קישורים נוספים
דברי תורה לפרשת וישלח
- פרטים
- קטגוריה: פרשת וישלח
- פורסם בשני, 26 אוקטובר 2020 01:25
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 412
הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
ר"מ בישיבת אור התורה אלעד
מנחה שלוחה לעשו
וַיְצַו אֶת הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי וּשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר לְמִי אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ. וְאָמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו וְהִנֵּה גַם הוּא אַחֲרֵינוּ. וַיְצַו גַּם אֶת הַשֵּׁנִי גַּם אֶת הַשְּׁלִישִׁי גַּם אֶת כָּל הַהֹלְכִים אַחֲרֵי הָעֲדָרִים לֵאמֹר כַּדָּבָר הַזֶּה תְּדַבְּרוּן אֶל עֵשָׂו בְּמֹצַאֲכֶם אֹתוֹ. וַאֲמַרְתֶּם גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב אַחֲרֵינוּ כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו אוּלַי יִשָּׂא פָנָי.
יש לדקדק אמאי לשלוחו הראשון לא ציוה לומר לעשו "כי אכפרה פניו במנחה" וגו', ורק משליחו השני נאמרו דברי ריצוי אלו, ועיין רמב"ן שכתב ש"כי אכפרה" הם מדברי השליח לעשו.
וי"ל עפ"ד באבות (ד, יח) אל תרצה את חברך בשעת כעסו. ומפני שעשו מצוי השתא בעידנא דריתחא ובא להילחם לא אמר יעקב ע"ה לשלוחו הראשון לפתוח בדברי ריצוי אך לאחר שיתן לו הראשון מתנה וישכך מעט כעסו יוכל השני לבוא בדברי ריצוי.
&&&&&&
מחלוקת יעקב ושמעון ולוי בניו
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וגו', וַיֹּאמְרוּ הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ (לד, ל-לא).
- במה נחלקו יעקב ע"ה ובניו הקדושים??
ונראה נפלא בזה, דהנה המעיין בפסוקי פרשה זו יראה ב' בחינות בצערם על עינוי דינה:
א-) 'וְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת דִּינָה בִתּו'. שעניינו צער על עינוי הבת והאחות. ב-) 'וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכַּב אֶת בַּת יַעֲקֹב'. צער על עינוי 'בת יעקב', בתו של הבחיר שאבות וגדול הדור.
והנה כאשר באו בני יעקב במרמה אל שכם ובנו, נאמר כך: ' וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְאֶת חֲמוֹר אָבִיו בְּמִרְמָה וַיְדַבֵּרוּ אֲשֶׁר טִמֵּא אֵת דִּינָה אֲחֹתָם'. נמצא שבני יעקב תכננו את נקמתם משום החלק שעינו את 'אחותם' ולא משום היותה 'בת יעקב'.
ואכן כך מצינו בהמשך:'וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ', שנלחמו משום שנפגמה אחותם. וכן בהמשך כתיב: 'וַיָּבֹזּוּ הָעִיר אֲשֶׁר טִמְּאוּ אֲחוֹתָם'.
ואמנם יעקב אביהם סבר שבניו נקמו ונלחמו משום הפגם של 'בת יעקב', ולכן אמר להם שמבחינה זו של השבת כבודו, היה עליהם להימנע ממעשיהם, מפני ש'עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ' והמעשה יפגום בכבודי ולא ישיב אותו.
והשיבו לו בניו שהם לא נקמו משום כבודו ("בת יעקב"), אלא מפני ש'הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ', משום כבוד אחותם וכבוד המשפחה, וממילא אין כאן מקום לשיקולים של כבוד יעקב.
-ומדוע שכם וחמור לא חששו שכך ייעשה לו? מדוע 'וְלֹא אֵחַר הַנַּעַר לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר'?
התשובה היא: 'כִּי חָפֵץ בְּבַת יַעֲקֹב'. שכם סבר שהשבטים ירצו בלבבם לנקום בו רק על הפגיעה ב'בת יעקב', ומבחינה זו אכן לא כדאי להם לעשות זאת, כי הנקמה תוביל להבאשת שמו של יעקב בקרב הארץ ולא להשבת כבודו, ולכן לא חשש מלמול את עצמו ובני עירו, אך בני יעקב נקמו בו משום כבוד אחותם, דבר שאין לו שייכות ושיקול לכבוד אביהם, והכל שריר וקיים בעזה"י.