פרשת וירא - אברהם מבצע את רצון שרה – כיצד ?

פרטים

קטגוריה: פרשת וירא

פורסם בחמישי, 21 אוקטובר 2021 06:46

נכתב על ידי Super User

כניסות: 397

פרשת וירא - אברהם מבצע את רצון שרה – כיצד ?

מאת: אהובה קליין .

פרשת וירא - מתארת את קורות אברהם אבינו  - כהמשך לפרשת : לך  לך , והנה הבשורה שהביא המלאך לאברהם בתחילת הפרשה - מתממשת ואברהם ושרה - זוכים להולדת יצחק ואף לערוך לו משתה בתום  כ"ד חודש מלידתו כאשר כבר נגמל - כדברי רש"י, אלא ששרה מבחינה כעת בהתנהגותו של ישמעאל שאינה לרוחה והיא  פוקדת על אברהם לגרש את הגר המצרית ואת בנה ישמעאל כפי שהכתוב מתאר:

"וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר-יָלְדָה לְאַבְרָהָם--מְצַחֵק.  וַתֹּאמֶר, לְאַבְרָהָם, גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ:  כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק.  וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ.  וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֶל-אַבְרָהָם, אַל-יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר וְעַל-אֲמָתֶךָ--כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ:  כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע.  וְגַם אֶת-בֶּן-הָאָמָה, לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ:  כִּי זַרְעֲךָ, הוּא.  וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח-לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל-הָגָר שָׂם עַל-שִׁכְמָהּ, וְאֶת-הַיֶּלֶד--וַיְשַׁלְּחֶהָ; וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע, בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע.  [בראשית כ"א, ט'-ט"ו]

השאלות הן:

א] מדוע מצאה שרה לנכון לגרש את ישמעאל  והגר מביתה?

ב] כיצד הגיב אברהם לבקשתה של שרה?

תשובות.

שרה מבקשת  לגרש את ישמעאל והגר.

רבים הפרשנים המתפלאים , מתקיפותה היתרה של שרה - על כך שדרשה מאברהם לגרש את הגר וישמעאל .

רש"י מפרש  באמצעות  שלושה פירושים - את המילים:

"וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר-יָלְדָה לְאַבְרָהָם—מְצַחֵק":

א] ראתה שרה כי ישמעאל  צוחק צחוק של חטא - והוא עניין של לשון עבודה זרה - על פי הדוגמא:

"וַיֵּשֶׁב הָעָם .....וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק"- מדובר במעשה  עגל הזהב. [שמות ל"ב, ז]

ב] לשון גילוי עריות - דוגמת  עלילת אשת פוטיפר על יוסף - כאילו כוונתו הייתה לחטוא: "...בָּא-אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי, אֲשֶׁר-הֵבֵאתָ לָּנוּ--לְצַחֶק בִּי". [בראשית  ל"ט, י"ז]

ג] מְצַחֵק -  מלשון רציחה: כמו  שמתואר [בספר שמואל-ב .ב', י"ד]  "וַיֹּאמֶר אַבְנֵר, אֶל-יוֹאָב, יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים, וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ; וַיֹּאמֶר יוֹאָב, יָקֻמוּ"

כאן הכוונה: שישחקו זה מול זה בחרבות.

רש"י מפרש את המילים שאמרה שרה לאברהם:

" כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק" – מכאן לומדים: שהיה ישמעאל  מריב עם יצחק על הירושה העתידה ליפול להם מאביהם והיה ישמעאל אומר: "אני בכור  ונוטל פי שניים והיו שניהם יוצאים לשדה וישמעאל נוטל קשתו ויורה  בו חיצים - כדי לנסות להורגו תוך כדי משחק. זו הכוונה שהיה מצחק - כמו שנאמר:"... וְאָמַר, הֲלֹא-מְשַׂחֵק אָנִי". [משלי כ"ו,  היה משחק עם החיצים- כאדם שמתאמץ לירות על מנת להרוג ואומר: אין כוונתי אלא לשחק בלבד.

ומדוע כפלה שרה בדבריה באומרה: "עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק"?

התשובה: מפני שלכל פרט - ישנה סיבה טובה להתרחק מישמעאל:- אין ישמעאל ראוי לירש עמו ,קל וחומר -  "עם בני עם יצחק"

ואכן  התורה מציינת - כי הדבר היה רע מאד בעיני אברהם:

תגובת ה' לאברהם  הייתה:

"...אַל-יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר וְעַל-אֲמָתֶךָ--כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ"

רש"י מסביר את  תשובת ה' לאברהם: כי  עליו לשמוע בקולה של שרה - שהוא קול  רוח הקודש שבה, ומתוך שנצטווה  אברהם לשמוע בכל דברי שרה עליו לומדים אנו: שאברהם לעומת שרה טפל בנבואות ,לפי שרוח הנבואה של שרה הייתה גדולה ועיקרית .

רבי ישראל מראדין בעל "חפץ חיים",  טוען: כי לשרה אימנו הייתה מטרה חינוכית  נעלה - סביר להניח, שאם היה ישמעאל נשאר  אצל שרה ואברהם - והיה מתחנך בכפיפה אחת עם יצחק - היה משפר את מידותיו ומעדן אותן ולא היה  מתנהג כפרא אדם. אך מנגד, אם היה נשאר - היה עשוי להשפיע לרעה על חינוכו של יצחק ולכן הגיעה שרה למסקנה  על גירושו עם הגר.

