יונה בסוכתו/שיר מאת: אהובה קליין ©

פרטים

קטגוריה: יום כיפור

פורסם בראשון, 18 אוקטובר 2020 13:47

נכתב על ידי Super User

כניסות: 409

התשובה- מחוייבת המציאות

פרטים

קטגוריה: יום כיפור

פורסם ברביעי, 14 אוקטובר 2020 19:50

נכתב על ידי Super User

כניסות: 433

התשובה- מחוייבת המציאות

הרה"ג הרב שמואל ברוך גנוט שליט"א

ב'בין הזמנים' לפני כמה שנים נסענו לעיר דוד ולנקבת השילוח. ההליכה בתוך השילוח מיוחדת ומרתקת. חושך, מים ופנסים, בשילוב שירים שמחים, הוא מתכון לטיול מהנה. אך אני התרגשתי במיוחד ממשפט אחד פשוט של המדריך.

המדריך חבש כובע –טמבל, כזה שלבשו ה'חלוצים' בעבר. הדרכתו ההיסטורית לוותה בהקראת פסוקים מהתנ"ך, הקשורים לעיר דוד, לירושלים העתיקה ובית המקדש. המדריך תיאר בפרוטורוט, מתוך הנ"ך, צום שקבעו בני ישראל, לאחר נבואת ירמיהו על החורבן, והוא אמר שבפסוקים עצמם לא מוזכר האם היה זה צום עצוב, כמו צום תשעה באב, שהוא צום שנועד לאבל וצער, או צום שמח, כמו יום כיפור, שנועד לחזרה בתשובה. וכך אמר המדריך עם הכובע-טמבל: "ביום כיפור אנו צמים, אך זהו צום שמח, כי מכפרים בו את כל העבירות שלנו. צמים, כדי לעשות חשבון נפש ולחזור בתשובה, אבל בעצם זה יום שמח, יום של מחיקת חטאים"...

ואני התרגשתי, והזדעזעתי.

הזדעזעתי שהאמת האמיתית הזאת אינה כה פשוטה ושורשית אצלי, עד שאם אני שומע אותה, בפשטות חיננית, מאדם זר לי, לפחות לפי חולצתו ומכנסיו הקצרים, אני כה נרגש.

והרי זה כה נכון. "אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל, לפני מי אתם מיטהרין ומי מטהר אתכם? אביכם שבשמים". הקב"ה, אבינו אוהבנו, רוצה לטהרנו, למחול על עוונותינו  ביום הכיפורים. שמחה!!

אחד מהדברים המתוקים שקיבלתי מהקב"ה בשנים האחרונות במתנת חינם, היתה הזכות להשתתף בעריכת ספר "העקידה", יצירתו הנודעת של החכם השלם והקדוש רבי יצחק ערמאה זיע"א, שכל הקדמונים מצטטים מדבריו בקביעות, אלפי (!!) פעמים. כשלמדתי את דבריו הקדושים של "העקידה" על חטא מי מריבה, התרגשתי עד מאד והבטחתי לעצמי לשתף אתכם בדבריו המופלאים, המסייעים לעבודת התשובה.

ה"עקידה" מצטט את דברי אחד מגדולי החכמים, הקובע שהקב"ה היה חייב לברוא בעולמו לפחות אדם אחד שלא יחטא לעולם בשום חטא. לא יתכן, כותב אותו חכם גדול, שהקב"ה לא "יצליח" לברוא ולו יהודי אחד בעולמו שלא יעבור עבירה. כי אם באמת לא היה ולא יהיה אדם שכזה, אם כן מדוע בא אלוקינו בתביעה לבריותיו ומבקש מהם שלא לחטוא. והרי כולם, ללא יוצא מן הכלל, חוטאים, ואם כן, מוכח שעצם יצירת האדם מחייבת אותנו לחטוא.מסיבה זו, טען אותו החכם, בהכרח שמשה רבינו לא חטא לעולם, וחטא מי מריבה, הכאת הסלע, לא נחשב כלל לחטא אמיתי.

ה"עקידה" חולק עליו בנחרצות. הוא מצטט את הפסוק "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" וקובע שההבדל בין אלוקים לאדם הוא בכך שאדם הוא יצירה גשמית, ויצירה גשמית מחוייבת למעוד, ליפול ולחטוא, ולו פעם אחת בחיים. "לו היה בעולם אדם שלא יחטא לעולם, הרי בהכרח שהוא אינו אדם, אלא יצירה רוחנית", קובע ה"עקידה". אם כן, מדוע הקב"ה בא בתביעות לחוטאים, הרי הם לכאורה, היו "חייבים" לחטוא מעצם טבעם כבני אדם?

על כך משיב ה"עקידה" שהקב"ה בא בטרוניה על גודל החטא וצורתו. נכון הוא שהיית מחויב לחטוא, מעצם היותך בן תמותה גשמי. אך ביכולתך היה לחטוא חטא קטנטן. חטא הנובע מטעות בשיקול הדעת, כפי שאירע למשה רבנו, אך לא חטא הנובע מתאוות או ממידות רעות. גם אם האדם "מחויב" לחטוא מעצם טבעו, עדיין יכול הוא לסנן את חטאיו ולא להתגעל ולהתפלש בעפר החטאים הבזויים, או בחטאים שהיה יכול להתגבר ולא לעבור עליהם.

