במאמר הקודם דיברנו על מטרת הנישואין, שהיא השלמות והאחדות.  שלמות זו של בעל ואישה, שנובעת מהתפיסה ששתינו שברים של מציאות אחת. שתי חלקים של הויה אחת.  ידיעה זו עוזרת לנו להתגבר על הפערים, כי אנו דבקים במטרה להתאחד.

ככל שנתעקש להשאר בעמדה שלנו, נתרחק מהאחדות, וככל שנקבל את השוני, נתקרב אל האחדות. וזו העבודה בחיי הנישואין. 

 

מה זו אהבה? אחדות. כפי שמצינו ש"אחד" ו"אהבה" הם אותה גימטריה. 

 

אהבה היא מציאות חיים של שניים שהם אחד, מאוחדים ברצונם ובשאיפותיהם, וככל שתתעמק הכרת והרגשת האחדות, כך תתעצם יותר האהבה. אחדות זו מתחילה בעומק ההכרה שאנחנו אחד, ואם אנחנו אחד, האם נפגע בעצמנו? 

 

מה אם כן האחדות הזו? האם פירושה ששנינו, בעל ואישה, צריכים לחשוב אותו דבר? האם שנינו צריכים להרגיש אותו דבר? לרצות אותו דבר? לאהוב את אותם דברים? האם חייבים תמיד לעשות את אותם דברים, ללכת לאותם מקומות ולהנות מאותן פעילויות?

 

ודאי שלא, שהרי הגבר והאישה הם שני יצורים שונים מעצם טבעם, ושונות זו באה לידי ביטוי גם במבנה הפיזי, במבנה הנפשי והמנטלי. אלא, שההתגברות על השוני היא המקשרת, כלומר, שמקבלים את השוני של האחר ולא חושבים לשנות אותו או לבנות אותו. 

 

ביחסינו עם הזולת קיימת תופעה של מעגליות. כאשר אדם מרגיש דחוי, הוא דוחה. כאשר הוא מרגיש מושפל, הוא משפיל, וכאשר הוא מרגיש בזוי, הוא מבזה, ומכאן שאין שום בסיס והתחלה לבניית הזוגיות אם האחד אינו מקבל את רעהו. ובשביל להגיע לאותה קבלה, צריך מסירות נפש של "מתנת חינם" - עשיה למען חסד, בלי לחכות ולבקש תמורה בעדם. נתינה לשם נתינה. להרגיש את השני, לרצות בשמחה של השני, ובהצלחה שלו.  בדברים הקטנים והפשוטים והיומיומיים, ועד לדברים הגדולים. להשתוקק להצלחתו של השני ולשמוח בה. 

וזו היתה אהבת רחל את רבי עקיבא, שעשתה את כל המעשים שיכולים לקדם אותו למטרתו, אף שזה לא היה פשוט, להשאר שנים לבד, ולגדל את ילדיה בעצמה, כי היא אהבה אותו בשביל עצמו ולא בשביל עצמה.

 

וזו הדרגה הגבוהה ביותר של האחדות. אחד לא מבטל את השני למענו, וגם לא מבטל את עצמו למען השני, אלא שניהם מתאחדים למטרה אחת. "והיו לבשר אחד". ההרמוניה והאיחוד בין בני הזוג נגזרים מהשקעה הדדית ומיכולת להעניק האחד לשני ולסבול את משאו. 

 

הרב שך המשיל את עבודת הנישואין לאדם המוצא שק יהלומים ביום חמסין. השק כבד מאוד, ועליו לסחוב אותו על כתפיו עד לביתו. אין ספק כי אותו אדם עמל קשות, והקושי כבד מנשוא. אך האם יעלה על דעתו להשליך את השק בגלל המאמץ הכרוך בנשיאתו?  כך בנישואין, הבטיח הרב שך, מי שמודע לערך של אותה עבודה, ולשכר הצפון לו בזכותה, ולסיעתא דשמיא שלה זוכים, אין ספק שלא יוותר בעד כל הון שבעולם. 

 

ליצירת קשר ולתיאום הדרכה עם יהודית, צרו קשר במספר: 052-7139012