חז"ל מעידים על שרה: שהייתה אפילו גדולה בכוח הנבואה יותר מאברהם - היא ידעה כי קיימת סכנה מציאותית ליצחק בנה ולכן היה חשש - שעוד לפני שיצחק יוכל להשפיע לטובה ולתקן במידה מסוימת את ישמעאל - עשוי ישמעאל לקלקל, חלילה את יצחק הקטן.

אכן הקב"ה הבין את ליבה של שרה ומשום כך אמר לאברהם:

"....אַל-יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר וְעַל-אֲמָתֶךָ--כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ:  כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע"

רש"י אומר על  הפסוק הנ"ל: כוונת ה' הייתה :  להגיד לאברהם שישמע בקול רוח הקודש שבה.

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] סובר: ישמעאל מתואר בשתי תכונות אופייניות המתאחדות באופיו , הוא  היה בנה של אם מזרעו של חם - אך הועד להיוולד לאברהם, שרה שהיא גרמה ללידת ישמעאל - חשבה כי יהיה ביכולתה לחנכו באופן נכון – והתוצאה תהיה:  שטבע חם שבו - יוכרע לגמרי על ידי רוח בית אברהם - היא קיוותה שבתור גבירה של הגר תהיה באפשרותה לבטל את השפעתה השלילית של הגר. אך בסופו של דבר תקוותיה  של שרה  לא התמלאו. עוד שראתה כי ישמעאל  מתאווה לקבל את ירושתו, ומצחק. לכן לא היה ראוי  ישמעאל לקבל את ירושתו של אברהם בשותפות עם יצחק.

אברהם מגיב לבקשת שרה:

התורה מציינת - כי הדבר היה רע מאד בעיני אברהם:

"וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ".

רשי"י מסביר זאת באמצעות שני פירושים:

א] הדבר היה רע מאד - בעיני  אברהם שישמעאל יצא לתרבות רעה.

ב] ופשוטו של מקרא: היה רע בעיניו – החלטתה של שרה – לשלח את ישמעאל מביתם.

רש"ר [רבי שמשון רפאל הירש] סבור: כי בקשת שרה  הייתה נראית  דבר מאד אכזרי בעיני אברהם  - כי כל תמונת העתיד שלו התנפצה- לא רק בנוגע  לישמעאל, אלא גם בנוגע לאמו.

אברהם חשב לעצמו: אם בביתי ישמעאל אינו רציני – וכבר סטה מהדרך והוא מְצַחֵק , ואם השפעתה של הגר עליו כה חזקה- כבר עכשיו כאשר אני משפיע עליו בדרכי, מה יהיה כאשר הנער ואמו יהיו מרוחקים מביתי ? וישמעאל יהיה נתון תחת השפעת הגר באופן מוחלט . אך אברהם מקשיב לדברי ה' האומר לו: שמע בקול שרה עליך לסמוך על שיקול דעתה - גם אם דבריה אינם מוצאים חן בעינך, כי הבנתה עמוקה יותר מהשקולים שלך - כי לנשים יש הבנה מעמיקה יותר- באופי האנושי שלהן.

ה' אומר לו: "כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע". והמשמעות היא: - אומנם ישמעאל הוא יוצא חלצך - לכן יתכן שיירש ממך הרבה  תכונות גשמיות וגם  מעט מידות רוחניות - אך אין הוא ראוי ש"ייקרא" בנך - כי לעולם לא יוכל להיות היורש הרוחני שלך.

 נאמר: "כי ביצחק" ולא נאמר: "כי יצחק".

מתוך יצחק - יגיעו צאצאיך לבשלות מוחלטת. ואל ירע בעינך יותר מידי  על הצורך להיפרד מאחד מבניך , גם זרעו של יצחק לא ידבק כולו במורשתך הרוחנית ,שהרי אפילו העץ הטוב ביותר אינו מבשיל את כל פירותיו. כי עד שיבחר הזרע  הטהור והראוי לעם ה' יהיה צורך על מקצתו להיפרד מהשאר- בדומה לפסולת מן האוכל.

לאחר שאברהם מבין כי עליו לשלח את הגר וישמעאל למדבר - הוא מגיש להגר ולישמעאל צידה לדרך: לחם וכד מים.

רש"י מדגיש: כי אברהם אינו נותן להגר וישמעאל כסף וזהב- כי שנא את ישמעאל מהטעם: שהוא סר מן הדרך הטובה ויצא לתרבות רעה.

עוד טוען רש"י: כי שרה הכניסה עין הרע בישמעאל וכתוצאה מהדבר הזה, ישמעאל חלה ולקה בחום הגוף ולא היה מסוגל ללכת ברגליו- על כן  בנוסף לכד המים והלחם ,אברהם הגיש את ישמעאל לשכמה  של  שרה. הגר  הייתה חייבת לאחוז בו כשהוא חולה.