ולכן, כותב ה"עקידה", כיוון ש"אדם" וה"חטא" הם שני דברים החייבים לצעוד יחדיו, לפחות פעם אחת בחיים, לכן נתן הקב"ה את התשובה, בה יכול כל אדם לשוב מחטאו ולמוחקו.

ה"עקידה" מסביר שהאדם, מעצם היותו מגושם ולא רוחני לחלוטין, מחויב לחטוא ולהתרחק משורשו העליון, ובכדי לאזן ולמחוק את הריחוק הזה, ברא הקב"ה את התשובה. החטא הוא מחויב המציאות, וגם התשובה שכנגדה היא דבר מתבקש וברור. וכשאנו מרגישים ריחוק נוראי וצער, וגם הרבה יאוש, על שלא הצלחנו לעמוד בכל המשימות שהצבנו לעצמנו במשך השנה, עלינו לשנן שאנחנו לא מלאכים. אנחנו בני אדם, העשויים מחומר ומדם, מלב, עור ועצמות. אדם חוטא, ולכן צריך לשוב בתשובה.

"אָדָם יְסוֹדוֹ מֵעָפָר. וְסוֹפוֹ לֶעָפָר. בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לַחְמוֹ. מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר. כְּחָצִיר יָבֵשׁ. וּכְצִיץ נוֹבֵל. כְּצֵל עוֹבֵר. וּכְעָנָן כָּלָה. וּכְרוּחַ נוֹשָׁבֶת. וּכְאָבָק פּוֹרֵחַ. וְכַחֲלוֹם יָעוּף", ומבהיר ה"עקידה" שאכן, זוהי מציאות האדם. עפר, חציר יבש, אבק פורח וחלום יעוף, ולכן הוא חוטא ומתרחק משורשו העליון. וריחוק זה הוא זה שיצר את מציאות התשובה.

&&&&&&&

"יעיד עליו יודע תעלומות"- מה יעיד?

גם בין האנשים הקרובים ביותר, כמו הורים וילדים ובני זוג, אין זה אומר שאם רבנו והתפייסנו בתמים וברצינות, אזי שוב לעולם לא תתפתח בינותינו מריבה חדשה. הטבע האנושי אינו אמור להשתנות גם לאחר הפיוס ואנו יכולים שוב ושוב, אולי אפילו בעוד חודש, ליפול שוב אל זרועות הריחוק האיום.

ואם כן, כיצד מתיישבים הדברים עם דברי הרמב"ם בהלכות תשובה הקובע לנו שעל החוטא לעזוב את חטאו ולהסירו ממחשבתו ולגמור בליבו שלא יעשהו עוד, עד ש"יעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם"? האם הרמב"ם בא לרחק אותנו חלילה, מעבודת התשובה ולייאש אותנו כבר מההתחלה?

ה"חידושי הרי"ם" מגור זצ"ל כותב ("מאמרי חנוכה") שלמרות שהרמב"ם כותב את דבריו החמורים והנכונים, הרי ש"חסו חז"ל על נשמת ישראל לבל ידח ממנו נידח, ולכן תיקנו שגם להגרועים והשפלים המושלכים ארצה, יזרח בהם אור שיוכלו לשוב לפני ה' בתשובה שלמה". וכותב ה"חידושי הרי"ם" דבר מחודש ולא מפורסם, ואלו דבריו, מילה במילה: "והגם שכתב הרמב"ם ז"ל שצריך לשוב עד שיעיד עליו בעל התעלומות שלא ישוב לכסלו, מכל מקום מועיל התשובה מדרבנן", עד כאן לשונו. חידוש חדש של הרבי הראשון לבית גור. מדרבנן התשובה מועילה גם ללא "יעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לאותו החטא לעולם"!!!

ואולם הרבה מחכמי הדעת הסבירו את הרמב"ם בצורה אחרת. כל אחד הסביר אותו בסגנונו הוא, בשפה ובלשון אחרת, אך כולם מתכוונים, בעצם, לרעיון אחד. בישיבות מקובל להסביר שהרמב"ם מתכוין לכך שבאותו רגע התשובה, ברגע שהאדם מרומם וקרוב לבוראו, יכול הקב"ה להעיד עליו שאם רגע זה יימשך הלאה ויעמוד הוא ברמתו הנוכחית, אכן לא ישוב הוא לחטוא לעולם. מהגאון רבי יוסל שרייבר שליט"א שמעתי, ב"חומש- שיעור" בישיבת מהרי"ל, שכוונת הרמב"ם הוא בדיוק כמו שאתה מצפה מבקשת הסליחה של חבר שלך. כשחבר שלך עשה לך דבר רע, העליב, פגע בך או עשה לך עוול, והוא מגיע לבקש ממך סליחה- אתה לא מצפה ממנו שבעוד שנה הוא לא יעליב אותך שוב. אתה גם לא מצפה ממנו שזהו, מכאן ואילך הוא יהיה אדם שונה לחלוטין, מלאך ונופת צופים שלא יפגע בך לעולם. אך אתה מצפה ממנו שיבקש ממך סליחה בכל הרצינות ולא יתכוין כעת, בשעת הסליחה, לפגוע בך בעתיד. כעת, מסביר הגרח"י שרייבר שליט"א, האדם מתכוין לבקש סליחה במאת האחוזים, בלי שום רצון, אפילו קטנטן, אפילו פיצפון, לשוב שוב אל החטא. כשאנו עומדים לפני ה' ומבקשים סליחה אנחנו באמת, בשיא הרצינות והכוונה, לא רוצים לשוב ולחטוא, גם לא בכ' כסלו, ח' טבת וי"א שבט.

