movstube.net

אתר השבת

 
  • Increase font size
  • Default font size
  • Decrease font size
Home

דחיית קריאת ההקהל ביו"ט ראשון מפני התחינות

דחיית קריאת ההקהל ביו"ט ראשון מפני התחינות

--הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א--

כתב הרמב"ם (חגיגה ג, ז): יום הקהל שחל להיות בשבת, מאחרין אותו לאחר השבת, מפני תקיעת החצוצרות והתחינות שאינן דוחין את השבת, עכ"ל. והנה הרמב"ם פתח בדחיית ההקהל משום התקיעות, שמקורו מהירושלמי, והוסיף נושא חדש מעצמו, הוא התחינות. והנצי"ב בשו"ת משיב דבר (ח"א סו"ס מ"ז) כתב בזה כך וז"ל: "לענין מש"כ המג"א שם בס"ק ע' שאין לומר הרבון של ב"כ בשבת, ולכאורה מ"ש שבת מיו"ט בזה, אמנם נראה ראיה מהרמב"ם שלהי ה' חגיגה שאין הקהל בשבת שחל בחוה"מ, מפני התקיעות והתחינות שאין דוחה שבת, וכבר הביא הכ"מ דאתי כמ"ד בירושלמי דלהכי אין הקהל ביום טוב מפני התקיעה, ולכאורה קשה האיך הוסיף הרמב"ם התחינות, אלא ודאי דביו"ט לא חיישינן לתחינות, כמו בשבת, ולהכי המ"ד בירושלמי קאמר טעמא גבי יום טוב, לכך קאמר הטעם משום התקיעות לבד, משא"כ הרמב"ם מיירי גבי שבת לכך הוסיף גם הטעם משום תחינות, והטעם והנ"מ בין יום טוב לשבת יש בזה ב' טעמים, הא' משום דכבוד שבת חמיר מכבוד יום טוב, או משום שביו"ט יום הדין שהוא רה"ש כידוע, ונ"מ ביום טוב שחל בשבת דלהטעם משום דכבוד שבת חמיר א"כ יום טוב שחל בשבת אין לאומרו, אבל להטעם משום דיו"ט של ר"ה שהוא יום הדין יש לאומרו, א"כ אפילו חל יום טוב בשבת ג"כ צריך לאמרו, והרמב"ם שכתב דתחינות ליתא בשבת חוה"מ, דוקא בשבת חוה"מ, אבל יום טוב שחל בשבת יש לאומרו, וכיון דשרי תחינות אומרים נמי הרבון", עכ"ל ועיש"ע.

והנה מה דפשיט"ל להמשיב דבר ע"פ הכס"מ, דהירושלמי איירי ביו"ט ולא בשבת, אכן כ"כ הכס"מ, וכפי שכבר הבאנו לעיל. אך חלק מנושאי כלי הרמב"ם שם כתבו דאינו כן, וגם הירושלמי איירי בשבת ולא ביו"ט, ועי' בלח"מ שם ובזכור למקדש להאדר"ת ועוד רבים שדנו בזה. ועל כן נראה לבאר מחלוקת הירושלמי והרמב"ם בכמה אופנים אחרים, והמעיין יבחר.

איתא במתני' בסוטה שם שברכות ותחנונים דהמלך היא כברכת הכה"ג בביהמ"ק ביוהכ"פ, וגמ' שם איתא גבי הברכה השביעית כך: ת"ר השאר תפלה תחנה רנה ובקשה שעמך ישראל צריכין ליוושע וחותם בשומע תפלה, עכ"ל. וברמב"ם (שם ה"ד) כתב: שביעית מתחנן ומתפלל בה כפי מה שהוא יכול וחותם בה הושע ה' את עמך ישראל שעמך צריכין להושע בא"י שומע תפלה, עכ"ל.

א] והנה בדין בקשת צרכיו בשבת דנו הפוסקים בכמה נידונים, ויש שכתבו שמותר לומר הדברים הנאמרים בחול, כמו בריך שמיה ועוד, והרוצה יראה מקומו בספרים. ולפי"ז י"ל דס"ל להירושלמי דכיון דהכא נאמרים תחינות אלו גם בימות החול, בכל מוצאי יו"ט דשמיטה שחל בימות החול, על כן לא נחשב לבקשת צרכיו בשבת.