רבי ישראל מסלנט   מביא משל נפלא  על הסכנה בלהיות מושפעים מההתקרבות ,או ההתחברות אל הרשעים:

משל למלך: ששלח את אחד משריו בשליחות אל מלך אחר, טרם יצא השר לדרכו, הזהיר אותו המלך: לבל יתערב שום התערבות עם אף שר מהמדינה אליה נוסע. אולם, כשהשר הגיע אל המקום ,נפגש עם כמה שרים, לפתע אמר לו אחד מהם: "אדוני השר הינך גיבן" השיב לו השר: "לא נכון הדבר, מעולם לא הייתי גיבן" ענה לו השר ההוא: "הבה  נתערב- על מיליון דולר" מששמע השר את ההצעה, הוא נזכר מיד באזהרת המלך, אך אמר  לעצמו: הרי התוצאה של התערבות זאת ידועה מראש, מדוע לסרב להצעה כה  נפלאה? הרי אני יכול בקלות להעשיר את  קופת המדינה שלנו? הוא התערב ומיד הסיר את בגדו וכאשר ראו השרים כי אכן הוא אינו גיבן ,העניקו לו את סכום הכסף המובטח.

כאשר שב השר המאושר אל ארצו ובא לפני המלך, תיאר לו את עניין ההתערבות והתוצאה המפתיעה, תגובת המלך הייתה: זעקה גדולה ומרה:" אוי מה עשית לי? בשעה שהזהרתיך, ידעתי  על מה אני מזהירך, שרי המדינה ההיא התערבו אתי על סכום גדול פי מאה מזה  שזכית בו, שיצליחו להפשיט את השר שלי ערום. זכית אומנם במיליון, אבל אני הפסדתי בגללך תשעים ותשעה מיליון רובל"!

כך חושב לפעמים האדם - שעשויה לצמוח מן העבירה תועלת רבה ואינו מעלה בדעתו שאת התועלת הזאת חזתה התורה מראש - הרי התורה היא דברי אלוקים חיים וכל דבריה אמת וצדק! הרי ברור שבמצב של התקרבות לרשעים – יהיה רק נזק. הדבר הזה הוכח  בקרב אנשי פשרה רבים שהחליטו להתחבר לרשעים - על מנת להשיבם לדרך התורה, אך למרבה הצער, המשפיעים נהפכו למושפעים. [מתוך "לקח טוב" / הרב ישראל הכהן בייפוס]  על פי מדרש רבה נ"ג, י"ב]

בהקשר  לתגובת אברהם: "וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ".  –על כך נאמר: "..וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע". [ישעיהו  ל"ג, ט"ו]

ההסבר של מדרש זה:  מצד טבעו ,אברהם לא יכול היה  לראות את הרע שנעשה לישמעאל בנו, ובמיוחד שהוא בעצמו ביצע את הגירוש במו ידיו - דבר שהיה בניגוד למזגו ,מכאן ניתן ללמוד: גם אם אברהם היה מאט את הגירוש ומכין קודם את הצידה לדרך וממתין שישמעאל יחלים ממחלתו- לא היה עובר על ציווי ה' שאמר לו: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ"  שהרי אומנם שרה פקדה על אברהם לשלח את ישמעאל והגר, אך לא רמזה לו על הזמן, ולא על אופן הביצוע.

מכאן נלמד:  ברגע שהקשיב לרצון ה' לגרש את ישמעאל בנו  ואת הגר, למרות שלא היה לו הוראה משרה  - על לוח זמנים, באותו רגע הוא הכניע את דעתו והשקפתו ודיכא את רגשי החמלה שבתוכו והוא קיים זאת בזריזות! כמו שנאמר:

"וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח- לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּיתֵּן אֶל-הָגָר שָׂם עַל-שִׁכְמָהּ, וְאֶת-הַיֶּלֶד—וַיְשַׁלְּחֶהָ"; כאן אברהם מוכיח את נאמנותו כעבד ה'!

ביטל את רצונו מפני רצון ה'. זו הכוונה  גם במדרש רבה [פרשת חיי שרה]

"וַֽיהֹוָ֛ה בֵּרַ֥ךְ אֶת־ אַבְרָהָ֖ם  בַּכֹּֽל" – הכוונה: שאברהם התברך בכך שה' השליטו ביצרו,- ולפי זה מתפרש: "צדיקים ליבם ברשותם - טבעם ברשותם"- כלומר שולטים בטבעם ומסוגלים לפעול מנגד.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד עד כמה  חייבים אנו לאמץ את דרך אבותינו- דוגמת אברהם אבינו - שהתגבר על יצרו למרות שהתקשה לשלח את הגר  וישמעאל מביתו - הוא ציית אל  צווי ה'  ברמ"ח אבריו.

מכאן  המסקנה : כמה חייבים אנו להתרחק מהרשעים כפי שנאמר:

"אַשְׁרֵי הָאִישׁ --  אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ, בַּעֲצַת רְשָׁעִים; וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים, לֹא עָמָד,    וּבְמוֹשַׁב לֵצִים, לֹא יָשָׁב. כִּי אִם בְּתוֹרַת ה', חֶפְצוֹ"  [תהלים א, א-ב]

דבר החסידות – פרשת וירא

פרטים

קטגוריה: פרשת וירא

פורסם ברביעי, 20 אוקטובר 2021 03:52

נכתב על ידי Super User

כניסות: 413

ב"ה

דבר החסידות – פרשת וירא

מעבודת אדמו"ר הרש"ב

לרגל כ' מרחשון, יום הולדת כ"ק אדמו"ר הרש"ב [=רבי שלום דובער, דור חמישי לנשיאי חב"ד]:

סיפר כ"ק אדמו"ר הריי"צ [רבי יוסף יצחק]:

פעמיים שמעתי את אבי [=אדמו"ר הרש"ב] "מעביר הסדרה", בפסוקים הראשונים של פרשיות לך וירא, וזה עשאני ל"בעל תשובה".