המשפיע החסידי הנודע הגה"צ רבי אברהם צבי קלוגער שליט"א מציב את השאלה הקשה, הכואבת, המנקרת לנו בכל חלק מחלקי המוח. הרי אם חלפה עברה עלי השנה האחרונה ושוב נפלתי באותם הדברים, שוב חטאתי ופשעתי בלי להתקדם, אז התברר בעצם שהתשובה של יום הכיפורים הקודם לא היתה תשובה אמיתית. הלא כן?! הנה עכשו, לאחר שנה נוספת של חטאים, גיליתי שהתברר שהקב"ה לא העיד בי שלא אשוב לאותו החטא לעולם, שהרי שבתי בדיוק לאותו החטא. אם כן, כל התשובה של יום הכיפורים שעבר, ושל זה שלפניו וזה שלפניו, היתה שיקרית, נבובה וחסרת תוחלת ותועלת? האמנם?! האם יתכן, שואל הגרא"צ קלוגר שליט"א, שהתנאי של הרמב"ם ש"עד שיעיד עליו יודע תעלומות", בא להרחיק אותנו מהתשובה, בבחינת "לא שבקת חיים לכל בריה" או  דוקא לקרב ולהאיר את עבודתינו?!

אך האמת היא, כותב הרב קלוגער, שבאמת שבנו בתשובה שלמה גם בשנה שעברה, גם לפני שנתיים, וגם לפני שלוש שנים. היהודי קשור להקב"ה בקשר איתן ואמיץ והוא השלים עם בוראו עכשיו בהשלמה מוחלטת, בה לא רוצה הוא לחטוא לעולם לעולם. ואדרבא, לפעמים, אולי אפילו בדרך כלל, האדם מתייאש גם בתוככי התשובה (וחושב לעצמו שהוא עצמו שקרן או הדיוט, המנסה לשקר כביכול את ה' ולתת לו "תחושה" שהנה הוא שב בתשובה, בעוד שאוטוטו הוא שב לחטוא. או שהוא סתם טיפש, החולם חלומות באספמיא שהנה, מכאן ואילך הוא לא יחטא יותר אף פעם), אך הקב"ה יודע תעלומות יודע שיש כאן פיוס אמיתי ותמידי. כי מצידו רוצה היהודי ומקווה בכל ליבו שלא לשוב לחטא לעולם, והוא מקבל על עצמו להיטיב את דרכיו, והקב"ה עצמו רואה את הרצון הזה, האמיתי, שלא לשוב לחטא לעולם, ולכן תשובתו מתקבלת.

וכך חידש לנו ה"שפת אמת": "שאף על פי שאין אדם יכול להטות עצמו לגמרי לתשובה, אף על פי כן מועילה היגיעה להטות את הלב, במה שאינו ניכר לאדם עצמו. וה' יתברך עד על תשובה זו. וזהו גם כן לשון הרמב"ם "שיעיד עליו יודע תעלומות"- פירוש: יודע תעלומות אף מה שנעלם מעיני האדם עצמו!"...

היהודי השב בתשובה חזר בתשובה שלמה בפני בוראו. רצונו הטוב היה מושלם בעליל, בתכלית השלימות. וגם אם להבא יקרה, חלילה וחס, שיחטא הוא שוב, הרי זאת כבר מרצון חדש, מנקודה חדשה שלא היתה בו כלל בשעת התשובה. הרצון שלנו בשעת התשובה היה באמת כנה ואמיתי, ואחר כך? אחר כך נכנסה ביהודי רוח שטות חדשה, רוח עיוועים שלא היתה בו מקודם, והוא חטא חטא חדש, שאינו קשור כהוא זה לחטאיו הקודמים, עליו שב בתשובה ביום כיפור.

אנחנו סבורים שתשובתינו לא טובה, כי יתכן, ואולי אפילו בטוח, נחטא בעתיד?? הקב"ה עצמו מעיד עלינו שתשובתינו טובה וששנו אליו באמת ובתמים!!!

&&&&&&&&

אך כמובן, לאחר כל דברי הניחומים וההסברים, עלינו לשוב באמת בתשובה ולהשתפר, להשתפר ולהשתפר. אין ספק ששומה עלינו להיות עובדי ה' בכל התחומים ולא להסתפק במועט. אך מאחר שקשה לנו להתהפך ביום בהיר אחד, לכן נתקדם אט אט.