ב] עוד איתא בפוסקים היתר לבקשת צרכים הנאמרים דוקא בזמן קבוע, ודנו בזה לגבי תפילה על אתרוג בט"ו בשבט שחל בשבת ותפילת השל"ה וכו', וה"נ כן הוא בנדו"ד.

ג] כתב בשו"ת הריב"ש סימן תקיב לענין אמירת אבינו מלכנו ביוה"כ שחל בשבת, וז"ל: "המנהג הטוב והישר בעיני, הוא מנהג ברצלונה. שלא לאמרו כלל בשום שבת, אף ביום הכפורים. שכיון שאין זה מנוסח התפלה עצמה, והוא נוסח שאלת צרכים לעצמו; אין לאמרו בשבת. אבל שאר הסליחות, והבקשות הנהוגות לומר בתפלה עצמה, בשאר יום הכיפורים, אין צריך לשנותן, מפני שחל בשבת, אף אם יש בהן שאלת צרכים. וזהו שאמרו בירושלמי (שבת סוף פט"ו): תני: אסור לשאול צרכיו בשבת. רבי זעירא שאל את רבי חייא בר אבא: מהו מימר: רוענו, זוננו, פרנסנו? כלומר: בברכת המזון. אמר ליה: טופס ברכה, כך היא. כלומר: וכיון שהוא צריך לומר ברכה זו, אין לשנות מטבע הברכה ממה שהוא אומר בחול. שאין אסור שאלת הצרכים, אלא להוסיף על מטבע הברכה. או כששואל לעצמו, שלא בתוך ברכה הצריכה לו", עכ"ל וכ"פ הרמ"א (או"ח תקפד, א) בשמו. וכ"ה בא"ר שם, דכל דבר שהוא חלק מנוסח הברכה והוא באמצע הברכה, ל"ח בקשת צרכים, ושאני אבינו מלכנו שנאמר לחוד שלא בתוככי הברכה. ולפי"ז שפיר מובן אמאי לא ס"ל להירושלמי דאין לומר התחינות דברכה שביעית בשבת, מפני שהם חלק מנוסחת הברכה. ולכאו' חזי' מדברי הרמב"ם דלא סבר כן, ועי' לקמן.

ד]  נראה בזה רעיון נוסף ונכון לענ"ד. הנה מקור איסור בקשת צרכים בשבת מקורו בירושלמי (שבת פט"ו ה"ג), וז"ל הירושלמי: אמרו תני אסור לתבוע צרכיו בשבת, ר' זעירא שאל לר' חייא בר אבא, מהו לומר (בברכת המזון) רענו זוננו פרנסנו בשבת, אמר לו טופס ברכות כך הן.

והנה כאשר מבקשים צרכים בטופס ברכה קבוע, בזה כתוב מפורש בירושלמי, וכ"פ כל הפוסקים, דאפשר לאומרם בשבת. ואולם בנדו"ד יש לדון בזה. דהנה איתא בגמ' בסוטה שם: ת"ר השאר תפלה תחנה רנה ובקשה שעמך ישראל צריכין ליוושע וחותם בשומע תפלה, עכ"ל. וברמב"ם (שם ה"ד) כתב: שביעית מתחנן ומתפלל בה כפי מה שהוא יכול וחותם בה הושע ה' את עמך ישראל שעמך צריכין להושע בא"י שומע תפלה, עכ"ל. ומשמע שלא היה למלך נוסח תחנונים מסודר וקבוע, הנאמר אחת לשבע שנים בברכה השביעית שבירך. אלא שבכל פעם התחנן על עם ישראל בנוסח אחר, שמחנן ומתפלל בה כפי שהוא יכול בכל נושא שעם ישראל צריכים לו, וע"ז חתם בא"י שומע תפילה.