אבא אמר את הפסוק "ויאמר ה' גו' ומבית אביך" ושתי עיניו זולגות דמעות... הגוף 'נמס' מנעימות אלקות.

לפעמים היה מתחיל להעביר הסדרה ביום חמישי ומסיים בש"ק, כי [=העברת הסדרה היתה עבודה גדולה כל כך, ש]לא היה לו כח לסיימה. וכן אירע גם בפרשת וירא.

(ע"פ רשימת הרבי, ששמע מחמיו הרבי, כ"ז מרחשון תרצ"ב, ריגא (נד' ברשימות היומן ע' רכא). וראה גם ספר השיחות תש"ב עמ' 29 (ושם, שהיו דמעות של שמחה).

כאשר היה אדמו"ר הרש"ב אוכל בשבת קומפוט [=ליפתן] המעורב מכמה מיני פירות – היה עוצם את עיניו בשעת לקיחת הפירות בכף, כדי שלא יהיה חשש בורר.

בנו, אדמו"ר הריי"צ סיפר: בני הבית לא שמו לב לזה, רק במקרה הבחנתי בזה, כי פעם ראיתי כי הכף ריקה והוא מגישה לפיו, ואז התבוננתי וראיתי כנ"ל...

(ע"פ "רשימות היומן" תש"ב (עמ' תכג). ב' הקטעים הובאו ג"כ באוצר רשימות (היכל מנחם תשס"ח) עמ' שיט-שכד)

~~~

למה צריך עצה מממרא?

פרשתנו פותחת "וירא אליו ה' באלוני ממרא". מפרש רש"י: "הוא שנתן לו עצה על המילה, לפיכך נגלה עליו בחלקו".

[כפי שדרשו מלמדים ב'חדר', ש"ממרא" ר"ת: "ר' אברהם מעגסט מל'ן"...]

ותמוה (כפי שהקשו המפרשים):

"היאך יתכן לומר שאברהם אבינו נטל עצה אם לקיים מצוות בוראו אם לאו, והא צדיק גדול היה ועמד בעשרה נסיונות?"*.

ויש לבאר על דרך החסידות:

ידוע, ש"נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים" (ראה תניא פל"ו באריכות), היינו שתכלית בריאת העולם הוא שיהיה גילוי אלקות בעולם כולו, גם אצל אומות העולם.

ולכן כשבא אברהם אבינו למול את עצמו, פעולה שהיא היסוד של עם ישראל והיא ההכנה הראשונה למתן תורה** – נתן עצה גם מאינו-יהודי, כדי להדגיש שגילוי האלקות צריך להשפיע על כל העולם, גם לאומות, ולכן גם הם צריכים ליטול חלק בזה.

על פי זה יובן מדוע נראה אליו ה' דווקא באלוני ממרא – להדגיש שהשכינה אכן הגיעה לא רק לאברהם אבינו, כי אם הורגשה גם במקום הגשמי "אלוני ממרא".

וזה מרומז גם בסיום הפרשה: "ואת מעכה" – ר"ת מלך על כל הארץ, היינו שהמשכת האלקות חודרת גם ב"כל הארץ".

שבת שלום!

מבוסס על: התוועדות ש"פ וירא ה'תש"נ הע' 58 (נד' בתו"מ התוועדויות תש"נ ח"א עמ' 358). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" בראשית (היכל מנחם הוצ' תשע"ג) עמ' קסו. וראה שם הקשר ליום הולדת אדמו"ר הרש"ב [הר"ת של "ממרא" מהמלמדים ב'חדר' לא מופיעה בשיחה].

______________

*)  לשון השפתי חכמים כאן. ותירץ בכמה אופנים (בשם הרא"ם ועוד) – ע"ש.

**)  כמבואר בחסידות ש"התחלת היחוד העליון דמתן תורה הוא מאברהם, ובפרט ע"י מצות המילה" (סה"מ עטר"ת לאדמו"ר הרש"ב עמ' עח).

--

צעירי חב"ד – סניף מרום כנען

בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר

שיעורים לנשים  |  מדרשיית נוער  |  מועדון לילדים  |  שיעור לעולים  |  ביקורי בית  |  מסיבות בחגים  |  דוכן תפילין ונרות שבת  |  התוועדויות  |  סדנאות מגוונות  |  תהילים לבנות  |  בדיקת תפילין ומזוזות  |  מכתבי יום הולדת  |  קייטנת גן ישראל  |  שיעור רמב"ם  |  הפצת חומר לשבת וחגים  |  מסיבות ראש חודש  |  ועוד

כתובת: רח' ביאליק 199/3, הר כנען, צפת

כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.

טלפון: 0506-737410

מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.

פרשת וירא - בריחת לוט ופמלייתו טרם המהפכה - כיצד?

פרטים

קטגוריה: פרשת וירא

פורסם ברביעי, 02 דצמבר 2020 19:00

נכתב על ידי Super User

כניסות: 428

פרשת וירא - בריחת לוט ופמלייתו טרם המהפכה - כיצד?

מאת: אהובה קליין.

התורה מתארת את סדום  כבר בפרשת לך לך,  הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית:

 מבחינה גשמית נאמר: "וַיִּשָּׂא-לוֹט אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, כִּי כֻלָּהּ, מַשְׁקֶה--לִפְנֵי שַׁחֵת ה', אֶת-סְדֹם וְאֶת-עֲמֹרָה, כְּגַן-יְהוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה צֹעַר". [בראשית י"ג, י']