אי אפשר להישאר תמיד באותה המשבצת. עלינו להציב לעצמנו מספר יעדים ברורים ונחרצים ולהתקדם בהם בבירור ובבהירות. נתחיל לקחת נושא אחד קטן הטעון שיפור בבית, נושא אחד קטן הטעון ליטוש בכולל או בעבודה, ועוד נושא אחד קטן הקשור לתפילה או לתורה, לברכות הנהנין או למידת הכעס או הגאווה, העקשנות או הויתור, ולהתקדם בהם, בעקביות. ניפגש בכל ראש חודש עם עצמנו ונחשוב האם התקדמנו מחודש שעבר. האם אנו טובים יותר בחודש חשוון מבחודש תשרי והחודש כסלו מחודש חשוון, וכך נתקדם ונתקדם.

מסכן הוא האדם שבראש השנה התש"פ יבדוק את עצמו ויראה שהוא לא התקדם בכלום במהלך שנת התשע"ט. כמה הוא מאושר האדם שיביט לעצמו במראה הפנימית ויראה שהנה, השנה כעסתי פחות, בירכתי יותר בכוונה ברכת "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו" או "אלוקי נשמה", לא קראתי עיתון בשבת קודש, לא דברתי לשון הרע בין שש לשבע, הוספתי חצי שעה של לימוד בכל ערב ולמדתי רבע שעה ראשונה בסדר ג' ברציפות. מאושר יהיה האדם שבמהלך השנה הכין לעצמו יעד, יעד לא גדול אך יציב, ועמד בו. כך הוא ממשיך ומחזק את הקשר שלו עם רבונו של עולם, ואומר הוא לו, לאבא: "אָנוּ עַמֶּךָ וְאַתָּה אֱלֹקינוּ. אָנוּ בָנֶיךָ וְאַתָּה אָבִינוּ. אָנוּ עֲבָדֶיךָ וְאַתָּה אֲדוֹנֵנוּ. אָנוּ קְהָלֶךָ וְאַתָּה חֶלְקֵנוּ. אָנוּ נַחֲלָתֶךָ וְאַתָּה גוֹרָלֵנוּ. אָנוּ צֹאנֶךָ וְאַתָּה רוֹעֵנוּ. אָנוּ כַרְמֶךָ וְאַתָּה נוֹטְרֵנוּ. אָנוּ פְעֻלָּתֶךָ וְאַתָּה יוֹצְרֵנוּ. אָנוּ רַעְיָתֶךָ וְאַתָּה דוֹדֵנוּ. אָנוּ סְגֻלָּתֶךָ וְאַתָּה אֱלֹקינוּ. אָנוּ עַמֶּךָ וְאַתָּה  מַלְכֵּנוּ".

--- גמר חתימה טובה!

בצאת יום הכיפורים

פרטים

קטגוריה: יום כיפור

פורסם ברביעי, 14 אוקטובר 2020 19:36

נכתב על ידי Super User

כניסות: 409

בצאת יום הכיפורים

 שיר מאת: אהובה קליין ©

בצאת יום הכיפורים

הכהן  מאט צעדים

גופו  רפה מותש

פרי עמלו במקדש.

ליל חוצות ירושלים

הקהל מתאסף בינתיים

הכל נוהרים  לכבדו

איש ונרו בידו.

הרקיע מרבד עננים

חלונות הבתים קורנים

בצל כיפת שמים

הכהן מושיט  כפיים.

המתברך מזיל דמעה

לברכה ציפה שעה

המלאכים  לוטשים עיניים

מעתירים ברכות כמים.

סוד מעלת עבודת הקורבנות ביום הכיפורים וברכת הכהן.

פרטים

קטגוריה: יום כיפור

פורסם ברביעי, 14 אוקטובר 2020 19:35

נכתב על ידי Super User

כניסות: 467

סוד מעלת עבודת הקורבנות ביום הכיפורים וברכת הכהן.

מאת: אהובה קליין.

יום הכיפורים מוזכר  בתורה כיום מיוחד וקדוש החל בעשירי בתשרי כפי שמופיע בתורה מספר פעמים:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא. מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה. וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם..."    [ויקרא כ"ג, כ"ו-ל"ב]

"וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ. וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה לַיהוָה רֵיחַ נִיחֹחַ פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד אַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִים יִהְיוּ לָכֶם..." [במדבר כ"ט ז-י"א]

בנוסף מופיע בחומש ויקרא :העבודה הייחודית ליום הכיפורים, בה ניתנים גורלות על שני שעירים, שאחד מוקרב כקרבן והשני נשלח לעזאזל:

"ְונָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים גֹּורָלוֹת, גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל... וְהָייְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם, אַחַת בַּשָּׁנָה וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּוה ה' אֶת מֹשֶׁה". [ויקרא ט"ז]

הנביא ישעיהו פונה אל עם ישראל  לחזור בתשובה: "רַחֲצוּ, הִזַּכּוּ--הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, מִנֶּגֶד עֵינָי:  חִדְלוּ הָרֵעַ".[ישעיהו א, ט"ו] ובהמשך אומר הנביא:" אִם-יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם-יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ." [שם,א, י"ח]

בנוסף לתענית ולשאר ההלכות של היום הקדוש והמיוחד הזה ,קוראים אנו בתפילה על עבודת הכוהן הגדול ביום הכיפורים - בזמן שהמקדש היה קיים.

