הרב אברהם חיים זילבר

 

 

 

על הפסוק "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן" מפרש רש"י: "לפי שהיו השבטים מבזין אותו הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לע"ז והרג נשיא שבט מישראל, לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן".

 

וצריך להבין, א) ממה נפשך: אם ידעו השבטים את הדין ש"הבועל ארמית קנאין פוגעין בו" הרי עשה דבר מותר, ואם לא ידעו –  מה זה קשור לסבא שלו? הוא עצמו היה רוצח לדעתם!  ב) הלא יתרו עבד כל עבודה זרה שבעולם (רש"י יתרו יח, יא) ולמה הסתפקו בכך שסבו פיטם עגלים - שהיא הכנה לע"ז בלבד?

 

מבאר הרבי, הלוא זמרי הביא את המדינית לעיני כל ישראל ואף אחד לא עשה דבר, גם לא משה שלימד את הדין ("מקובלני ממך") של "הבועל ארמית", רק פינחס היה היחיד שקינא קנאת ה', לכן סברו השבטים שזהו זלזול בכבודן של ישראל ובכבודו של משה!

 

אלא, טענו השבטים, כנראה שהמעשה שלו לא נבע מקינאת ה' אלא מהאכזריות שטבועה בדמו! שהרי סבו פיטם עגלים לע"ז: לפטם בהמה ואח"כ לשחוט אותה זו אכזריות גדולה (ראה רש"י בהעלתך יא, כב)! ועל כך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן, שכידוע היה "אוהב שלום . .אוהב את הבריות" ללמדנו שהוא דוקא עשה את זה מתוך אהבת ישראל של 'נכד אהרן'.

 

ההוראה מכך: לפעמים אדם עושה משהו טוב ומרננים אחריו שהוא עושה את זה ממניעים של כבוד וכדו', אבל באמת "ה' יראה ללבב" רק הוא יודע מחשבות והאדם יראה לעינים – אנו צריכים לשבח כל מעשה טוב!

 

 

 

שבת שלום!

 

 

 

מקור: לקוטי שיחות חלק ח' פינחס שיחה א'. (הבאנו תמצית מהשיחה בקיצור נמרץ. ושם כו"כ דיוקים נוספים בפירש"י שמתיישבים 'כפתור ופרח' ע"י ביאור זה).