 מהבחינה הרוחנית נאמר: ".....וְלוֹט, יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר, וַיֶּאֱהַל, עַד-סְדֹם.  וְאַנְשֵׁי סְדֹם, רָעִים וְחַטָּאִים, לַה', מְאֹד".  [בראשית י"ג, י"ב- י"ג]

בפרשתנו נאמר:  " וַיֹּאמֶר ה', זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי-רָבָּה; וְחַטָּאתָם--כִּי כָבְדָה, מְאֹד. אֵרְדָה-נָּא וְאֶרְאֶה, הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה; וְאִם-לֹא, אֵדָעָה"  [שם  י"ח, כ - "א]

בעקבות תיאור מצבם המוסרי הירוד של אנשי סדום , אברהם מנסה לשכנע באמצעות  תפילה - את ה' לרחם על אנשי המקום: אך תפילתו אינה מתקבלת.
כי לא נמצאו שם אפילו עשרה צדיקים!

על כן נאמר: "וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה,....."

בהמשך המלאכים  מודיעים ללוט על מהפכת סדום ועמורה:   " וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל-לוֹט, עֹד מִי-לְךָ פֹה--חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ, וְכֹל אֲשֶׁר-לְךָ בָּעִיר:  הוֹצֵא, מִן-הַמָּקוֹם כִּי-מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ, אֶת-הַמָּקוֹם הַזֶּה:  כִּי-גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת-פְּנֵי ה', וַיְשַׁלְּחֵנוּ ה' לְשַׁחֲתָהּ וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל-חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו, וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִן-הַמָּקוֹם הַזֶּה, כִּי-מַשְׁחִית ה', אֶת-הָעִיר; וַיְהִי כִמְצַחֵק, בְּעֵינֵי חֲתָנָיו.   וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה, וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר:  קוּם קַח אֶת-אִשְׁתְּךָ וְאֶת-שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ, הַנִּמְצָאֹת--פֶּן-תִּסָּפֶה, בַּעֲוֺן הָעִיר וַיִּתְמַהְמָהּ--וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד-אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו, בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו; וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ, מִחוּץ לָעִיר.   וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל-נַפְשֶׁךָ--אַל-תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ, וְאַל-תַּעֲמֹד בְּכָל- הַכִּכָּר:  הָהָרָה הִמָּלֵט, פֶּן-תִּסָּפֶה." [בראשית י"ט, י"ב- י"ח]

 השאלות הן:

 א] מה היה גודל חטאם של אנשי סדום ועמורה?

 ב] כיצד התרחשה הבריחה מהאש הנוראה שאחזה במקום?

 תשובות.

 חטאם של אנשי סדום.

למעשה, אין התורה מפרשת בגלוי מה היה חטאם של אנשי סדום ועמורה, אלא רק מדגישה שהם היו כל כך רעים שהזעקה עלתה משם לשמים.

רש"י מפרש: כי מדינה שלמה חטאה והוא מתבסס על המילה: "הכצעקתה" -הנאמרת בלשון יחיד  ואינה נאמרת: בלשון רבים:"הכצעקתם"- לכן הוא מסיק: כי מדובר במדינה אחת אשר כללה את חמש הערים: סדום, עמורה, אדמה, צבויים וצוער.

רש"י מביא  גם את דעת חז"ל האומרים: כי ריבה אחת נתנה לעני כד ובו לחם, מייד  נענשה על ידי אנשי סדום , היא  צעקה היות והתעללו בה, מרחוה בדבש והעלו אותה על גג החומה ובאו דבורים ועקצו אותה.[סנהדרין ק"ט]

יש דעה שונה בב"ר [מ"ט, ו]:נערה נתנה לחברתה כד קמח לפי שרצתה להצילה ממוות  בהיותה  במצב של רעב, בתגובה על כך- אנשי סדום שרפוה. אכזריותם וקשיחותם של אנשי סדום כלפי העניים מוזכרת גם בתנ"ך: "הנה זה היה עוון אחותך, גאון שבעת-לחם ושלוות השקט היו לה ולבנותיה, ויד עני לא החזיקה" [יחזקאל פרק ט"ז].

"בעל העקדה" :שואל ומתפלא, מדוע אין גנותם של אנשי סדום נאמרת במפורש  בדברי יחזקאל?

הוא משיב , כי חטאם היה בכך שלא עשו חסד, הדבר התבטא ביחסם השלילי לשכבות הדלות והעניות שמנת חלקם היה  סבל רב.