השאלות הן :

א] כיצד ניתן לכפר על החטאים בזמננו- באין  מקדש ובאין עבודת כוהנים?

ב] מה גנוז בעבודת הכהן הגדול ?

ג]  מסירות הנפש של הכוהן הגדול- כיצד?

תשובות

כפרה על החטאים בזמננו.

מתברר ,  שישנו כוח מיוחד לכפר על החטאים כפי שמסופר בזוהר הקדוש:   "אמר רבי פינחס, פעם אחת הייתי הולך בדרך, ופגשתי את אליהו הנביא זכור לטוב, ובקשתי ממנו שיאמר לי דבר טוב אשר בכוחו להועיל לבריות. אמר לי אליהו הנביא: גזירה גזר הקב"ה, והיו לפניו כל המלאכים הממונים לקטרג ולהזכיר את עוונותיו של האדם, שכל זמן שיאמרו בני האדם את פרשת הקורבנות שציווה משה רבינו בתורה, ויכוונו בהם, אזי כל המלאכים יזכירו אותו רק לטובה"

בנוסף כתוב: "אמר רבי כרוספדאי, כל מי שמזכיר בפיו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ענייני הקורבנות והמנחות, ויכוון בהם, נכרתה ברית על זה, שהמלאכים המקטרגים שמזכירים את עוונותיו - לא יוכלו לעשות לו כל רע אלא רק טוב".

הזוהר הקדוש מביא אף ראיה מאברהם אבינו,בזמן שקיבל את פני שלושת המלאכים בסבר פנים יפות, נאמר:  "וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו" [בראשית י"ח]  כאן השאלה המתבקשת היא:  מה פירוש: "עליו"?

עונה הזוהר הקדוש: הרי היה צריך שיהיה כתוב: "ניצבים לפניו" ותשובתו: "עליו"- לעיין בדינו של אברהם. היות ונשמתו של אברהם חשה בזאת מיד, נאמר בהמשך: "וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם.." [בראשית י"ח, ז]- מסביר הזוהר הקדוש: זוהי פרשת הקורבנות, אברהם ראה שמעיינים בדינו, מיד רץ לבית המדרש כדי לעסוק בתורת המנחות והקורבנות.

נאמר במדרש רבה- שיר השירים: "אמרו ישראל לפני הקב"ה: ריבונו של עולם [בכוח יתכפרו עוונותינו?] אין לנו לשון  זהורית ושעיר המשתלח, אמר להם הקב"ה: 'כחוט השני שפתותיך'- רחישת פיך חביבה עלי כחוט השני של זהורית [כלומר : אם תלמדו את פרשיות הקורבנות וסדר עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים בזמן שהיה מקדש- אסלח לחטאיכם]

רבי אבהו אמר:[שמכאן לומדים]:" וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ".[הושע י"ד ,ג] מה נשלם תחת פרים ותחת שעיר המשתלח? שְׂפָתֵינוּ"!

החפץ חיים מוכיח שלימוד עבודת הקורבנות של הכהן הגדול- גורמת להפוך את מידת הדין למידת הרחמים: הוא מסתמך על מסכת מגילה, שם מסופר כאשר המן בא להלביש את  מרדכי על מנת להרכיבו על הסוס בחוצות העיר שושן, ראה שמרדכי עסוק בלימוד הלכות קמיצה, לפי שאותו יום היה ט"ז בניסן –יום תנופת העומר. באותו זמן הבחין מרדכי בהמן הרשע והציע לחכמים שלימד אותם את ההלכות- לנוס מפני המן-מהטעם שהבין שכוונותיו של רשע זה להורגו והוא דאג שהם לא יפגעו, החל מרדכי מתפלל לה', ראה זאת המן והחליט להמתין, עם סיום התפילה שאל  את מרדכי במה עסק הוא וחבריו? השיב לו מרדכי: בזמן שהמקדש היה קיים ,אדם שהיה מנדב מנחה היה מביא קומץ ומתכפר לו.

ענה לו המן: אם כך בא הקומץ ודחה את עשרת אלפים  כיכרות הכסף שלי- סכום שהמן היה מוכן לשלם לאוצר המלך אחשוורוש- על מנת להוציא לפועל את הגזירה נגד היהודים. מכאן ניתן להבין את  דברי הזוהר הקדוש: שהזכות ללמוד את  תורת הקורבנות עד כדי כך  חשוב-שמי שרוצה לקטרג- אינו מצליח להזיק ,אלא רק לגרום לטובה.

הגנוז- בעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים.

הרמב"ם כותב בהלכות תשובה: "שעיר המשתלח ביום הכיפורים מכפר על כל עבירות שבתורה, הקלות והחמורות, בין שעבר בזדון, בין שעבר בשגגה, בן שהודיע לו בין שלא הודיע לו, הכול מתכפר בשעיר המשתלח, והוא בתנאי שעשה  תשובה"

במילים אחרות- עבודת הכהן ביום הכיפורים- מכפרת על עוונותיהם של עם ישראל.

