הטובים.
הצריכים והצריכות רפואה, יתרפאו במהרה בטוב גמור.
הצריכים והצריכות להתחתן, יזכו במהרה בקדושה וטהרה,
להקים בתים נאמנים בישראל לכל הדורות.
ושנזכה כולנו בקדושה וטהרה לכמה שיותר צאצאים וצאצאי צאצאים לכל הדורות,
ושיהיו כולם צדיקים וצדקניות, עושי רצון ה' באמת ובשלמות,
ובריאים ובריאות בגופם ונפשם ודעתם בשלמות.
ושתהיה פרנסה טובה לכולם ושלום בית ויישוב הדעת ושמחה וטוב לבב.
וכל הצריכים לכל סוג של ישועה שהוא, שייוושע במהרה.
[הברכה שלי היא ברכת הדיוט והנני לבקש מכל מי שקל לו
הדבר שיאמר תפילה זו ויכוון עבורי ועבור כל עם ישראל].