הוא מגיע למסקנה זו: על סמך התבוננותו במעשה אנשי סדום שבאו עד פתח ביתו של לוט-עשו זאת  מתוך רגש של נקמה-ללמד את "האנשים" שהתארחו אצלו - שבפעם הבאה לא יבואו עוד.

כפי שהכתוב מתאר: "..ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על- הבית מנער ועד זקן וכל-העם מקצה ויקראו אל-לוט ויאמרו לו איה האנשים אשר באו אליך הלילה הוציאם אלינו ונדעה אותם" [בראשית י"ט, ד-ו]

חז"ל [בסנהדרין דף ק"ט] מגלים רמזים במקראות לעבירות נוראות בכל השטחים שביצעו אנשי סדום, אבל בסופו של דבר- עונשם נחתך בעבור התנהגותם הרעה כלפי הזולת.

"תפארת שלמה" סובר: כי הזעקה של אנשי סדום יוצאת מפיהם שלהם-לפי שהיו מציקים איש לרעהו, לא חיו בשלום יחדיו-לא היו מאוחדים, לכן נאמר: "וחטאתם כבדה מאד".

האגדה מתארת- דוגמאות רבות על הלך הרוח של אנשי סדום,: אנשי סדום היו עשירים מאד - בתיהם מלאים בממון , אוצרות וכל טוב.

"וקול העבירו בארצם לאמור: מות יומת האיש והאישה, אשר ייתנו מלחמם לדל, וירא ה' כי רבה רעתם ויוצא מאוצרותיו רוחות סערה גדולות וחזקות ותרעשנה את סדום, ויהי הרעש הזה לאות- כי רעים מעשיהם מאד ואין טוב להם בלתי אם לשוב אל ה'- המרבה לסלוח. ולא שמו החוטאים האלה - לב לזאת, ויוסיפו לחטוא לה' ולהקציפו.. והיה בראותם איש עשיר, אשר כיסיו מלאים זהב, והושיבוהו על יד קיר נטוי , הפילו עליו את הקיר הרגו אותו ולקחו לו את כספו, ויזהרו העשירים מאד וישמרו לנפשותיהם ויסתירו זהבם ואת אבניהם היקרות באוצרותיהם הנסתרים. ויתחכמו אוהבי הכסף לבעלי האוצרות ויביאו אליהם בקבוקים מלאים שמן, נותן ריח טוב מאד, מאד. ויאמרו אליהם: הואילו נא ועשיתם  עמנו חסד וצפנתם את בקבוקי השמן היקר הזה במקומות  סתרכם, כי יראים אנחנו פן יגנבו ממנו. ויאותו להם העשירים וישימו את בקבוקי השמן באוצרותיהם...ובהיות הלילה ובאו בעלי השמן וסבבו את בית העשיר - אשר טמן את הבקבוקים והריחו בכלבים את קירות הבית, והיה בהריחם את השמן,- וידעו כי נמצא במקום הזה אוצרות אדוני הבית - וקמו וחתרו - [וחפרו] בקיר ובאו אל האוצר ,והריקו אותו ולא ישאירו בו גם אגורת כסף אחת".

רבינו בחיי  מתייחס לצורך, כביכול לרדת משמים כדי לחזות גודל חטאי אנשי סדום ועמורה וטוען: אנשי סדום היו כופרים בקיומו של אלוקים בדומה לאנשי דור הפלגה לכן נאמר:

"אֵרְדָה-נָּא וְאֶרְאֶה,.." כי בכך ה' הראה להם את כוחו והכוונה גם שה' יורד ממידת הרחמים למידת הדין!

הבריחה  טרם הפיכת סדום ועמורה.

שני המלאכים אשר באו אל לוט להודיע על מהפכת סדום ועמורה שאלו את לוט: "עֹד מִי-לְךָ פֹה..."?

רש"י מפרש  את שאלתם באמצעות שני פירושים:

א] מי מהקרובים  השייכים לו בסביבה הזקוקים להצלה, חוץ מאשתו ושתי בנותיו בביתן? ואם יש לו בנות נשואות שיוציא גם אותן מהמקום! את החתנים, את בנותיו הנשואות.

ב] מדרש  אגדה: מכיוון שתושבי המקום היו כה רעים שאמרו ללוט –כאשר המלאכים התארחו בביתו קודם לכן, שיוציא את שני האורחים אליהם, לכן כעת המלאכים פונים אל לוט  ואומרים לו: מי לך? יש לך פיתחון פה?  וכי יש לך הזכות לקיים סנגוריה  עליהם?

לפי שבמשך כל הלילה היה לוט מליץ עליהם  שבחים כדי לבטל את הגזרה. אך כיון שעשו מה שעשו ,שוב לא היה לו פיתחון פה.

מתברר שהיו ללוט שתי בנות נשואות בעיר ,מלבד שתי הבנות  שהיו בביתו ,והן כבר היו ארוסות לחתניהן, כאשר לוט  פנה אל בעלי הבנות הנשואות ופנה גם לחתנים של הבנות הארוסות בבית- הם סרבו להתפנות מביתם- מתוך שלא האמינו ללוט וחשבו שאומר את הדברים בצחוק.

עוד מבאר רש"י:

לגבי לוט, המלאכים היו חייבים להאיץ בו שיזדרז לעזוב את המקום, טרם האסון - לפי שהיה  מתמהמה  כדי להציל את ממונו.

כל אחד מבין שני המלאכים - היה בעל שליחות משלו: האחד בא להציל את לוט ומשפחתו  והשני היה צריך לבצע את העונש, היינו - מהפכת סדום ועמורה.

בהוצאת לוט ממקומו סייע גם המלאך המשחית - כדי שיוכל למהר ולקיים  את שליחותו.