רבי  אהרון הכהן – חתנו של החפץ חיים- מחבר הספר: "עבודת הקורבנות"  מבהיר : "נכון לכל איש זר אשר לא מזרע אהרון הכהן הוא, להכניס עצמו בזה, ולבקש לכהן בעבודה בעת אשר יש לאל ידו, הכוונה בזה היא: שהרי כאשר יבוא משיח צדקנו במהרה בימינו, אזי תימסר העבודה  דווקא  לידי הכוהנים כי אז העבודה  בזר פסולה, ועתה היא העת המוכשרת להיות גם זר- ככהן ! ומדוע יתעצל  כל איש נבון לעשות עבודה כאחד מן הכוהנים בני אהרון בעת שיש לאל ידו"?

מסירות הנפש של הכוהן.

בנוסף לכל ההכנות שהכהן עשה במשך שבעה ימים קודם יום הכיפורים וכל עבודתו המדוקדקת בבית המקדש ביום הקדוש בשנה, כאשר היה שב לביתו במוצאי החג היו תושבי ירושלים מחלקים לו כבוד רב, אף יותר מאשר בזמן שהלך לעבודתו לבית המקדש.

על כך ישנה עדות  מפי נוכרי רומי שסיפר: "וכל הכבוד הזה היו עושים לו בהיכנסו לבית המקדש. ואילו ביציאתו משם חולקים לו כבוד כפול ומכופל, כי כל העם אשר בירושלים היו עוברים לפניו, רובם באבוקות של שעווה לבנה דולקות, וכולם לובשים בגדי לבן, וכל החלונות מעוטרים ברקמה ומלאים נרות, וספרו לי הכוהנים-כי הרבה מהשנים לא היה הכהן הגדול יכול להגיע לביתו קודם חצות הלילה, מפני דוחק העם העובר, וריבוי הגדול, שאף על פי שהיו כולם מתענים, לא  היו הולכים לבתיהם עד שיראו אם יוכלו לנשק את ידו ולבקש את ברכתו של הכהן הגדול אחרי שיצא בשלום מן הקודש הקודשים.

לסיכום, באין מקדש כיום, הלומד את סדר עבודת הקורבנות של הכהן הגדול- ביום הכיפורים, זוכה שכל קטרוג לא ישפיע  עליו לרעה- אלא ההפך- הקטרוג  יגרום לו שיתכפרו עוונותיו והכל יהיה לטובה.

יהי רצון שנזכה לגאולה שלמה במהרה ובע"ה נחזה בבניין הבית השלישי  –  בעבודת הכוהנים ביום הכיפורים וברכת הכהן הגדול את עם ישראל בצאתו מבית קודש הקדשים בשלום. אמן

הלכות והליכות לשבוע יום הכיפורים

פרטים

קטגוריה: יום כיפור

פורסם ברביעי, 14 אוקטובר 2020 18:55

נכתב על ידי Super User

כניסות: 446

הלכות  והליכות לשבוע יום הכיפורים

/ שבת שובה, מנהג הכפרות, ערב יום כיפור, יום כיפור ומוצאי הצום / /הרה"ג רבי שמואל  ברוך גנוט שליט"א/

שבת שובה

א.      צריך להיזהר מאד בשבת זו ולדקדק בכל דיני שבת, ובפרט באיסור "ממצוא חפצך ודבר דבר", שלא לדבר סתם כך דיבורים יתרים[1].

ב.       לדעת הגר"א ז"ל מקדשים את הלבנה במוצאי שבת ולא מוצאי יוהכ"פ, כדי להוסיף זכויות עוד טרם יום כיפור. וכך נהגו רבים וטובים מקהילות ישראל (מנהג זידיטשוב ומנהג ירושלים וחברון וקהילות ספרדיות מסוימות ועוד)[2], אך רוב הקהילות נוהגים לקדש הלבנה במוצאי יוהכ"פ[3].

ג.        צריך להקפיד לאכול סעודת מלוה מלכה (בכזית פת לפחות), גם לאלו שאינם מקפידים על כך בכל מוצאי השבתות[4].

                                                כפרות

ד.       בערב יום כיפור (ועדיף באשמורת הבוקר[5] ) נוהגים לערוך "כפרות". הטוב ביותר לעשותם עם תרנגול לבן, שבשרו יחולק לאחר מכן לעניים. ישנם שנוהגים לעשות בכסף או בדגים ובזמן הגאונים והקדמונים נהגו לעשות "כפרות" על עציצים עם שתילים וזרעים.

ה.      ישנם הנוהגים לקחת תרנגול זכר לזכר ותרנגולת לנקבה. אשה בהריון לוקחת שני תרנגולים, תרנגול זכר ותרנגולת נקבה.

ו.        מי שקשה לו מבחינה כלכלית לרכוש תרנגול לכל אחד מבני משפחתו, יקח תרנגול אחד לכל הזכרים ותרנגולת אחת לכל הנקבות. ורבים וטובים משלומי אמוני ישראל  עושים כפרות על כסף ותורמים אותם לצדקה.