ונראה דבזה נחלקו. דהירושלמי סבר דכיון שטופס ברכה זו לא כלל טופס קבוע, אלא דזה גופא טופס הברכה, להתחנן על עם ישראל כפי שהוא יכול, אזי נחשב ל'טופס ברכה'. וממילא אפשר לאומרו בשבת. הא הסיבה שאין מבקשים צרכים בשבת הוא מפני שהאדם צריך לראות עצמו בשבת שמלאכתו עשויה, ומשא"כ כשתיקנו טופס ברכה, אזי המתחנן מבקש כפי הנוסח הקבוע ול"ח שאינו סבור שמלאכתו עשויה, כדכתב האו"ז ועוד ראשונים. וכ"ה הכא, דכיון שזוהי תקנת הברכה, שהמלך יבקש על ישראל, אזי לא איכפ"ל שמתחנן כפי שירצה על מה שירצה. אך הרמב"ם סבר דאף דתיקנו ברכה מיוחדת לתחנונים, מ"מ כיון שמילות הברכה אינן קבועות, והמלך צריך בכל פעם לחשוב ולהתבונן מה ישראל צריכים באותה שעה, וע"ז מבקש, לכן לא חשוב כטופס ברכה ואסור לבקשו בשבת.             

ה] עוד י"ל דהנה באור זרוע (ח"ב הלכות מוצ"ש סי' פט), שאחר שהביא דברי הירושלמי הנ"ל, כתב: ועל זה אנו סומכים במה שאנו מתפללים בשבת אלהי נצור לשוני מרע בסוף התפלה משום דהא נמי טופס תפלה כך הוא. ושוב מצאתי ששלח רבינו יהודה בר קלונימוס לרבינו אפרים, הודיעני היאך מתפללים בשבת אלהי נצור לשוני מרע, והרי אסור לשאול צרכיו בשבת. בשלמא שים שלום טופס ברכה הוא, כדאמר בירושלמי לגבי רענו זוננו, מה שאין כן אלהי נצור שהוא לאחר תפלה. והשיב לו: אחרי שראה אדוני מה שאמרו בירושלמי על רענו זוננו, היה לו לשאול על הרחמן שאומרים בסוף ברכת המזון, וכו', אלא על כרחנו לומר שהואיל ותיקנו והנהיגו העולם לאומרו אין כאן בית מיחוש, והוא הדין לתפלת אלהי נצור, עכ"ל. (וכ"ה באור זרוע ח"א סו"ס קצ"ט). והיינו דס"ל להאו"ז דטופס ברכה אינו דוקא ברכה ממש, אלא כל דבר שתיקנו לאומרו בקביעות. ולפי"ז מובנים שפיר דברי הירושלמי.

והנה בתוס' וברא"ש ובעוד ראשונים בברכות ל"ד איתא דמותר לבקש על צרכי רבים בשבת, וא"כ קושיה מעיקרא ליתא, כיון דהכא אין לך בקשת צרכי רבים גדול מזה. ואולם זה לא יתכן להירושלמי, כיון דמד' הירושלמי בשבת שם מוכח דלא ס"ל לחלק בין בקשת צרכי רבים לבקשת צרכי יחיד, וכפי שהוכיח הריב"ש (שם) בפירוש מד' הירושלמי, דאף נוסח רענו זוננו פרנסנו, שנאמר בלשון רבים, לא היה ראוי להתיר לאומרו בשבת אלא משום טעם טופס ברכה. וא"כ חילוק זה אינו מחוור להירושלמי גופיה.

 

תפילות

בבקשה להתפלל לרפואת: נתנאל אילן בן שיינא ציפורה, תמר בת אורית לאה, אשר ורפאל בני שמחה, שרה צפורה בת רינה בתוך שאר חולי ישראל. בבקשה להתפלל לזרע בר קיימא בקרוב לנופית הודיה בת רחל ודויד שלמה בן שושנה ולזרע בר קימא בקרוב למירב המזל בת גאולה ונועם בן לאה וחזרה בתשובה לעידן בן שולמית ושי שלומי בן שולמית ולבשורות טובות ישועות ונחמות לכל עם ישראל

לכבוד שבת קודש

לעילוי נשמת

מונה מבקרים באתר שבת נט

מונה צפיות תוכן : 17577491

אתר השבת