אבל עיקר ההוראה: "הִמָּלֵט עַל-נַפְשֶׁךָ—" נאמר על ידי המלאך הבא להצילו!

ומדוע נאמר לו: "הִמָּלֵט עַל-נַפְשֶׁךָ"? לפי שלוט היה נחוש להציל את ממונו ורכושו וכוונת המלאך הייתה: די לך שתציל נפשות ואל תחוס על הממון- חשוב במצב כזה להציל חיים!

לוט הוזהר כאן לא להביט אחורה מהסיבה שגם הוא חטא והיה ראוי להיענש איתם יחד. ואין הוא צריך לראותם בפורענותם  כשהם הולכים לאבדון ואילו לוט הולך להינצל! ולכן אם יביט אחורה. הוא גם עלול  למות איתם.

לוט הצטווה לברוח להר היכן שישב אברהם. לפי שגם בזמן הפיכת סדום ועמורה ישב שם אברהם. לוט חשש לברוח לשם, לפי שאמר בליבו, כל עוד היה גר בקרב הרשעים שבסדום - הוא לעומתם היה צדיק ולכן היה ראוי להינצל, אבל ברגע שיגיע להר - למקום מושבו של אברהם, הוא הרי לעומת אברהם הצדיק - יחשב  לרשע, לוט העדיף להימלט לעיר מצער, לפי שהיא הייתה יחסית עיר חדשה ולכן ,עדיין יושביה לא הספיקו לחטוא במידה רבה כל כך.

זה לפי מדרשו.

אולם , לפי פשוטו: מצער  הייתה עיר קטנה עם מעט אנשים ולכן אין לה' להקפיד כל כך  אם יניח לה למען לוט שינצל ואכן המלאך הסכים עם לוט להימלט לשם - כי על ידי זה לא רק לוט ינצל, אלא גם העיר  מצער תינצל - בגללו כדי שיוכל לחיות.

אך אשת לוט  לא מלאה אחר הציווי לא להביט אחורה והיא סובבה את ראשה לעבר סדום העולה באש והפכה לנציב מלח.

לסיכום, לאור  האמור לעיל, ניתן ללמוד מלוט - עד כמה טעה בדרכו, כאשר בחר להתיישב באזור סדום- מקום של אנשים מושחתים מבחינה מוסרית- וכל זה לא הרתיע אותו מלהתחבר  אליהם הוא חפץ  ליהנות מהממון ומהעושר-רק המטרה הגשמית הייתה לנגד עיניו -  מנגד התעלם מהמטרה הרוחנית- סביבה  רוחנית מרוממת כמקום נעים לגדל את ילדיו. כך נענש מידה כנגד מידה - איבד את כל רכושו בסדום ואף  חלק ממשפחתו. כמה חשובים דברי המשנה:

"רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לַפְּרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא.

הַתְקֵן עַצְמְךָ בַפְּרוֹזְדוֹר, כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין" [מסכת אבות ד', ט"ז]     

לוט ביום הצלתו

פרטים

קטגוריה: פרשת וירא

פורסם ברביעי, 02 דצמבר 2020 19:00

נכתב על ידי Super User

כניסות: 842

לוט ביום הצלתו.

 שיר מאת: אהובה קליין ©

 השחר עלה במרומים

 וַיָּאִ֥יצוּ  בלוט המלאכים

 לוט מתקשה להאמין

 מתמהמה בוחר להמתין.      

חרטה מתחוללת בקרבו

כאב מפלח  ליבו

קשה הפרידה מממונו

אוצרות  גנוזים בביתו.

עתה עמלו ירד  לטמיון

לא העלה זאת אף בדמיון

על ראשו כד עטור זהב

גדוש מרגליות אבני שנהב.

מיד מגיעות הפקודות

להציל אשתו והבנות !!

כאַיָּלִים יחישו צעדיהם

אסורים להביט אחריהם.

הערה: השיר בהשראת פרשת וירא [חומש בראשית]

דבר החסידות – פרשת וירא

פרטים

קטגוריה: פרשת וירא

פורסם ברביעי, 02 דצמבר 2020 18:59

נכתב על ידי Super User

כניסות: 496

ב"ה

דבר החסידות – פרשת וירא

"אזלת לקרתא – הלך בנימוסיה"

כאשר הרבי מליובאוויטש  קיבל על עצמו את הנשיאות באופן רישמי, ביום ההילולא הראשון של אדמו"ר הריי"צ (י' שבט תשי"א), פתח ואמר:

הרבי [=הריי"צ] כשהגיע לאמריקה אמר: "אזלת לקרתא עבד כנימוסא" (ב"ר פמ"ח, יד)

כאן באמריקה אוהבים לשמוע 'סטייטמנט' [=הצהרה]; דבר חידוש, ומה טוב – דבר המבהיל את הרעיון.

איני יודע אם צריך דווקא דבר המבהיל את הרעיון, אבל אם רוצים 'סטייטמנט', אז הרבי אמר שיש שלש אהבות: אהבת השם, אהבת התורה ואהבת ישראל.

"שלושת האהבות האלה – הם 'כולא חד', אי אפשר לחלק ביניהם, כמאמר הבעש"ט בשם ראשונים "העצם כשאתה תופס במקצתו אתה תופס בכולו".

"כשיש אהבת ה', אבל אין אהבת התורה ואהבת ישראל – הרי זו הוראה שחסר לו גם באהבת ה'. לאידך גיסא, כשישנה אהבת ישראל, עם היותה מהמצוות שהשכל מחייבם – הרי סוף סוף מגיעים לאהבת התורה ואהבת השם..."

 (ע"פ תורת מנחם ח"ב עמ' 210 ואילך. וראה שם השיחה כולה כפי שהוגהה ע"י הרבי)