בקשת סליחה

ז.        אמרו חז"ל שאין יוה"כ מכפר על שום עבירה ש"בין אדם לחברו". לכן מחויב אדם לפייס את אלו שחטא נגדם ולבקש את מחילתם.

ח.      רבנו ה"בן איש חי" ועוד גדולי תורה מחו על כך שהאנשים מבקשים סליחה מהחברים הטובים דוקא, אך לא מאלו שפגענו בהם ורבנו איתם. דוקא מאלו שפגענו בהם אנו צריכים לבקש סליחה!

ט.      ממי בדרך כלל חייבים לבקש סליחה? מהבעל או מהאשה. מההורים, מהשכנים והשכנות (שדברנו עליהם לשון הרע ורכילות), מהחברותא (שהפרענו לו לפעמים ללמוד וביטלנו אותו) וכן, גם מילדנו הקטנים (שלפעמים הענשנו אותם רק משום שהיינו עצבניים...). ולמרות שקטנים לאו בני מחילה, מסתבר שבקשת הסליחה תסייע בעדנו להשתפר יותר בשנה הבאה.

י.        כשהחבר אינו יודע שחטאנו לו והוא ייפגע מעצם בקשת הסליחה, (כמו למשל שנבקש סליחה על שדברנו עליו לשון הרע), עלינו לבקש ממנו סליחה כוללת, מבלי לפרט על מה ולמה[6].

יא.    כשבקשו מאיתנו סליחה, אל לנו להתאכזר ולא למחול.

מצוות ערב יום הכיפורים – אכילה ושתיה

יב.     מצוה מהתורה לאכול ולשתות בערב יום כיפור, והאוכל ושותה ביום זה נחשב לו כאילו צם ביום זה וביום שלאחריו, ביום כיפור. וצריך אפילו למעט בלימוד התורה כדי לאכול ולשתות.

יג.      המהרי"ל דיסקין זצ"ל נהג לאכול צימוקים במשך היום להידור מצוה. אך יזהר שלא לאכול אכילה גסה ושלא למלאות את הכרס, כדי שלא יהיה שבע ומתגאה בתפילת יוה"כ. (וישנם שמוצצים סוכריות כל היום).

יד.     רבי עקיבא איגר מסתפק האם נשים חייבות באכילת ערב יוה"כ, כיון שהיא מצות עשה שהזמן גרמא. והסכימו האחרונים שהן חייבות. אך הגאון האדר"ת פשט מדברי הירושלמי שפטורות[7].

מה אוכלים בסעודה מפסקת?

טו.    אכילת "סעודה מפסקת" נזכרת כבר בגמרא (תענית ל,א) ובראשונים. ואוכלים בה מאכלים הקלים לעיכול[8] .

טז.    טובלים את פרוסת "המוציא" בדבש[9], אוכלים בשר עוף[10] ו"קרעפלאך" (בצק הממולא בבשר עוף)[11]. ויש שאוכלים מילון או אבטיח, המקררים את הגוף ומקילים על הצום[12].

יז.      לא אוכלים דגים בסעודה מפסקת[13], ויש מקילים בדגים קרים[14].

יח.    על האנשים להיזהר מאכילת דברים המתובלים בבשמים וחרדל, מאכלי ביצים, גבינה וחלב חמים, שום ועוד. ובמאכלי חלב נהגו רבים להקל (וביחוד בקצת החלב שמוזגים לכוס קפה)[15].

יט.    אם רוצים לאכול ולשתות לאחר הסעודה המפסקת, צריך להתנות על כך בפירוש, בפה או במחשבה.

טבילה במקוה

כ.       טובלים במקוה בערב יוה"כ. וצריך לטבול החל משעה אחת קודם חצות. ויש הטובלים לאחר סעודה המפסקת (אך לפני כניסת היום הקדוש). ורצוי לטבול 3 פעמים.

מנחה והדלקת נרות

כא.   תיקנו חכמים להתוודות בערב יוה"כ, ותיקנו שיתוודה בתפילת המנחה, לפני סעודה המפסקת. ועל כן גם נשים שלא מתפללות כל השנה מנחה, יתפללו ויתוודו.

כב.   לובשים בגדי שבת לתפילת מנחה[16].

כג.    מדליקים "נר חיים" עבור כל איש נשוי (ולא אשה), וצריך שהנר ידלק עד סוף החג. ובנוסף מדליקים נר נשמה עבור הנפטרים[17]. ומי שצריך להדליק על אביו ואמו- יכול להדליק נר אחד[18]. בנוסף, מדליקים נר בשביל נר ההבדלה במוצאי הצום ("נר ששבת").

כד.   האשה מדליקה נרות ומברכת "להדליק נר של יום הכיפורים" וברכת שהחיינו. אשה שבירכה 'שהחיינו' על הנרות, לא תברך שוב 'שהחיינו' בבית הכנסת.

כה.   לפני היציאה ל"כל נדרי", מברכים ההורים את ילדיהם שייחתמו לחיים טובים של תורה וקדושה ושיילכו בדרך טובים לתפארת ישראל. (ונוסח הברכה הודפס במחזורים, וכל המרבה בתפילה, בברכה ובדמעה, הרי זה משובח[19]).

יום כיפור

דינים הקשורים ל"חמישה עינויים"

כו.     מותר לבלוע רוק ביוהכ"פ[20] . ויש שהחמירו בדבר, בתנאי שלא יעסיק את מחשבותיו האם יש לו רוק או אין לו והאם לבלוע כעת, כן או לא...[21].

כז.    אסור להתרחץ ואפילו לא להושיט אצבע למים. אך כשגופו התלכלך, אפשר לרחוץ את המקום המלוכלך, כרגיל בימות החול.

כח.   נוטלים ידים בשחרית עד סוף פרקי האצבעות, ולכווין שאנו לא עושים זאת לתענוג. כהנים, העולים לדוכן, נוטלים ידיהם עד הפרק. גם אחרי השרותים נוטלים ידים, אך ורק פעם אחת, ורק עד קשרי האצבעות. גם הנוגע בגופו במקומות המכוסים, צריך לרחוץ את היד בה נגע, עד קשרי אצבעותיו.

כט.   אמא המאכילה את ילדיה, מותר לה לרחוץ בשבילם פירות וכדומה, למרות שידיה נרטבות.

ל.       אסור להשתמש במוצרי קוסמטיקה ואין להשתמש בדאודורנט נגד זיעה[22].

ילדים בצום

לא.   ניתן לאפשר לילדים מתחת לגיל תשע לצום בליל כיפור, אך שלא יצומו ביום עצמו.

לב.   כשהגיעו הילדים לגיל תשע, צריך לחנכם לצום תענית שעות, היינו לאחר את ארוחתם כפי כוחם ויכולתם.

לג.    הורה הגר"ח קניבסקי שליט"א שראוי להיזהר שילדים בכל גיל לא ילכו עם נעלי עור. והגרי"ש אלישיב זצ"ל הורה שיש להקפיד על כך בילדים מגיל שש.

וידוי

לד.   הכהן הגדול הזכיר עשר פעמים את שם ה' ביום כיפור, וכנגד זה אנו צריכים להתוודות עשר פעמים (במנחה בערב יוכ"פ, במעריב, בשחרית ובמוסף, במנחה ובנעילה, כולל בחזרות הש"ץ).

לה.   הוידוי נאמר בעמידה (והיושב בוידוי לא יצא ידי חובה) וטוב שישחה בוידוי כמו ב"מודים". ואם הדבר קשה, יכופף מעט את ראשו.

לו.     כשמזכירים חטא, מכים באגרוף על החזה.

הבדלה

לז.    מבדילין על הכוס ועל הנר, אך לא על הבשמים. מדליקים דוקא על נר שדלק מערב יום כיפור, או מנר שנדלק מנר שכזה (שדלק מערב יוהכ"פ).

לח.   עדיף שהאשה תמתין לבעלה, כדי שיבדיל לה על הכוס. אך אם בעלה לא ישוב כעת או שהיא רעבה וצמאה, תבדיל בעצמה על מיץ ענבים או על "חמר מדינה", אך לא על יין. ועדיף שלא תברך על נר ההבדלה ובעלה יברך כשישוב הביתה[23] .

לט.   מצוה להרבות בסעודה במוצאי יום כיפור וללכת לאכול בשמחה, כי נתקבלה תשובתנו!. לאחר האוכל נצא לבנות מעט את הסוכה, ללכת מחיל אל חיל.

[1] מטה אפרים וכף החיים.

[2] עי' משנ"ב תר"ב סק"י וביאה"ל סי' תכ"ו, אלף המגן תר"ב, שדי חמד מערכת יוהכ"פ א, א.

[3] רמ"א תכ"ו ב'  ותר"ב א' ועוד רבים.

[4] מטה אפרים. ועי' הלכות חג בחג.

[5] מג"א בשם האריז"ל והשל"ה ומשנ"ב. ויש נוהגים לאחר תפילת שחרית או בשאר ימי עשרת ימי תשובה.

[6] נחלקו בדבר החפץ חיים ורבי ישראל מסלנט. ופוסקי זמנינו נטו לדברי הגרי"ס וכמו שכתבנו.

[7] יעויין שדי חמד מערכת יוה"כ א, ה.

[8] שו"ע.

[9] מטה אפרים ועוד.

[10] מג"א, משנ"ב,  מט"א.

[11] מטה אפרים ועוד.

[12] מהרי"ל. ועיין בהלכות חג בחג עמוד שי"ג.

[13] כף החיים.

[14] אלף המגן.

[15] ויעויין בארוכה בספרי הפוסקים פרטי דינים והנהגות בזה.

[16] מטה אפרים.

[17] משנ"ב תר"י סק"י.

[18] הגרי"ש אלישיב זצ"ל.

[19] עיין מטה אפרים.

[20] משנ"ב.

[21] עיין הלכות חג חג (להגרמ"מ קארפ).

[22] קיצור הלכות מועדים (להגר"ש דבלצקי) ועי' ספר פסקי תשובות.

[23] עי' מטה אפרים, רמ"א ס"ס רצ"ו ומשנ"ב וביאה"ל, הלכות חג בחג.