~~~

האם המלאכים אכלו באמת?

בתחילת פרשתנו (יח, ח) מסופר שאברהם אבינו הגיש למלאכים חמאה וחלב וכו' "והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו".

בסיפור זה יש שתי שיטות בחז"ל:

א)    הגמרא (ב"מ פו, ב) לומדת מכאן: "לעולם אל ישנה אדם מן המנהג, שהרי משה עלה למרום ולא אכל לחם, מלאכי השרת ירדו למטה ואכלו לחם". שואלת הגמרא: "ואכלו סלקא דעתך? [=האם עולה על דעתך שמלאכים אכלו] אלא אימא [=אמור]: נראו כמי שאכלו ושתו". וכן מפרש רש"י כאן "נראין כמו שאכלו, מכאן שלא ישנה אדם מן המנהג".

– כלומר, שלשיטת הגמרא (ורש"י) המלאכים לא אכלו באמת, רק ב"כאילו".

ב)    אבל במדרש תנא דבי אליהו רבה (פי"ב) נאמר: "וכל האומר לא אכלו מלאכי השרת עם אאע"ה לא אמר כלום, אלא בצדקתו של אותו צדיק ובשכר טורח שטרח בשבילם פתח להם הקב"ה את פיהם ואכלו" וכן מפורש גם במדרש רבה (שמו"ר פמ"ז, ה): "אזלת לקרתא הלך בנימוסיה . . ירדו מלאכי השרת ואכלו ושתו".

– כלומר, המדרש חולק על הגמרא, ואומר שאכלו ושתו ממש מפני כבודו של אברהם (כפי שמציין התוס' בגמ' שם, ד"ה נראין).

יש הבדל נוסף בין דברי הגמרא למדרש:

בגמרא נאמרה ההלכה בלשון שלילה: "אל ישנה אדם מן המנהג", ואילו במדרש נאמר הדבר בלשון חיוב: "אזלת לקרתא הלך בנימוסיה" ("כאשר אתה הולך לעיר צריך אתה לילך במנהגה" – פירוש מתנות כהונה).

ויש לומר: שהגמרא והמדרש נחלקו בטעם הדבר שיש לנהוג כמנהג המקום:

א)    לדעת הגמרא הסיבה היא "מפני דרכי שלום", כי שינוי המנהג עלול להביא לידי מחלוקת* ולכן נקטה הגמרא לשון שלילה (אל ישנה אדם) כי הרעיון הוא למנוע עניין שלילי. ולפי זה מובן גם מדוע היה מספיק שהמלאכים "נראו כמי שאכלו ושתו", כי לפי טעם זה העיקר הוא שכלפי חוץ לא ייראה שינוי ממנהג המקום.

ב)    אבל לדעת המדרש אין זה רק כדי למנוע משהו שלילי, אלא יש כאן קביעה חיובית – שכל הבא למקום נחשב כאחד כאנשי המקום, ולכן מצווה המדרש "אזלת לקרתא הלך כנימוסיה". ולפי זה מובן שלא היה מספיק למלאכים להיראות כאילו אוכלים, אלא היה עליהם לאכול ולשתות ממש.

שבת שלום!

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק לו, תשא שיחה א (עמ' 172 ואילך. השיחה בלה"ק במקור). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" בראשית (היכל מנחם הוצ' תשע"ג) עמ' קעה-ו. ובגוף השיחה מחלק את זה ביתר פירוט לשלש שיטות ומבאר עפ"ז את שלושת העליות של מרע"ה להר (כיון ש"אלו ואלו דברי אלקים חיים") שבכל ארבעים יום נזדכך יותר ונהי' גופו דומה יותר למלאך לפי שיטה נעלית יותר (של "הלך בנימוסיה") – ע"ש.

______________

*)  כדברי המשנה (פסחים פ"ד מ"א) "אל ישנה אדם מפני המחלוקת".

--

צעירי חב"ד – סניף מרום כנען

בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר

שיעורים לנשים  |  מדרשיית נוער  |  מועדון לילדים  |  שיעור לעולים  |  ביקורי בית  |  מסיבות בחגים  |  דוכן תפילין ונרות שבת  |  התוועדויות  |  סדנאות מגוונות  |  תהילים לבנות  |  בדיקת תפילין ומזוזות  |  מכתבי יום הולדת  |  קייטנת גן ישראל  |  שיעור רמב"ם  |  הפצת חומר לשבת וחגים  |  מסיבות ראש חודש  |  ועוד

כתובת: רח' ביאליק 199/3, הר כנען, צפת

כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.

טלפון: 0506-737410

מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.

רוצים להיות שותפים? לחצו כאן